נמצאו 270 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: עמנואל רוזן
תיאור: בילדותו היה מוקף חבורת יֶקיות, שעשו הכול כדי להצחיק אותו: טָנטֶה ליזֶה, שתלתה דובדבנים על אוזניה כמו עגילים; אוֹמָה, שידעה לחצצר בגבעול דשא לחוץ בין שני אגודלים; אמא שלו, עם שורת מחץ לכל אירוע (לפני השְלאפשטוּנדֶה הייתה מכריזה: "אם מישהו מתקשר, תגידו שמתתי").
הייתה לו ילדות מאושרת. הוא ידע שסבו וסבתו נסעו לגרמניה ב-1956, אבל לא ידע שסבו קפץ אל מותו אחרי שחזרו לתל אביב. הוא ראה את אמו מתקתקת במרץ במכונת הכתיבה, אבל לא ידע על המאבק שלה לאלץ את גרמניה ליטול אחריות על מות אביה, ובוודאי לא על הפסיכיאטר הנאצי שמינה בית המשפט לפסוק בנושא.
בקיצור, הוא לא ידע הרבה, עד שמצא קופסה עם מכתבים שסבו וסבתו שלחו לאמו מאותה נסיעה. כמעט חמישים שנה לאחר נסיעתם, מנו רוזן יצא למסע בעקבותיהם.
הוצאת אסיה
מאת: מאיר שטרית
תיאור: "בשעות הלילה הקטנות, כשתוצאות ההצבעה הראו בבירור שאני אהיה ראש המועצה הבא של יבנה, החלו החגיגות. תומכיי רקדו ושרו, מישהו אפילו פתח שמפניה. רק אדם אחד לא חגג ולא שמח. זה הייתי אני, צעיר בן 25 וחודשיים, שלא היה לו מושג ירוק איך בכלל עובדת מועצה. תפסתי את ראשי ותהיתי: מה אני עושה עכשיו? איך אני מתחיל לממש את כל מה שהבטחתי?"
15 שנים לאחר שעלה ארצה ממרוקו היה מאיר שטרית לראש המועצה הצעיר ביותר בישראל, מאז ועד היום. המהפכה שעשה ביבנה גרמה לוותיקים ממנו לעלות אליו לרגל. שנים ספורות לאחר מכן נבחר לכנסת מטעם הליכוד, כיהן בה במשך 30 שנה ושימש שר בשישה משרדים. הוא קרא כול מכתב שהגיע אליו, החזיר טלפון לכול פונה ומעולם לא חשש ללכת עד הסוף עם האמת שלו. כך עשה כשתמך בהסכמי אוסלו, ביוזמה הסעודית ובהקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67' וחילופי שטחים, כי לתפיסתו אין דבר ששווה את מחיר המלחמה.
בספר מרתק, עשיר וכן משרטט מאיר שטרית את הדרך הארוכה שעשה. הוא מספר על תפיסת העולם שגיבש בעקבות המראות הקשים שאליהם נחשף במלחמת יום הכיפורים; חושף את ההסכם ההיסטורי שכמעט נחתם בין מפלגות העבודה והליכוד והיה עשוי לשנות את פניה של הפוליטיקה הישראלית; מתגעגע לבנימין נתניהו של פעם ולמפלגה שבה היה מותר לצאת נגד המנהיג, ומייחל לימים שבהם המדינה שהוא כל כך אוהב תחזור להיות המדינה שהכיר. עד אז הוא ממשיך להיאבק עליה.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: טובה פרידמן, מלקולם ברבנט
תיאור: "אני רוצה שתחוו את חייה של ילדה בשואה, שתטעמו ותרגישו ותריחו אותם. אני רוצה שתצעדו בנעלַי שלי ובנעלֵי משפחתי, אף על פי שבזמנים הגרועים ביותר לא היו לנו נעליים. אני רוצה שתבינו את הדילמות שעמדו בפנינו ואת הבחירות הבלתי אפשריות שנאלצנו לעשות. אני מקווה שתתרגזו. כי אם תתרגזו, יש סיכוי שתחלקו את כעסכם עם אחרים, וזה מגדיל את הסיכויים למנוע רצח עם נוסף".
טולה גרוסמן — לימים טובה פרידמן — היתה בת שנה ושבוע כאשר גרמניה הנאצית פלשה למולדתה פולין. בגיל ארבע שולחה טולה עם הוריה למחנה עבודה, ובגיל חמש היא נמנתה עם קבוצה קטנה מאוד של ילדים יהודים שהגיעו לאושוויץ ולא שולחו מיד אל תאי הגז. כשלושה חודשים לאחר מכן קרה לה ולחבריה לצריף־הילדים מה שלא קרה כמעט באושוויץ: היא וחבריה נלקחו לתאי הגזים, ושם, לאחר שכבר התפשטו, נאמר להם להתלבש ולחזור לצריף שלהם. ב־27 בינואר 1945 היא נמנתה עם כמה אלפים מאסירי אושוויץ ששוחררו בידי חיילי הצבא האדום.
קרוב לשמונים שנה אחר כך, כשהיא נעזרת בעיתונאי מלקולם ברבנט, העלתה טובה פרידמן על הכתב את סיפור ההישרדות המדהים שלה, ואת סיפור חייה אחרי המלחמה. התוצאה, אני הילדה מאושוויץ, היא סיפור חיים מעורר השראה לא פחות משהוא מרתק ומלא עוצמה.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: נתן שיפריס
תיאור: שי"ר, שלמה יהודה רפפורט (גליציה, 1790 – בוהמיה, 1867), היה תלמיד חכם ואיש אשכולות פורץ דרך. מי שנודע מצעירותו כאחד מראשיה של תנועת ההשכלה היהודית ומאבות "חוכמת ישראל" כיהן בשלושים השנים האחרונות לחייו ברבנות, בעיקר בקהילת פראג החשובה. הוא היה מחבר פורה בשלל סוגות, משורר ומתרגם, חוקר היסטוריה ולשון, הוגה ומסאי, חלוץ הביקורת הספרותית העברית, ממעצבי השיח הכלל-יהודי החדש ופולמוסן נמרץ נגד קצוות החברה היהודית של זמנו – החסידים מזה ופורקי המסורת מזה.
נאמנותו של שי"ר למסורת הדתית ולכהונה הרבנית מכאן, ומחויבותו להשכלה ולמדעי היהדות מכאן, השתלבו בטבעיות במשנתו, והוא אף גיבש מהן תודעה לאומית יהודית חדשה, שיש בכוחה להתמודד עם אתגרי המודרנה ועם מגמות הקיטוב בעם. הביוגרפיה האינטלקטואלית שי"ר חדש: שלמה יהודה רפפורט – רבנות, השכלה, לאומיות מבקשת להאיר מחדש את דמותו ופועלו ובפרט לעמוד על תרומתו הסגולית לכינונה של הלאומיות היהודית המודרנית. לנוכח התפקיד הבולט שמילא בהתפתחותן של מגמות מרכזיות בחיי הרוח של יהדות אירופה במאה ה-19, ההתחקות אחר תחנות חייו היא גם מסע מאלף בנתיבות ההיסטוריה התרבותית היהודית המודרנית.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: נעמי מנוחין
תיאור: 'זוהי הסימפוניה הבלתי גמורה, מלאת המשמעות, שנכתבה בידי רופאים יהודים ב-1942'. במילים אלה פתח ד"ר ישראל מילייקובסקי, רופא, מנהיג ציבור ופובליציסט, את 'מחקר הרעב' פורץ הדרך שניהל והוביל בגטו ורשה בימים האפלים שקדמו לפינוי הגטו.
ד"ר מילייקובסקי (1887–1943) היה דמות מרכזית בוורשה שבין שתי מלחמות העולם. רשימותיו מציעות מבט מרתק על הסוגיות המרכזיות שהעסיקו את החברה היהודית והתנועה הציונית בפולין בתקופה זו, וחושפות נקודת מבט ייחודית על ארץ ישראל בשנות השלושים מבעד לעיניו של רופא יהודי־ציוני. פרק יוצא דופן רשם בתקופת השואה, בהיותו אחראי על המערך הרפואי בגטו ורשה, ובתוכו פקולטה לרפואה שפעלה בגטו באופן מחתרתי. מחקר הרעב בראשותו מנציח את חיי היהודים בגטו ואת פועלם של הרופאים היהודים בתוכו.
הספר מבקש להאיר את דמותו של ד"ר מילייקובסקי ולבחון דרכו את האינטליגנציה היהודית בוורשה, את מאפייני עולמו של האינטלקטואל היהודי בפולין בין שתי מלחמות העולם ובתקופת השואה, ואת מסירותם של הרופאים ואנשי מערך הבריאות בגטו ורשה.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: נועם זדוף
תיאור: גרשם שלום (1897–1982) נחשב אחד מאנשי הרוח הבולטים במאה העשרים. הוא היה היסטוריון ופילולוג מראשוני האוניברסיטה העברית בירושלים ומייסד חקר הקבלה. עם זאת כתביו חרגו מעבר למחקר המדעי ועיצבו וייצגו את דור התחייה הלאומי היהודי ואת שאיפותיו להגשמה ציונית. ספר זה עוקב אחר תולדות חייו של שלום מילדותו ונעוריו בברלין, טרם מלחמת העולם הראשונה, ועד לפטירתו כחוקר מוביל במדינת ישראל. הספר עומד על הסתירות שהרכיבו את דמותו: ציוני שלא היסס למתוח ביקורת חריפה על דרכה של הציונות; איש אקדמיה ישראלי שחלק נכבד ממרצו הוציא לפועל בארצות הברית ובגרמניה; מרדן, מהפכן ואנרכיסט, שייצג גם ממסד אקדמי נוקשה; חוקר שעבודתו הייתה היסטורית ומדעית, אך מניעיו היו מטפיסיים ואף דתיים; ואדם שהיה מוקף בחברים, בעמיתים ובתלמידים ובו בזמן היה איש בודד. על בסיס מחקריו, כתביו, יומניו ומכתביו של שלום מוצגת בספר דמותו המורכבת והמרתקת בתוך ההקשרים השונים שבהם חי ופעל.
ד"ר נועם זדוף הוא מרצה בכיר במחלקה להיסטוריה בת זמננו באוניברסיטת אינסברוק, אוסטריה. הוא ערך את ההתכתבות בין יוסף וייס לגרשם שלום, ופרסם את המונוגרפיה 'מברלין לירושלים ובחזרה: גרשם שלום בין ישראל לגרמניה' (כרמל, תשע"ה). הוא עוסק בהיסטוריה אינטלקטואלית ותרבותית של מדינת ישראל.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: יהודה הראל
תיאור: תוכנה של מחברת זו:
1. יצחק טבנקין
2. קומוניזם קונסטרוקטיבי מהפכני
3. סוציאליזם וולונטארי
4. סוציאליזם, שלטון וממלכה
5.סוציאליזם לאומי
6. טבנקין בהתיחסות לתנועות וזרמים בתנועת הפועלים העולמית
7.רדכו הארגונית של טבנקין
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: יניב זך
תיאור: ארגז מסמכים ישן שנרכש במכירה פומבית מוביל למסע בעקבות חמישה ישראלים מהפכנים שסיפורם נשכח כליל; טרוריסט יהודי כושל, רוויזיוניסט רודף קומוניסטים, פנתר שחור למוד אכזבות, פציפיסט חיפאי חדור להט ציוני ולוחם צדק שהתגייס לטובת הגרועים שבעבריינים. כולם חיו, חלמו, פעלו, לא ממש הצליחו ונעלמו.
חביב שיבר החל את דרכו כחבר בתנועת בית״ר, הפך לפעיל אנטי־קומוניסטי, וסיים את חייו כגולה מרצון בחדר עלוב בכנסייה באזור וושינגטון; אברהם צפתי ניסה להתנקש בחייו של בן גוריון ולהקים את בית המקדש השלישי. הוא כשל בשתי המשימות; פליקס מטלון, הרפתקן ואקטיביסט מזרחי, פעל לאורך עשרות שנים מאזור שכונת התקווה, הרבה לפני שהסוגיה העדתית עלתה על סדר היום; אליעזר בר לב נלחם מדירתו המתפוררת ברחוב הירקון למען שחרורם של רוצחים ועבריינים מורשעים אחרים; צבי גרתי, נפח ופציפיסט, התגורר בחיפה ומשם פעל לאורך עשרות שנים, כתב, צייר ופיסל והותיר אחריו עיזבון אמנותי ייחודי שלא נחשף עד כה.
חמישה מתקני עולם שלא הותירו חותם מיוחד הוא ספר דוקומנטרי סוחף ומהיר על עולם שהיה – ונעלם.
מאת: יפה בניה, מיכל גידניאן, חפציבה כהן
תיאור: הוצאת טנג׳יר וארגון ערבות שמחים להוציא לאור את הספר ״בת המזרח: נשים פורצות דרך בקהילות יהדות ספרד והמזרח״, ספר עיון ולימוד המבקש להשיב לתודעה ולהיסטוריה את קולן של נשים יוצרות, כותבות ומנהיגות. נשים אלה הצליחו לפרוץ את החסמים של הדרה מחינוך והשכלה, והיו לתלמידות חכמים, מנהיגות, נשות מעשה, יוצרות וכותבות, אלא שהן נדחקו ממרחב התרבות הכתובה של המסורת היהודית, והן ממתינות שנגאל אותן מן השכחה והשוליות שנכפתה עליהן.
ספר בת המזרח מאיר את סיפורן של שש נשים יהודיות פורצות דרך מקהילות יהדות ספרד והמזרח, ממרוקו במערב ועד כורדיסטאן במזרח – מן המאה ה-16 ועד המאה ה-20. לצד סיפורן של הנשים, רקע נרחב על הקהילה והתקופה, וכן הצעות למערכי לימוד. את הספר חותמת אחרית דבר מאת חביבה פדיה.
בית מדרש ערבות הוא בית מדרש יוצר לנשים ממגוון זהויות, שנפגשים בו מסורת, פמיניזם וצדק חברתי. אנו לומדות מן המסורת הספרדית מזרחית, זו שבכתב וזו שבעל פה, מפרספקטיבה נשית, ומבקשות לגבש פמיניזם מסורתי המחבר בין תורת הנצח לשינויי העתים. בת המזרח הוא פרויקט משותף ל"ערבות – נשים מחברות מסורת" ו"כי"ח - כל ישראל חברים".
הספר נכתב על ידי יפה בניה, מיכל גידניאן וחפציבה כהן מונטגיו, בהשראת הלימוד המשותף בבית המדרש ערבות.
מאת: רונית מטלון
תיאור: ספר המסות עד ארגיעה מזמן אותנו ל”פגישה עם סופרת”, פגישה נדיבה, שכמוה לא ידענו. בפרוזה המסאית שלה, בגוף הראשון האינטימי של ההתנסות, הגיעה רונית מטלון לשיאי כתיבתה. רשמי הקריאה “בזכוכית מגדלת”, הנמסרים בלשון חיונית ומלאת חן, בהומור ובחומרה, בצלילות ובעומק, הולכים ומתגבשים כאן, ככל שהספר מתקדם, למה שמטלון מכנה, בעקבות לאה גולדברג, “הרגשת עולם” טוטלית. בעד ארגיעה דחסה מטלון את מלוא תבונתה האנושית. לא זו בלבד שזהו ספר לימוד ממדרגה ראשונה, המורה לנו צעד–צעד כיצד לפלס את דרכנו בעולם הכתוב, הספר הזה הוא גם פרוזדור מאלף למכלול יצירתה של רונית מטלון. במובן מסוים הוא רומן נוסף, הרומן האחרון, שכתיבתו נפרשה על פני עשרים שנה (2017-1997). כאשר הוא נקרא ככזה, אי אפשר להניחו מהיד.
מאת: נינו קונטיני
תיאור: הצעיר היהודי האיטלקי נינוֹ קוֹנטיני היה עורך דין ציוני ואנטי-פשיסט, בן זוגה המסור של לָאוּרָה לַמפּרוֹנטי ואביהם האוהב של ברונו וליאו. בזמן השואה חווה על בשרו כליאה במחנות מעצר של המשטר הפשיסטי בעל בריתו של המשטר הנאצי. ראשית היה עצור במחנה אוּרבּיסַליָה (יוני–ספטמבר 1940) ואחר כך באיי טרֵמיטי שבחבל פּוּליָה (ספטמבר 1940–יוני 1941). לאחר מכן הוגלה למגורים כפויים באזורים כפריים נידחים עם משפחתו, תחילה בפּיצוֹפֵרָטוֹ שבחבל אַבּרוּצוֹ (יוני 1941–מאי 1943) ואחר כך בקַנטָלוּפּוֹ דֶל סַניוֹ שבחבל מוֹליזֶה (מאי–אוקטובר 1943). בשנת 1944 זכה נינוֹ סוף-סוף בחירותו והיה חופשי להביע את דעותיו בנפולי המשוחררת, אלא שכעבור זמן קצר גדעה מחלה את חייו בטרם עת.
במשך כחמש שנים, מנובמבר 1939 עד ספטמבר 1944, כתב נינוֹ יומן ותיעד בו לא רק את סיפורו האישי אלא גם את שנודע לו על התרחשויות היום-יום במשפחתו ובחוג חבריו על רקע אירועי מלחמת העולם השנייה ורדיפת היהודים באיטליה. הוא העלה על הכתב את מחשבותיו ואת רשמיו ברשימות מקוטעות, והקטעים התגבשו בהדרגה לכדי תיאורים בפרוזה של השנים הקשות ההן. רשומות היומן המוגשות לקוראי העברית מעניקות מבט נוסף על קורות יהודי איטליה בימי השואה והן כתובות בכנות מוחלטת של אדם המשׂיח לתומו עם ליבו.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: ברט בדיחי, פרדריק מטזו
תיאור: בחורף 1941 ארזה אמה של ברט אלזֹון מזוודה, ציידה את בתה בת התשע בתעודת הטבלה קתולית מזויפת ובלי הסברים רבים שלחה אותה מביתה בליֹון לבית האלמנה מארי מסֹונה, איכרה טובת לב שהתגוררה בכפר מֹונֶסֶ ל השוכן במחוז הררי של צרפת הסמוך לגבול עם איטליה. ככל ילדי הכפר למדה ברט בבית הספר המקומי, עזרה במטלות הבית והמשק והתנהגה למופת. היא ביקרה בכנסייה והתפללה מספר תפילה נוצרי, ותמיד צפנה בליבה את סודה הכמוס פן תיחשף זהותה היהודית, והיא ומסתיריה־מגיניה ישלמו מחיר כבד. בספטמבר ,1944 לאחר שחרורה של ליֹון, התאחדה עם משפחתה ושבה לעיר זו. מאז הוסיפה לעמוד בקשר לבבי עם הגברת מסֹונה, ועד היום נשמרת הידידות בין משפחותיהן.
סיפור חייה של ברט וחיי משפחתה שזור בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל הצעירה. ברט נישאה בצרפת לבחיר ליבה בן־ציון בדיחי, צבר ירושלמי ממוצא תימני, ויחד השתקעו בירושלים וגידלו את בניהם. ברט היא סבתא אוהבת לנכדים ולנינים, אך היא נושאת בליבה את כאב האובדן של נכדה הבכור גיל בדיחי, קצין בחיל השריון, אשר נפל בקרב בשנת 2002.
היום היא עובדת בהתנדבות במרכז המבקרים של יד ושם במסירות ומתוך תחושת שליחות. ֵהספר מעולם לא היינו ילדים, שנכתב בעזרתו של פרדריק מטזו, מספר את סיפורה של ברט כמתוך שיחה קרובה וקולחת.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: אליו טואף
תיאור: ב ־ 11 באוגוסט 1939 זומנתי ללשכה הצבאית בליבוֹרֹנוֹ ושם הודיע לי קצין:
״על־פי הצו המלכותי מיום 22 בדצמבר 1938 ,השנה ה־ 17 לעידן הפשיסטי, בני הגזע היהודי אינם רשאים לשרת בצבא איטליה. לכן אני מוסר לך את אישור השחרור המוחלט. איטליה אינה זקוקה לך״. [...] המשפט הזה נחקק בזיכרוני והדהד בו עד כדי כך שבעת שהתקבלתי למחתרת, כמה שנים לאחר מכן, חזרתי עליו לפני המפקד שלי והוספתי: ״אני באמת חושב שכעת איטליה זקוקה גם לי״.
הרב אֵֵליוֹ טוֹאָָֹף נולד בליבוֹרֹנוֹ ב־ 30 באפריל 1915 ונפטר ברומא ב־20 באפריל 2015 . בשנות מלחמת העולם השנייה, כשהיה רב צעיר, נאלץ לנדוד עם משפחתו בין מקומות מסתור באזורים כפריים של איטליה, בהם היישובים פַַבּרּיאנוֹ,ֹ אוֹרֹצָָ'נוֹ פּּיזָנָוֹ,ֹ וַלַדיקַַסטֵֵלוֹ ופוֹצֵֵֹ'טֶֶה. הוא חמק בנס ממוות בטוח מידי הנאצים יותר מפעם אחת ואף התנדב למחתרת האיטלקית. לאחר המלחמה מונה הרב טוֹאָָֹף לתפקיד הרב הראשי של רומא ונשא בו יובל שנים. מדובר בתפקיד בעל חשיבות מדינית ובין־דתית אדירה, בעל השפעה לא רק על יהודי רומא ואיטליה אלא אף על יהדות העולם ועל היחסים בין מדינת ישראל, הווטיקן ומדינות המערב. בזמן כהונתו הצליח הרב לשקם את הקהילה היהודית המקומית בעקבות השואה, נאבק בדעות קדומות והחזיר ליהדות איטליה מעמד של כבוד והכרה בעולם. ספר זה הוא האוטוביוגרפיה של הרב טוֹאָָֹף, בן שיחם של אפיפיורים ומדינאים. סיפורו המרתק מתואר בכתיבה מלאת חיים המבטאת אופטימיות, אהבת האדם וזיקה עמוקה ליהדות.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: הרברט טראוב
תיאור: הרברט טראוב, נער יהודי יליד וינה, היה כבן ארבע־עשרה כאשר סופחה אוסטריה לגרמניה הנאצית במרס 1938. באחת המהומות שפרצו בעירו נתפסו הוא ואביו עם עוד יהודים ואולצו לקרצף עד זוב דם סיסמאות התנגדות לנאצים שנכתבו על מדרכות. המשפחה הצליחה להימלט לבלגיה, ומשם עלתה אחותו לילי לארץ־ישראל וכך ניצלה. לקראת התקדמות הכובשים הגרמנים לבלגיה נמלטו הרברט ואמו ברכבת ללוּשוֹן שבצרפת, ומשם חברו לאב בטולוז. ואולם גורלו של הרברט לא שפר עליו, והוא נכלא עם אמו במחנות מעצר בדרום צרפת, ראשית במחנה גירס ולאחר מכן במחנה ריווסַלט. לאחר מות אמו ברח הרברט למרסיי, אבל כעבור זמן קצר נתפס והובל אל מחנה לֶה מיל בדרום צרפת ומשם הוחזר אל ריווסַלט. כאשר הובל ברכבת ליעד לא ידוע, ככל הנראה אושוויץ, קפץ הרברט מחלון הרכבת הנוסעת אל צד הדרך והצליח לחזור למרסיי. שם מצא מפלט זמני אצל חבריו, פעילים בתנועת הרזיסטנס. דרכו של הרברט הובילה אותו להתגייס ללגיון הזרים של צבא צרפת. לשם כך נאלץ להסתיר את מוצאו היהודי ולאזור עוז כדי להתמודד עם אתגרי ההכשרה הצבאית והאחיזה בנשק. הוא זכה להילחם נגד הנאצים ואף השתתף במצעד הניצחון בפריז ב־1945. לאחר שחרורו מהצבא השתקע הרברט בצרפת, בנה לו חיים חדשים והקים משפחה לתפארת.
מסעו יוצא הדופן של הרברט טראוב, אחד הלוחמים היהודים היחידים ששירתו בלגיון הזרים, הוא סיפור קולח ומרתק, ולמרות העצב השזור בו הוא מתובל בהומור ובשמחת חיים.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: דריוש רושיאק
תיאור: בשנת 1943 במציאות הקשה של החיים בגטו העיירה שווינצ'ני נולד תינוק, בן שני לבתיה ויעקב וקסלר, ומיד נקלע לסכנת חיים בגלל זהותו היהודית. הוריו של הרך הנולד הבינו שיינצל רק אם ימסרו אותו לזרועות זרים, והפקידו אותו בידי אמיליה ופיוטר ושקינל. בני הזוג הנוצרים העניקו לו את השם רֹומואלד, הגנו עליו, הרעיפו עליו את אהבתם וגידלו אותו כבנם. הוריו היהודים נרצחו כעבור זמן קצר עם בנם שמואל בן השלוש – אחיו הבכור. רק ב־,1978 בהגיעו לגי השלושים וחמש - והוא כבר כומר קתולי ותיק ומוסמך ומרצה לפילוסופיה באוניברסיטה הקתולית של לובלין – חשפה לפניו אמו־מצילתו את סוד חייו הגדול והטרגי. הגילוי טלטל את יסודות קיומו של הכומר רֹומואלד וקשינל, והוא יצא למסע פנימי וחיצוני של גילוי עצמי.
בספר זה העיתונאי דריוש רושיאק פורס לפנינו פסיפס של רשמים, קולות, זיכרונות ורגשות שמרכיבים את עולמו הפנימי של רֹומואלד יעקוב וקסלר-וקשינל ואת מעגלי חייו הייחודיים במסעו בין זהותו הקתולית ובין זהותו היהודית, בין פולין ובין ישראל. מן הפסיפס הזה עולה דמותו הרגישה והמיוסרת של אדם המטביע חותם עמוק בכל מי שפוגשים בו בשלבי האודיסיאה הפרטית שלו.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: יוסי גולדשטיין
תיאור: שמעון פרס הנו דמות מורכבת ורבת הישגים, לצד לא מעט כישלונות. אולי אך טבעי הדבר, כמי שהיה פעיל ציבור בולט במשך 75 שנה, שנמצא בתולדות חייו הכול מכול. ואולם המייחד אותו היה שפעל כדמות מרכזית הנתונה כל העת לביקורת ציבורית, לכן אין ספק כי גם הצלחותיו, ובמיוחד כישלונותיו, הועצמו, הוגדלו, ולרוב הוצאו מפרופורציות נורמטיביות. מכאן שמלאכת ההיסטוריון היא כמעט בלתי אפשרית, והוא נדרש להחליט מהי האמת ההיסטורית במקומות שבהם היא עוותה מתחילתה.
התחבטות לא פשוטה נוספת קשורה להשוואה בין הצלחותיו, חלקן פנומנליות בכל קנה מידה, לבין כישלונותיו. השאלה שעומדת על הפרק בכתיבת הביוגרפיה של פרס היא מה להבליט והיכן להמעיט, מה חשוב ומה לאו. הנה, על קצה המזלג, רשימה חלקית של הצלחותיו של פרס: לקיחת חלק בהפיכת "הנוער העובד" לתנועת נוער בולטת ברחוב הישראלי, גיוס נשק מכול סוג ומין לצרכי בטחונה של מדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות, מילוי תפקידי מפתח במשרד הביטחון מגיל צעיר ביותר ותפקוד כאיש המרכזי במשרד לאורך שנים רבות; תרומתו להפיכת צרפת ל"בעלת הברית האולטימטיבית" של ישראל, למקור הנשק האסטרטגי החשוב ביותר לצה"ל, ולשותפה בהמשך לניצחון הישראלי במלחמת סיני הראשונה, תרומתו להקמת התעשייה האווירית, ל"פרויקט דימונה", ליצירת הנשק הגרעיני שבידי ישראל כאבן יסוד ביכולותיה הצבאיות, הפיכתו לאיש ששימש כשר לכל תפקיד, תרומתו להתפתחות ההתיישבות בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, "מבצע אנטבה", הפיכתו למנהיג "מפלגת העבודה" לאורך שנים רבות, הצלחתו להטביע חותמו כראש ממשלת ישראל, תרומתו להצלחת "התוכנית לייצוב המשק", תרומתו לרקיחת הסכם שלום עם ירדן, להצלחת הסכמי אוסלו, לקידום דרמטי של תהליך השלום, ולתרומתו לחיזוק יוקרת נשיא המדינה.
ומכאן לכישלונותיו: האיש שכבר מגיל צעיר כונה "בלופר", מי שהשתמט משרות צבאי, שנכשל בניסיונותיו לקדם את האוריינטציה המדינית האמריקאית, שנחשב לאיש מדון שקשה היה להסתדר אתו, שדחף את תעשיית הנשק הישראלית למקומות לא לה, שתרם להידרדרותה של "מפלגת העבודה" יותר מכל אישיות אחרת, ששנות כהונתו כמזכיר רפ"י היו כושלות מבחינה פוליטית, שיצחק רבין כתב עליו את "פנקס שרות" , מהארסיים בספרי הזיכרונות של אישיות פוליטית ישראלית, שנחשב למי שטיפח את המתנחלים ופעולותיהם, שנחשב לאבי האופציה הגרעינית הישראלית, אשר יש הטוענים שהנה אחת הכישלונות האסטרטגיים החמורים של ישראל, שרקח את "התרגיל המסריח", שהכינוי "לוזר" שהודבק לו היה חלק מהביטוי המוצלח יותר - "האיש שלא ידע לנצח".
מי הוא אם כן שמעון פרס? התשובה הפשוטה, כפי שהוגדרה במיוחד על ידי יריביו: הוא "גם וגם". מנהיג משכמו ומעלה, איש חכם, איש אשכולות, תחבולן פוליטי מהמדרגה העליונה, מי שתרם תרומה עצומה לביטחון ישראל, לכלכלתה ובמיוחד למיצובה הבינלאומי. ומן העבר השני, מניפולטור פוליטי רב כישלונות, "האיש שלא ידע לנצח", "האיש שלא ידע להפסיד", "הלוזר".
ובתוך כל אלה, מלאכת הביוגרפיה הייתה לנתב את דמותו, להחליט בין אלה לאלה , בין הצלחותיו המפוארות לכישלונותיו הקולוסאליים. ובכל זאת, ולאחר הפרדת המוץ מהתבן, במובן הפשוט ביותר: שמעון פרס הטביע חותם עמוק על גורלה של מדינת ישראל בכל התחומים בהם נגע והיה דמות מרכזית וחשובה ביותר בתולדותיה בשישים שנותיה הראשונות.
פרופ' יוסי גולדשטיין, היסטוריון החוקר את תולדות הציונות ותולדות מדינת ישראל בראשיתה, פרסם ספרים ומאמרים רבים, ובהם ביוגרפיות על לוי אשכול, יצחק רבין, גולדה מאיר, אחד־העם, מנחם אוסישקין ודוד בן־גוריון. כיום הוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת אריאל.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יוסי גולדשטיין
תיאור: שמעון פרס הנו דמות מורכבת ורבת הישגים, לצד לא מעט כישלונות. אולי אך טבעי הדבר, כמי שהיה פעיל ציבור בולט במשך 75 שנה, שנמצא בתולדות חייו הכול מכול. ואולם המייחד אותו היה שפעל כדמות מרכזית הנתונה כל העת לביקורת ציבורית, לכן אין ספק כי גם הצלחותיו, ובמיוחד כישלונותיו, הועצמו, הוגדלו, ולרוב הוצאו מפרופורציות נורמטיביות. מכאן שמלאכת ההיסטוריון היא כמעט בלתי אפשרית, והוא נדרש להחליט מהי האמת ההיסטורית במקומות שבהם היא עוותה מתחילתה.
התחבטות לא פשוטה נוספת קשורה להשוואה בין הצלחותיו, חלקן פנומנליות בכל קנה מידה, לבין כישלונותיו. השאלה שעומדת על הפרק בכתיבת הביוגרפיה של פרס היא מה להבליט והיכן להמעיט, מה חשוב ומה לאו. הנה, על קצה המזלג, רשימה חלקית של הצלחותיו של פרס: לקיחת חלק בהפיכת "הנוער העובד" לתנועת נוער בולטת ברחוב הישראלי, גיוס נשק מכול סוג ומין לצרכי בטחונה של מדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות, מילוי תפקידי מפתח במשרד הביטחון מגיל צעיר ביותר ותפקוד כאיש המרכזי במשרד לאורך שנים רבות; תרומתו להפיכת צרפת ל"בעלת הברית האולטימטיבית" של ישראל, למקור הנשק האסטרטגי החשוב ביותר לצה"ל, ולשותפה בהמשך לניצחון הישראלי במלחמת סיני הראשונה, תרומתו להקמת התעשייה האווירית, ל"פרויקט דימונה", ליצירת הנשק הגרעיני שבידי ישראל כאבן יסוד ביכולותיה הצבאיות, הפיכתו לאיש ששימש כשר לכל תפקיד, תרומתו להתפתחות ההתיישבות בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, "מבצע אנטבה", הפיכתו למנהיג "מפלגת העבודה" לאורך שנים רבות, הצלחתו להטביע חותמו כראש ממשלת ישראל, תרומתו להצלחת "התוכנית לייצוב המשק", תרומתו לרקיחת הסכם שלום עם ירדן, להצלחת הסכמי אוסלו, לקידום דרמטי של תהליך השלום, ולתרומתו לחיזוק יוקרת נשיא המדינה.
ומכאן לכישלונותיו: האיש שכבר מגיל צעיר כונה "בלופר", מי שהשתמט משרות צבאי, שנכשל בניסיונותיו לקדם את האוריינטציה המדינית האמריקאית, שנחשב לאיש מדון שקשה היה להסתדר אתו, שדחף את תעשיית הנשק הישראלית למקומות לא לה, שתרם להידרדרותה של "מפלגת העבודה" יותר מכל אישיות אחרת, ששנות כהונתו כמזכיר רפ"י היו כושלות מבחינה פוליטית, שיצחק רבין כתב עליו את "פנקס שרות" , מהארסיים בספרי הזיכרונות של אישיות פוליטית ישראלית, שנחשב למי שטיפח את המתנחלים ופעולותיהם, שנחשב לאבי האופציה הגרעינית הישראלית, אשר יש הטוענים שהנה אחת הכישלונות האסטרטגיים החמורים של ישראל, שרקח את "התרגיל המסריח", שהכינוי "לוזר" שהודבק לו היה חלק מהביטוי המוצלח יותר - "האיש שלא ידע לנצח".
מי הוא אם כן שמעון פרס? התשובה הפשוטה, כפי שהוגדרה במיוחד על ידי יריביו: הוא "גם וגם". מנהיג משכמו ומעלה, איש חכם, איש אשכולות, תחבולן פוליטי מהמדרגה העליונה, מי שתרם תרומה עצומה לביטחון ישראל, לכלכלתה ובמיוחד למיצובה הבינלאומי. ומן העבר השני, מניפולטור פוליטי רב כישלונות, "האיש שלא ידע לנצח", "האיש שלא ידע להפסיד", "הלוזר".
ובתוך כל אלה, מלאכת הביוגרפיה הייתה לנתב את דמותו, להחליט בין אלה לאלה , בין הצלחותיו המפוארות לכישלונותיו הקולוסאליים. ובכל זאת, ולאחר הפרדת המוץ מהתבן, במובן הפשוט ביותר: שמעון פרס הטביע חותם עמוק על גורלה של מדינת ישראל בכל התחומים בהם נגע והיה דמות מרכזית וחשובה ביותר בתולדותיה בשישים שנותיה הראשונות.
פרופ' יוסי גולדשטיין, היסטוריון החוקר את תולדות הציונות ותולדות מדינת ישראל בראשיתה, פרסם ספרים ומאמרים רבים, ובהם ביוגרפיות על לוי אשכול, יצחק רבין, גולדה מאיר, אחד־העם, מנחם אוסישקין ודוד בן־גוריון. כיום הוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת אריאל.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: עדיה מנדלסון מעוז
תיאור: ספר זה מבקש לפצח את חידת יצירתו של יורם קניוק (1930–2013), אחד מהקולות הייחודיים בספרות העברית. דרך מסע מרתק בארכיונו האישי, הכולל כתבי יד, מכתבים ומסמכים, המחקר חושף את המארג העדין שבין חייו של היוצר ובין עולמו הספרותי.
למרות, ואולי בגלל, העושר העצום של יצירתו, עד כה לא נכתבה על קניוק מונוגרפיה מקיפה. הספר שופך אור על יצירתו של קניוק, מתאר את שורשיה ואת חדשנותה, מעלה שאלות על אודות הקשר בין אירועים מכוננים בחייו ובין נושאי היצירה והתפתחות הפואטיקה שלו, ומציע למקם את יצירתו בצומת מרתק בין הספרות הישראלית לספרות העולמית, תוך הארת הדיאלוג המתמיד שניהל עם זרמים ספרותיים מגוונים.
שלושה שערים פותח הספר במסע זה: הראשון מתחקה על הצלקות של המלחמה והטראומה, השני משרטט את תהליך התגבשות דמותו כיוצר, והשלישי מתבונן במבט חודר במחלה ובזקנה. בכל שער נשזרים דיונים ביצירותיו לצד חומרים ארכיוניים שטרם ראו אור.
הספר איננו ביוגרפיה במובן המקובל של המילה, אבל הוא משיק לרעיון של כתיבה ביוגרפית ומציע מודל חדש המשלב חקר ארכיוני וניתוח ספרותי. גישה זו מאפשרת הצצה נדירה אל המרחב שבין חיים ליצירה.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: מוטי זעירא
תיאור: קורות חייה של הסופרת נאוה סמל – בת זקונים לאֵם ששרדה את אושוויץ ולאב שהיה לוחם ציוני נועז – הם מלאכת חיים של יצירה ובנייה מחדש אל מול שתיקת הטראומה. נאוה, שנולדה לתקומתה של מדינה חדשה, פנתה כבר מילדותה אל המילים כדי להעניק פשר לזיכרונות שאִמה סירבה לדבר עליהם. באחת הפעמים, כילדה בת ארבע, כשנשאלה היכן נולדה אִמה, ענתה בתמימות: "בארץ אושוויץ".
לימים תכתוב: "אמא החזיקה עובר מת חודשיים בגופה, ולא סיפרה על כך מעולם – אני כתבתי את זה בסיפור הראשון שלי". ואכן, סיפור זה, שהיה מבוסס על שתיקת אִמה ועל אובדן ראשון, סימן את תחילתה של יצירה שנוברת בזיכרון ומעניקה לו קול. היא כתבה ואספה יומנים, פתקים ומכתבים, כאילו חשה שעליה להשאיר עדות מסודרת, למען מי שיבוא אחריה. פרסמה מעל 20 ספרים שרבים תורגמו לשפות זרות, כתבה ותרגמה מחזות, כתבה למסך הקטן והגדול.
במהלך ארבעה עשורים של חיים משותפים עם איש התרבות נעם סמל, היתה נאוה דוגמה חיה לנשיות חדשה: יוצרת ואֵם, רעיה וסופרת, ששילבה בין חיי משפחה תובעניים ליצירה אינטנסיבית.
אישה על הנייר מגולל את סיפור חייה יוצא הדופן: כילדה שגדלה בצִל השואה ומצאה כוח בסיפורים שנולדו מתוך השתיקה; כנערה צעירה שהגיעה לגלי צה"ל וניהלה שידורים כבר בגיל 18; כסופרת שידעה להפוך אובדן וזיכרון ליצירה, ועד הפרֵדה הכואבת ממשפחתה וחבריה, ביניהם כמה מהיוצרים הבולטים של התרבות העברית: משלמה ארצי, אחיה, דרך החבר ששון גבאי, עד יונה אליאן, החברה הקרובה.
ביוגרפיה זו נכתבה בידי ד"ר מוטי זעירא – חוקר תרבות ומחבר ביוגרפיות של נעמי שמר, תרצה אתר, חיים חפר ואחרים – לאחר שהוזמן לעיין בארכיונה העשיר של סמל בארכיון "גנזים". עשרות ראיונות, קלסרים, תכתובות וחומרים אישיים הפכו תחת ידו למסמך אנושי מרתק.
מטר הוצאה לאור בע"מ
מאת: מוטי גולני, יהודה ריינהרץ
תיאור: הרצל חזה את מדינת ישראל; ואין עוררין על כך. היה לה למדינה גם אב מייסד – חיים וייצמן; אבל שמו נשכח, והכתר הזה הונח על ראשו של אחר – דוד בן־גוריון. אלמלא היה חיים וייצמן, ייתכן שהרצל היה נזכר רק כעיתונאי ומחזאי, ובן־גוריון לא היה הופך כלל ל"בן־גוריון".
וייצמן, שהגשים את חזון ישראל למציאות, היה איש של סתירות: בעל כריזמה מהפנטת אך ביטחון עצמי נמוך; משוחח נפלא אך נואם חלש; מנוכר ליהדות מזרח אירופה אך מוכן לתת את נפשו למענה; איש של אנשים ושל נשים אך תמיד, לטוב ולרע, בן זוגה של ורה; היפוכונדר, גם ידוע חולי; בריטי במלוא הכרתו וציוני ללא פשרות; ובעיקר מי שהמדינה אשר עליה חלם קמה בארץ שהוא התקשה לחיות בה. וייצמן הראה שהמעשה היעיל ביותר למען המפעל הציוני צריך להיעשות בלונדון או בניו יורק, לא בירושלים; אחרי שהקריב וייצמן את הקריירה המדעית שלו, את משפחתו ואת בריאותו למען העניין האחד שאין בלתו, הוא בא למדינת ישראל בגופו, ספק אם גם בנפשו. הזיכרון הקיבוצי הישראלי לא מחל לו ומיצב אותו כנשיא ראשון אך חסר אונים. הנה הוא כאן לפנינו, בספר הזה, במלוא מורכבותו האנושית.
עם עובד
מאת: אליס מילר
תיאור: היא הייתה צעירה, חצופה ונחושה כאשר עתרה לבג"ץ שהפך אותה לסמל המאבק לשוויון זכויות לנשים בישראל. בזכות מאבקה הנחוש חויב צה"ל לראשונה לפתוח את שערי קורס הטיס היוקרתי גם לנשים.
במסע החיים המופלא שאליס מילר חולקת עם הקוראים, מצויים כל המרכיבים של סיפור מתח טוב. כזה שגורם לנו להרים את הראש מהדף ולשאול את עצמנו שאלות עמוקות על מהות החיים. הספר נע מישראל להודו דרך אפריקה, ארגוני ביון, הנדסת חלל, תעתועי מציאוּת ובית על גדת נהר.
ספרה הקצבי והסוחף מספק הצצה אל תוך נפש שאינה מקבלת את החיים כמובנים מאליהם ואינה מפסיקה לשאול שאלות אישיות וחברתיות נוקבות.
זהו סיפורה הלא ייאמן של אישה שמבחינתה השמיים אינם הגבול, אישה שמתנהלת בעולם דרך הלב ואינה נותנת למוסכמות, לגבולות ולמציאוּת לקלקל את החלומות שלה.
עם עובד
מאת: עמיר שמואלי
תיאור: אחד המרכיבים העיקריים של ״מתנת הסרטן״ הוא שמשהו נפתח בתוכי ונענה לקריאה, לשאלה, הקיימת תמיד אך נופלת על אוזניים חירשות: ״מי אני?״ יש צורך ללמוד להישאר אל מול השאלה ללא מילים. עם קצת התעקשות, עולה תחושת חוסר, געגוע. תחושת חוסר זו היא המקור, המנוע של כל השאר. זהו הדחף לחיפוש אחר הניסיון להיות באמת: להיות אני לא כאינרציה חסרת חיים וכמכלול של תגובות אוטומטיות למציאות, אלא מצורך פנימי להיות אני אחר, נאמן למהותי, משתתף ככל יכולתי בחיים שבהם זכיתי.
עמיר שמואלי הוא פרופסור אמריטוס לכלכלת בריאות באוניברסיטת העברית, נשוי, אב לשלושה וסב לחמישה. אבל עמיר מעולם לא הסתפק בהגדרות הללו. במשך עשרות שנים חתר להבנת העולם ועצמו במסגרת קבוצות העבודה של גורדייף — מורה שנטל על עצמו לעורר את בני דורו במערב לצורך בהתפתחות פנימית שתאפשר להם להיות מודעים לעצמם ולמשמעות האמיתית של קיומם על פני כדור הארץ. כאשר אובחן כחולה סרטן מצא עמיר שהשאלות שליוו אותו רוב חייו זוכות למשמעות נוספת ולדחיפות חדשה: ״די מהר הבנתי שבשבילי זה לא יהיה מאבק נגד הסרטן אלא מאבק עם הסרטן כדי להיות מסוגל להיות אני״.
״זה אינו ספר המפרט בצורה מובנית את תורתו ורעיונותיו של גורדייף, אם כי המתעניינים בהם עשויים למצוא בו עניין,״ כותב עמיר בהקדמה לספר, ״הספר מביא מחוויותיי, התנסויותיי, תצפיותיי ותובנותיי במהלך השנתיים הראשונות לחברותי במועדון האונקולוגי, שנתיים שהיו המשמעותיות ביותר בחיי עד כה. הזעזוע שהביאה עימה אבחנת הסרטן טלטל את כל־כולי ואת משפחתי, ובסדק שנפער הייתה הזמנה להתבונן בעצמי ולעסוק בשאלות המהותיות, שמלוות אותי כבר שנים — על המוות, החיים, מחויבות, פחד, נחישות, כאב, יחסים, רצון, נשמה, חרטה, משמעות, תת־מודע, על להיות אני ושאלות אחרות — בצורה אינטנסיבית במיוחד.״
שתים - בית הוצאה לאור
מאת: משה נתיב
תיאור: אישיותו היוצרת של בורוכוב ותרומתו המחשבתית רחבות ומקיפות הרבה יותר ממה שמקובל לראות כמשנתו המגובשת. עיסוקיו הרבים בפילוסופיה, פילולוגיה, ספרות, ביקורת והמחשבה היוצרת האידיאולוגית שלו משווים פנים רציניות לגודל דמותו ולעומק עיונו.
עיקרי משנתו שנודעה בשם "בורוכוביזם", מובילים אותו למסקנה שרק ריכוז טריטוריאלי בארץ ישראל יכול להביא את הפרולטריון היהודי לידי אפשרות של מלחמת מעמדות.
במלחמת העולם הראשונה שהה בורוכוב בארצות הברית, ובשנת 1917 חזר לרוסיה והשתתף ב"קונגרס העמים" בקייב. בשנים אלה עזב את הנוסחות המרקסיסטיות, ובמקומו באה השאיפה לשיבת ציון ולעלייה חלוצית.
בורוכוב אינו מקדש את מסקנותיו והגדר ותיו, נהפוך הוא, בורוכוב היה איש החיפוש, הצטיין בפתיחות המחשבה וברצון תמידי ללמוד עוד ועוד. הוא היה בבחינת באר לרעיונות חדשים הצצים ועולים מידי יום ביומו. רוחו סוערת ברעיונותיה ובשאיפתה ללמוד וליצור.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: רון שביט
תיאור: לא היה בהיסטוריה הישראלית, וספק אם העולמית, מנהיג עם פער כה דרמטי בין פסגות מדיניות לבין כישלונות פוליטיים צורבים כמו שמעון פרס. אחד הווינרים הגדולים במדינאות (לשיטתו), חתן פרס נובל לשלום ומנהיג נערץ ברחבי העולם, היה לדוגמה מובהקת לביטוי "אין נביא בעירו". באופן בלתי מפוענח נמנעה ממנו אהדה ציבורית רחבה פעם אחר פעם, כחוט השערה מהיעד הפוליטי הנכסף. בערוב ימיו, בתקופת נשיאותו, זכה אמנם לעדנה קונצנזואלית, אך לא היה בה כדי לפצח את עומק החידה.
רון שביט, אשר חקר במשך שנים את הפער הבלתי נתפס הזה, לוקח אותנו למסע היסטורי ופסיכו-פוליטי מרתק הנפרס על פני ארבעה עשורים. צעד אחר צעד, בעשרים ושבעה אירועים היסטוריים דרמטיים, מצרף שביט את החלקים הקטנים לתמונת הפאזל הגדולה. ההפרדה המלאכותית לכאורה שיצר שביט בין הישות של המנהיג כפוליטיקאי לבין ישותו כמדינאי משרתת בסופו של דבר את מלאכת התרת התעלומה. שמעון פרס, אחד המנהיגים החשובים והמשפיעים בתולדות מדינת ישראל, לקה כמובן ככל בן תמותה בחסרונות, קיבעונות ומשגים, אבל עם זאת יצירתיותו, מעשיותו וחלומותיו רקמו שמלת בטון של ביטחון וחצבו תקווה בלתי נואשת לשלום. הבנת דמותו והתנהלותו היא חלק בלתי נפרד מהבנת ההיסטוריה הישראלית.
שמעון הפוליטיקאי, פרס המדינאי אינו ספר על פרס בלבד, שכן מדובר במורה דרך פסיכו-פוליטי למנהיגות. מנהיגים, ככל בני האנוש, הם עולם מלא של קווי אופי, אמונות וסגנון אישי, אשר לעיתים מתקיימים באופן סדור ונוח להבנה ולעיתים הם כמערבולת הנדמית כאוטית ומלאת סתירות. גם את השיטה וגם את היעדרה כביכול חשוב לחקור ולפענח, שכן מנהיגות היא עמדה אנושית מופלאה ונדירה שהשפעתה על חיינו אינה פחות מקריטית.
רסלינג
מאת: אמנון מגן, פנינה הילמן
תיאור: במסגרת הפעילות הרחבה של "יד טבנקין", היה לנו ברור, שבמועד זה, שמונים שנה בערך להולדת חיים אנצו סרני וארבעים שנה להרצחו עלינו להתאסף ולשוחח עליו, על פעילותו ועל התקופה שבה חי ופעל. טבעי הדבר, שיום עיון זה מתקיים בגבעת ברנר, במשותף עם נצר-סרני.
סרני היה שותף בהקמת ובבניית הבית הזה, את הבית הזה הוא אהב, ממנו יצא לכל השליחויות ואליו היה שב. גם לשליחותו האחרונה יצא מכאן, זו שממנה לא שב הביתה.
חוקרי "יד טבנקיו" עוסקים בתיעוד ההיסטוריה שלנו ומתעמקים בתהליכים, בתופעות ובמיוחד בשורשים, שמהם צמחה תנועתנו, צמחה האידיאולוגיה שלנו, צמחנו אנו.
החוקר נתקל בעבודתו באישים הבולטים במיוחד, בהשפעתם על החלטות ועל מעשים, ובכך השפעתם על התהליכים בהיסטוריה. האם תמיד אלה היו החשובים בהשפעתם? האם לא היו אנשים אחרים, שלא עמדו על הבמה הציבורית ואינם מופיעים בפרוטוקולים, שלא כתבו מאמרים וספרים ובכל זאת היו חשובים יותר בהשפעתם על התהליכים, בהיותם פעילים בשטח? האם בהם לא נתחשב והם ישכחו?
על סרני אפשר לומר כבטחון, שאין סכנת העיוות בהערכת אישיותו קיימת. הוא עמד על הבמה הציבורית בתקופתו וגם היה בתוך החברה והעם, אחד מיני רבים. סרני היה הוגה מעמיק ופורה במחשבה ובביטוי וגם פעיל ומעשי בחיי היום-יום. הוא היה מחנך שמסקנותיו ודעותיו חייבו קודם כל אותו, ועל כן נהפך לסמל של ההגשמה העצמית, ללא פשרות... ועד תום.
בהתכנסות הזאת יש יותר מאשר העלאת סיפור חייו, הערכת פעולותיו וניתוח התקופה. יש בה גם התייחדות, זכרון, התרוממות רוח ועצב צורב על הסוף המר, המוקדם כל כר.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: מיכאל קרן
תיאור: סיפורו של המורד הצעיר שניהל מחאת יחיד נגד המציאות הפוליטית והתרבותית בישראל
תופעות קשות הכרוכות בחיים בישראל: שחיתות שלטונית, אי-שוויון חברתי, עוולות הכיבוש, שקרי הדת, סיאוב מוסדי ועוד, זכו ועודן זוכות לחשיפה רחבה, אך דן עומר וכתביו נשכחו וקשה יותר ויותר למצוא במרחב הציבורי את דגם המורד שייצג, הכולל עמידה נחושה מול ממסדים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים תוך כדי לקיחת סיכונים עד כדי אובדן עצמי.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: חיים לזר-ליטאי
תיאור: לאורך ארבעים וחמש שנים כתב חיים לזר יומן אישי, בו תעד אירועים משמעותיים בארץ, בעולם ובפעילותו הציבורית רבת ההיקף כשורד שואה שהתנגד לכל קשר עם גרמניה, כחוקר וסופר וכחבר ביקורתי בתנועת החרות. יומניו מציגים "היסטוריה מלמטה", מנקודת מבטו האמיצה של אזרח מן השורה, איש רוח ומעש, שחווה על בשרו את התהומות ואת הפסגות של הסיפור היהודי במאה העשרים.
"יומנו של חיים לזר הוא אוצר בלום שישמח את לבם של כל חובבי ההיסטוריה. רחב-אופקים, חד-מבט, רהוט וביקורתי, לזר פותח צוהר ייחודי אל תולדות המדינה בעשוריה הראשונים. יומנו חושף היבטים ידועים פחות של אירועי מפתח פוליטיים וביטחוניים, ומותח ביקורת חריפה על מפלגתו חרות ועל מפא"י, היריבה האידיאולוגית. בצד דיווחים על עניינים שברומו של עולם, היומן מתעד גם רגעים היסטוריים מינוריים וקסומים, כמו למשל, תיאורו את מנחם בגין הצופה במשחק כדורגל בין גרמניה לבריטניה, שהוא פנינה של ממש".
פרופ' אורית רוזין, אוניברסיטת תל אביב
"הפרטיזן והסופר חיים לזר זכור כמחברם של ספרי עדות ומחקר על הלחימה הבית"רית בשואה ועל מאבק האצ"ל בבריטים. יומנו האישי מפתיע בתובנותיו המעמיקות בזמן אמת, על המתרחש בחברה הישראלית ובתנועה הלאומית, על שלל אישיה, שאותם הכיר ולצידם פעל. זהו מסמך ייחודי, מרתק, כתוב בשפה קולחת, של אדם ותקופה".
יוסי אחימאיר, עורך רבעון "האומה"
נהר ספרים
מאת: אורן שניידר
תיאור: אלכסנדר רוזנברג היה נער מתבגר נבון וסקרן שדיבר שפות רבות, אסף בולים, ניגן בכינור, וחי חיים מפונקים עם הוריו האמידים בעיירה צ'כוסלובקית שלווה. עלייתה של גרמניה הנאצית גרמה להתמוטטות הקיום המוגן הזה, יחד עם האשליה של היטמעות יהודית חילונית באירופה של שנות השלושים.
אחרי שניצלו את יתרות העושר וההשפעה שעמדו לרשותם כדי להימלט מהשמדה, הרוזנברגים ירדו למחתרת בניסיון להינצל מן הגסטאפו. בסופו של דבר הם נחשפו, נתפסו ונשלחו לבוכנוואלד, מחנה הריכוז הגדול ביותר בגרמניה. אלכסנדר ואביו שיתפו פעולה כדי לשרוד כל יום מחדש. שרשרת אירועים כאוטית הציבה את אלכסנדר הצעיר במוקד של מזימה מקיפה לחבלה בכלי נשק. כאשר אביו נפצע קשות בהפצצה אווירית ונעלם אחריה, היה על אלכסנדר החרוץ ובעל התושייה להשתמש בתחבולות, כישרון טבעי והרבה יצירתיות כדי להציל את אביו.
הסיפור האמיתי והאוניברסלי הזה, של עוצמה פנימית, תושייה ואופטימיות, תועד ונכתב על ידי אורן שניידר, נכדו של אלכסנדר. הוא מוקדש לשורדי השואה באשר הם, חיים או מתים, שגילו אומץ לב ובחרו לא לוותר.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: נתן שרנסקי, גיל טרוי
תיאור: בשנת 1977 נעצר נתן שרנסקי על ידי הקג"ב ובילה תשע שנים כאסיר פוליטי לאחר שהורשע בבגידה במולדת. מדי יום הוא נלחם למען חופש הפרט מול העריצות הגלויה, מאבק שיאפיין בהמשך את כל פועלו. שנותיו של שרנסקי בכלא, שרבות מהן עברו עליו בבידוד קשה, הכינו אותו לחיים הציבוריים לאחר שחרורו. ואכן, כפוליטיקאי ישראלי וכראש הסוכנות היהודית, ייצג עמדה מוסרית אמיצה ויושר בלתי מתפשר גם כשהם לא היו נוחים למערכת.
לא לבד, שנכתב יחד עם עמיתו גיל טרוי, רצוף תובנות מתקופתו של שרנסקי כאסיר פוליטי, כחבר כנסת וכשר בממשלת ישראל, וממאמציו הבלתי נלאים לאחד את העם היהודי בתפקידו בסוכנות היהודית. הספר כתוב בכנות, בחוכמה ובהומור, ומציע לנו תובנות מעמיקות מאדם שהקדיש את חייו למען עמו ומדינתו.
נתן שרנסקי היה אסיר פוליטי בברית המועצות וכיהן בארבע ממשלות בישראל. הוא האדם החי היחיד שאינו אזרח ארצות הברית, שקיבל גם את מדליית הזהב של הקונגרס (ב־1986) וגם את מדליית החירות הנשיאותית (ב־2006). ב־2018 זכה שרנסקי בפרס ישראל על תרומה יוצאת דופן למדינת ישראל, הוא מתגורר בירושלים עם רעייתו אביטל. יש להם שתי בנות ושמונה נכדים.
ידיעות אחרונות
מאת: ערן אפרת
תיאור: הטלפון של ערן אפרת לא הפסיק לרטוט מאז בוקר השבעה באוקטובר. המום, הוא קרא את העדויות הראשונות על המתרחש בעוטף עזה, אך דווקא הודעות מסוג אחר תפסו את עינו – חיילים, לוחמים ואזרחים שקפצו להילחם וגילו חוסרים חמורים בציוד. אפרת, יזם הרפתקן שחי בהולנד וחווה זה מכבר אובדן אישי כואב, קרא את הבקשות הנואשות והבין שלרגע הזה התכונן כל חייו. עם צוות קטן ומסור שליקט סביבו הוא איתר ברחבי העולם כל אפוד וכל קסדה, כל רחפן וכל מצלמה, ושלח אותם ברכבת אווירית לישראל. בעולם שבו ציוד הלחימה האיכותי נמכר כבר מזמן לאוקראינה, נדרשים לכך כישורים יוצאי דופן.
את הכישורים הללו צבר אפרת בעשרות השנים בהן הקים חברות, נכשל, ניסה שוב וכמעט פשט רגל, עד שהקים חברת ביודיזל חובקת עולם. בספר משעשע וגלוי־לב, גדוש בהומור עצמי, מגולל אפרת את סיפורו – מילדותו הפרועה בירוחם, דרך נסיונותיו השאפתניים לחולל מהפך בעולם הביודיזל, ועד הרגע שכישוריו העסקיים גויסו במלואם להצלת חייהם של חיילי צה"ל. זהו ספר על תעוזה ועקשנות, על מזל ומזל־ביש, על גלובליזציה ועל פטריוטיזם, ועל איך מלחמת "חרבות ברזל" כמעט והוכרעה בגלל בעיות במכס.
* מה סיפר ערן כדי להתקבל לעבודה הראשונה שלו בבר איטלקי?
* מדוע פוצץ בשיחה קצרה את העסקה שהייתה חלום חייו?
* מהו סרטון התעמולה של חמאס היחיד שצפה בו?
* וכיצד שכנע את יצרן האפודים החזק באמריקה לשלוח אפודים לצה"ל?
הוצאת סלע מאיר
מאת: אילזה שטרנברגר
תיאור: תיאודור הרצל חוזה המדינה, הלך לעולמו ב-1904, והוא בן 44 שנים. כעבור שלוש שנים הלכה לעולמה גם רעייתו ז'ולי לבית נשאואר, בגיל 40. לבני הזוג הרצל נולדו שלושה ילדים: פאולינה, הנס וטרודֶה. גורלם של הצאצאים לבית הרצל היה מר. כולם סיימו את חייהם בנסיבות טרגיות ובטרם עת. פאולינה נפטרה בבורדו שבצרפת ב-1929 בגיל 39, מכורה לסמים וחולת לב. שלושה ימים לאחר מותה אחיה הנס, שסבל מבעיות נפשיות כל ימיו, התאבד בירייה. השניים נקברו יחד. הבת השלישית, טרודה, נישאה ונולד לה בן, נכדו היחיד של הרצל. גם טרודה סבלה מבעיות נפשיות ואושפזה תכופות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היתה מאושפזת כחולה כרונית ובהמשך הועברה למחנה הריכוז טרייזנשטט, שם נספתה ב-1943. בת 50 היתה במותה. בנה היחיד, סטפן תיאודור נוימן, נשלח לפני המלחמה לאנגליה ובהמשך שירת בצבא הבריטי ובקהילת המודיעין. ב-1946, משנודע לו מה עלה בגורלם של הוריו, התאבד בקפיצה מגשר. בן 28 היה במותו.
סיפורה האישי של משפחת הרצל חושף חיי נישואים אומללים של ההורים וגורל מר ואכזר של צאצאיהם. קשה להאמין שמקבץ כזה של אירועים טרגיים פקד משפחה אחת, ולא סתם משפחה מן השורה, אלא את משפחתו של מי שכונה "מלך היהודים", האיש שחזה את המקום שישמש כבית ליהודי העולם וילדיו שלו היו לנסיכים ללא בית.
בנסיכים ללא בית פורשת אילזה שטרנברגר תיעוד רחב ונדיר של מכתבים, קטעי יומנים ועדויות, היוצרים יחדיו תצרף מרתק של חייהם ומותם של בני משפחת הרצל, של אירופה הסוערת טרום מלחמת העולם הראשונה ובין שתי מלחמות העולם, ושל הולדת הציונות – אחד הנסים הפוליטיים של המאה ה-20.
ידיעות אחרונות
מאת: חגי סגל
תיאור: עוד לפני הקמת המדינה, וגם שנים רבות אחר כך, לא היה דוד בן-גוריון מנהיג אהוד בימין, בלשון המעטה. אך כמחצית המאה לאחר מותו, מגיע חגי סגל, בן למשפחת לוחמי אצ"ל ותושב עפרה, לתובנות מפתיעות בנוגע לאיש שהכריז על הקמת המדינה. במסע ארכיוני מרתק הוא חושף צדדים בלתי מוכרים בדמותו של "הזקן", כמו המיתוג המשיחי שלו במערכת הבחירות השנייה לכנסת, יחסו המורכב ליהדות התפוצות וקרבתו המפתיעה לאישים כמו המשורר אורי צבי גרינברג ואפילו מנחם בגין.
משיח בשדה בוקר מגלה בן-גוריון אחר – ראש ממשלה שהתנ"ך היה קוד ההפעלה המוצהר שלו; שנהנה להתנצח עם חברי כנסת דתיים אך רחש כבוד עמוק לתלמידי חכמים; איש מדון, לכאורה, שידע לטוות קשרים מפתיעים עם יריביו הפוליטיים הגדולים ביותר. סגל מצייר דיוקן חדש של המנהיג שעיצב את פני המדינה. מתוך עמדה צנועה של "מבקר נלהב", הוא שופך אור על אוצרות ארכיון מרתקים שנעלמו מעיני החוקרים המקצועיים ומציע פרשנות מקורית ומפתיעה לדמותו של בן-גוריון – כזו שעשויה לשנות את האופן שבו תפסנו עד כה את ראש הממשלה הראשון ואת מורשתו. מבין שורות הספר מבצבצת ועולה גם הצעה לפיוס לאומי ולשותפות גורל בימי מלחמה.
ידיעות אחרונות
מאת: חנה שלומי
תיאור: סיפור תנועת "הנוער הציוני" בזגלמביה מהווה פרשת ייחודית – פרשת התארגנות רחבת היקף של צעירים, שאין דומה לה בפולין הכבושה באותה עת. על רקע זה בולטת במיוחד דמותו של יוזק קוז'וך – צעיר שהכל חשו כי נועד לגדולות. הסמכות שהקרין עשתה אותו למנהיג הבלתי מעורער של תנועתו והקנתה לו מעמד מיוחד, הן בקרב תנועות חלוציות אחרות והן בציבור הרחב. נועם הליכותיו ויחסו הידידותי, לא הסגירו את עוצמתו הרוחנית, את נחישותו ודבקותו בדרך שהתווה לעצמו ואת נאמנותו האיתנה לתפיסותיו ולעמדותיו העצמאיות.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוציתיד יערימורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: חוה אייכלר
תיאור: ספרון זה מונה רק מעט מזעיר מפעולות ההצלה של תנועת "הנוער הציוני" בימי השואה והגירושים, תחת שלטון האימים של אנשי "צלב החץ" עם סאלאשי בראשם. גודל ההקרבה והאומץ משתקף בזיכרונות ועדויות אלה, אף כי אותם הצעירים לא היו מודעים לכך שהם כותבים פרק מפואר בתולדות יהודי הונגריה, פרק שישמש דוגמא ומופת לעתיד לבוא עבור הנוער היהודי החרד לגורל עם ישראל ועתידו.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: יצחק גרשון
תיאור: קובץ זה של "שורשים במזרח" מרחיב את יריעת הנושאים בהם טיפלו הקבצים הקודמים. לצד תולדות הקהילות במזרח ותולדות התנועות הציוניות והחלוציות בהן, הוא מקצה מקום נרחב יותר מבעבר לארץ ישראל ולמדינת ישראל - הן בתולדות קליטתם ומעשיהם של יהודים מזרחיים בה, וכן בתולדות הקשר של גופים ישראליים לקהילות המזרחיות. גם הקהילות הספרדיות של אגן הים התיכון מיוצגות בו לראשונה, לצד הקהילות שבארצות האסלאם.
לצד מאמרי מחקר, הקובץ מכיל גם עדות שהיא בבחינת תיעוד ראשוני; סיפור שליחותו של יאיר דואר ז"ל למצרים בשנות ה 40, המסופר כשנות יובל לאחר המעשה, מתוך הזיכרון האישי ותוך שימוש בחומרים ששמר בארכיונו האישי.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוציתיד יערי
מאת: ישראל מאייר
תיאור: זכרונותיו של ישראל גלר ושיחותיו עם עמוס הנפלינג (מוגלי) משדות-ים - בקיץ 1981
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: סמדר סיני
תיאור: ההיסטוריה של הסיפור הנשי בארץ עדיין נכתבת ונתפסת כספח לסיפור הציוני המרכזי. סיפור חייה של מרים ברץ הוא פרק אחד הבא לחשוף ולגלות את קולן הבלתי נשמע של הנשים במציאות הפוליטית והתרבותית של תקופת היישוב ואחריה. המחברת, סמדר סיני, רואה במרים ברץ את האישה הראשונה שניהלה מאבק מגדרי בתוך הקבוצה, אף שבאותה תקופה המושג "מגדר" עדיין לא היה קיים.
דרך סיפור חייה של מרים בוחנת המחברת את התפיסה המגדרית של חברי דגניה בראשית ימיה; מה הייתה תפיסת שוויון הנשים בקבוצה וכיצד בא לידי ביטוי השוויון המגדרי בתעסוקה, בסטטוס הכלכל וביחסים בין המינים. כמו בן נבחנת תפיסת הנשיות, המשפחתיות וההורות של מרים ושל דגניה על רקע היישוב המתגבש בארץ.
מיום עלותה לארץ, והיא נערה בת שבע-עשרה, הייתה מרים ברץ חלוצה במלוא מובנה של המילה. אישה עברייה ראשונה בפרדסי פתח-תקוה, פועלת בשדות החימצה בחדרה, ואחר כך בדגניה - הרפתנית הראשונה, האם הראשונה ומקימת ענף הרפת הראשון בתנועה הקיבוצית, כן, וגם אם לשבעה בנים ובנות. כל הישג נקנה בעמל ובנחישות אין קץ. אין ספק, מרים ברץ ניחנה בתכונות המאפיינות דמויות המעצבות תקופה גם אם לא ראתה עצמה ככזאת - חייה היו משל ודוגמה.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: חיים גולן
תיאור: ישראל מרמינסקי - מרום, חבר רב פעלים מנעוריו ב"צעירי ציון" ברוסיה, עלה בשנות העשרים והשתלב בפעילות המרכזית בהסתדרות העובדים הכללית. בשנות מלחמת העולם השנייה היה נציג ההסתדרות בארה"ב.
בספר זה מובא מבחר מיומניו, שרשם באותה תקופה, המתאר את פעולותיו בארבעה תחומים: הנוער תנועות של א"י העובדת בארה''ב; הקשרים עם תנועות אלה בשטחי הכיבוש הנאצי בפולין; מאמצי העזרה וההצלה של שארית הפליטה באירופה; איסוף מידע וניסיונות קשר עם יהדות בריה"מ.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: משה וינברג
תיאור: היומן מקפל בתוכו פרשת חיים סוערת ומופלאה של יהודי יליד סוריה, אשר נטל חלק פעיל באירועים ובמאבקים המרכזיים של היישוב בתקופה שקדמה להקמת המדינה, דהיינו בענייני ההתיישבות, ההגנה וההעפלה.
כותב היומן, שלמה קוסטיקה, נולד בדמשק בשנת 1920. נמנה עם מייסדי קיבוץ חולתה והיה מראשוני הדייגים העבריים באגם החולה.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: דניאל בן-חורין
תיאור: הספרות ההיסטורית והתאורטית שנכתבה בשנים האחרונות מאפשרת התבוננות רבת עניין בסוגיית הסדרי השלום שחתמה ישראל עם מצרים וירדן. ספרות זו מהווה אתגר לדון בהתנהלותם הפוליטית של מנחם בגין ויצחק רבין כאירוע היסטורי מפרספקטיבה תאורטית. מה בתכונותיהם של השניים שעוצבו בשנות ילדותם ובגרותם גרם להם לפצח את הקודים האופרטיביים של הנשיא סאדאת והמלך חוסיין ולשנות את מצבה האסטרטגי של ישראל ממלחמה להסדרי שלום? סוגיה היסטורית זו נדונה בהרחבה בספר זה לאורן של תאוריות מתחום המנהיגות והיא עשויה לעורר עניין רב אצל שוחרי הדעת.
באמצעות כלים תאורטיים של התנהגות אפקטיבית וקבלת החלטות מורכבות דן המחבר בסדרה של אסטרטגיות מתוחכמות שנקטו השניים בהצלחה שעשתה אותם ראויים לתואר קברניטי השלום. בשונה מההנחה הקלאסית הרואה בכישוריו האפקטיביים של המנהיג את הגורם המכריע להצלחתו, מצביע המחבר על חשיבות המוטיבציות הרגשיות ותחושת השליחות של המנהיג המניעות את כישרונותיו הקוגניטיביים.
הספר אינו רק סיפור היסטורי על קורותיהם ודרך התנהלותם הדיפלומטית של שני מנהיגי שלום דגולים. הוא כולל גם תובנות אקטואליות. התחושה של בגין ורבין שהם נושאים על כתפיהם את ההיסטוריה היהודית והישראלית הניעה אותם ליצור לישראל עתיד בטוח יותר. ייתכן שאנו זקוקים למנהיגים מסוגם. כישלון היישום של הסכם אוסלו והניסיון שלא צלח להניע שלום עם הסורים מהווים תמרורי אזהרה שכדאי ללמוד מהם.
המחבר מציב אתגר בפני תאורטיקנים שהדגשתם מרכיבים קוגניטיביים, ארגוניים ורגשיים בסגנונם של מנהיגים לוקה בחסר. הוא טוען שיש להשלימם במרכיבי הנעה תחושתיים ולבחון כיצד עוצבו כלקחים בעברם. סביבת השחקן חשובה משתי בחינות נוספות; אין להתעלם ממשתני התחרות הפוליטית וגם לא ממשתני הסביבה האופרטיביים שבו פועל השחקן.
אוריון הוצאה לאור
מאת: ארי לבס
תיאור: סבי, לייב ליאון פינק, התחנן לקב"ה בשנות נדודיו בגלות שיסייע בידו לעלות לציון, שאותה ראה כמולדתו. לייב לא זכה לעלות לארץ ישראל. אלמנתו, שרה אסתר, ובנותיו רוזה וברטה זכו לבנות את ביתן במדינת ישראל. נכדיו נולדו בארץ והם מגשימים את חלום הסב שנספה בקרמטוריום של מחנה ההשמדה בירקנאו-אושוויץ.
חלומו של לייב ליאון התגשם דרכי, אריקה נכדו. סבתי החליטה לעברת את שמו של סבי לשמי, "ארי". בהענקת השם העברי לסבי, נענתה תחינתו מבורא העולם. ארי, לייב ליאון, זכה אחרי מותו בשם עברי במדינת היהודים בארץ ישראל.
יהי זכרו ברוך.
הספר מספר על קצה המזלג את סיפור החיים היהודי בארץ ישראל ובגלויות השונות ואת סיפור חייו של סבי לייב ליאון, אריקה, ומדגיש את החשיבות הגדולה של שילוב ערכים יהודיים בחיים האישיים, המשפחתיים והציבוריים. תקוותי שספר זה יאיר את דרכם של רבים ויסייע בידם בהבנת ייעודם האישי וייעודו של עם ישראל בעולם. בכך יתרום הספר לאחדות עמנו.
אוריון הוצאה לאור
מאת: יוסף טבנקין
תיאור: תרומתו של יוספל'ה לתורת המלחמה של הפלמ"ח ושל צה"ל, יוספל'ה- מאת חיים חפר, ציוני דרך בחייו של יוספל'ה, חטיבת "פלמ"ח הראל" במלחמת העצמאות.
בין מלחמת העולם השנייה למבצע נחשון , ההחלטה על מבצע נחשון, מבצע נחשון, מבצע הראל, סיכום.
מאת: אברהם כנעני
תיאור: אברהם כנעני המחבר היה חלוץ בתנועה בפולין, למד במקווה ישראל, חבר בהכשרה בקבוצת כנרת, המייסדים את קיבוץ גבת, ליווה את פלוגת הים במפרץ ובנמל חיפה. היה עובד שדה, עבר לפעול במרכז החקלאי, בוועדת ההתיישבות הקיבוצית.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: ישעיהו שמחוני
תיאור: ישעיהו שמחוני, שנתיב חייו מואר בספר זה, הוא אחד המוהיקאנים האחרונים, שילדותו ונעוריו עברו עליו בשדה-מנוחה, אחת המושבות החקלאיות היהודיות שנוסדו ברוסיה הצארית בראשית המאה התשע-עשרה.
המחבר זורק אור על אורח חייהם של המתנחלים היהודיים במושבות אלו שכמעט לא נשאר מהן שריד. מבחינה זו מהווה החלק הראשון של הספר מיסמך אוטנטי רב-עניין.
שלוש פעמים ניסה המחבר לעקוף את חוקיה של רוסיה הצארית ולהבריח גבולות כדי להגיע לארץ-ישראל, ובשנת 1922 הצליח להגיע למחוז חפצו וכיסופיו. מני אז, במשך למעלה מששים שנה, הקים הרבה בתים בעמק יזרעאל ובתל-אביב, היה חבר הנהלת קואופרטיב "משמר המפרץ", שלימים התאחד עם "אגד", הדריך טיולים מדן ועד אילת, היה פעיל בתנועת העבודה בישראל והקים משפחה עניפה, שפקדה אותה שרשרת אסונות - ואף זו מתוארת בספר שלפנינו.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: מאיר דוידזון
תיאור: חייו ופעולותיו של האלוף אליהו בן חור בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. ובמלחמת השחרור.  
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אסתר טייכמן לוין
תיאור: "דייג תמיד" הוא סיפור מעשיו של מולקה, איש חולתה. במבט אישי ובעט רגיש משרטטת אסתר טייכמן לוין, אלמנתו, פרשת חיים מרתקת בפשטותה.
על פני ימים רבים נפרשו רשתותיו. מיום שנכבש כנער בקסמיה של החולה: ימי מאבק חוך חוף סורי עוין; חלום ים סוף ופיתוח הדיג במפרץ אילת; ייבוש החולה וכאב ההינתקות מן הנופים שנמחו; היאחזות נחל ים והניסיונות בימת ברדוויל.
סיפור של אהבה גדולה. סיפור של מאמין שפירש את הציונות כתביעה עצמית מתמדת לאחוז משוט ולפרו רשת.
סיפור של דייג עברי אחד, שהוא סיפורו של קיבוץ דייגים, והוא סיפורה של תנועה שקראה ל"כיבוש הים", והוא סיפורה של תקופה, והוא ככלות הכל, סיפורו של דייג אחד.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: יעקב גורן
תיאור: ברל רפטור, חלוץ שעלה מרוסיה בימי העלייה השלישית; תחילה, עבד בסבלות בנמל חיפה ועלה משורות העובדים לעסוק בחיפוש עבודה וחלוקתה ולנהל את יחסי העובדים עם המפעלים בחיפה ובצפון הארץ; איש ה"הגנה" ותנועת העבודה בכל מאודו, ממייסדי סולל-בונה וחבר הוועד הפועל של ההסתדרות; חבר הוועד הלאומי ומועצת העם לפני הקמת המדינה וחבר הכנסת הראשונה. בספר נפרשים חיי ברל רפטור ופועלו המשולבים במעשים הגדולים של ארץ ישראל העובדת – עד שהשתנו דברים רבים וחשובים במדינה, ולא תמיד לטובה.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: ציפורה כוכבי-רייני
תיאור: "אורות בחשכה: הסופרת נעמי פרנקל והביוגרפית פורצות חומות של שתיקה" מביא סיפור עלילתי מדהים וסוחף, המשקף תקופות דרמטיות בחברה, בתחום הביטחון ובפוליטיקה בארץ ובעולם, ומציב גישות שונות לחיים, סיפור המתאר מערכות יחסים מורכבות בין הפרט החריג לחברה בתוך המשפחה ומחוצה לה. הספר מתייחד בכך שהוא נותן לקורא הצצה לידידות נדירה של שתי נשים אינטלקטואליות ורגישות במיוחד, ששלושים ושש השנים המפרידות ביניהן, אינן מפריעות להן לבנות לעצמן עולם משופע בחן, בחסד, בחמלה ובהפריה הדדית.
פרופ' ציפורה כוכבי–רייני התמחתה בשפות שמיות וחמיות. ספריה עוסקים בנושאים לשוניים ולשוניים סגנוניים של הטקסטים הכתובים בכתב היתדות בעיקר ובהירוגליפים ובניתוח לשוני וסגנוני של ספרות העברית המקראית והעברית המודרנית. כמו כן חיברה טרילוגיה על חייה של הסופרת נעמי פרנקל.
איפאבליש הוצאה לאור
מאת: רינה נאמן
תיאור: רינה‭ ‬נאמן‭ ‬משחזרת‭ ‬בספר‭ ‬זה‭ ‬את‭ ‬חוויות‭ ‬ההגירה‭ ‬שעברה‭ ‬בילדותה‭ ‬ואת‭ ‬ההלם‭ ‬התרבותי‭ ‬בעקבותיהן‭. ‬כבר‭ ‬בפרידתה‭ ‬הדרמטית‭ ‬מדירת‭ ‬הוריה‭ ‬בבוקרשט‭, ‬וכן‭ ‬במסע‭ ‬הרכבת‭ ‬והאנייה‭, ‬בעגינה‭ ‬בנמל‭ ‬חיפה‭ ‬ובנסיעה‭ ‬למעברה‭, "‬ידעה‭" ‬בדרך‭ ‬כלשהי‭ ‬שחייה‭ ‬הקודמים‭ ‬הסתיימו‭, ‬ושהעתיד‭ ‬צופן‭ ‬לה‭ ‬שינויים‭ ‬לרעה‭. ‬לכן‭ ‬כנראה‭ ‬מחקה‭ ‬מזיכרונה‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬הפרטים‭ ‬הקשורים‭ ‬בשלבים‭ ‬הללו‭ ‬של‭ ‬המעבר‭ ‬לישראל‭. ‬הסופרת‭ ‬מתארת‭ ‬ברגישות‭ ‬רבה‭ ‬את‭ ‬המפגש‭ ‬האכזרי‭ ‬שלה‭ ‬עם‭ ‬המציאות‭ ‬עקב‭ ‬אי‭ ‬ידיעת‭ ‬השפה‭, ‬העדר‭ ‬הבנה‭ ‬של‭ ‬הקודים‭ ‬התרבותיים‭ ‬שנהוגים‭ ‬במקום‭ ‬החדש‭, ‬וההבדלים‭ ‬הדרסטיים‭ ‬בין‭ ‬תנאי‭ ‬החיים‭ ‬שלה‭ ‬בבוקרשט‭ ‬לעומת‭ ‬אלה‭ ‬שלאחר‭ ‬ההגירה‭. ‬מגבלות‭ ‬אלו‭ ‬גרמו‭ ‬לה‭ ‬למצב‭ ‬של‭ ‬שיתוק‭, "‬כיבוי‭" ‬כפי‭ ‬שהיא‭ ‬מכנה‭ ‬זאת‭ ‬בספר‭. ‬והמאמץ‭ ‬להתגבר‭ ‬עליהן‭ ‬שנמשך‭ ‬עד‭ ‬סוף‭ ‬גיל‭ ‬ההתבגרות‭, ‬והיה‭ ‬רצוף‭ ‬מכשולים‭, ‬אי‭ ‬הבנות‭ ‬וטעויות‭, ‬מתואר‭ ‬בספר‭ ‬באופן‭ ‬חושפני‭, ‬כנה‭ ‬ומעורר‭ ‬הזדהות‭. ‬חווית‭ ‬ההגירה‭, ‬שהייתה‭ ‬מרכזית‭ ‬בחייה‭ ‬של‭ ‬רינה‭ ‬נאמן‭, ‬השפיעה‭ ‬מאוחר‭ ‬יותר‭ ‬גם‭ ‬על‭ ‬בחירותיה‭ ‬המקצועיות‭ ‬ועל‭ ‬אופי‭ ‬הקריירה‭ ‬האקדמית‭ ‬שלה‭. ‬רינה‭ ‬הפכה‭ ‬לד‭"‬ר‭ ‬לאנתרופולוגיה‭ ‬והתמחתה‭ ‬בנושא‭ ‬ההגירה‭, ‬עם‭ ‬דגש‭ ‬מיוחד‭ ‬על‭ ‬המשמעות‭ ‬התרבותית‭ ‬והקיומית‭ ‬של‭ ‬העדר‭ ‬שפה‭ ‬ושל‭ ‬שינויי‭ ‬מקום‭ ‬בעקבותיה‭. ‬גם‭ ‬בספר‭ ‬הנוכחי‭ ‬היא‭ ‬מצטטת‭ ‬אחדים‭ ‬מנחקריה‭ ‬אשר‭ ‬התבטאו‭ ‬בנושאים‭ ‬אלה‭. ‬
שנים‭ ‬רבות‭ ‬לאחר‭ ‬ההתגברות‭ ‬על‭ ‬מצב‭ ‬ה‭"‬כיבוי‭" ‬חוזרת‭ ‬רינה‭ ‬נאמן‭ ‬לחוויות‭ ‬הילדות‭ ‬וההתבגרות‭. ‬במסע‭ ‬זה‭ ‬היא‭ ‬מנסה‭ ‬להסביר‭ ‬לעצמה‭ ‬את‭ ‬אופני‭ ‬החשיבה‭,‬‭ ‬ההרגשה‭ ‬וההתנהגות‭ ‬שלה‭ ‬על‭ ‬פי‭ ‬המורשת‭ ‬התרבותית‭ ‬מבוקרשט‭, ‬בתוספת‭ ‬התובנות‭ ‬והלקחים‭ ‬מתהליך‭ ‬ההגירה‭ ‬לישראל‭. ‬הפוזיציה‭ ‬של‭ "‬בדיעבד‭" ‬מאפשרת‭ ‬לה‭ ‬לערוך‭ ‬מסע‭ ‬זה‭ ‬בסגנון‭ ‬סיפורי‭, ‬תיאורי‭, ‬אסוציאטיבי‭, ‬עם‭ ‬נגיעות‭ ‬רבות‭ ‬של‭ ‬הומור‭. ‬בעידן‭ ‬הנוכחי‭, ‬בו‭ ‬תופעת‭ ‬ההגירה‭ ‬כה‭ ‬נפוצה‭ ‬בזירה‭ ‬הבינלאומית‭ ‬והישראלית‭, ‬יזכו‭ ‬הקוראות‭ ‬והקוראים‭ ‬של‭ ‬הספר‭ ‬להכיר‭ ‬את‭ ‬החוויות‭, ‬ההתנסויות‭, ‬והתובנות‭ ‬הקשורות‭ ‬בה‭, ‬מכלי‭ ‬ראשון‭ ‬של‭ ‬סופרת‭ ‬מהגרת‭.‬
איפאבליש הוצאה לאור
מאת: אמה זהר, גדעון ראובני
תיאור: באביב 1933 הגיע שמואל פלקוביץ' לחופי ארץ ישראל מלווה באשתו ושתיים מבנותיו. הוא השתקע בתל אביב והמשיך בייצור וילונות תחרה במפעלו שנשאר בעיר קאליש, תוך הקמה של מפעל דומה בבני ברק. את זיכרונותיו מחייו בפולין התחיל להעלות על הכתב לפני פרוץ מלחמת העולם - מזכירותיו הקלידו את מה שהכתיב להן על מכונת הכתיבה במשרדו במפעל. שני עותקים של כתב היד נמצאו בעליית הגג של נכדו, יוסף קומם, שזכה להכירו בחייו.
פלקוביץ', יליד שנת 1881, ניהל עסקים ענפים בתחומי הטקסטיל. פרסום זיכרונותיו, בליווי סוף דבר שכתב נכדו, פותח צוהר לא רק לחיים מלאי התהפוכות של משפחת פלקוביץ' ברמה האישית והעסקית, אלא גם חושף את חיי היומיום של המעמד הבינוני־גבוה של יהודי פולין, שכבה חברתית שלרוב נעלמת מהמחקר ההיסטורי של התקופה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
הצג עוד תוצאות