נמצאו 570 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: אבי אלקיים
תיאור: דִיוַאן אל־חַלַּאג֗ הוא קובץ שירה דתית מונומנטלית. זוהי יצירה מיסטית אקסטטית מהפכנית פרי עטו של המיסטיקן הצלוּב אל־חֻסַיִן בֶּן מַנְצוּר אל־חַלַּאג֗ (מ' 922). אל־חַלַּאג֗, שהתפרסם בעולם בקריאתו המיסטית האקסטטית אַנַא אל־חַקּ (=אני אלוהים), היה אחד מענקי הרוח בתולדות המיסטיקה במין האנושי, כפי שלימדנו חוקר המיסטיקה הצרפתי הדגול לואי מסיניון שהקדיש עשרות שנים מחייו לחקר חייו ויצירתו של אלחלאג֗. מפגשו המיסטי הֲרֵה הגּוֹרָל עם אהובו האלוהי הוביל אותו להרהורים יוצאי דופן במקוריותם על מהות הקיום האנושי, ועל מצבו הנשגב והטראגי של המיסטיקן. אל־חַלַּאג֗ היה כנראה המשורר הצוּפי האהוב ביותר בקרב הקהילות היהודיות בארצות האסלאם בימי הביניים ובראשית העת החדשה, כפי שעולה בין היתר מחיבורים שנתגלו בגניזות קהיר.
ספר זה פורש מהדורה דו־לשונית מנוקדת של דִיוַאן אל־חַלַּאג֗, המקור בשפה ערבית ולצדו התרגום לעברית בת־זמננו. מטרת הספר היא לפתוח שער להתוודעות מעמיקה ומרתקת של קוראי ערבית ועברית לתולדות השירה המיסטית לסוגיה, להעמקתה של הרוחניות הישראלית בכלל, ולהתחדשותו ולהתגוונותו של הזרם הצוּפי המוסלמי והיהודי בארץ הקדוש בפרט.
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים
מאת: קרל זליג
תיאור: הסופר השווייצרי רוברט ואלזר (1956-1878) נחשב לאחד מגדולי הספרות של המאה ה-20, אף שבימי חייו זכה לקוראים מעטים בלבד. בהיותו "אאוטסיידר" בנשמתו, לא היה מעורה במילייה הספרותי וכתיבתו הייתה ידועה ליודעי ח"ן בלבד. עם מעריציו נמנו פרנץ קפקא ורוברט מוסיל.
קרל זליג, ממוקיריו של ואלזר אף הוא, עשה לעצמו מנהג לבקר את הסופר הנערץ והערירי במוסד הפסיכיאטרי שבו שהה מבחירה ב-23 השנים האחרונות לחייו. פעמיים בשנה יצאו השניים לטייל בצפון-מזרח שווייץ, ושם, על רקע העיירות, ההרים והפונדקים, ניהלו שיחות על ספרות, על כתיבה ועל חייו של ואלזר.
"שיטוטיהם" המשותפים, המתוארים בספר יפה ועדין זה, לוכדים רגעים יקרים מפז, שבהם ניתן לנו להתוודע אל דמותו האניגמטית של הסופר ואל אורח מחשבתו. זוהי פנינה ספרותית של ממש, מסמך תיעודי יחיד במינו לאוהבי הספרות בכלל ולאוהבי ואלזר בפרט.
לשיטוטים עם רוברט ואלזר מצורפים אחרית דבר מאירת עיניים מאת עורכי המהדורה הגרמנית וסיפור קצר מאת ואלזר שטרם פורסם בעברית. סיפורים נוספים ממיטב יצירתו של ואלזר ראו אור בספר איש שלא הבחין בשום דבר בסדרת פועלים - סיפורת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אינגבורג בכמן
תיאור: צעיר וצעירה נפגשים במשרדי הצבא הבריטי באוסטריה בתום מלחמת העולם השנייה, חייל יהודי ונערה אוסטרית, שלימים תהיה לאחת מגדולות המשוררות והסופרות של המאה ה-20. הספר יומן מלחמה מביא את סיפורה של מערכת היחסים הנרקמת ביניהם מפיהם של שני גיבוריו: אינגבורג בכמן והחייל ג'ק האמש, יהודי ממוצא וינאי, שהוברח לאנגליה כילד לפני פרוץ המלחמה.
הקשר הנפשי והאינטלקטואלי העז בין השניים מתועד ביומן נעוריה של בכמן, כמו גם במכתביו של האמש אליה. מכל מקום שנסע אליו כתב לה, ורק כשהיגר לפלשתינה והשתקע בה, הקשר ניתק אט-אט. מתשובותיה אליו נשמרו רק מכתב אחד ושיר, ואלה מובאים כאן באדיבות משפחת בכמן בפרסום בינלאומי ראשון.
"אני כבר לא זוכרת על מה דיברנו בהתחלה, אבל אז פתאום דיברנו על ספרים, על מאן וצווייג ושניצלר. הייתי מאושרת כל־כך ופתאום הכול היה שונה לגמרי."
ב-2010, עם צאתו לאור של יומן מלחמה בגרמניה ובאוסטריה, איש עדיין לא ידע מיהו אותו ידיד נפש אהוב מתקופת נעוריה של בכמן ומה עלה בגורלו. זמן מה לאחר פרסום הספר התגלתה זהותו, ורק אז, שנים רבות לאחר מותו, נודע לבניו של האמש מי היא הנערה שתמונותיה נשמרו באלבום המשפחתי ושעליה לא סיפר מעולם.
המהדורה העברית של יומן מלחמה מרחיבה את היריעה ושופכת אור לראשונה על דמותו של ג'ק האמש: נכללים בה תצלומיהם של בכמן ושלו מאותו אלבום משפחתי ומצורפת לה אחרית דבר אישית מאת בנו, יגאל חמיש.
הקיבוץ המאוחד
מאת: נג'לא ג'ריצאתי ח'ורי
תיאור: חצי תרנגול, אף באורך שבע אמות, נערה בתחפושת של נער היוצאת לדו־קרב עם השאה, מלך וּוזיר שיוצאים לשוטט בממלכה בבגדי דרוויש, מפלצות על אם הדרך, אנשים שהופכים לבעלי חיים ולצמחים, נימפות מים, ענקים, רוחות רפאים ושדים לחשנים – כל אלה הם רק חלק משלל הדמויות המופיעות בסיפורי העם שנאספו בקובץ זה.
שישים וחמישה הסיפורים בקובץ הם מבחר מתוך ארכיון ובו מאות סיפורים שאספה הסופרת הלבנונית נג'לא ג'ריצאתי ח'ורי בשנות מלחמת האזרחים בלבנון. את הסיפורים היא שמעה בעל פה, בעיקר מפי נשים מבוגרות – לבנוניות, סוריות ופלסטיניות – אשר המשיכו את המסורת האוראלית של סיפורי העם מן הלבנט (בִּלַאד אַלשַּאם). חלק מהסיפורים מקומיים, וחלקם יובאו ממסורות מערביות ועברו אדפטציה מקומית.
הסיפורים הללו מסגירים מידע רב על הנשים שסיפרו אותם. הם חושפים את ההרגלים שלהן, את המבנה המעמדי של החברה שלהן, את יחסיהן עם הממלכה ואת האופן שבו הן תופסות את הסדר החברתי ואת עולם הטבע. עלילותיהם נעות בין מציאות לבדיון, ובין הסביר למה שאינו בתחום האפשר או הלשון, ולפעמים משולבים בהם גם קטעי נוֹנְסֶנְס החותרים תחת חוקי הלוגיקה וההיגיון.
במסגרת התזה על "הסרת הקסם מהעולם", הראה מקס ובר כיצד החליפו המערכות הרציונליות – של המדינה, הביורוקרטיה, המשפט, החוק והסדר חברתי – את המקום שנשמר ליסודות הפלאיים של העולם. באחרית הדבר שלהם מציעים פרופ' יהודה שנהב־שהרבני ולואי ותד לראות בסיפורי העם שיירים של עידן קדום, המחזירים את הקסם אל העולם.
מכון ון ליר בירושליםפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אילאור פורת
תיאור: ד"ר אילאור פורת מציע עיון מקיף ראשון בשירתו של אחד המשוררים המרתקים והמאתגרים בשירה העברית של מפנה המאה ה־21: חזי לסקלי. פורת מזמין את הקוראים לנסות ולהתעמק בשירתו של משורר שנדמה שהדבר האחרון שהוא רוצה הוא שיתעמקו בו. מה הקשר בין גברת פריזל מהסדרה "אוטובוס הקסמים" למשורר חזי לסקלי? האם השפה היא בעצם רובוט ענקי? ומהי טעותם הגורלית של הרוצח ושל הבלש הרודף אחריו? לסקלי מציג חידות איגיון, תעלולי שפה וחיבורים בין סוגי אומנות שונים, שמטרתם להכשיל את הקורא. אבל מבעד למערך ההסוואות המתוחכם, נדמה שהדרך לפיצוח אתגרי שירתו של לסקלי היא למעשה פשוטה מדי, פשוטה עד להביך... ד"ר אילאור פורת הוא עורך, מתרגם ומבקר ספרות. זהו ספר העיון הראשון שלו.
הוצאת גמא
מאת: סיגל נאור
תיאור: "ובאמת, הספרות היא בגידה ונקמה בכל מה שאנחנו יודעים או בכל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים; הספרות היא בגידה ונקמה בתרבות ובהנחות היסוד השגויות שלה שרק נדמות לנו כאקסיומות; הספרות היא בגידה באהובינו שאותם אנו מעלים על מזבחה"
לפלוש דרך הקיר הוא ספרה החמישי של סיגל נאור והוא מאגד מסות שנכתבו בשני העשורים האחרונים: על ספרות וקריאת ספרות, על פוליטיקה, על פרוזה ועל שירה. כל מסה בספר מתחילה משאלה קיומית מטרידה שאינה מניחה לכותבת והיא מנסה להשיב עליה בכנות ובאומץ. בשתיים מן המסות היא מפנה את השאלה החוצה והתוצאה היא שיחה רבת משתתפים.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אורלי גל
תיאור: ספרה של אורלי גל וכל הזמן רצים שליחים הלוך ושוב אל ילדותי מתאר ומפרש יצירות של שלושה יוצרים מרכזיים בפרוזה העברית החוזרים באמצעות הכתיבה אל מחוזות ילדותם שהם גם מחוזות הראשית של הציונות המתחדשת. בין סוף שנות ה-60 לשנות ה-80 ראו אור יצירות ספרות שעסקו בילדות הארץ-ישראלית מפרספקטיבה חדשה: הן נכתבו על ידי סופרים שנולדו בארץ ונתפסו הן בעיני ההגמוניה החברתית והתרבותית של התנועות הפועליות ושל ה"התיישבות העובדת", והן בעיני עצמם, כדור "טבעי" ו"ילידי" ראשון בארץ.
יעקב שבתאי, יהושע קנז ומאיר שלו הם בניהן של התנועות הפועליות ושל ה"התיישבות העובדת" השבים בכתיבתם אל מחוזות ילדות אוטוביוגרפיים מנקודת מבט של ילד. ביצירות ניכרת עמדה נוסטלגית כפולת פנים המשקפת תחושת שבר או חסר בתוך הווה פגום, לצד הפניית מבט לאחור אל מרחב ילדות אוטוביוגרפי ספוג אינטימיות וגעגוע. המחברים תרים ביצירותיהם אחר רציפות ושייכות שאבדה; הם חושפים תהליכי התפכחות אישיים שיש בהם גם היבטים לאומיים והיסטוריים.
איך מיוצג העבר? כיצד מצטיירים ההווה של העבר וההווה העכשווי של המחבר דרך נוכחות מבעו הכפול של הזמן? ומה משמעותה של החזרה הספרותית אל מה שנצרב בתודעה כייצוגים בעלי נוכחות סמלית בילדות הארץ-ישראלית? אלה חלק מהשאלות שעולות לנוכח הפניית המבט לאחור והשיבה המאוחרת של המחברים אל הילדות באמצעות הכתיבה.
וכל הזמן רצים שליחים הלוך ושוב אל ילדותי מבוסס על עבודת הדוקטורט של אורלי גל, מורה לספרות ומרצה לחינוך העוסקת בהשפעה ההדדית המתקיימת בין הספרות והאמנות לבין הסביבה התרבותית בתוך מרחב הזהות הישראלי על סמליו וערכיו.
רסלינג
מאת: מאשה יצחקי, חביבה ישי
תיאור: אברהם אבן עזרא, המשורר, פרשן המקרא, הפילוסוף ואיש המדע, היה מְחדש גדול בשירת החול. נושאים וסוגות המופיעים לראשונה בשירתו – סוגת הוויכוח, הסוגה הלימודית, תיאורי ריאליה ושירי הומור– היו קיימים, כולם, בשירה הערבית של ימי הביניים, אך להוציא מקרים ספורים, לא אומצו בידי משוררי ספרד קודם זמנו.
ספר זה מעמיד מהדורה מדעית מבוארת של שיריו הלימודיים של הראב”ע, ובה מוצגים לפני הקורא מכלול השירים המשתייכים לסוגה חדשה זו. היא כוללת שיר העוסק בחוכמת הרפואה, שיר המתאר את משחק השחמט, אוסף של שירי ויכוח כמו גם מכלול של שירי חידה. המהדורה מבוססת על כל המקורות לשירים הן מכתבי יד, הן מדפוסים עתיקים, והיא כוללת, נוסף להשוואת הנסחים, ביאור לכל שיר ותיאור מפורט של תת הסוגה הספרותית וההיסטוריה שלה בהקשר הרב-תרבותי.
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: הכרך השלישי של מחשבות על עגנון הוא חפירת עומק בטקסט אחד, קורות בתינו, מיצירות הזקונים של עגנון, שפורסם לראשונה בשלמותו כתשע שנים אחרי מותו של המחבר.
המחשבה הביקורתית על קורות בתינו מבוססת בחיבור זה על הבחנה כי יצירה זו עיקר קיומה הוא בממד טקסטואלי או בין-טקסטואלי, כלומר קורות כתיבות הספרים בקהילתו. הבחנה זו לגבי יצירה זו שהיא 'כתיבה על כתיבה' באה להחליף את מה שביקורת עגנון ראתה כיצירה שאין לייחס לה תשומת לב רבה, וכי אינה אלא ניסיון כושל של עגנון להעמיד סאגה משפחתית בדויה למחצה.
הקריאה בקורות בתינו מבקשת להראות כי גם אם שוקעו בה תולדותיהם של אנשים ממשיים מאבות אבותיו של עגנון, הרי בממד העומק שלה אין זו יצירה על אודות בני אדם, אלא על קיומם, תולדותיהם וגלגוליהם של ס פ ר י ם מכל מרחביו של ארון הספרים היהודי. הכוח המניע של יצירה זו טמון באבלו המתמשך של עגנון על אובדנם הקטסטרופלי של כתביו וספריותיו שלוש פעמים בשרשרת אסונות אישיים וקולקטיביים, ומעל כולם השריפה 'המיתולוגית' של כל ספריות עירו בוטשאטש בשנת 1865. מכאן - מאירוע היסטורי זה אשר לסבו ר' יהודה פארב היה חלק חשוב בריפויו - מתגלגלת התֶמה החוזרת בכתבי עגנון של סופרים ואוהבי ספרים שספריותיהם עלו באש, וכן התעניינותו העקבית בספרות השבחים ובסיפוריה על כתבים נשרפים וכתבים גנוזים. מכאן מתגלה גם הפיצוי האסתטי והאידאי שנמצא לו בדמות עיצובו של 'קורות בתינו' כחלל רב-קולי עצום של ספרים בני תקופות שונות, המשוחחים כביכול ביניהם ומבקשים מהמספר להכריע בין עמדותיהם השונות. כל זה מוליך לחיבורו של קורות בתינו כ'סיפור שבחים (הגיוגרפיה) של העצמי הכותב', כלומר לעיצוב האישיות היוצרת של עגנון עצמו כמי שממשיך להיטלטל בין מסורות של חכמים קדומים אנשי מגיה וחכמי אסטרונומיה לבין חכמי הלכה שידיעת התורה שלהם מגיעה כדי ידיעתה כולה בעל-פה והפיכתה מתורת ספרים כתובה לתורה שכולה בעל-פה.
בכרך זה נפרשת מפה ביבליוגרפית המשחזרת עשרות חיבורים מימי-הביניים ועד לעת החדשה, בין שהם נזכרים ובין שהם נרמזים בספר קורות בתינו. זהו אפוא חיבור עקרוני ביחס לַתכונה שיצאו לה מוניטין של עגנון כ'ספרייה מהלכת' של הספר היהודי, ובעיקר של השיח הפנימי הסוער שדעתו הייתה נתונה בו ביחס לחיבורים הכלולים בה. בתוך שיח זה שוקעו הרהורים ספרותיים עקרוניים ביחס לשאלת נצחיותו המסופקת של הספר היהודי ואפשרויות 'התקיימותו' בתודעה קולקטיבית משננת דווקא בעת אובדנו בשריפה או גניזתו מרצון.
בחלקו השני של הספר נזכרות גם כמה עבודות של עגנון מחוץ לקורות בתינו כמו בסיפור 'ספר שאבד' מהקובץ עיר ומלואה כבפרויקט ספרותי 'צפתי' שעגנון החל בו בסיפורו 'מעשה העז' ושני אלה עומדים כדיפטיך זה לצד זה ומטילים אור על מקומה של הספרות היהודית במעברה מהגולה לארץ-ישראל. שאלת ההיסטוריות של עיצובים ספרותיים עומדת גם במרכז הדיון על המבנה המטאפיסי האורבני של 'חנותו של מר לובלין' וברומנים של עגנון בחתימת הספר.
בספר מפתחות ביבליוגרפיים מפורטים של עשרות חיבורים שעגנון נשען עליהם בכתיבת קורות בתינו וכן תצלומיהם של ספרים נדירים ותעודות נדירות ששימשו את עגנון בכתיבת חיבורו זה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ערגה הלר
תיאור: ספרה של ערגה הלר, עצם העניין, עוסק בייצוגים של כלבים ביצירה עברית לילדים. הוא סוקר יצירות שכל ילד ישראלי גדל עליהן, קרא אותן, האזין להן בתסכיתים או צפה בהן בקולנוע. אלה יצירות דוגמת "כושי כלב קט" שגיבורו הוא הכלב כושי, "שמלת השבת של חנה'לה" עם הכלב זוזי, "שמונה בעקבות אחד" עם הכלב לקש שהופך עם הזמן למוקי, "איה פלוטו" עם פלוטו הנודע, או "עזית הכלבה הצנחנית" עם כלבה הישראלית המפורסמת לא פחות מפלוטו. אבל המחקר העומד מאוחרי ספר זה אינו מתמקד בדרכי הייצוג ובמופעים של הכלבים אלא ממיין אותם לתבניות סדורות, אגב כך שהוא מציע פרשנות תרבותית-היסטורית להופעתם בטקסטים.
בעלי חיים ככלל תופסים מקום נרחב בספרות הילדים העולמית ונושאים תפקידים שונים. מבין כל בעלי החיים לכלבים שמור מקום מיוחד הודות למגוון התפקידים שהם ממלאים בחיי האדם ולקשר המיוחד בין האדם לכלב. הם נתפסים כמייצגים אוניברסליים של ערכים, חִבְרוּת וחֲבֵרוּת. אבל לכלבים בספרות הילדים שנכתבה בעברית לפני הקמת המדינה, ובשלושים השנים הראשונות שלה, יש תפקיד משמעותי נוסף לערכים אוניברסליים. בתחילת דרכם של הכלבים בסיפורים, בשירים ובפזמונים העבריים הכלב הוא גם חיית מחמד וגם סוכן של בניית זהות לאומית מקומית. עם הקמת המדינה וגיבוש זהותו של ה"צבר" ממשיכה דמות הכלב להתפתח עם האידיאל הישראלי ומציעה לקוראים הצעירים תבניות חדשות המתעדכנות תוך כדי התרחשות. בהתאם לכך המחברת מבררת בין השאר כיצד הופך "כושי" ל"עזית", כיצד הכלב השומר על הקיבוץ הופך לחביב השכונה העירונית, וכיצד כל הכלבים גיבורי המלחמה הופכים ממתים בשדה הקרב, לנכים משוקמים, למילואימניקים משוחררים, ולבסוף לגיבורי-על אלמותיים.
רסלינג
מאת: יוסי אלפי
תיאור: עושים סיפור הוא ספר החושף לראשונה את סודות האמנות של מספרי הסיפורים (storytelling ) ואף שואף לשפר ולשכלל מיומנויות הקשורות בתקשורת בין־אישית. יוסי אלפי, מספר הסיפורים הלאומי של ישראל, שהפך את האומנות הזו למקצוע ואת המקצוע לאמנות בפני עצמה, מוביל את הקוראים אל חדרי החדרים שבלב הסיפור והמספר. כלומר, בלב של כל אחת ואחד מאיתנו.
"כולנו מספרי סיפורים," אלפי אומר, "כולנו מעוניינים להביא את סיפורנו ולהציג את עצמנו לפני העולם. יש העושים זאת בחיק המשפחה, יש המסתפקים בחשיפת הסיפור לפני חבריהם הקרובים, ויש כאלה השואפים לפלס את דרכו של הסיפור אל לבבות ההמונים מתוך הצגתו באופן הנוגע ביותר לפני הציבור הרחב, הדרגים הניהוליים בארגונים שונים ומנהיגיהם וליטול חלק בעולם הסיפור".
"אהבו את הסיפור, לפחות את סיפורכם שלכם!" אלפי מפציר בקוראיו. "אתם המחוללים, היוצרים ומי שמאפשרים לאחרים להקשיב לכם ולראות באמצעותכם סיטואציות ומצבים — ובעצם את העולם כולו — באור שונה, אבל בעיקר לראות את עצמם משתקפים בו."
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: גיא ארליך
תיאור: הספר המקומות הריקים של יהודית הנדל הוא מונוגרפיה מקיפה ראשונה מסוגה המוקדשת לסופרת, כלת פרס ישראל, ולמכלול יצירתה. הנדל (1921–2014) פרסמה במהלך חייה עשרה ספרים והפכה לאחת הסופרות הבולטות בספרות העברית והישראלית. עם זאת, לצד ההכרה וההערכה שיצירתה זכתה להן, נשארה הנדל בשולי הקאנון הספרותי והזיכרון התרבותי הקולקטיבי. ספר זה מבקש להאיר את יצירתה באור חדש. נדונות בו יצירותיה המוּכּרות, ובהן ספרה הנחשב הכוח האחר (1984), ולצידן נבחנים ספריה הידועים פחות, כמו גם סיפוריה המוקדמים והנשכחים משנות הארבעים, שפורסמו בעיתונים ובכתבי העת וסללו את דרכה לספר הביכורים אנשים אחרים הם (1950). חומרים מעיזבונה הספרותי של הנדל, שטרם זכה לעיון מחקרי, נחשפים כאן לראשונה ומביאים לידי גילויים מפתיעים ותובנות חדשות באשר להנדל וליצירתה. חומרי העיזבון כוללים בין השאר נובלה גנוזה, שזוכה בספר לעיון נרחב, וטקסט אוטוביוגרפי שעליו עבדה הנדל בעשור האחרון של חייה.
פרקי הספר – הנעים משנות כתיבתה המוקדמות של הנדל ועד לספרה האחרון, המקום הריק (2007) – מציעים מבט חדש על הסופרת ועל יצירתה, על היחסים המרתקים שטוותה בין ה"ספרות" ל"חיים", על הפואטיקה המלנכולית שלה לצד הניסיון לצעוד אל "מעבר למלנכוליה" וגם על "המקום הריק" כמוטיב דומיננטי בכתיבתה. "המקום הריק" הנדון בספר מִתקשר גם למקומה החסר של הנדל בהיסטוריוגרפיה ובקאנון הספרותי.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: יגאל שוורץ
תיאור: ספרו החדש של יגאל שוורץ עוסק בשני סיפורי עם מפורסמים: ג׳ק ואפון הפלא והחלילן מהמלין. שוורץ קורא אותם ברצינות רבה ובנימה שובבית כאחת הוא מגלה לנו, בדרך ווירטואוזית, כיצד הסיפורים, התמימים לכאורה, הם יצירות מופת זעירות המגלמות בתוכן מסרים אנושיים עמוקים באשר ליחסים בין אדם, הקהילה שלו והיקום. הוא גם מראה כיצד כל סיפור משקף את המנטליות הלאומית של יוצריו. ג׳ק ואפון הפלא הוא סיפור אנגלי עד לשד עצמותיו והחלילן מהמלין הוא סיפור גרמני לחלוטין.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: כריסטיאנה ריטר
תיאור: "החוג הארקטי הוא הנקודה בעולם שבה השמיים נוגעים באדמה. לא כל אחד יכול לשאת את שפע האור, לא את העלטה הגמורה, לא את הבדידות העמוקה. אני זכיתי – הוטלתי היישר לתוך ההוויה נטולת הרחם של הטבע הפראי מיד בתחילת ההרפתקה שלי, ועוד לבד. זאת הייתה טבילת האש שלי".
1934 כריסטיאנה ריטר, ציירת ועקרת בית אוסטרית, מתלווה אל בעלה חוקר הקוטב הצפוני לשהוּת של שנה בספיצברגן, אי מכוסה קרחונים השוכן במחצית הדרך בין נורווגיה לקוטב הצפוני ושרוי בחשכה מוחלטת ארבעה חודשים בשנה. בבקתה קטנה ופרימיטיבית המרוחקת מאות קילומטרים מכל יישוב, היא מתעדת ביומנה את רגעי ההתעלות והשפל לנוכח יופיו ועוצמתו של הטבע הפראי, אתגרי הקיום הבסיסי, והמרחק המעורר מחשבה מן הציביליזציה וחברת האדם.
כריסטיאנה ריטר נולדה בשנת 1898 באוסטריה והשתלמה כציירת. בת 36 יצאה בעקבות בעלה הרמן ריטר, הרפתקן ורב-חובל, אל ספיצברגן כדי לעשות שם את החורף. ספרה היחיד, אישה בקוטב, ראה אור בשנת 1938 והפך לרב-מכר.
כריסטיאנה ריטר נפטרה בשנת 2000, בת 103.
הוצאת אסיה
מאת: קרל סאדאקיצ'י הרטמן
תיאור: שיחות עם וולט ויטמן ראה אור בשנת 1895 כקונטרס הספד לוולט ויטמן (1819-1892), מִנחה השמורה למעריציו ומוקיריו של מחבר "עלי עשב" עוד טרם הייתה לו עדנה, טרם הוכר ויטמן כאבי השירה המודרנית האמריקאית. אין בספר צנוע זה יומרה לתיעוד שיטתי של דיאלוגים הנסבים על אודות נושאים ברומו של עולם, אלא הזמנה לסדרת ביקורים בביתו של ויטמן, ישיבה מנגד למשורר השָׂב השוקע לאיטו בדמדומי זקנה, צופה מחלונו באמריקה שחלם בשיריו קמה ומתהווה.
"רבים מאורחיו של ויטמן נהגו להתלונן על אנוכיותו הבלתי נסבלת בעת ביקורם. מובן שהודו בכך שכל אימת שרצו יכלו לסור אל ביתו, ללחוץ את ידו ולהתיישב בסלונו, אלא ששם תמו כל הכיבודים, וזה ונעשה פשוט בלתי אפשרי להביאו לידי דיבור; לאחר מאמצי שווא אחדים, תחילה ביישניים ואחר כך פחות או יותר מתריסים, הם נאלצו לוותר על המשימה הבלתי אפשרית" (מתוך הספר).
אולם ויטמן עצמו אינו הדמות הבלעדית בספר; קרל סאדאקי'צי הרטמן, מחבר השיחות, היה אמנם נער מתבטל בפני רבו בעת העלאת הדברים על הכתב, מהגר מגרמניה, יליד יפן, סטודנט דלפון, תאב אמנות ושירה, אולם בערוב ימיו הוכר כבוהמיין ואמן אמריקאי רב-תחומי (משורר, סופר, מחזאי, תסריטאי, חוקר, מבקר, צייר, צלם, אמן מיצג, שחקן, רקדן), דמות ששילבה בחידתיות אנרכיזם לצד אידיאליזם, אחיזת עיניים לצד גאונות לא מובנת; מכיל המונים ושר את שירת עצמו, בן שיח נאמן של וולט ויטמן.
לספר מצורפת אחרית דבר מאת יהונתן דיין, מתרגם הספר.
רסלינג
מאת: קציעה עלון, ליאת ארלט סידס
תיאור: הביאו את השמש: מבטים לבנטיניים פורס מנעד רחב של מסות ומאמרים העוסקים בלבנטיניות ובנושאים הנושקים לה כדרך חיים, כתפיסת עולם, כעמדה קיומית, כמונח פוליטי וככלי לניתוח תאורטי-ביקורתי בתחום ההגות, הפילוסופיה, האומנות והספרות.
הספר מבקש לכוון זרקור על המונח "לבנטיניות" (Levantine) ולהצביע עליו כעוגן עשיר ומגוון לניתוח ולשרשור של תופעות ומופעים בשדות שונים. המאמרים בספר מציגים שלל תוצרים הגותיים ואומנותיים היסטוריים ועכשוויים של הלבנטיניות במלוא עושרה וחושפים את הפוטנציאל הרב הגלום במונח לכינון שיח חברתי, פוליטי ותרבותי בזמן ובמרחב המזרח תיכוני והים תיכוני שלנו.
בהשתתפות: דוד אוחנה, זיוי ברמן וגדי שבת, דרורית גור אריה, יצחק גורמזנו גורן, אנדרה דרזנין, שולמית הראבן, שרה טוראל, יוסי יונה, דריו מיקולי, רונה משיח, עידן צבעוני, דבורה סטאר וששון סומך, דבורה סטאר, ליאת ארלט סידס, צדוק עלון, קציעה עלון, אבי-רם צורף, עודד ציון, שועי רז, עמי שטייניץ.
הוצאת גמא
מאת: דנה תור-זילברשטיין
תיאור: קנאה של דנה תור-זילברשטיין הוא תוצר של מעשה אוהבים בין ספרות לפסיכואנליזה שבו המחברת מנתחת את יצירותיהן של מרגריט דיראס ואוליביה שייקספיר, תוך כדי קריאת התיאוריות הפסיכואנליטיות של פרויד, לאקאן ומישל מונטרליי ביחס לקנאה.
קנאה מציע ניתוח של הנובלה "שעת היופי" של אוליביה שייקספיר, סופרת בת המאה ה-19 שהייתה ידועה בעיקר כמוזה ואהובתו רבת השנים של המשורר וו.ב. ייטס. הספר ממשיך לפענח את המסתורין של הקנאה באמצעות קריאה ברומנים הכובשים של דיראס, "שבי הקסם של לול ו. שטיין" ו"המאהב". המחברת מראה כיצד דיראס עושה שימוש במעשה הכתיבה כדי לגשר על החור של הקנאה הפעור בנפשה, חור שקשור ליחסים שלה עם אמה, ובעקבות זאת גם מציגה את הקשר שלא ניתן לפרימה בין קנאה ליחסים בין אם לבת.
בעקבות הנוסחאות של לאקאן ב"סמינר ה-20", קנאה מציג הבחנה בין מה שמכונה קנאה "נשית" וקנאה "פאלית", והוא ממפה סוגי קנאה נוספים בפסיכואנליזה, כגון קנאה סקופית, אורלית ודליוזנליות. הדיון של תור-זילברשטיין אינו מסתכם בשיח תאורטי אקדמי, אלא מהווה עיסוק חי ברגש השוקק בכל אדם, ובהתאם לכך דן באתגר שמציבה צורת ההתענגות המיוחדת של הקנאה והגורלות שלה. המחברת טוענת שלמרות שחוויית הקנאה יכולה להיות הרסנית, היא גם מספקת הזדמנות לסובייקט לסלול מחדש את היחס שלו לאיווי, ובכך לחוות שינוי נפשי משמעותי. במובן הזה הספר מעניק נקודת מבט חדשה על הקנאה ככזו המחוברת הן לנשיות והן לאיווי, אגב כך שהוא חושף את אופייה המורכב ואת חיוניותה בהקשר פסיכואנליטי-לקאניאני.
רסלינג
מאת: עוזי וייל
תיאור: מחשבות, זיכרונות, ציתותים לשיחות אקראיות במרחב הציבורי, געגועים לאלה שמתו ול"טעמה הרקוב של הנוסטלגיה", לתסביך משיח, או "סתם כלום יפה" – כל אלה מרכיבים את קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה, מבחר המכנס את מיטב רשימותיו של עוזי וייל, מהמצחיקים, מהמושחזים ומהרגישים בכותבים הישראלים ב־30 השנים האחרונות.
המבחר נפתח בהקדמה המפורסמת של וייל לאסופת שיריו המתורגמים של ריימונד קארבר, ונחתם ב"עשרים מחשבות על תפילה", רשימה שטרם התפרסמה ובה מבקש המחבר להשתהות על אפשרות קיומו של "קשר דק, אך יציב, עם המקום הזה".
דרך מפגש עם חבר ילדוּת שהיה לפושע, היתקלוּת באהובה ישנה, מחווֹת קריאה ליוצרים כמו המינגוויי וקניוק, או דין וחשבון משעשע ונוקב עם המדינה שנגנבה או הלכה לאיבוד – וייל כותב על ההווה, על העבר, ולפעמים השנה היא תמיד 1947. הוא מעצב את ההתבוננות כמעשה אמנות, מעשה שכוחו הוּעם בעידן שטוח מדי של רשתות חברתיות.
הקיבוץ המאוחד
מאת: גבריאל צורן
תיאור: הקליפה הדקה של כדור־הארץ מצייר דיוקן ייחודי של סופר ייחודי. למרות המרכזיוּת והפופולריוּת הבלתי־מעורערות של דויד גרוסמן בספרות העברית והעולמית, טרם נכתב עליו ספר מקיף, המתבונן במכלול יצירתו "מבפנים", ולא דרך מונוקל של אספקט אחד. ספרו של צורן בא אפוא למלא צורך מורגש.
זהו ניסיון להתחקות שלב־שלב אחר צמיחת עולמו של גרוסמן ולהתבונן בַּמלֵאוּת הגועשת של פרטיו. בחדות ראייה וברגישות מופלאה לניואנסים מגלה קריאתו של גבריאל צורן את התווים המשותפים לכל מה שגרוסמן כתב, את הזרימה בין היצירות, ואת הדהודיהן זו בזו.
צורן מאתר בארבעת העשורים של כתיבתו של גרוסמן שלושה מרכזים עוקבים, השולחים שלוחות זה אל זה. בראשון הולך גרוסמן בגדולות ושואל שאלות היסטוריות ולאומיות (על השואה, על הכיבוש). אחריו באה הסתגרות בעולמו של הפרט, או בתאים של הזוגיות ושל המשפחה, והכתיבה מתמקדת ביחסי אדם עם גופו ועם זולתו. המרכז השלישי עומד בסימן הבשורה והאובדן, בנים מוקדשים בו למשימות לאומיות, רשויות שרירותיות מתערבות בחיי הפרט, והדמויות מתמודדות עם בשורות קשות ואסונות.
בכל שנות כתיבתו מרתק את גרוסמן, לפי צורן, כוחה של המלה לתת משמעות לקיום ולהעניק חירות פנימית. החירות מושגת באמצעות האפשרות לתת ביטוי למצבך במילותיך שלך, תוך דחייה של כל ניסוח המוטל עליך מבחוץ. גיבורי הסיפורים חלקם בונים מתוך ייסורים סיפור קוהרנטי, ולוּ גם דמיוני ומופרך, כדי לזרות אור על אזור של צללים המאפיל את עולמם, וחלקם מתענים בניסיון לברוח מבשורות מוכתבות מראש ומסיפורים שנכפו עליהם.
הקיבוץ המאוחד
מאת: גדליה לסר
תיאור: במאה העשירית ניטש בספרד היהודית ויכוח חריף ומוחצן בין שניים מבעלי הלשון הראשונים - מנחם בן סרוק ודונש בן לברט. הוויכוח המר, שהיה גם בעל השלכות פרשניות למקרא, גלש והגיע עד כדי האשמתו של מנחם בקָ רָ אוּת. לאחר כמאתיים שנה מפרוץ הוויכוח נזעק רבנו תם הצרפתי, הענק התלמודי, להכריע בין הניצים בסוגיות של לשון. לדבריו, חובתו היא לתקן את העוול המתמשך שנגרם למנחם הן על ידי דונש בתשובותיו השגויות על 'מחברת מנחם', הן על ידי חכמים שבמשך הדורות לא התייצבו לצידו של מנחם. הכרעותיו של רבנו תם מקובצות בחיבור שקיבל את השם 'הכרעות רבנו תם', והן נוטות באופן מובהק לצידו של מנחם. החיבור חושף, בין היתר, את שיטת השורש הייחודית של רבנו תם שטרם אובחנה כראוי במחקר, את שיטתו בנושאים שונים בתורת הלשון ואת דרכו בפירוש המקרא. על אף היות רבנו תם בן המאה השתים־עשרה, אין הוא מכיר את תורת השורש השלָ שי של הפועל העברי, כפי שזיהה אותו יהודה חיוג' בסוף המאה העשירית.
לראשונה, מקובצים בכרך אחד כל מרכיביו של הנושא: ציטוטים רלבנטיים מ'מחברת מנחם', תשובותיו של דונש על מנחם, מהדורה מדעית מוערת ומבוארת של חיבור ההכרעות עם מנגנון חילוף נוסחאות על פי ארבעה כתבי־יד המוכרים כיום ופירוש צמוד המבאר את לשונו הסתומה והחידתית של רבנו תם. למהדורה הוקדם מבוא נרחב הבוחן, בין היתר, את דרכו הפרשנית והלשונית של רבנו תם.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: מתניה אורי מאלי
תיאור: "[...] אַי אֱלֹהַי אוֹ מִי שֶׁתִּהְיֶה .
אָז גָּדַלְתָּ מְאוֹד, כְּשֶׁהִפְלֵאתָ לְהַסְווֹת
אֶת הָרִיק הַדָּוֶה
בָּאַשְׁלָיָה שֶׁיּוֹדְעִים אֲנַחְנוּ מַשֶּׁהוּ" (יונדב קפלון)
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים
אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁבְּעֶצֶם אֵינָם
וְאֶת הָאֲדָמָה שֶׁרוֹצָה בָּם לָגַעַת [...]
וְאֶת הָאָדָם הוּא יָצַר
שֶׁהָאִישׁ הוּא תְּפִלָּה וְהוּא חוּט
נוֹגֵעַ בְּמַה שֶׁאֵינֶנוּ
בְּמַגָּע שֶׁל רֹךְ וְדַקּוּת" (רבקה מרים)
איך מתפללים לאין של אלוהים? איך אפשר להאמין בהיעדר? ספר זה פורש את מקורות התאולוגיה השלילית והתאולוגיה השלילית הרדיקלית במסורת הפילוסופית, במסורת הנוצרית והמוסלמית ובעיקר במסורת היהודית. במסורת היהודית מתנסחת התאולוגיה השלילית בשני שבילים של שלילה: האחד הוא מונותאיזם מופשט שבמרכזו מתגלה האלוהים בערפל ללא דמות וללא דימוי. השני הוא הסתר הפנים המופיע כהסבר תאולוגי בעת משבר, כאשר הפער בין ההבטחה והברית למציאות ההיסטורית העגומה הופך בלתי נסבל. בשני השבילים הולכים המאמינים בניסיון הפרדוקסלי להתקרב לאינות של אלוהים.
רבקה מרים ויונדב קפלון , שני משוררים המעזים להישיר מבט אל הריק הדווה ואל השמים שבעצם אינם, וליצור משם שפה חיה וכנה לחבור בין אדם לאלוהים. בספר מוצעים לראשונה קריאה מקיפה ומעמיקה בשירתם ופירוש להיבטים התאולוגיים העולים ממנה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ניצה דורי
תיאור: בספר זה תמצאו חיבור בין שני עולמות מחקר – עולם החינוך ועולם הספרות. פרקי הספר עוסקים בשיח כן ומשמעותי בממשק המחקרי שבין ספרות ילדים ונוער לבין חינוך.
לכאורה, ספרות עוסקת בנרטיבים, בעולם הדמיון ובמשחקי שפה, וחינוך עוסק בהקניית ערכים, הרגלים ודרך ארץ. לכאורה, החינוך הוא שמרן, הוא בעל נורמות ומוסכמות והוא מה שירשנו מהורינו וממורינו, והספרות היא ההפך מזה: היא אינה עוסקת בהקניית ערכים, אלא אם כן היא ספרות מגויסת, היא ליברלית ונותנת דרור לרוח היצירה של המחבר והיא משנה את מורשתה מדור לדור: אינה דומה ספרות ילדים שנכתבה בתחילת המאה שעברה בתכניה, בסגנונה ובשפתה לספרות ילדים הנכתבת היום. אך לאמיתו של דבר הספרות היא חלק אינטגרלי מהחינוך. מסריה החינוכיים גלויים או סמויים, ובאמצעותה מוליכים הורים ומחנכים אידאות חינוכיות שונות, מתוך תנועה מתמדת בין המוען, הטקסט והנמען.
הקריאה בפרקי המחקר בספר זה תאפשר שאילת שאלות נוספות, גילוים נוספים, הטלת ספקות והעיקר שותפות פעילה בגילויי הקשר שבין חינוך לספרות.
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור
מאת: אליצור בר-אשר סיגל, דורון יעקב
תיאור: לאורך כל התקופה המשתרעת מראשית ימי הביניים ועד לעת החדשה שימשו העברית והארמית לכתיבתה של יצירה ענפה ורבת פנים. בתקופה זו נתהוו סוגות חדשות של כתיבה בעברית ובארמית: שירה, ספרות פילוסופית, קודקסים הלכתיים, פירושים למקרא ועוד. כמו כן שוכללה מלאכת התרגום לעברית ונוצרו קורפוסים חדשים של כתיבה מיסטית שיטתית. לצד זה בתקופה ההיסטורית המכונה ״שיא ימי הביניים״ החלו לעסוק בחוכמת הלשון העברית ובחקר הדקדוק של רבדיה הקלסיים.
המאמרים בכרך הזה עוסקים בשאלות עקרוניות הנוגעות לחקר העברית והארמית בתקופה הזאת, ובהן: כיצד נכון לחקור שפה שכל חיותה היא רק בכתיבתה? מה השפיע על השינויים בלשון בתקופה הנדונה, והאם המחקר הדיאכרוני שלה שונה שוני מהותי ממחקר העברית והארמית בתקופות אחרות? כיצד נוצרו הסוגות החדשות – מה מקורות ההשראה שלהן ומה עיצב את אופיין?
לצד העיסוק בלשון בתקופה המיוחדת הזאת המאמרים בספר דנים בשאלות הנוגעות לחקר חוכמת הלשון, ובכלל זה ביחס בין המסורת העברית של חקר הלשון בתקופה הזאת ובין מסורות שכנות אחרות ובעקרונות שהנחו את המדקדקים בעיצוב הדקדוק.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: חיים באר
תיאור: בלפנים מן הווילון, שהוא תוצר של שנות מחקר ארוכות, נבחנות כמה מיצירותיו המורכבות ביותר של ש"י עגנון, ובהן "תמול שלשום", "עד הנה", "סיפור פשוט", "בחנותו של מר לובלין" ו"הרופא וגרושתו".
במרכזו של כל אחד מן הדיונים בספר חיים באר מעמיד חידה פרשנית שהמחקר התקשה עד כה בפתרונה, ובעזרת כלי פרשנות ומחקר מגוונים שעומדים לרשותו, וגם בסיועה של עבודה ארכיונית קפדנית ומדוקדקת, הוא מציע להן פתרון מקורי וחדשני.
עם עובד
מאת: נועם תירוש
תיאור: בעידן דיגיטלי שבו אנו שוגים באשליה שניתן לזכור הכול, כל הזמן ומכל מקום, מבקש נועם תירוש לקרוא בכתביו של פרנץ קפקא ולדבר בזכות השכחה. קפקא הותיר אחריו מורשת ספרותית ענפה, אולם לקראת מותו ביקש לגנוז את מרבית יצירותיו. ספר זה מבקש להיכנס לנבכי העולם הקפקאי באמצעות קריאה חדשה בחלק מיצירותיו של קפקא, כמו גם בחלקים ממכתביו ויומניו, ולאור משאלתו הברורה להישכח, ומציע שקפקא הוא מבשרה הגדול של השכחה והחירות הגלומה בה. עבור קפקא דווקא הזיכרון והניסיון המתמיד לזכור הם כוחות דכאניים המבקשים להכפיף את האדם הזוכר למרותם. אל מול כוחות אלו עומדת השכחה ככוח משחרר; זהו כוח היכול להפוך את האדם הקורס תחת עול הזיכרון לאדם חופשי יותר.
ספרו של תירוש מציע התייחסות ראשונה מסוגה בעברית למרכזיות הזיכרון והשכחה בחייו ובכתיבתו של קפקא, ובכך מרים תרומה משמעותית לדיון בתהליכים אלו בעידן הדיגיטלי. השכחה מוצגת בספר ככוח אקטיבי, מעין תרופת נגד להיותו של הזיכרון כוח המבקש לקבע לנצח את תמונת העבר, ובכך מטיל את אימתו על האדם הזוכר. השכחה היא פתח ליצירה מחודשת, לבריאה והתהוות. היכולת לשכוח, אומר לנו קפקא, היא היכולת להשתנות ולהמשיך הלאה. בעזרת קפקא אנו יכולים לחשוב מחדש על תפקיד הזיכרון בחיי היומיום של חברה אנושית-דיגיטלית זוכרת כל ולהבין את פוטנציאל החירות הגלום בשכחה, בעיקר בימינו.
רסלינג
מאת: מישל גרנק
תיאור: על תיאורי המקרים של פרויד נאמר שקוראים אותם כמו רומנים; על הנובלות הפסיכואנליטיות הכלולות בספר זה אפשר לומר שקוראים אותן כמו תיאורי מקרים. בין הספה הפרוידיאנית לזכוכית המגדלת של קונאן דויל הקורא מובל – כמו אדיפוס – דרך חידות ומזימות אל תפניות מפתיעות, ללא אשמים וללא פשעים.
ספרו של מישל גרנק כולל שלוש נובלות אשר דרכן נחשף הקורא לקונפליקטים, אולי אף לייסוריהם, של ז׳וזיאן לאון, פסיכואנליטיקאית מבריקה ומוכרת בצרפת, של ד״ר בּוּרוּ, רופא משפחה פריזאי ותיק ורגיש לתופעות קליניות בלתי שגרתיות, ושל ז׳אן-פול, מתמחה בפסיכיאטריה שמגיע לבית חולים בפרובינציה. שלושתם נדרשים להתמודד עם מטופלים בלתי רגילים התובעים מהם התעמתות של ממש עם הרגשות, הפנטזיות והתהיות שהם מעוררים. על אף שמדובר בסיפורים דמיוניים, הם מאפשרים לנו לגעת בממשות של המציאות במצב האנליטי. שלושת הקלינאים נחשפים לעוצמתן של ההעברה וההעברה-הנגדית, עם כל המורכבות והכאבים שהן מכילות. אולם דווקא ההליכה האיטית והדקדקנית בנתיב העברה-העברה-נגדית, מתוך הדיאלוג עם המטופל ובסיועו, היא זו שתאפשר לחשוף מעט מהמסתורין של המצב הקליני ולחתור אל האמת.
אדיפוס בפריז מכנס שלוש נובלות בדיוניות לחלוטין, שלוש נובלות המציגות סיטואציה קלינית בלתי מסתברת, בלתי אפשרית, ועם זאת שלוש סיטואציות קליניות המאלצות את המטפלים לבצע אינטרוספקציה, תהליך שאפשר שאין בו שמץ של בדיה.
המציאות בשירות הבדיון או הבדיון בשירות המציאות?
רסלינג
מאת: דרור בורשטיין
תיאור: הספר 'שאלות בספרות' מבקש לפתוח דיון בכמה מסוגיות היסוד של הקריאה והכתיבה. נידונות בו סוגיות עקרוניות, אך גם הספרות הנכתבת כאן, בראשית המאה ה-21. לבו העיוני של הספר הוא מחשבה על תורת הספרות ועל הספרות עצמה בעזרת עקרון 'התהוות הגומלין' הבודהיסטי והאתיקה של החמלה הנובעת ממנו, ובעזרת כמה מושגי יסוד שלמחשבת היופי היפנית, הנגזרים אף הם מעיקרון זה. בספר מוצעת קריאה במבחר דוגמאות של שירה ופרוזה, מתוך הידרשות לציור, למוזיקה ולאומנויות אחרות. לפנינו מסה מחקרית כתובה בסגנון השואף במודע לבהירות, והיא פונה לכל מי שמאמין שהספרות יכולה, גם היום, למלא את עולמנו. הספר ראה אור בסדרת מבט אחר- עיונים בביקורת ובפרשנות בעריכת דן מירון.
מוסד ביאליק
מאת: יהושע גרנט
תיאור: הספר מתחקה אחר שלל מסורות שעניינן במה שקדם לבריאת העולם, כדרך שהן משתקפות ומעוצבות בשירת הקודש העברית בת שלהי העת העתיקה וראשית ימי הביניים. הספר נפתח במיפוי מקיף של המסורות העוסקות בדברים שקדמו לבריאה במקרא, בספרות בית שני ובספרות חז"ל. בהמשך מאופיינים דפוסי זיקות לשוניות ותמטיות בין מופעיהן הפייטניים של מסורות מסוג זה לבין מקורותיהן הישירים בספרות האגדה לאגפיה, ואף נחשפות מסורות קדם-בריאה נדירות בפיוטים, החורגות בבירור מן הזרם המרכזי של ספרות חז"ל. מסורות ייחודיות אלה נבחנות בפירוט אל מול מגוון מקורות קדומים שמעבר לדל"ת אמותיה של ספרות בית המדרש ה'קנונית', והדיון מאיר את גלגוליהן של אמונות ודעות על רקע אתגרי פולמוס ומתחים רעיוניים. חטיבה מרכזית בספר מוקדשת לממד הזמן בפואטיקה של הפיוט, בדגש על נקודות ממשק שבין ייצוגי העבר הקמאי ו'ההווה הליטורגי' של ביצוע שירת הקודש במעמד התפילה; הדיון בסוגיה זו מבוסס על יישומן של תובנות תאורטיות מתחומי חקר השירה והסיפורת, ושזורות בו קריאות קרובות בטקסטים פייטניים נבחרים. הספר נחתם בשרטוט קווים לתמורות שחלו בעולמה של השירה העברית במפנה האלף הראשון וכלולה בו גם אסופת פיוטים המוהדרים כאן לראשונה על פי מקורותיהם בכתבי היד של גניזת קהיר. עולמו הייחודי של הפיוט הקדום מצטייר בספר כעצם מעצמיו של פסיפס הספרויות רב-הפנים שנוצר בארץ ישראל וסביבותיה בשלהי העת העתיקה, והוא עשוי לעניין את כל שוחרי חקר ממדיה הספרותיים והרעיוניים של תרבות ישראל הקדומה.
יד יצחק בן-צבי
מאת: אסתר לפון קנדלשיין
תיאור: סיפור על ספר וחברה: באמצעות ניתוח משתנים ביבליוגרפיים של הוצאת ספרים אחת קטנה, הוצאת בן‑אביגדור, נידון בספר זה פרק היסטורי בתולדות המו"לות העברית המודרנית של ספרות הפנאי העברית, על רקע התהוותו של המרכז הספרותי בוורשה והתחזקותה של הלאומיות היהודית בשלהי המאה ה‑19. במרכז הדיון נמצא מו"ל יהודי, אברהם ליב שלקוביץ, הוא בן‑אביגדור, שמקריאה נכונה של המפה החברתית-לאומית הבין שאפשר לייסד מפעל כלכלי רווחי שעיסוקו הוצאת ספרים בעברית, ובה-בשעה לשרת את הרעיון של החייאת הלשון העברית כשפה לאומית. מדובר ב-45 ספרונים דקיקים, דלי תקציב, שהצליחו לשרוד את הזמן; ספרוני כיס זולים שנמכרו בפרוטות בודדות, בהישג ידו של כל דכפין. אבל מעבר לעובדה שלספרות הפנאי בעברית הייתה חשיבות רבה בהתפתחותה של הספרות העברית, הייתה לה גם חשיבות היסטורית להבנת התקופה.
הטקסט המודפס, כחלק מתרבות התקופה, אינו תלוש מסביבתו. מחד גיסא הוא משקף השפעה של אלמנטים תרבותיים, חברתיים, כלכליים, דתיים ופוליטיים הפועלים עליו בתהליך יצירתו ובמהלך חייו, ומאידך גיסא הוא גורם המשפיע על אלמנטים אלו ומעצבם. חוקרים בשיטת "ספר וחברה" הדגישו את הקשר בין המקורות הביבליוגרפיים להתפתחות החברה ותרבותה. על סמך מאפייניו הביבליוגרפיים של החומר הנדפס הם הראו שנתונה לנו אפשרות הצצה אל חיי החברה ותרבותה בתקופה נתונה, ושתרבות הקריאה של חברה נתונה עשויה להשתנות בהתאם לשינויים שחלים באותה חברה לאורך זמן.
רסלינג
מאת: יוחאי עתריה, דינה פורת
תיאור: איך יתכן שאין בנמצא ביוגרפיה מקיפה על חייו של יחיאל די־נור, הידוע בשם העט שלו ק.צטניק, ואיך יתכן שאין בנמצא עבודת מחקר כוללת, כתובה עברית, המוקדשת ליצירתו בלבד? הרי די־נור היה מראשוני הכותבים על השואה, וספריו נקראו, הופצו ונפוצו במהדורות שונות ובשפות רבות, והטביעו חותם עמוק על דורות של קוראים, בארץ ומחוצה לה.
המשתתפים בקובץ זה שמו להם למטרה לנסות ולפצח חידה זו. במאמרים הנכללים בשערו הראשון של הקובץ משרטטים הכותבים את האופן בו עיצב ק.צטניק את שיח השואה בארץ, ובאלה הנכללים בשערו השני הם מציעים דרכים חדשות לקרוא את יצירתו ולהבין אותה. קובץ מרתק זה מציע לראשונה לציבור הקוראים ניסיון מקיף ומעמיק למלא חסר שהיה ניכר מאוד, ולבחון מקרוב את חידת חייו ויצירתו של אדם מיוחד ומיוסר, שהתענה תחת כובדם של זיכרונותיו, והעז לחשוף את מוראות השואה בכול מערומיהם.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: ארנת טורין, שי רודין
תיאור: האם תחנות הנעורים שלך שזורות בחוויה של קריאת רומן רומנטי ושקיעה מתוקה לתוכו?
האם השתאית מול חדות ההבחנה של בלשים ספרותיים והערצת את אומץ ליבם של מרגלים?
האם בעיצומו של מסע קניות מופרך בחנת את עצמך בסגנון הדיבור הפנימי של בריג'ט ג'ונס?
הספר סוגות בספרות הפופולרית מציע מסע מקיף, מעמיק ומרתק העובר דרך תחנות הספרות שרבים כל כך נהנים לקרוא: הרומן הרומנטי, הצ'יק ליט, ספרות הפנטזיה, ספרות המדע הבדיוני, ספרות הערפדים, הקומיקס, ספרות הבעיה, הספרות הבלשית וספרות הריגול. בכל אחד מהפרקים נבחנים הרקע החברתי, ההיסטורי והספרותי להיווצרות הסוגה, מאפייניה העיקריים, קווים טיפוסיים בהתפתחות העלילה ובעיצוב הדמויות והשפעות הסוגה על חיי הקוראים בהיבטים של תפיסות, של דימויים, של התנהגות ושל צרכנות.
בסיומו של כל פרק נסקרת הסוגה הנדונה בשדה הספרות בישראל, דרך מופעיה המקומיים.
הספר, שכל אחד מפרקיו נכתב על ידי חוקר המתמחה בסוגה המסוימת, מציע מפגש אקדמי עם מגוון סוגות בספרות הפופולרית ועם גיבורי התרבות שהצמיחה, ממר דארסי ועד וונדר וומן, מדרקולה ועד שרלוק הולמס. כשם שהספרות הזו פונה לכולם, כך גם הספר הנוכחי יוכל לעניין לא רק חוקרי ספרות, מדיה, קולנוע וסוציולוגיה של הספרות, אלא גם את הקהל הרחב.
מכון מופ"ת
מאת: ז'ק דרידה
תיאור: המסה "נפתולי בבל", פרי עטו של ז'אק דרידה (2004-1930), שבה למקורות, לפרשת בבל, כדי לפרוש תמצית מרעיונותיה, דאגותיה ושאלותיה של הדקונסטרוקציה: מה בין מקור לבין נוסח; מיהו הקורא המובהק, הפרשן המובהק, המתרגם המובהק; כלום אפשר לומר שהניסיון הוא תרגום וכי, אחרי ככלות הכול, אין דבר רציני מתרגום?
בלב עיונו של דרידה ניצב חיבורו של ולטר בנימין "משימתו של המתרגם", דברי מבוא שכתב בשנת 1921 משסיים לתרגם את "תמונות פריזאיות" מאת בודלר. "נפתולי בבל" מארחת אפוא את לשון ספר בראשית, את הפרוזה הלירית של ולטר בנימין וקולות נוספים – נאורים, רומנטיים, מודרניסטיים ובני-זמננו. הדרמה שהיא מחוללת מאפשרת לנו להתוודע למישורים שונים בכתיבתו של דרידה, החל בהליך הקריאה הדקונסטרוקטיבי ועד להיגיון הלשוני, האסתטי, האתי, הדתי והארוטי המעניק השראה למהלכיה.
רסלינג
מאת: אורנה מונדשיין
תיאור: ספרה של אורנה מונדשיין עוסק בשלוש יצירות ("הר הקסמים" של תומס מאן, "בבית המרפא" של דוד פוגל ו"בית מרפא בסימן שעון החול" של בורנו שולץ) שעלילתן מתרחשת במרחב ייחודי, הסנטוריום – בית המרפא. מוסדות אלה, שלא כמו בתי החולים, יוחדו לטיפול במחלה נתונה כגון מחלת נפש או שחפת. החולים אושפזו לפרקי זמן קצרים או ארוכים, או במקרים אחרים עד מותם, בתנאים המותאמים למחלה ולדרכי הטיפול בה. הסנטוריום לחולי שחפת הוא מרחב שיצירות ספרות רבות עוסקות בו, רובן נכתבו מאמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20.
ב"הר הקסמים" הגדיר תומס מאן את השהות בסנטוריום כשהות בצנצנת שימורים. הסנטוריום הוא מרחב ממודר המזוהה עם המחלה והמוות, ועל כן הוקם בריחוק ממקומות ישוב, על פי רוב באזור הררי. המאושפזים מתנהלים לאור סדר יום קפדני התקף רק במסגרת זו, מסגרת הדואגת לצרכים הפיזיים, הרפואיים והרוחניים. זו קהילה הומוגנית של חולים שחייהם נעצרו מבלי לדעת האם יחזרו אי-פעם לחייהם הקודמים או ייכנעו למחלה וימותו ממנה. שלושה יסודות פועלים בסנכרון הקיים במסגרת זו: זמן, מרחב וגוף. בספר זה נבחנים דרכי הסנכרון, ההשפעות ההדדיות, יחסי הגומלין, יחסי הכוחות וההשפעות הנפשיות (הגלויות והסמויות) בהוויית בית המרפא. לצורך זה נבחרו שלוש יצירות מרכזיות המשקפות, כול אחת בדרכה, את סנכרון האלמנטים, את דרכי עיצוב העלילה והדמויות ואת השפעתן של יצירות אלו על ז'אנר ספרות הסנטוריום.
רסלינג
מאת: בת-ציון ימיני
תיאור: הספר "לשון השירה בין שמיים וארץ" מתחקה אחר דיאלוג זה על ידי חשיפת האמצעי הלשוני המתווך בין הרוח לחומר בשיריהם של שישה משוררים: רחל, נתן זך, זלדה, אלכסנדר פן, אמיר גלבֹּע ויוכבד בת-מרים. פרק הסיום מסכם את מסע ההיכרות עם יצירתם של ששת המשוררים ומאיר את הצד המגדרי של כתיבתם.
בספר מובאים מיטב השירים של משוררים מחוננים אלה שהטביעו את חותמם על השירה העברית מראשית המאה ה-20 לאורך כשישים שנות יצירה, שירים רבים שחלקם הוא הפסקול של חיינו. המשוררים והמשוררות שנבחרו למחקר מייצגים את דור המודרנה (רחל, אלכסנדר פן ויוכבד בת מרים) ודור המדינה (נתן זך ושירתו המאוחרת של אמיר גלבֹּע), ובתווך זלדה שכתיבתה הייחודית אומנם משוחררת מהמוסכמות של שירת דור המודרנה, אך שונה במהותה מאופייה של השירה הצעירה. אצל כולם נמצא שימוש במאפיין סגנוני לשוני הבא לידי ביטוי במעברים בין הפיזי למטפיזי, הנסתר והנגלה, המציאות והדמיון. עיון בשירים חושף את הקשר המפרה בין הלשון לספרות השלובים זה בזה, ואת תרומתו של המחקר הבין-תחומי להבנת הטקסט הספרותי.
רסלינג
מאת: סדרה דיקובן אזרחי
תיאור: ספר ייחודי זה מאגד שלושה משוררים שנולדו בארצות דוברות גרמנית בין שתי מלחמות העולם, ונחשפו בילדותם לעברית ולתרבות יהודית: יהודה עמיחי, פאול צלאן ודן פגיס.
שלושתם טבעו את חותמם כמשוררים, מתרגמים וחוקרים בארצות מושבם.
שלושת המשוררים נפגשו בירושלים בבית משפחת עמיחי בשנת 1969, חודשים ספורים לפני התאבדותו של צלאן בנהר הסן בפריז. ניתוח מפגש זה פותח צוהר למעמקים משותפים בשיריהם ובהגותם.
מתוך גישה נועזת וחדשנית למלאכת "הפיוט", שיש בה קשר הדוק אל שרשרת השירה הליטורגית העברית מאז המאה החמישית וגם אל השירה האנגלית, מדגיש הספר שלפנינו את המשותף בין המשוררים.
מוסד ביאליק
מאת: לוקיוס אנאיוס סנקה
תיאור: בטרגדיה 'נשי טרויה' מאת סֵנֵקא (זה גם שמה של טרגדיה, שונה בתוכנה ובצורתה, מִשל אֶוּריפּידֶס) מתואר חורבנה של טרויה גם מנקודת המבט של הטרויאנים המנוצחים וגם מנקודת המבט של היוונים המנצחים. מומחשים כאן אימי המלחמה, סבל השכול, האלמנוּת והשעבוד של נשות טרויה, שהיו לשפחות ולפילגשים למנצחים.
הטרגדיה 'תיאסטס' מתרחשת על רקע מלחמת דמים ממושכת בין תִיאֶסטֶס לאחיו אטרֶאוס על כס המלוכה בארגוֹס. במחזה מתוארת נקמתו המפלצתית של אטראוס, היושב עתה על כס המלוכה, באחיו הגולֶה תיאסטס: הוא מפתה אותו בכחש לסור לארמונו, מתקין 'לכבודו' סעודת פאר, הורג את שלושת ילדיו ומגיש לו את בשרם למאכל. הטרגדיה משקפת את תאוות השלטון של המלכים האלה שאינה יודעת שובעה, וייתכן שסנקא מרמז בה לרצחנותם ולתאוותיהם המופקרות של טיבֶּריוס, גאיוס קאליגולא, קלאודיוס ונֵרון, קיסרי רומא שהכיר מקרוב. 'תיאסטס' נחשבת למושלמת בטרגדיות של סנקא מצד נושאהּ, מבנהָ, תחכומהּ ועיצוב דמויותיה.
התרגום של שתי הטרגדיות ניתן כאן במשקליהן המקוריים.
מוסד ביאליק
מאת: אלן מינץ
תיאור: מפעל יצירתה של ספרות עברית רצינית על אדמת אמריקה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה ואחריה כמו נמחק מזיכרונה של ההיסטוריה היהודית-האמריקנית. העברית אומנם הוחייתה כשפה ספרותית מודרנית ברוסיה של המאה התשע-עשרה, ומשם הועברה לארץ ישראל כאחד מנכסי צאן ברזל של המהפכה הציונית, אבל המהגרים היהודים ממזרח אירופה התיישבו רובם ככולם באמריקה, ולא בארץ ישראל. בקרב המון המהגרים התלקטה קבוצה נלהבת קטנה, שראתה בשפה העברית כלי להולכת בני עמם בנתיב המודרניזציה מתוך שמירת הקשר עם ציון. ה"עברים" האמריקנים האלה הקימו בתי ספר ומכללה, הוציאו לאור כתבי עת ועיתונים, ומעל לכול – העמידו את בית היוצר לתרבות ספרותית גבוהה, שעיקרה שירה.
"מקדש מעט" הוא מבוא ביקורתי לשירה העברית באמריקה. המחבר מתמקד בתריסר דמויות מפתח, משוררים שיצרו שירה סקולרית, שעסקה ביסודה במצבו של היחיד הרגיש שנקלע לעולם של חולין. לאחר זמן פרצה השירה הזאת אל מעבר לתחום הצר הזה ועסקה בנופים אמריקניים, וכן בדרמת הגורל, הכיליון והתקווה בחיי עם ישראל באמצע המאה העשרים. המשוררים העבריים האמריקנים פרסמו את שיריהם בתקווה שייקראו גם בארץ ישראל וגם באמריקה. מזה ומזה נכזבה תוחלתם. כמה מהם עלו לישראל בשנות ייסוד המדינה והתערו כאן בסצנה הספרותית החיונית, אבל רוב המשוררים נשארו באמריקה, דבקים עד הסוף באידיאל של ה"עבריות" האמריקנית.
מוסד ביאליק
מאת: רוז'ה פלנצבוים גבר
תיאור:  "גם כשאני בקיוטו, אני מתגעגע לקיוטו", כך כתב המשורר היפני בשו במאה ה-17 וניסח בצמצום פיוטי רב-עוצמה תובנה שהפסיכואנליזה ניסחה מאות שנים לאחר מכן. תובנה זו היא הבסיס לכתיבתו של ספר זה. "פנטזיית הזהב", מושג שטבע הפסיכואנליטיקאי סידני סמית, מבטאת את הכמיהה העמוקה של נושאיה לחזור לקיום בראשיתי-סימביוטי שבו כל צרכיהם הרגשיים והגופניים מסופקים במלואם- מצב המיוחס בדרך כלל לשלבי ההתפתחות המוקדמים ביותר של התינוק. פעמים רבות נתפסת הפנטזיה כמנגנון הגנה פסיכולוגי שמקורו בתכנים רגשיים מייסרים הקשורים לחרדות פרידה. סקירת הקשריה הספרותיים והתרבותיים מצביעה על כך שכמיהה זו נוכחת בתרבות המערבית מראשית ימיה ועד העידן הפוסטמודרני. המחקר המוצג כאן מציע יישום של מושג "פנטזיית הזהב" על השירה העברית של שנות ה-80 וה-90, בעיקר על שירתם של יצחק לאור ואגי משעול. לאחר שהוא בוחן את הקשרים הקיימים בין דרכי הביטוי של הפנטזיה לבין זרמי העומק הפועלי בעידן הפוסטמודרני בכלל ובשירה הפוסטמודרנית בפרט, הוא מראה כיצד היא מופיעה כמוטיב מרכזי חוזר בפואטיקות של לאור ומשעול, לצד משוררים עבריים אחרים הפועלים במקביל להם. הספר מעמיק בבחינת התהליכים הנפשיים העומדים ביסוד פואטיקות אלה, ומצביע על האופן שבו מלמדים ביטוייה השונים על תבנית העומק העומדת בתשתיתן המשפיעה על עיצוב המבנה והתוכן שלהן. מחקר זה חושף את מגוון האמצעים התמטיים, המבניים, הפואטיים, והלשוניים-האובססיביים לעתים- שבהם חותרים השירים למימוש פואטי של "פנטזיית הזהב".
רסלינג
מאת: יאיר קורן-מיימון
תיאור: ספרו של יאיר קורן-מיימון מציע פרשנות חדשה לכמה מסיפוריו הידועים של שמואל יוסף עגנון ("תהילה", "הרופא וגרושתו", "פנים אחרות", "בדמי ימיה", "עד עולם", "סיפור פשוט", "מדירה לדירה", "התזמורת", "לפנים מן החומה" ועוד), תוך כדי זיקה לטכניקה פרשנית-פסיכואנליטית שעיקרה יחסי מטפלים-מטופלים. כלומר שיצירת הספרות נבחנת כאן כחוויה טיפולית על סוגיה השונים. הספר מציב את סיפוריו של עגנון בהקשר פסיכואנליטי, כל זאת ברוח אסכולת "תגובת הקורא" (Reader‏ Response‏), כמו גם בהשפעת האסכולה הפוסט-סטרוקטורליסטית. דבר אחד מאחד את כל התחומים, הגישות והתיאורטיקנים בפסיכולוגיה - הניסיון לצייר תמונה שלמה לעולם הנסתר של נפש האדם, לחקר אישיותו ולהתנהגותו. ספר זה מתייחס להיבטים שונים מחקר הפסיכולוגיה ומתמקד בעיקר בתחומי הפסיכופתולוגיה והפסיכותרפיה בהקשרם הספרותי. ברוח אסכולת "תגובת הקורא" ולאור גישת הדקונסטרוקציה, הקריאה המוצעת כאן תקרא את הטקסט העגנוני כנגד עצמו, על מנת לחשוף את "הלא-מודע הטקסטואלי" אשר משמעויותיו שונות מאלה הנגלות על פניו. הקריאה הדקונסטרוקטיביסטית מבקשת לחשוף את הסיפור הטיפולי המסתתר בקפליו של הטקסט הספרותי הגלוי. באופן הזה נוצר טקסט חדש שהוא מיזוג של היצירה הספרותית המקורית ושל אופן קריאת הטקסט על ידי הפרשן, ואפשר שזו תכליתה המרכזית של פרשנות הספרות.
רסלינג
מאת: שרה מענית
תיאור: השנים הראשונות של המדינה היו שנים שהתאפיינו בהדרה סמויה של נשים מהתחום הציבורי ומתחומי היצירה. נרטיב גברי שלט בכינונה של הזהות הלאומית העברית, והוא ייעד לגבר את מרכז הבמה ולאישה הותיר תפקיד משני כ"עזר כנגדו". הסיפורת הישראלית נענתה לנרטיב הלאומי והעמידה במרכזה את דיוקנו של יליד הארץ, הצבר, הלוחם, האשכנזי, ההטרוסקסואל - גיבור המתמודד עם המציאות והאתגרים שבפניהם עמדה המדינה הצעירה. הדיוקן הנשי עוצב כדיוקן האישה המחכה בבית לגבר שיחזור מכיבוש הארץ במלחמה ובעבודה; משימתה העיקרית הייתה להמשיך את השושלת וליצור דור חדש של צברים.הכתיבה הנשית נדחקה לשוליים. בכל תחומי היצירה הספרותית היה מספרן של היצירות שנכתבו על ידי נשים זעום, במיוחד בסוגה שנחשבה לסוגה מובילה - סוגת הרומן והנובלה. בין השנים 1948-1962 ראו אור רק כ-18 רומנים שנכתבו על ידי נשים. הספר שלפניכם עוסק ב-12 ספרים שהעמידו במרכזם את דיוקן האישה הישראלית, ספרים אשר נכתבו על ידי סופרות ששמותיהן ויצירותיהן נשכחו במהלך השנים כמעט לחלוטין: חמדה אלון, טובה אליצור, אביבה ברושי, יעל דיין, בתיה כהנא, הרצליה רז, אורה שם אור, מרים שנייד, רינה שרב ושושנה שרירא. קשה למצוא את היצירות הנידונות בספר על מדפי הספריות ומחקר הספרות התעלם מקיומן עד כדי מחיקתן. תוך כדי עיון מפורט בספרות זאת שרה מענית מתארת את קבלת הפנים שערכה להן, עם צאתן לאור, הביקורת בעיתוני התקופה שהיו למעשה שופרות אידאולוגיים ופוליטיים.
רסלינג
מאת: יואב יגאל, רוית ראופמן
תיאור: מאז ימיו של פרויד נתפסו המעשיות כמקור רב-ערך ללמוד על הנפש האנושית, ואי לכך נעשו ניסיונות רבים לפרשן מנקודת מבט פסיכואנליטית. ספר זה מבקש לאתגר את המודלים האנליטיים הקיימים, שכן הוא מקשיב אחרת לחומר החשוב העולה מהמעשיות; דרך חומר זה אפשר ללמוד על התפתחות דפוסי התמודדות נפשית ועל היווצרות קשיים נפשיים בראשית החיים. קושי מרכזי בטיפול הנפשי מתמקד בנגיעה- באמצעות מילים-ברבדים נפשיים שמקורם בזמנים רחוקים: בילדות המוקדמת ולפני רכישת השפה. באמצעות המעשיות ניתן למצוא ערוצים שדרכם ניתן ללמוד על מה שהתרחש באותה בתקופת החיים הראשונה, כלומר להבין כיצד נרשמו אז התנסויות שנחוו קושי. הפרשנות החדשה המוצעת בספר זה מאפשרת ללמוד על אופי ההתנסויות אשר עמן נאלצת הנפש התינוקית להתמודד; היא מראה איך דפוסי ההתמודדות, שהתקבעו בשנים בראשונות, יבואו לידי ביטוי בחיים הבוגרים. מחברי הספר מאמינים שהמעשיות מדברות במה שהם מכנים "השפה ההיא"- השפה החווייתית של הנפש. עשר מעשיות פופולריות זוכות בספר זה לניתוח ופרשנות: "כיפה אדומה", "הנזל וגרטל", "שלגיה", "סינדרלה" ועוד. לצידן מוצגות דוגמאות מהקליניקה הקשורות לאופי ההתנסות שאותה מנסה המעשייה לבטא. למעלה ממאתיים שנים חלפו מאז פרסום המהדורה הראשונה של קובץ המעשיות שנאספו ונערכו על ידי האחים גרים. ספר זה מבקש להראות כיצד מהדהדות מעשיות אלו לרבדים נפשיים עמוקים המשותפים לתרבויות רבות, ולכן הצליחו לשמור על חיוניותן ורעננותן לאורך תקופות זמן ממושכות. לא במקרה בכוחו של החומר העולה מנרטיב המעשייה לדבר אל נפשם של רבים, קטנים כגדולים, והוא מעורר השראה כל פעם מחדש
רסלינג
מאת: יונה שפר
תיאור: מהפכת ה-25 בינואר נגד הנשיא חסני מבארכ הייתה מפתיעה לנוכח משטר הדיכוי שהונהג במצרים מאז ימי גמאל עבד אלנאצר. משטר זה הפעיל אמצעים שתכליתם הייתה להרתיע את האנשים מלקרוא עליו תיגר באמצעות פיקוח תמידי ועונשים כבדים על המעזים להתעמת איתו. ספרו של יונה שפר מציג את העימותים בין אנשים פשוטים, אינטלקטואלים ואנשי ציבור לבין המשטר ונציגיו כפי שהם מופיעים ברומנים שחיברו בכירי הסופרים במצרים מאז מהפכת 'הקצינים החופשיים' ב-1952 עד שלהי כהונת מבארכ, תקופה שכיום אפשר להתבונן בה מפרספקטיבה היסטורית לאחר מהפכת 2011 שהפילה את שלטון מבארכ. מלחמתו של הפרט בבעלי הסמכות היא סוגיה נוכחת ביצירותיהם של סופרים מצרים לאורך דורות, אך היא בולטת במיוחד ביצירותיהם של סופרים משנות ה-60. הדיון בעימותים מקיף את המעורבים בהם על שלל תכונותיהם החיוביות או השליליות, את השיטות שנוקטים בעלי-הסמכות כדי לכפות את סמכותם, את השקפות העולם של בעלי-הסמכות והפרטים, את הרקע לעימותים, את מהלכיהם, את תוצאותיהם והשלכותיהם הן ביחס למתעמתים והן ביחס לבעלי הסמכות. במרכז הדיון עומדות השאלות האם פרטים מסוגלים לגבור על בעלי-סמכות והאם ניצחונם של האחרונים הוא תמיד שלם. ובכלל - האם יש תוחלת להתנגדות אקטיבית לבעלי-סמכות.
רסלינג
מאת: ניקולא יוזגוף-אורבך
תיאור: המעבר של החברה היהודית במפנה המאה ה-20 ממרחב יהודי למרחב ציוני, ולבסוף עם קום מדינת ישראל למרחב ישראלי-אוטונומי, אינו גאוגרפי בלבד. יותר משמעבר זה מבטא תנועת אוכלוסין גאוגרפית של יחידים או קבוצות ממקום מוצא מסוים למקום יעד, יש בו כדי ללמד על שינוי בדפוסי החשיבה הקולקטיבית של העם היהודי ועל תמורות בתפיסתו הפוליטית, האידאולוגית והדתית. בספר זה בוחן המחבר יצירות ספרותיות שנכתבו ופורסמו במפנה המאה ה-20 - תקופה שבה התרחשו תמורות עמוקות בקורותיו של העם היהודי שישב ברובו במרחב הגלות, והביאו יוצרים, עסקנים ופוליטיקאים לגבש מרחב חדש שהתיימר להוות אלטרנטיבה למרחב הקיים ולמאפייניו - הלא הוא המרחב הציוני. מרחב זה, שהתקיים תחילה כמרחב חתרני ותאורטי בשדה הספרות והפובליציסטיקה, לבש כסות פוליטית וחברתית וביקש ולהתממש בדמות מדינה עצמאית. ספר זה מבוסס על עיון ביצירותיהם של חמישה יוצרים - בנימין זאב הרצל, מוריס רוזנפלד, מנדלי מוכר הספרים, שלום עליכם וזאב ז'בוטינסקי - שפעלו במרחב הגלות לטובת יצירת מרחב אלטרנטיבי לעם היהודי, בשאיפה שישמש פתרון לבעיותיו וסבלותיו בגולה. מקצתם של היוצרים הללו שימשו בתפקידים בכירים בתנועה הציונית, ויצירותיהם לא היו אלא שופר לרעיונותיהם הפוליטיים למען כינונו של מרחב יהודי אוטונומי. אחרים יצרו מתוך דחק לאומי, קולקטיבי ואישי וראו במרחב האלטרנטיבי מפלט וסיכוי להחלצות מחוסר אונים ורפיון.
רסלינג
מאת: עודד וולקשטיין
תיאור: איך להיכנס ליצירה של פו, איך לבוא אליה מבחוץ מבלי לחתום אותה מבפנים?" במסה זו מזומן אדגר אלן פו למה שנראה כספק דו-שיח ספק דו-קרב עם הקורא בהא הידיעה שלו, קורא שאינו מסתפק במרחק הבטוח של דיבור על יצירתו אלא פונה אליו בגוף שני ואף מדבר בשמו. ביחסי האספקלריה הצפופים בין השניים הופך עודד וולקשטיין מפרשנו של פו, גם למשרתו, לאהובו, לקורבנו, לשותפו בגיהינום ולתאום של בדידותו. פו חושף בפניו, בפרוזה ובכתביו האסתטיים, את סודותיה של סדנת העבודה שלו, מנגנוני הייצור והייצוג שבאמצעותם הקים חללים הרמטיים שהוליכו קורא אחר קורא מטה אל מרתפי הקברים. אבל וולקשטיין אינו מסתפק בפענוח המנגנון הטקסטואלי ובגילומו בגופו עד כדי הסתכנות בקבורתו חי. סיפורה האפיסטמולוגי של הפרשנות הוא גם סיפורו של מאבק בין הסופר לפרשן. ברגע מסוים איננו יודעים לבטח מי מהם אחראי לפרטיטורה שלפנינו. נדמה שהקורא מצא פתח יציאה מדופנות הבית החתום. כזוהי המסה "אני אומר לכם שאני מת!": יוצאת דופן בכל מובן. ארון הספרים של וולקשטיין מקיף את הספרות הפרשנית על פו ופונה ממנה אל דיונים בתפר שבין הרומנטיקה למודרניזם, אל הספרות הניאו-גותית באמריקה במאה ה-19, אל הנשגב הקאנטיאני, אל הסובייקט הדיכאוני ואל האלביתי. המוטיבים הללו משמשים כתפאורה לעלילת כניסה עקלקלה אל מרתפי הקברים של פו, עלילה המסופרת כווידוי אינטימי של קורא התוהה שמא אין הירידה למעמקי השלד הסיפורי מתגוללת, ככלות הכול, על פני השטח. מלאכת פרשנות נדירה ומכשפת זו היא בראש ובראשונה סיפור אהבה נושן בין שניים, חוב ילדות שוולקשטיין מבקש לשווא לפרוע. "מהו הקורא", הוא שואל, "אם לא תשוקה להאריך?
רסלינג
מאת: משה בר-אשר
תיאור: באסופה זו כונסו שלושים ואחד פרקי מחקר בלשון חכמים, שנתפרסמו במשך כארבעים שנה. רבים מהם הם עיבודים של הרצאות שנישאו בכינוסים, בימי עיון, בסמינרים ובמעמדים אחרים. בין השאר כלולים כאן פרקי מבוא ותיאורים של מצב המחקר של המקצוע בפרקי זמן נבדלים; עיונים בשאלות כוללות ובסוגיות עקרוניות, כגון היחס בין לשון חכמים ללשון המקרא וסוגיית הטיפוסים של לשון המשנה; עיונים במסורותיהם של כתבי יד של המשנה ושל חיבורים אחרים של ספרות התנאים – התוספתא ומדרשי ההלכה. גם פרקי לשון רבים מובאים כאן, ובכללם תיאורים של דרכי כתיב וניקודים, בירורים בתורת ההגה, ופרקים מקיפים בתצורת הפועל ובתצורת השם. כאן וכאן נידונו גם ענייני תחביר ובירורים של פרטים וכוללות שנוגעים לאוצר המילים ולמשמעיו.
מוסד ביאליק
מאת: עופרה מצוב כהן
תיאור: המספר הוא פונקציה ביצירה הספרותית בעלת אחריות מן המעלה הראשונה. האם בלעדיה ייתכן טקסט ספרותי? מה מקומו של המספר ביצירה הספרותית והאם הוא מבטא את עמדותיהן של פונקציות אחרות? האם הוא פועל בחסות הסופר? מקומו של המספר ביצירה הספרותית נבחן בספר הזה על פי יצירות מן הספרות העברית החדשה. היצירות שנבחרו לדיון הן שתיים משל יוצר אחד כדי לבחון את תפיסת המספר בעיני היוצר. ח"י היצירות הנדונות בספר הן: "בואי הרוח" ו"תיאום כוונות" של חיים סבתו; "שלך סנדרו" ו"מאוחר מדי" של צבי ינאי; "כלה" ו"אררטים" של אורה אחימאיר; "חתונה אוסטרלית" ו"פאני וגבריאל" של נאוה סמל; "מקום אחר ועיר זרה" ו"חשד לשיטיון" של מאיה ערד; "אותו הים" ו"בין חברים" של עמוס עוז; "פתאום אהבה" ו"כל אשר אהבתי" של אהרון אפלפלד; "האיש המאושר" ו"סערה היא מקום רגוע בשבילנו" של צור שיזף; ו"רקמות" ו"אל לאה" של עמיה ליבליך.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: דפנה ברשילון
תיאור: הרוסלקות — בנות הים מחוף הדולפינריום — לא נגלו לאיש מעל פני האדמה, עד שהגיעה השעה. הן היו יכולות להמשיך בשלוות חייהן לנצח, או עד שהיה מגיע מישהו לתפוס את מקומן. אבל לא כך קרה. רדיפת בצע, תהליכי פיתוח הכרחיים וזוג אוהבים מוזר, שינו את פני הדברים. חווי, ספרנית בפנסיה, פעילה פוליטית ואחות שכולה, פוגשת בחוף הים את מארק, אב שכול. בין השניים נוצר קשר מיוחד, שיביא את חווי לפגישה בלתי נשכחת עם "הרוסלקות" – מי שהיו נערות תוססות ונרצחו בפיגוע, ולאחר מותן הפכו לבנות ים. בתנופה סוחפת, הכורכת ריאליזם נוקב עם פנטזיה עשירה ומלאת חיות והומור, מציעה ברשילון בספרה השני מבט רענן ומקורי על החיים בישראל כיום. הרוסלקות שלה מנכיחות את מה שאסור לומר, לא נעים וכל כך רוצים היינו שלא לראות; אלא שהמציאות, שגדעה את חייהן הצעירים של הרוסלקות, מעניקה למבט הנבון והרגיש של הספר בשכול, בטרור ובמלחמות רלבנטיות מכאיבה. לצד זאת, רוחן החיה של הרוסלקות, והאמונה בכוחו של מפגש אנושי לרכך נוקשויות אידיאולוגיות, משרטטות כאן גם אפשרות של נחמה וחסד.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: שלומית אהרוני ליר, דורית זילברמן
תיאור: דיו לבנה דיו שחורה פותחת צוהר לעולמן הפנימי של סופרות, תוך חשיפת המסתתר מאחורי מאחורי חוויות שונות הקשורות למלאכת הכתיבה. האסופה מאפשרת להכיר ולהוקיר נשים כותבות בישראל מתוך הצצה למתרחש על שולחן הכתיבה שלהן, ולעולמן הספרותי והרגשי כפי שהן מעלות אותו על הכתב. העיקרון המאחד של האסופה הוא הקול הנשי, המרובד והנבדל זה מזה, בהיבטים של אתניות, תרבות וחברה. דיו לבנה דיו שחורה סוללת דרך לתובנות על יצירה ומשמעותה ומאפשרת גישה למבחר התייחסויות לאמנות הכתיבה מפרי עטן של סופרות מוכרות בישראל.
כתב ווב הוצאה לאור בע"מ
מאת: עדי וולפסון, ורד טוהר
תיאור: שנים-עשר משיריו של דן פגיס זוכים בספר זה לעיון משתי נקודות מבט: זו של המדען וזו של חוקרת הספרות. זה לצד זה וזה נגד זה מעמידים ורד טוהר ועדי וולפסון את שני כיווני הפרשנות במעבדה שירית ניסויית, שבמציאות האקדמית העכשווית כמעט שאינה יכולה להתקיים. מבחינה זו מבטאות המסות הכלולות בספר זה חופש אקדמי במלוא מובן המילה: לכתוב מתוך הדיסציפלינה אך לאתגר אותה ולפרוש כנפיים מעבר לה, לייצר דיאלוג אינטלקטואלי הנמצא מחוץ לקווי המתאר של הפוליטיקה הממסדית, לערוך ניסויים ברעיונות ובאמצעי הבעה, לוותר על הערות שוליים. בכך מחברי הספר יצרו לעצמם מרחב שבו "כל החוקים נשמעים להם".
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: שלום אש
תיאור: ספר זה נכתב בשפת היידיש בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת, והוא מגולל את מציאות החיים הנסערת שבה חי ופעל ישוע מנצרת. גיבור הספר הוא אידיאליסט חברתי, שביקש להביא ישע לפשוטי העם, אשר כרעו תחת עול השלטון הרומאי הזר ונטל הסחטנות של ההנהגה הכוהנית המושחתת שפעלה בחסותו.

הסופר היהודי יליד פולין 1880, שלום אַש, פרסם את ספרו זה בשיא הקריירה הספרותית שלו, בניסיון לקרב ולפייס בין תרבויות. בתקופת פרסום הספר היה אַש סופר בינלאומי מצליח ומהולל, שתורגם לכארבעים שפות וכונה "דיקנס היידי". ואמנם בעקבות פרסום ספר זה נאלץ אַש לספוג מבול של גידופים ועלבונות. הוא כמעט שהוחרם בידי בני דורו בעקבות תעוזתו להציג את גיבורו באופן אנושי זה.

רק מאז שנות השישים של המאה העשרים, לאחר מותו של אַש, זכתה איכותו הריאליסטית המופלאה של רומאן זה להכרה מחודשת.

המבקר י. כרמון כתב כי הספר ספוג באהבה לנוף הארצישראלי, להווי העברי הקדום, לחגים, למורדי הגליל, למאבקים הסוציאליים בימי בית שני ולאנשי העם הפשוטים מהם יצא ישוע, אותו ראה אש גם כיהודי סובל בזמנים אחרים.

חוקר ספרות היידיש שלמה ניגר טען כי האיש מנצרת הוא פרי עטו של סופר "בעל אינטואיציה גאונית ודמיון יוצר, שאינו מוגבל בזמן, בהיקף ובעומק".
פרדס הוצאה לאור בע"מ
הצג עוד תוצאות