|
|
עמוד:11
מכל הנתונים המספריים . אומר עוד כי בקרב שנתוני 1948 ‑ ,1955 נשואי מחקר זה, היו לא מעט ילדים שלא נולדו בארץ אך הגיעו אליה כתינוקות . הם אינם נכללים ישירות בַּסיפור, אך מאליו מובן שהרבה מאוד ממה שמתואר פה מספר גם את סיפורם . כך הדבר גם באשר למי שנולד למשל בדצמבר 1947 . קבוצות אלו יכולות בבירור לראות במסופר כאן גם את סיפורן שלהן, אם כי בבחירת החומרים הייתי מודעת לחלוטין לגבולות הגִזרה שבחרתי . ביוגרפיה דורית מסוג כזה היא פרי עבודת מחקר תובענית במיוחד . למעשה כל פרק בה הוא מחקר חדש בנושא חדש עם שפה משלו . וכל פרק בסיפור הוא בסיס למחקר מקיף גדול שכולי תקווה שיקרום עור וגידים, ויוליד תחום מחקרי שיעסוק בבייבי בום הישראלי ועתיד להוביל, ברבות הימים, למחקר עולמי משווה על קורותיו של דור כה משמעותי בהיסטוריה של האנושות, בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה . כבר היום נשמעת האמירה אודות הדור הזה בעולם המערבי, שגדל בתקופת שגשוג ושפע חסרי תקדים והוא מן המצליחים בהיסטוריה . צאצאיו, כך נטען, היו הדור ששילם על כך . נקודת הסיום בספר נקבעה ל ‑ ,1978 שנה לאחר המהפך הפוליטי אשר לדור שלנו היה תפקיד מכריע בהתרחשותו . בשיח הישראלי הנוכחי המנתץ בחמת זעם כל מה שהתרחש במדינה מיום היווסדה, תוך מחיקה בוטה של כל הישגיה של "ישראל הקטנה", חל איסור גורף על נוסטלגיה . זו נתפסת מיד כסוג של התנשאות אליטיסטית . אז הנה, אומר זאת במפורש ‑ אני מביטה אחורה באהבה, לעתים אפילו בגעגוע ובדמעות . לאלה צירפתי גם פרספקטיבה מחקרית, זו שמטבעה יודעת לצייר בהרבה גוונים מלבד בשחור ובלבן . הספר נע בין המחקרי ברובו, לבין סיפורים אישיים . פעמים דיברתי בכתיבה על "בני הדור", ופעמים דיברתי בגוף ראשון רבים, "אנחנו" . היום אני יודעת שהיה "אנחנו" מובהק . הסיפור סופר מפיהם ודרך עיניהם . ילדותי, נעורי, וגם חלק מבגרותי עברו עלי בשני מקומות עיקריים : תל אביב, שבה נולדתי ברחוב טרומפלדור סמוך מאוד לשפת הים, ובה חייתי פתח דבר ] 11
|
|