זהו סיפורם של דור ילידי המדינה, הישראלים הראשונים.
כ-300,000 ילדים נולדו במדינת ישראל משנת הקמתה, 1948, ועד 1955, השנה שבה נולדו בני השנתון האחרון שלחם במלחמת יום הכיפורים, המלחמה שחוללה שינוי גדול בתמונת חייהם ובחיי כולנו. "נולדנו להורים בני הדורות המיתולוגיים, דור השואה ומלחמת העולם ודור תש"ח, כשאנו מגלמים יהודים מזן חדש לגמרי, כזה שבסיס קיומו מאופיין בשגרה, בנורמליות, ומעל לכול, בביטחון קיומי בסיסי. היינו דור שלא הבין כלל מהי ההוויה של מיעוט בחברת רוב.
היינו ילדים מתוקים, צרובי שמש – הראשונים שנולדו לישראל העוּבדה ולא החלום. התבגרנו לתוך מדינה תחומה, קטנה ואינטימית, שגבולותיה ברורים והיא ליבת זהותנו ומרכז עולמנו.
כאן הלכנו לגן, לבית הספר, לתנועה, לחברה הסלונית, לצבא. שיחקנו בשכונה, אהבנו, נישאנו, קראנו, שרנו וניגנו והלכנו לקולנוע. לוח השנה שלנו היה הלוח היהודי, אבל אנחנו היינו קודם כול ישראלים.
בבוא נערותנו, כשהגבולות הלכו וטושטשו ושגרת חיינו טולטלה בעוצמה הנוראה של ההתשה ומלחמת יום הכיפורים, לא מרדנו. מחאתנו בסך הכול ביקשה להשיב על כנו את השקט שהיה בימי החול והתום של ילדותנו, בגבולות בטוחים. כדי שנוכל להמשיך להיות, מה שתמיד היה לנו חשוב להיות, ילדים בסדר גמור".
אל הספר