נמצאו 1083 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: שאול זיתוני
תיאור: לאחר מלחמת השחרור עברה ישראל תקופה מאתגרת ביותר. פרק הזמן שבין מלחמת סיני לבין מלחמת ששת הימים העמיד את המדינה מול איום שדרש התחזקות צבאית וחיפוש בריתות להגנתה. תבוסתו במלחמה ב 1956- הביאה את נשיא מצרים, גמאל עבדל נאצר, לתכנן נקמה בהמשך, ולפי הצהרותיו להביא להשמדת ישראל. איום זה התחבר למדיניות ברית המועצות לחמש את מצרים וסוריה ביד נדיבה. כוונתה להגדיל את השפעתה במזרח התיכון הייתה בעיצומה. על בסיס זה מתאר הספר את מדיניות ההתחזקות של ישראל, כדי ליצור מצב המרתיע את נאצר מלתקוף, תוך ניצול הזדמנויות.
לאור העובדה שישראל לא הייתה מסוגלת להשתוות לכמויות הנשק שבידי מדינות ערב, נאבקה ההנהגה על כך שהפער הטכנולוגי הצבאי יהיה לטובת ישראל, משימה שהייתה מורכבת וקשה ביותר. באיזו מידה הצליחה ישראל להרתיע את אויביה בתקופה זו? האם התכוון נאצר לתקוף את ישראל ביוני 1967 או להגיע להישגים מדיניים בסגירת מיצרי טיראן והוצאת כוחות האו”ם מסיני?
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אריאל פינקלשטיין
תיאור: מחקר זה בוחן כיצד משפיע הרקע הפוליטי של נבחרי ציבור בשלטון המקומי – היותם חברי מועצה או ראשי רשות — על היבחרותם לכנסת, ומיהם הנהנים העיקריים ממקפצה זו.
הממצאים המרכזיים העולים מהמחקר הם:
נתונים כלליים. משנת 1977 כיהנו בכנסת (בעת היבחרה) 691 חברי כנסת, ול-196 מהם היה רקע בשלטון המקומי (28.4%). שיעור זה נמוך משיעור חברי הפרלמנט בעלי רקע בשלטון המקומי במדינות מערביות אחרות. בארבע הכנסות שכיהנו לאחר ארבע מערכות הבחירות שנערכו בשנים 2021-2019 עמד מספר חברי הכנסת שיש להם רקע בשלטון המקומי על בין 28 ל־ 33 , ובכנסת הנוכחית (ה-25), לאחר בחירות 2022, עמד מספר זה על 39 (32.5%) — המספר הגבוה ביותר בשנים 2022-1977, מלבד המספר שלאחר בחירות 1996מפלגות. המפלגות הבולטות בשיעור גבוה של חברי כנסת שהם בעלי רקע בשלטון המקומי הן המפלגות החרדיות והמפלגות הערביות. מנגד, מפלגת מרצ והמפלגות הדתיות לאומיות הן המפלגות שבהן השיעור הנמוך ביותר של חברי כנסת שיש להם רקע בשלטון המקומי. במפלגת הליכוד ניכרת ירידה הדרגתית בשיעור חברי הכנסת שיש להם רקע בשלטון המקומי לאורך השנים.
תפקיד. ניתוח הנתונים של חברי הכנסת שיש להם רקע בשלטון המקומי לאורך השנים מלמד כי שיעורם של ראשי הרשויות בקרבם הולך ויורד, ובבחירות 2022 הוא הגיע לשפל. כך, רק 21% מחברי הכנסת הנבחרים בבחירות אלו שהיה להם רקע בשלטון המקומי עמדו קודם לכן בראש רשות, לעומת 79% שהיו חברי מועצה.
מאפיינים אישיים. בקרב חברי כנסת ממוצא מזרחי יש שיעור גבוה יחסית של חברי כנסת בעלי רקע בשלטון המקומי. לעומת זאת, לשיעור נמוך של חברות כנסת יש רקע בשלטון המקומי, בהשוואה לשיעור גבוה יותר של חברי כנסת גברים.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יובל שני, מירית לביא
תיאור: הצעה לסדר זו עוסקת בערך השוויון ובהשפעתו על שאלת מודל השירות הצבאי בישראל. במחקר זה אנו מבקשים לברר מהם ״גבולות הגזרה״ הנורמטיביים שמציב עיקרון השוויון, במסגרת הניסיון לעצב הסדר חדש באשר למודל השירות הצבאי והחלופות האפשריות לו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: רנא זהר-קרייני
תיאור: במציאות שבה אנו חיים, כאשר הדמוקרטיה מובילה את עקרונות השלטון וכאשר המאבק לשוויון ממשיך להתמודד עם דיכויים ועם קשיים, דימוי האישה הערבייה הפלסטינית בישראל הוא אחד המורכבים והמעניינים ביותר. מנקודת מבט זו נעקוב אחר עשר נשים ערביות פלסטיניות בישראל שהחליטו לגעת בתחומים שהיו בעיקרם שמורים לגברים – לקחת חלק פעיל בשלטון המקומי וליצור שינוי.
הספר בעיניים פקוחות לרווחה מספר על חוויותיהן של נשים אמיצות אלה, שכיהנו כחברות רשויות מקומיות ערביות או מעורבות.
סיפורן מוצג בצורה ביקורתית על ציר זמן של שלוש תחנות: לפני ההתמודדות, במהלכה ואחרי ההיבחרות. מוצגת הסתכלות מעמיקה על האופן שבו נשים אלו פועלות במגבלות הקיימות ומשפיעות על המציאות שבה הן חיות. ספר זה תורם את חלקו בתאוריה הכללית על נשים בפוליטיקה, בתקווה שישמש מקור ידע עשיר והשראה למחקר נוסף ולדיאלוג פורה על שוויון מגדרי.
ספרי ניב
מאת: יאיר שפיגל
תיאור: ריפתין היה אחד מראשי תנועת השומר הצעיר, הקיבוץ הארצי ומפ"ם, הסמן השמאלי בשלושתן, המאמין הגדול והמתמיד בחיבור בין הציונות לבין הסוציאליזים המהפכני.
קובה ריפתין צירף באישיותו אחדות של ניגודים: ציוני לוחם וקנאי- וקומוניסט לוחם וקנאי. איש הגות - ואיש המעשה הפוליטי הקטן, היומיומי. יריב פוליטי חריף ולוחמני - אך לא איש ריב. מחמיר במצוות אידיאולוגיות - ומקל מבין וסולח ביחסים בין אישיים. איש הקולקטיב - ועם זאת נון קונפורמיסט, אינדיבידואליסט עקשן, מורד נצחי.
יד יערי
מאת: תהילה גאדו, גיא בן-פורת
תיאור: התמונות של עימותים בין חרדים למשטרה מוכרות לרוב הציבור הישראלי, אבל כיצד תופסים חרדים את המשטרה, מהן הציפיות שלהם ממנה, והאם הם מוכנים לשתף פעולה איתה? מגפת הקורונה ומדיניות הסגרים וההגבלות על התקהלויות הביאו להתנגשויות רבות בין חרדים למשטרה. בעיני החרדים, האכיפה המשטרתית נתפסה לא פעם שרירותית, מפלה ומתעלמת במכוון מאורח החיים החרדי. אבל, בה בעת, המחיר שגבתה המגפה מהקהילות החרדיות פגע גם באמון בהנהגה החרדית וחיזק את התחושה שיש צורך במשטרה אפקטיבית - ובלשונם של מרואיינים למחקר הזה: "אלמלא מוראּה של מלכות, איש את רעהו בלעו". מחקר זה בוחן את היחסים בין המשטרה והחרדים ובתוך כך גם שאלות רחבות יותר הנוגעות לזהות, שייכות ולגיטימציה. המחקר משלב מתודולוגיה כמותנית ואיכותנית ומתבסס על סקר דעת קהל, קבוצות מיקוד, ראיונות עם אנשי מפתח וסקירת עיתונות חרדית. נבחנים בו ההבדלים בין העמדות של חרדים ושל יהודים שאינם חרדים כלפי המשטרה, המתח הערכי שבין החרדים למשטרה, תפיסות של שיטור יתר ושיטור חסר והנכונות לשתף פעולה עם המשטרה. נוסף על כך, המחקר סוקר אירועים אחדים שבהם התעמתו חרדים והמשטרה בשנת משבר הקורונה, וכיצד באו בהם לידי ביטוי התפיסות והמתחים המתוארים במחקר.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יאיר דואר
תיאור: בספר זה מובאת סקירה כוללת על הרקע להקמת הנח"ל. כלולים בה פרטים מלאים על למעלה מאלפיים גרעינים התיישבותיים אשר התגייסו לנח"ל בשנים 1979-1948, רשימה של למעלה משלוש מאות משקים שקלטו גרעינים אלה וכן שמות הגרעינים שנקלטו בכל משק. בסוף הספר מובאים נתונים סטטיסטיים על היקף גיוס גרעיני הנח"ל עד שנת 1987.
ישראל. משרד הביטחוןיד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אהרן ידלין, ברוך כנרי
תיאור: מקומה של ההשכלה הגבוהה בתנועה הקיבוצית (הקדמה) / אהרן ידלין
הקורס הדו-שנתי באפעל: השכלה עצמאית גבוהה בתנוכה הקיבוצית / יעקב עובד
"כיצד מעלין" - הקניית ערכים והשכלה בקיבוץ המאוחד / ברוך כנרי
נספחים
רשימת בוגרי הדו-שנתי
מקורות.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: סילביה פוגל-ביז'אווי, רחל שרעבי
תיאור: הקיבוץ והמושב הם שתי מסגרות שיתופיות וולונטריות שהצמיחה תנועת הלאום היהודית בארץ-ישראל ברוח האוטופיה הסוציאליסטית. בדומה למסגרות וולונטריות אחרות כגון, קומונות, תנועות חברתיות, מפלגות וכו', אשר משחר המודרניות הושפעו מהפרויקט הסוציאליסטי, נעשתה הבטחת השוויון המגדרי בקיבוץ ובמושב לאחד מעקרונות היסוד של אותן קהילות. הבטחה זו טמנה בחובה ניסיון ליצור חברה שיתופית חדשה שבה היה צפוי להשתנות ואף להיעלם הגבול המגדרי המפריד בין הספירה הציבורית-הגברית, מקור הכוח, הסמכות והיוקרה, לבין הספירה הפרטית-הנשית, מקור השליטה הנשית לאורך ההיסטוריה.
ספר זה, בא להציג את ההתפתחות ההיסטורית של הגבולות המגדריים בקיבוץ ובמושב, תוך הפניית הזרקור אל הספירות הפרטיות והציבוריות המשתנות. לשם כך הוא מביא קול רב-גוני ורב-תרבותי של חברות הקיבוץ והמושב. חברות חילוניות ודתיות, ותיקות ו"עולות חדשות", שדרכן הוא מציג סוגיות מן העבר ומן ההווה, וחושף נושאים שלא תמיד זכו להתייחסות ראויה.
הספר שופך אור על מנגנוני שיעתוק אי השוויון המגדרי בעידן המודרני, יהיה זה בגרסתו הסוציאליסטית, הקפיטליסטית או הבתר-תעשייתית. אחד הלקחים שהספר בוודאי תורם הוא תיאור נוסף של המגבלות המלוות כל ניסיון לשוויו מגדרי המתמקד רק בשינוי מעמדן של הנשים- על בסיס של זהות או על בסיס של שוני עם הגברים- מבלי להשמיע דרישה זהה לגבי הגברים, ובכך לפרק את הגבולות מגדריים.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוציתי"ל מאגנס
מאת: שי אספריל, הילה שמיר, איסי רוזן-צבי
תיאור: מאחורי כל פסיקה מהדהדת של בית המשפט העליון מסתתר סיפור. למרות זאת, הנטייה הרווחת בקרב רבים היא להתעלם מהסיפור שמאחורי הקלעים ולמקד את תשומת הלב בהלכה המשפטית ובהשלכותיה. כך המשפט נהיה מופשט ולא אישי, אף שהתפקידים המרכזיים בו שמורים שחקנים בשר ודם. ספר זה, המיועד לקהל הרחב ולמשפטנים כאחד, פוסע בדרך אחרת, לא סלולה, ומספק הצצה נדירה לסיפורים ולאנשים שמאחורי אחד עשר פסקי דין חשובים אשר נתן בית המשפט העליון והשפיעו עמוקות על החברה הישראלית. שמות גיבורי מקצת הסיפורים – זאב שוורץ, אליס מילר, יונתן דנילוביץ – חקוקים במידה מסוימת בתודעה הציבורית; ולצידם ייחשפו הקוראים לדמויות אנונימיות, לעיתים טרגיות, שהמפגש שלהן עם עולם המשפט שינה מן היסוד את דרך המחשבה של רבים מאיתנו.
את פרקי הספר כתבו משפטנים בולטים, כמה מהם חוקרים באקדמיה, ואחרים עורכי דין שמדווחים מן השטח. בזכות התמהיל הזה סיפורי משפט הוא מסמך חברתי מרתק, מגוון ואקטואלי שממחיש כיצד המשפט מתעצב לפי פועלם של אנשים וכיצד הוא מעצב את תודעתם ואת התנהגותם של אחרים.
עם עובד
מאת: לילך רוזנברג-פרידמן
תיאור: מדינת ישראל חריגה בשיעורי הילודה הגבוהים בה זה שנים רבות, אולם בעבר הייתה הילודה פה מועטה, ומספר ההפלות המלאכותיות — גדול. בתקופת שלטון המנדט הבריטי ובעשור הראשון של מדינת ישראל גילמה סוגיית הילודה, עידודה ומניעתה, ערכים שונים ומגמות מנוגדות. לא תמיד עלתה הגשמת המטרות הלאומיות בקנה אחד עם צורכי הפרט, והשאיפה ליצור רוב יהודי ולהגביר את הילודה לא התיישבה עם הרצון לעצב חברה חדשה, מערבית ומודרנית, שאחד ממאפייניה הוא הגבלת הילודה. מתחים בנושא זה התגלעו בין היחיד לחברה ובתוך קהילות המהגרים שהגיעו לישראל ולהן השקפות וערכים משלהן, נורמות ופרקטיקות נבדלות. אין תמה אפוא שהילודה עוררה עימותים חברתיים, מגדריים ופוליטיים.
עשרות השנים הנסקרות בספר זה התאפיינו במגמות סותרות: עידוד ילודה ולצִדה הגבלתה, מאבק בהפלות ולצדו ריבוי הפלות מלאכותיות. מפגשים בין תפיסות לאומיות, דתיות, חברתיות, מגדריות ותרבותיות שונות וכן מפגשים בין הלכי רוח מערביים למציאות המקומית השפיעו בפועל על שיעורי הילודה, על דרכי ההפלה המלאכותית ועל הגישות כלפיהם. ככלל, כל אלה שיקפו את פני החברה הישראלית בראשיתה.
רוזנברג־פרידמן מתארת ומנתחת בציונות מבטן ומלידה את הילודה ואת תופעת ההפלות המלאכותיות, חושפת טפח מחיי היום־יום ומסרטטת את הדיוקן המורכב של החברה הישראלית בראשיתה ושל דור המייסדים שעיצב וכונן בחייו את הבסיס החברתי והאידאולוגי של החברה היהודית בישראל, ומעניקה נקודת מבט מעניינת להבנת מצב הילודה העכשווי במדינה.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: אלקנה כהן
תיאור: בבוקר ה־7 באוקטובר התעורר אלקנה כהן בבית של קרובי משפחתו. כמה שעות מאוחר יותר הוא כבר עמד במסדר, ערוך ליציאה בבסיס יחידה מובחרת, מוכן לקרב. החל בכיבוש בית הספר בבית חאנון, דרך פיצוץ פירים בבית לאהיא ועד חשיפת מודיעין מדהים בג'באליה – שלושת החודשים הבאים הבהירו לו ולחבריו מעל לכל ספק: מדובר במלחמת קיום שבה ישראל חייבת לנצח.
במחברות שמצא על רצפת מרכול נטוש בעזה, החל כהן לכתוב יומן. בגילוי לב תיעד מדי יום ביומו את מראות המלחמה. בכתיבה כנה, מדויקת וקולחת, בגוף ראשון, מגיש כהן את התחושה ואת סיפורה של המלחמה מעיני הגיבורים שעושים אותה: האבק, הזיעה, האחווה, הגעגוע, והריח הנורא של המלחמה והמוות. כתיבתו של כהן אינה פוסחת על היחסים עם החברים לנשק, על המעצרים ההמוניים של המחבלים, על בתיהם של אנשי חמאס, על סיפורם של החברים שנפלו ועל התקווה הנואשת להחזיר את החטופים הביתה בשלום. בכל אלו נשזרת שגרת המלחמה של צוות מילואים מיומן: שמירות ומארבים, מיקוש ותספוק, ריבים ושיחות נפש שיכולים להתקיים רק כשהכול מסביב בוער.
מספר אישי 7.10.23 הוא סיפורו של קצין אחד, אך גם סיפורו של דור לוחמים שלם. דור שיצא לדרך בלי להסס, כשהסכנה ברורה לו, אך המטרה ברורה עוד יותר. דור שידע את תחושת השליחות ואת הפחד, את הדריכות ואת העייפות, את הגעגועים הביתה ואת הנחישות לחזור בכל זאת, פעם אחר פעם, לשדה הקרב.
הוצאת סלע מאיר
מאת: נחום אבניאל
תיאור: "זה היה מפחיד נורא. אנחנו לא רמבואים, אנחנו אנשים פשוטים שעושים את מה שצריך, אף אחד מאיתנו לא שש אלי קרב. יש לנו בבית משפחה, אישה, ילדים. אנחנו לא רוצים למות. חשבנו להפסיק, אבל הסתכלנו אחד על השני, ונכנסנו עוד פעם".
ללא פקודה, ללא מדים, פעמים רבות גם ללא נשק – זהו סיפורם של האנשים הרגילים ביום החשוך ביותר בתולדות מדינת ישראל: מהחשמלאי שמיהר להציל את השכנים במושב הסמוך, דרך בעל המועדון שחילץ מבלים מפסטיבל הנובה בשבילי עפר נסתרים ועד לעובד המאפייה שירד עם האמבולנס לשדרות והתעקש להציל חיים גם בלב התופת. אליהם מצטרפים אזרחים נוספים – אלו שלא היו חייבים להיות שם, אך לא היו מסוגלים לעמוד מנגד.
ברגישות, בנאמנות ובדייקנות מתחקה נחום אבניאל אחר סיפורם. הוא נוסע אחריהם בין הקרבות והחורבן ביישובי הנגב, מחפש איתם ניצולים בשטחים הפתוחים ונצמד איתם אל שולי הבניינים והשכונות בעיצומם של קרבות. חלקם ישבו מול המחבר לספר את סיפורם; חלקם לא יוכלו לספר יותר דבר לעולם. לכל אחד מהם עדות שונה, אך מכולן נושבת הרוח הגדולה שבזכותה יכלו הנמלטים מהמסיבה, הנצורים בממ"ד, המביטים באימה מן החלונות, לנשום לרווחה ולדעת: מישהו בדרך.
● מדוע הפסיק המחלץ מהמסיבה ברעים לענות להורים מודאגים?
● מה גרם למחבלי חמאס לנטוש את אחד המושבים בלי לפגוע בשום אזרח?
● למי החליטה אמא מאופקים למסור את הרובה של בנה הפצוע?
● כיצד הצליחו כוחות ההצלה להבין מה מתרחש בתחנת המשטרה בשדרות?
הוצאת סלע מאיר
מאת: ניצה אראל
תיאור: ישראלים רבים זוכרים אותם: חבורות קטנות של צעירים בחוצות הערים נושאים כרזות מרגיזות, מחלקים כרוזים מקוממים, נכנסים לעימותים מילוליים ולעתים אף מותקפים באלימות על ידי עוברים ושבים. העיתונות גינתה אותם כבוגדים, הממסד רדף אותם. ככאלה – כמנודים וכבוגדים – התקבעו אנשי "הארגון הסוציאליסטי הישראלי – מצפן" בזיכרון הקולקטיבי הישראלי.
מי היו הישראלים שהיו מוכנים לצאת אל מחוץ למחנה הלאומי? מה דחף אותם להתעמת עם בני משפחה, חברים ומכרים? מה היה אופייה של תנועת מצפן אשר אליה הצטרפו, ומדוע עוררה רוגז כה רב בקרב הישראלים-היהודים?
מצפן נולדה פעמיים: בפעם הראשונה בשנת 1962 על ידי קבוצת פורשים מהמפלגה הקומוניסטית הישראלית אשר מחו כנגד היגררותה של מפלגה זו אחר ברית המועצות; בפעם השנייה לאחר מלחמת 67', אז משכה אליה התנועה הקטנה עשרות צעירים ישראלים מוכי הלם מהכיבוש הישראלי של השטחים המיושבים בפלסטינים, ועמם בני נוער יהודים מחו"ל שהגיעו למצפן, נישאים על גלי ההתלהבות מ"מרד הסטודנטים" של 68' ומהרעיונות האוטופיים של "השמאל החדש". על יסודות אלה – הפנטזיה המשיחית בדבר פריצתה של מהפכה סוציאליסטית עולמית והמצפון ההומניסטי אשר לא אפשר השלמה עם הכיבוש – נבנתה מצפן.
חברי מצפן רצו לתקן את החברה הישראלית ואת העולם כולו. האם צדקו בניתוחיהם התיאורטיים? מדוע נכשלו ביישומם הפוליטי? הדיון במצפן הנו קשה ובעייתי עבור החברה הישראלית, אבל האם למרות זאת חלחלו מסרי התנועה אל השיח הציבורי של ימינו? עם שאלות אלה ואחרות מתמודדת ניצה אראל בספרה המרתק מצפן – המצפון והפנטזיה.
רסלינג
מאת: ערן אלדר
תיאור: עם קום המדינה וסיום שלטון המנדט הבריטי איבדה מועצת עיריית תל אביב את מעמדה כמוקד כוח פוליטי עצמאי, ובמקביל התלוננה על קיפוח תקציבי מצד ממשלת ישראל ודרשה להסדיר מחדש את היחסים הרשמיים בין הרשות המקומית לשלטון המרכזי. המחלוקות שנוצרו בין עיריית תל אביב וממשלת ישראל היו רבות ונגעו בתחומים שונים, ובהם סיפוח יפו ושכונות הספר, התקציבים השנתיים, החינוך, הבריאות, התחבורה, גבולות העיר ועוד. ספרו של ערן אלדר עוסק בתיאור ובניתוח ההשפעה שהייתה לשלטון המרכזי ולרשויותיו השונות על התפתחותה האורבנית של תל אביב בשלהי תקופת המנדט ובעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל, עד שנת 1973.
ההתפתחות האורבנית של תל אביב, על כל היבטיה, מתוארת ונבחנת בספר זה מנקודת המבט של מערכת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המוניציפלי. הנחת המוצא של הספר היא שלמדיניות השלטון המרכזי וליחסו לעיר הייתה השפעה על התפתחותה של העיר הן בתחום האורבני-הפיזי והן בתחום החברתי והכלכלי, וכן ביחס למידת האוטונומיה שלה. השפעה זו באה לידי ביטוי בחקיקה, בתקציבים ובסדרי עדיפויות. סוגיה זו נבחנת במטרה לברר האם יחסה של ממשלת ישראל לתל אביב היה שונה מיחסו של השלטון המנדטורי – ואם היה שוני כזה, מה היו סיבותיו ומה הייתה השפעתו.
ערן אלדר עוסק בעמדות ה"סובייקטיביות" של הנוגעים בדבר, כלומר כיצד פירשו פרנסי העיר את היחס אליהם ואת השפעתו ומה היה יחסו של השלטון המרכזי לעיר ולחברה העירונית; מנגד הוא מתאר את השפעתה של המדיניות הממשלתית על התפתחות העיר בתחומים שונים: המרחב העירוני, הדמוגרפיה, הכלכלה העירונית ועוד.
רסלינג
מאת: דליה גבריאלי נורי
תיאור: לפני עשרים שנה נסענו ליער ביריה.
הלכנו ברגל, טיול טבע.
ואחר כך הגענו ליישוב ביריה.
פגשנו אנשים שעלו ארצה בשנות החמישים, ומאז הם מתגוררים במקום.
הם סיפרו לנו שמעולם לא היו בתל אביב.
התפלאנו;
מה כבר המרחק בין ביריה לתל אביב.
אבל עכשיו אני חושבת:
יש בתל אביב הרבה אנשים שמעולם לא היו ביישוב ביריה.
ואיך שלא מסתכלים, זה בדיוק אותו מרחק.
בחורף 2015 יצאה דליה גבריאלי נורי, פרופסור לתרבות ותקשורת, למסע בפריפריה של ישראל. מדי בוקר נחתה בכיכר אחרת, שוחחה עם אנשים וחשבה מחשבות. ימים אחדים לאחר מכן הוחלט על קיום הבחירות לכנסת. הספר הזה הוא קפסולת זמן של הפריפריה הישראלית סביב בחירות 2015.
אוריון הוצאה לאור
מאת: מיקי קרצמן
תיאור: באוגוסט 2010, שהיתי בכפר הבדואי הלא מוכר אלנעם שבנגב. ביקשתי להבין מה המשמעות של החיים במקום שנמצא תחת איום מתמיד של הריסה.
המטרה שלי לא הייתה לצלם, לא ידעתי אם בכלל ירשו לי. כשהגעתי למקום, העמיד לרשותי שייח' עטיה קרוון עץ רעוע, שהיה זרוק במדרון האחורי בוואדי.
השעון הפנימי שלי הסתגל לחיים בלי חשמל, ומהר מאוד מצאתי את עצמי הולך לישון בשבע בערב ומתעורר בארבע לפנות בוקר, קם ומתחיל ללכת במדבר.
באותו חודש החלו כוחות משטרה להרוס שוב ושוב את הכפר הלא מוכר השכן, אלעראקיב, שנהרס מאז כבר יותר ממאתיים פעם. כמעט בכל בוקר נסעתי לאלעראקיב ולרוב הגעתי אחרי שהכוחות כבר הרסו את המבנים המאולתרים.
הצטרפתי לתושבים להקמת סככות ארעיות למחסה. לפעמים היה עלי לחכות שיביאו קרשים ויריעות פלסטיק לבנייה, ואז גם יכולתי לצלם את ההרס. כולם השתתפו בבנייה: גברים, ילדים ונשים, שהסתובבו בין ההריסות וניסו לחלץ מתוכן כל חומר שהיה אפשר לעשות בו שימוש חוזר.
זה היה המקום היחיד שבו יכולתי לראות נשים בדואיות, לצלם אותן ואפילו לדבר עמן. בערבים הצטרפתי לשיחות הגברים בשיג (שיק). שתיתי איתם קפה ומים בכמויותוהם דיברו על אורחות חייהם ומנהגיהם. שם התוודעתי אל מערך ערכים שוניםלחלוטין מכל מה שהכרתי, שהותיר אותי מבולבל.
את הקרוון באלנעם עזבתי בסוף אוגוסט וחזרתי מותש לתל אביב.
הוצאת אסיה
מאת: יגיל לוי, רינת משה, עפרה בן-ישי
תיאור: הדוקטרינה הצבאית בישראל מתעצבת בפורומים ביטחוניים־צבאיים סגורים, באופן הנגיש בלעדית ליודעי ח”ן. התוצאה היא שהעיסוק בהשלכותיה החברתיות והפוליטיות של הדוקטרינה נעלם מן העין הציבורית ואף מהמחקר. רִִיק זה, בפרט על רקע רמות האמון הגבוהות שהציבור בישראל מעניק לפיקוד הצבאי, מרדד את הדיון הציבורי ופוגם ביכולתם של מקבלי החלטות להשפיע על עקרונות הדוקטרינה, לא כל שכן ביכולתם להפעיל עליה פיקוח אזרחי יעיל. הספר הנוכחי תורם למילוי חֶֶסֶֶר זה ולכינון גוף ידע אקדמי לעיון במשמעויותיה הסוציו־פוליטיות של הדוקטרינה הצבאית בישראל. אסופה זו חובקת אחד־עשר מאמרים, והיא מציעה כיוונים מגוּונים לקריאת הדוקטרינה כטקסט המאפשר לזהות ולנתח תהליכים מרכזיים ביחסי צבא וחברה בישראל, ביחסי הדרגים המדיני והצבאי, ובאופן שבו הצבא עצמו מפרש את הדוקטרינה ומבקש להשפיע באמצעותה על סביבתו החברתית והפוליטית. הניתוח המוצע בספר נעשה בהקשר של התפנית מרחיקת הלכת שחלה בדוקטרינה מסוף שנות התשעים, ובפרט בהקשר מקרה הבוחן של תפיסת ההפעלה לניצחון והתוכנית הרב־שנתית “תנופה”, אשר קודמו במהלך כהונת הרמטכ”ל אביב כוכבי.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: מיכל גבעוני
תיאור: העתיד, כך נדמה, הוא לא מה שהוא היה פעם. עליית הפופוליזם, הכרסום ביסודות הדמוקרטיה, העמקת הגזענות, משברים כלכליים, מגפות חדשות ושינויים אקלימיים אינם מותירים מקום רב לאופטימיות. האבחנה שההיסטוריה מתקדמת אל עבר אופק מבטיח של צדק ושוויון אינה עומדת עוד במבחן הזמן. במקום לנוע בבטחה קדימה, החיים מקרטעים שוב ושוב סביב מציאות של משבר. בישראל ובמקומות אחרים, התקיעוּת והסחרור הם המקצב החדש של החיים הפוליטיים והרקע לצמיחת מחאות שמבקשות לחדש את התקווה שאבדה.
כיצד החיים בהווה מושפעים מנסיגת העתיד ומהתקיעות שתופסת את מקומו? מה קורה לחיים הפוליטיים כאשר התקווה מידלדלת, והאם אופטימיות נחושה היא הדרך לאשש אותם? אל מול הערך שמיוחס כיום לרגשות נמרצים ולתפקידם במצבי משבר, עתיד לשעבר מפנה את המבט להרגשות אהודות, אמביציוזיות ומבטיחות פחות. הספר בוחן מקרוב את תחושות הייאוש, אוזלת היד, הדשדוש והאבדון שמתפתחות על רקע ההתנגדות לכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים, המחאה נגד שלטון נתניהו והפעולות לבלימת משבר האקלים. הוא מראה כיצד הבחירה בין התקווה לייאוש מסתמנת בתקופה שלנו כהכרעה הפוליטית החשובה ביותר, וטוען שדווקא התחושות העמומות שבין התקווה לייאוש יכולות לתרום לפיתוח עמידות וחוסן. הספר מנתח יצירות קולנועיות, מוזיקליות ואמנותיות שחוקרות את התחושות הללו ומצביע על החלופה שהן מציבות לשיח הפוליטי ולהסדרה הרגשית הנחרצת שלו. התחושות הירודות שמשקפות את ניוון האופק הפוליטי נתפסות כשם נרדף לשיתוק ותבוסתנות, אולם הספר מבקש להראות שבמצב של מבוי סתום ראוי להקדיש להן מחשבה נוספת – ולו כדי להרחיב את מרווח התמרון ולהקל על תחושת המחנק.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אסתר הרצוג
תיאור: הספר נשים בישראל — סוגיות חברתיות ומאבקים פמיניסטיים מתבסס על מחקר המשלב תיאוריה עם עבודת שדה ופעילות חברתית־פמיניסטית עם עבודה אקדמית. גישה זו מדגישה גם דמיון בין שיטת המחקר האנתרופולוגית לגישת המחקר הפמיניסטית. שתיהן עולות בקנה אחד עם מחויבות לערכי שוויון וצדק חברתי ומערבות פעילות חברתית למניעת עוולות חברתיים. מכאן שאנתרופולוגית פמיניסטית היא מי שמעורה ומעורבת בהוויה החברתית־ פוליטית בסביבתה הקרובה והרחוקה, מודעת להסדרים החברתיים ולמערכי הכוח שבבסיסם, מחויבת לתיאור דקדקני ואמין של מצבים ואירועים המתרחשים בתחום מחקרה ומעורבת בהם לשם תיאורם ולשם השפעה עליהם. אנתרופולוגית פמיניסטית מודעת באופן מיוחד למצבו של המין הנשי, בכל הגילים ומרקעים מגוונים, מודעת לפערי הכוח בין המינים ובקרב נשים ופועלת כדי לשנותם. הספר משקף גישה זו.
המאמרים שקובצו בספר מתארים ובוחנים סוגיות פמיניסטיות ומגדריות מרכזיות בחברה הישראלית בשלושת העשורים האחרונים. הם עוסקים, בין היתר, בהיבטים מגדריים ובאירועים הקשורים למעמד המורות, לאמהוּת במדינת הרווחה, לטיפול הביורוקראטי בעולות מאתיופיה, למקומן של מפלגות נשים בפוליטיקה, לפעילותם ולמאבקיהם של ארגוני הנשים, ליחסי כוח בין המינים במכוני כושר. המאמרים הכלולים בספר פורסמו בבמות שונות בעשרים השנים האחרונות. הם נערכו קלות, הוסף להם תיאור אירועים ותהליכים בולטים שהתרחשו מאז פרסומם וכן תובנות שעלו מהמבט לאחור.
הספר עשוי לתרום למחקר האנתרופולוגי העוסק בנשים ובמגדר בישראל וכן להנגשת עבודות מחקר אנתרופולוגיות לציבור הרחב, מעבר לקהל האקדמי.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: נימר מורקוס
תיאור: נימר מורקוס נולד בכפר יסיף ב־15 בפברואר 1930 ונפטר בכפרו ב־29 בינואר 2013. הוא למד בבית הספר היסודי בכפרו ובבית הספר התיכון הממלכתי בעכו. עבד כמחנך במשך שמונה שנים, ופוטר מעבודתו מסיבות פוליטיות. יזם את הקמתה של סיעת המורים הדמוקרטים. בשנת 1953 החל את פעילותו כחבר במפלגה הקומוניסטית הישראלית ועסק מטעמה בחינוך, בעיתונות ובארגון. נבחר לראשות המועצה המקומית של כפרו וכיהן בתפקיד זה בין השנים 1999-1979. במהלך התקופה הזו כיהן בתפקיד מזכיר הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות. יזם את הקמת ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי. היה מבין יוזמי השביתה ביום האדמה הראשון ב־1976 וממקימי החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש) ב־1977. כתב על נושאי ספרות, אמנות ופוליטיקה. שימש כעורך עיתונים וכתבי עת תרבותיים ופוליטיים של המפלגה הקומוניסטית.
קשר את חייו עם חברתו לדרך, הפעילה נביהה דלה מורקוס, אב לשש בנות: נרג'ס, נסרין, ראודה, עביר, אמל וראבעה, וסב לארבעה-עשר נכדות ונכדים. אחד מתחביביו היה גננות, ובמיוחד אהב את עץ הזית. לאחר פרישתו נטע בכרמו מאה עצי זית ולא חדל לטפל בהם עד השבוע האחרון לחייו.
מורקוס נחשב למנהיג מוביל בשלטון המקומי בישראל. כפר יסיף הפך בהנהגתו מכפר חקלאי נידח ליישוב משגשג. בתקציב מזערי, בעבודה קהילתית מקומית ובסיוע אלפי מתנדבים מחו"ל ומהסביבה, הוא צירף יחד מורים, משוררים, אנשי רוח, אדריכלים ומהנדסים, ויצר תשתיות פיזיות, חברתיות, חינוכיות ותרבותיות לשנים ארוכות.
נימר מורקוס האמין עד יומו האחרון שהמאבק למען כבוד האדם, גבר או אישה, ונגד ההרסנות האלימה של הניאו-ליברליזם, הפנאטיות הדתית והלאומנות, יכול לשמש בסיס משותף לאחוות אמת בין יהודים לערבים. עם השנים הקשתה המדינה את עורפה כלפיו יותר ויותר, דרשה ממנו ומחבריו הוכחת נאמנות וחוקקה נגדם חוקים גזעניים, אך אף על פי כן הוא לא ויתר על התקווה שיום אחד החברה הזאת תהיה צודקת יותר.
באוטוביוגרפיה שלפניכם כותב מורקוס על זיכרון קולקטיבי לעמו, שאותו הוא ממען לאחת מבנותיו.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: יוסי גולדשטיין
תיאור: ב־28 באוקטובר 1986 התראיין יגאל כהן־אורגד, יושב ראש הוועד המנהל של "המכללה האקדמית יהודה ושומרון" באותם ימים, לכתב העיתון "מעריב", ובין השאר תיאר בריאיון מהו לדעתו יעד המכללה בעתיד: "שנתיים ימים אני עובד בשומרון כדי להגשים את חלומי – הקמת אוניברסיטת השומרון".
19 שנים לאחר מכן החל להתגשם חלומו: המועצה להשכלה גבוהה יהודה ושומרון (מל"ג יו"ש) הכירה במכללה שקמה באריאל כ"מרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון", וכעבור שבע שנים היא הוכרה על ידי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) כ"אוניברסיטת אריאל בשומרון" – אוניברסיטה לכל דבר ועניין. בדיעבד נראית נבואתו של יגאל בלתי מתקבלת על הדעת: כיצד מכללה קטנה וזניחה, בכל קנה מידה, הפכה למוסד להשכלה גבוהה ולמחקר המעניק תארים אקדמיים כמו כל אוניברסיטה אחרת בארץ? אין ספק שיגאל היה האחראי המרכזי להגשמתה של נבואתו: הוא זה שדחף ללא לאות, בכל כוחו ומרצו, להקמתה, להתפתחותה ולהצלחתה של המכללה עד שלבסוף הפכה לאוניברסיטה.
ביוגרפיה זו מבקשת לתאר את סיפור חייו של יגאל, החל בילדותו ובבגרותו בתל אביב, המשך בפעילותו כאיש עסקים, כחבר כנסת וכשר אוצר בממשלת ישראל, וכלה ב־38 השנים שבהן היה הדמות הבולטת במכללת יהודה ושומרון, ולאחר מכן – באוניברסיטת אריאל. למעשה, ברור לחלוטין שמתוך שלל האירועים הרבים שעברו על יגאל ב־82 שנות חייו, נוכל לבחור ולציין רק מעט מאלה שאפיינו אותו. אף על פי כן לקחתי על עצמי את מלאכת המחקר והכתיבה, מתוך ידיעה ברורה שאין דבר מושלם ואין דבר המתקרב לכך. כל שניסיתי לעשות בביוגרפיה זו הוא לתאר קמצוץ מתולדות האיש המופלא הזה.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: גבריאל קאבאליון, אפרת שהם
תיאור: ספר זה עוסק בביטויים שונים של סטייה חברתית בישראל ובהשפעתן של תגובות חברתיות על ביטויים אלה; הוא עוסק בתהליכי הבנייתן והעצמתן של סוגיות חברתיות שונות, לצד התעלמות, מזעור או הכחשה של סוגיות חברתיות אחרות. הספר מתמקד בתופעות שהן דוגמה למוקדים מרכזיים של דאגה אצל סקטורים חברתיים שונים בישראל, כמו למשל אלימות במשפחה, סחר בנשים, רצח נשים וילדים, אונס, התעללות ופגיעות מיניות בילדים, אלימות של שוטרים ומאבקים ערכיים של קבוצות דתיות-יהודיות. סוגיות אלה נידונות בהקשר הרב-תרבותי, כפי שהוא מקבל ביטוי באמצעי התקשורת המסורתיים, לצד הזירות הווירטואליות ברשת האינטרנט. ניתוח סוגיות אלה כפי שהן משתקפות באמצעי התקשורת המסורתיים והווירטואליים מסייע לחשוף ביטויים אופייניים, מוטיבים ומסגרות המולידות רטוריקה ייחודית לתרבות המקומית. הספר מאמץ את המודל המתון של תיאורית ההבניה החברתית המניחה שהמשמעויות המיוחסות לתופעות של סטייה חברתית, כמו גם דפוסי התגובה החברתית אליהן, מושפעים מנקודות המבט הייחודית של השחקנים הפועלים בחברה נתונה. אי לכך, קהלי צופים, בלוגרים ורשתות חברתיות אחרות הופכים לכוח פעיל בהגדרת המציאות החברתית כנורמטיבית או כסוטה.
רסלינג
מאת: רות ריכטר, לאה סגל
תיאור: איך אפשר לחנך לדמוקרטיה בעידן הפוסט-מודרני? איך אפשר למנוע, באמצעים חינוכיים, גזענות וראייה סטריאוטיפית? האם חינוך בבית ספר דמוקרטי הוא ערובה לקניית ערכים דמוקרטיים? האם התקשורת היא אכן כלב השמירה של הדמוקרטיה? מה הקשר בין אנדי וורהול לדמוקרטיה? האם הגלובליזציה מחזקת את הדמוקרטיה או מחלישה אותה? האם תיתכן מדינה יהודית ודמוקרטית? - בשאלות אלה ואחרות עוסק הספר דמוקרטיה וביקורת.
מחברות הספר - ד"ר לאה סגל, מרצה בתחומי ההיסטוריה והספרות, ורות ריכטר, מרצה בתחומי מדעי הטבע והחינוך - חברו יחדיו במכללה האקדמית לחינוך גורדון חיפה. השילוב בינהן הניב ספר שנכתב בגישה רב-תחומית. בצד היבטים מתחום מדעי החברה, החינוך וההיסטוריה נמצא בספר חיבורים לתחומי התקשורת והאמנות. הגישה הרב-תחומית מעניקה נקודת תצפית רחבה על בעיותיה של הדמוקרטיה בעידן הפוסט-מודרני.
מכון מופ"ת
מאת: אברהם שטרנברג
תיאור: ימי העלייה הגדולה לאחר קום המדינה ומלחמת השחרור. שערי המדינה נפתחים למאות אלפי עולים מכל הגלויות המגיעים באוניות ובמטוסים.
המחנות והמעברות מתמלאים עד אפס מקום. דוחק, צפיפות, תת־תזונה ומחלות באוהלים ובבדונים. ובארץ – מחסור בכוחות רפואיים, באחיות, באנשי מינהל ובמקומות אשפוז.
אנשי השירות הרפואי לעולה ואנשי מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית נאבקים בכל אלה ובוראים יש מאין במסירות רבה, מרחיבים את השירות, מגדילים את העזרה – ויכולים.
על כל אלה מסופר בדפים אלה בספר בהיקלט עם.
הקיבוץ המאוחד
מאת: לב גרינברג, דניאל דה מלאך
תיאור: הספר התיישבות והתנגדות בישראל/פלסטין: סוגיות נבחרות ואירועים היסטוריים במבט ארוך טווח מציג תפיסה חדשה, דינמית והקשרית, של ההתיישבות הציונית ושל ההתנגדות הפלסטינית לה לאורך מאה שנה. מאמרי הספר הם פרי דיונים בקבוצת חשיבה שפעלה במכון ון ליר בשנים 2017–2019 וכללה חוקרות וחוקרים מתחומי הסוציולוגיה, ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, הכלכלה, המשפט, מדע המדינה ותכנון ערים. הקבוצה התמקדה בדינמיקה של היחסים בין היהודים לפלסטינים מתוך תשומת לב לנקודות מפנה היסטוריות; ואגב ניסיון להתמודד עם מגבלותיהם של רבים מהניתוחים הקולוניאליים-התיישבותיים, שתופסים את המבנה החברתי כיציב וקבוע במידה רבה.
האסופה כוללת מבוא המציג מתווה תיאורטי רחב, ושמונה מאמרים היסטוריים – החל ממאמרם של דניאל דה מלאך ולב גרינברג על התגובה להקמת משטר המנדט הבריטי; עבור במאמריהן של אריז' סבאע'-ח'ורי ושל הימת זועבי על המעבר ממדינה קולוניאלית בריטית למדינת המתיישבים היהודית; וכלה במאמרים שעוסקים בעשורים שלאחר מכן: ארז צפדיה מתאר שלושה גלי התיישבות בערי הפיתוח; אורן שלמה מנתח את הכפפת האוכלוסייה הפלסטינית במזרח ירושלים בשנות האלפיים; גדי אלגזי, מנצור נסאסרה ונעמן טל מציגים שלוש נקודות מבט שונות ומשלימות על ההתיישבות היהודית בנגב/נקב ועל ההתנגדות הפלסטינית להתיישבות זו משנות החמישים ועד שנות השבעים.
הספר רואה אור בימים שבהם הפרויקט הציוני חווה שבר עמוק ואופן התפתחותו בעתיד לוט בערפל. הוא אינו מתיימר כמובן לקבוע מסמרות בסוגיית הדינמיקה של ההתיישבות הציונית וההתנגדות הפלסטינית, לא ברמה התיאורטית ולא ברמה ההיסטורית. תחת זאת מוצע לראות בו קריאה להתבוננות מחודשת על הפרויקט הציוני – בעבר, בהווה וגם בעתיד, וכן הזמנה למחקר שיבחן ברוח הגישה הביקורתית את ההתיישבות וההתנגדות כתופעות שזורות זו בזו העומדות, בצדק, בלב הדיון הציבורי.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: נוזהה אלאסד-אלהוזייל
תיאור: נוזהה אלאסד-אלהוזייל מתארת את חייהן של הנשים הבדואיות בין לבין: בין שימור לשינוי, בין ברכה לבין הגנה ובין השמעת קול נשי לבין השתקתו. הספר עשיר בציטוטים, כפי שהובאו על ידי הנשים הבדואיות עצמן, כל זאת לצד פרשנות נאמנה לחוויה של הנשים הבדואיות ולדרך שבה הן בחרו לספר את סיפורן. נוזהה מיטיבה לתאר את מסעה בין הטיפות - כחוקרת הנאמנה למחקר ותוצאותיו וכאישה בדואית הנאמנה לתרבותה ולנשים הבדואיות שישתפו אותה בחוויותיהן האישיות והאינטימיות. זהו מסע מורכב וזהיר אשר מצד אחד בא להשמיע את קולן של הנשים הבדואיות אך מצד שני בא להגן עליהן. ספר מרתק זה מביא לראשונה את סיפורן של שלושה דורות של נשים בדואיות מהפרספקטיבה המחקרית של חוקרת בדואית, בת החברה הבדואית שחוותה באופן אישי את תהליך המעבר ותהליך השינוי שהחברה הבדואית עוברת. הספר מתאר את המשמעות שהנשים הבדואיות בחרו להעניק לבית בחייהן, לזוגיות, לברכה, לבאר המים ולאישה הטובה. הוא מתאר את אמצעי הביטוי של הנשים הבדואיות לאורך שלושה דורות, תוך כדי התייחסות לשינויים באמצעי הביטוי. כותבת הספר מתארת את השוני בין הדורות, את המשמעויות השונות שמעניק כל דור לאירועים בחייו, כמו גם את אסטרטגיות ההתמודדות של כל דור.
נוזהה אלאסד אלהוזייל מתארת את חייהן של הנשים הבדואיות בין לבין: בין שימור לשינוי, בין ברכה לבין הגנה ובין השמעת קול נשי לבין השתקתו. הספר עשיר בציטוטים, כפי שהובאו על ידי הנשים הבדואיות עצמן, כל זאת לצד פרשנות נאמנה לחוויה של הנשים הבדואיות ולדרך שבה הן בחרו לספר את סיפורן. נוזהה מיטיבה לתאר את מסעה בין הטיפות- כחוקרת הנאמנה למחקר ותוצאותיו וכאישה בדואית הנאמנה לתרבותה ולנשים הבדואיות שישתפו אותה בחוויותיהן האישיות והאינטימיות. זהו מסע מורכב וזהיר אשר מצד אחד בא להשמיע את קולן של הנשים הבדואיות אך מצד שני בא להגן עליהן.
רסלינג
מאת: יונה הדרי
תיאור: עשרים ושבעה מרואיינים המייצגים קשת רחבה של דעות והשקפות בציבוריות הישראלית משתתפים בספר. הספר מעמת את המרואיינים עם מכלול יצירתם ומחקריהם בתחומי ההיסטוריה, הספרות, הפסיכולוגיה, הפילוסופיה וההגות הדתית ובונה תמונת קולאז' מרתקת של המחשבה הציבורית בישראל.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: יאיר דואר
תיאור: על הרקע להחלטה על הקמת האחזויות הנח"ל בשנת 1951; על המדיניות של הקמת ההאחזויות וקביעת מיקומן באזורים הוגנים, בשנים 1967-1951; סיפורה של כל אחת מ-35 ההאחזויות שהוקמו בתקופה זו, וסיפוריהם של 17 יישובי הנח"ל, שהוקמו בשנים אלו על ידי גרעיני הנח"ל, בעת שירותם בצה"ל.  
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אביחי כהן
תיאור: בליל ה-14 במאי 1967 החלה מצרים במפתיע להעביר כוחות צבא גדולים לקדמת סיני, עובדה שהעמידה את ישראל בפני איום ביטחוני חמור ביותר. ההנהגה הביטחונית בראשות לוי אשכול ויצחק רבין הבינה שהאסטרטגיה של שימור ההרתעה באמצעות מדיניות תגמול אקטיבית לא עמדה במבחן. ב-23 במאי 1967 נטל הרמטכ"ל רבין על עצמו אחריות אישית לאירועים ואמר לסגנו עזר ויצמן: "אני סיבכתי את מדינת ישראל בגלל טעויות שעשיתי לפני המלחמה". על אילו טעויות דיבר רבין? האם רבין לא החמיר עם עצמו יתר על המידה? מה היה חלקו של ראש הממשלה ושר הביטחון במצב החדש שנוצר? האם ההנהגה בישראל הייתה "שבויה" בנורמות ודרכי פעולה שעוצבו עוד בתקופת בן גוריון? ספרו של אביחי כהן, גבולות ההרתעה, מבקש לתת מענה על שאלות אלה ורבות אחרות. כהן, אשר מציג בפני הקוראים מחקר חדשני ומרתק על אודות מדיניות הביטחון והתגמול הישראלית בעשור השני לקיומה, מסתמך בעיקר על מקורות ראשוניים וסוקר באופן קולח ומרתק את הנושא. מחקרו של כהן עוקב באופן שיטתי אחר פעולות התגמול העיקריות באותה תקופה, הן מההיבט המבצעי והן מההיבט המדיני, כל זאת תוך כדי התייחסות ליחסים המורכבים בין הדרג המדיני והצבאי באותה תקופה. ניתוחן של סוגיות אלה, אשר נבחנות בדגש על הקשר בינן לבין ההתפתחויות שהובילו למלחמת 1967, שופכות אור על שאלת המחקר המרכזית המוצגת בספר: הקשר בין מדיניות הביטחון השוטף באותה תקופה, תהליך ההסלמה והאירועים שהובילו בסופו של דבר למלחמת 1967. מדובר במחקר יסודי ומעמיק המבוסס ברובו על מחקר ארכיוני נרחב. הספר, אשר מהווה תרומה משמעותית להבנת פרק היסטורי משמעותי בתולדותיה של מדינת ישראל, חשוב גם כיום להבנת האתגרים הביטחוניים העומדים בפני ישראל ודרכי ההתמודדות עמם
רסלינג
מאת: יוספה טביב־כליף
תיאור: ספר זה בוחן את דינמיקת הזהות האתנית בקרב צעירים לאורך מהלך הכניסה לבגרות, ומערער על מושג האתניות כזהות קבועה ונתונה. תוך כדי כך שהיא מתעמקת בחיי היומיום של צעירים ממוצא מזרחי וממעמד נמוך, לצד צעירים ממוצא אשכנזי וממעמד בינוני, עוקבת יוספה טביב-כליף אחר מקומה ותפקידה של האתניות בעולמם של צעירים כשהם מפלסים את דרכם לחיים הבוגרים. המחברת מבקשת לבחון את תהליכי המשא ומתן הנסובים על משמעותה של האתניות לאורך המעבר לבגרות, כמו גם את האופנים שבהם הסוכנים האנושיים משתמשים באופן פרגמטי באתניות בהתאם למקום, זמן, מוטיבציות ואינטרסים משתנים. הספר מדגיש את השפעת המיקומים החברתיים והאילוצים המבניים המתווכים את תהליך המעבר לבגרות של קבוצות אתנו-מעמדיות שונות, אך בה בעת גם את דרגות החופש המאפשרות פרשנות והענקת משמעויות לסובייקט כסוכן אנושי אקטיבי, מפרש ומאתגר. ספרה של טביב-כליף מלמד על דינמיקות שונות של זהות אתנית בהתאם למיקומם האתנו-מעמדי של הצעירים בחברה הישראלית. הצעירים המזרחים בני השכונה תופסים את המוביליות המעמדית ביחס להוריהם כמשימה מרכזית בבגרות. במהלך זה הם אינם שוכחים את זהותם האתנית, אבל הם משחקים בה בצורות שונות כדי להציג הישגים והצלחות, ולחילופין להצדיק או להסביר כישלונות. בניגוד אליהם, המשימה של הצעירים האשכנזים בני המעמד הבינוני היא לשמור על המעמד החברתי ההגמוני שהשיגו הוריהם. במסע זה הם משילים מעליהם את המודעות לזהות האתנית הלבנה והמבוססת שהולכת ונשחקת עם השנים, וזאת כחלק מתהליך של שיבה לחיקה של הזהות ההגמונית השקופה. מחקרה של טביב-כליף מעיד על כך שלאתניות יש עדיין מקום בולט בעבודת הפרשנות של צעירים ישראלים את מסלול חייהם, את הקשיים שאותם הם חווים, את הבחירות שבהם הם בוחרים, את השיח שבו הם משתמשים ואת זהותם ועתידם בחברה הישראלית.
רסלינג
מאת: שלי כהן
תיאור: לאחר עשורים של מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית, החל בראשית המאה ה-21 שלב חדש בשיח הביקורתי באדריכלות אשר בא לידי ביטוי בתפישתם של אדריכלים החותרים להשפיע על המציאות בכלים מקצועיים, בתכנון פרויקטים אדריכליים למען קבוצות אוכלוסייה מוחלשות בישראל ובגדה המערבית. הספר אדריכלות ודאגה משייך יוזמות אלה למגמה אדריכלית צעירה מהעשורים האחרונים במערב שמאופיינת במעורבות חברתית. תוך כדי התבססות על תפישה מוסרית פמיניסטית, "האתיקה של הדאגה", שמציבה את האכפתיות ואת הקרבה לזולת במרכז הדיון האתי, שלי כהן בוחנת את המניעים האתיים של יוזמות חברתיות באדריכלות. מכיוון שאת תחום האדריכלות איננו נוטים לתאר במונח דאגה, הספר שואל את מאפייני מושג הדאגה שפיתחה התיאורטיקנית ג'ואן טרונטו מתחומי המגדר ומדעי המדינה לתחום האדריכלות. בתקופה של מגיפה ומשברים, שבה ספר זה רואה אור, דיון עקרוני במקומה של הדאגה בתחום האדריכלות נדמה כחיוני יותר מתמיד. הספר מציב קריטריונים ברורים להערכת אדריכלות חברתית: האדריכלים הנדונים בו נוקטים יוזמה אדריכלית או מצטרפים ליוזמות של ארגוני חברה אזרחית או של רשות עירונית; הפרויקטים עונים על צורכי תכנון שהרשויות והשוק אינם ממלאים או מזניחים; הם מערבים קהילות ודיירים, והם עושים שימוש בכלים עיצוביים הרגישים לייחודה של אוכלוסיית היעד. כדי לעמוד על זיקתו של העיצוב האדריכלי למשתמשים הפגיעים פותח בספר המונח "אדריכלות תלוית משתמש".
רסלינג
מאת: דורון רוזן
תיאור: במשך רוב שנות קיומה הייתה "סולל בונה" תאגיד הסתדרותי שעסק בביצוע פרויקטים אזרחיים רבים של בנייה ותשתיות, ודרך פעילותו הענפה סייע גם רבות למימוש של צרכים ויעדים לאומיים וחברתיים. ברם ספר זה אינו עוסק בתחומי פעילותה של סולל-בונה במישור המשקי-האזרחי, אלא בוחר לגולל את מעורבותה בהיבטים ביטחוניים וצבאיים ובפעולות חירום שנקשרו ביישוב היהודי בארץ-ישראל בתקופה שקדמה להקמת המדינה. בעשותו זאת, בוחן הספר גם את אופי הקשרים ומידת שיתוף הפעולה שהיו ל"סולל בונה" בפעולותיה אלה עם "ההגנה"- הזרוע הצבאית והביטחונית העיקרית של היישוב היהודי בזמן שלטון המנדט הבריטי בארץ-ישראל. בין הנושאים הבולטים הנסקרים בספר נכללים העבודות שביצעה "סולל בונה" בהקמת מערכת אבטחה ובלימה כוללנית לאיטום הגבול הצפוני, שבמרכזם עמדה הקמת גדר ביטחון לאורך הגבול הצפוני עם סוריה ולבנון; התפקיד המרכזי שמילאה במפעלי החירום המדיניים והביטחוניים להקמת יישובים (מבצעי "חומה ומגדל") ובהרחבת המפה היישובית בכללותה; היבטי המעורבות שהיו לה בקשרי השיתוף החשאי-מודיעיני והמבצעי-חתרני שהתקיים בין המוסדות הלאומיים של היישוב היהודי ובין גופי ביון בריטיים בשלוש השנים הראשונות למלחמת העולם השנייה; הסיוע שהושיטו החברה ועובדיה ליחידות שהפעילה ה"הגנה" במסגרת קשרי "השיתוף" (למשל, הפלמ"ח והמחלקה הסורית של ה"הגנה"); הסיוע שהושיטו "סולל בונה" ועובדיה לפעולתם של שליחי המוסד לעלייה ב' בסוריה, לבנון, עירק ואיראן, אשר עסקו בהברחה של עולים ופליטים יהודים בדרכי היבשה לארץ; הסיוע הרב והמגוון שהושיטו החברה ומנגנון עובדיה בנמל חיפה למוסד לעלייה ולגופים הימיים של הפלמ"ח שפעלו עמו בשיתוף בענייני ההעפלה הימית; התפקיד המרכזי והמורכב שהיה לחברה בביצוע מפעלי ההתיישבות בנגב הצפוני ובביצור וחיזוק הנגב כולו; והתפקיד המרכזי שמילאה "סולל בונה" בזמן מלחמת העצמאות בהקמת מערכי ביצורים והגנה בחלק ניכר של אזורי הארץ. בנוסף, עוסק הספר בבירור הסיבות שהביאו למעברה של "סולל בונה" מחברה שהתמקדה בפעילות משקית אזרחית, לחברה שפעילותה הייתה מעוגנת בעיקר בענייני חירום, ביטחון וצבא, ובניתוח המרכזיות שהייתה לדוד הכהן – ממנהליה הבכירים של החברה – במעורבותה ופעולתה בתחום הביטחוני.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: ראובן פדהצור
תיאור: הספר ניצחון המבוכה מתחקה אחר תהליכי קביעת המדיניות בממשלת אשכול בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים. המאפיינים הבולטים של תהליכים אלה היו מבוכה והיעדר כיוון פעולה ברור. מקורה של המבוכה היה בצורך להתמודד, זו הפעם הראשונה מאז הקמת המדינה, עם הגדרה מחודשת של האינטרסים הלאומיים; כיבושי מלחמת ששת הימים העמידו את מקבלי ההחלטות בפני הצורך לגבש מדיניות ברמה האסטרטגית. הם נדרשו להכריע, בתוך זמן קצר וללא הכנה מוקדמת, בשלוש סוגיות אסטרטגיות מרכזיות: נסיון לפתור את הבעיה הפלסטינית; גיבוש מפת גבולות חדשה; ועיצוב מדיניות ההתיישבות בשטחים הכבושים. בספר נחשף לראשונה המישור הלא פורמאלי של תהליך קביעת המדיניות. בהתבסס על מקורות ראשוניים ועל מסמכים שלא ראו אור עד היום, משורטטת תמונת האמת של מה שנעשה מאחורי הקלעים בממשלת אשכול. נחשפות דרכי ושיטות הפעולה של המעטים שבאמת קבעו את המדיניות. קבוצה קטנה של מחליטים, שמנתה את אלון, דיין, גלילי ואשכול, הוליכה לא פעם את הממשלה כולה לאמץ החלטות שרוב שריה התנגדו להן מלכתחילה. הספר חושף את השימוש המניפולטיבי במידע מסווג והעלמתו מפני רוב שרי הממשלה; את שיתוף הפעולה בין אלון למתנחלים הראשונים ברמת הגולן ולקבוצתו של הרב לוינגר, שהתיישבה בחברון ללא אישור הממשלה; את מאבקי הכוח והחיכוכים האישיים בין ארבעת קובעי המדיניות המרכזיים; את המגעים החשאיים עם המלך חוסיין; ואת ההכרעה בין האופציה הפלסטינית לאופציה הירדנית, שהובילה לשינוי מהותי בבסיסה של "תוכנית אלון". קשה להבין ולהסביר את התהליכים שהובילו להסכמי השלום עם מצרים וירדן ול"הסכמי אוסלו" עם הפלסטינים מבלי להכיר ולהבין את הרקע להם, כפי שהוא בא לידי ביטוי בהחלטותיה ובמעשיה של ממשלת לוי אשכול. ספר זה מוקדש לתיאורה, לניתוחה ולנסיון להסביר את התקופה הקריטית שלאחר מלחמת ששת הימים, זו התקופה אשר שינתה את מהלך ההסטוריה של המזרח התיכון ואשר השפעתה על חייהם, ומותם, של בני הלאומים המאכלסים אותו היתה, ועודה, מכרעת.
מאת: שלומי רביד
תיאור: למרות כל מה שעבר על התנועה הקיבוצית בשנים האחרונות ראוי לראות את הקיבוץ כאחד מהישגי המופת המייחדים אותנו מזולתנו... ... עניין מיוחד מעורר, כמובן, מעמדו המשתנה של הקיבוץ בעיני עצמו. השינויים המתחוללים בקיבוץ זה או אחר, האם הם בגדר תגובות בריאות של אידיאולוגיה חיה נוכח בעיות חדשות המתרגשות עליה?... ספרו של ד"ר שלומי רביד בא להשיב על שאלה זו באופן שיטתי ואחראי... ראוי הוא ספרו של ד"ר שלומי רביד להעשיר את הספרייה של כל אדם בקיבוץ ומחוצה לו, שגורל התנועה הקיבוצית קרוב ללבו. אסא כשר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוציתהקיבוץ המאוחד
מאת: אלי צור
תיאור: הספר לא יוכלו בלעדינו - עמדות מפ"ם בשאלות חוץ ובטחון, 1948 - 1956 מתאר מפלגה, שרבים מבכירי כוחות המגן של המדינה שבדרך ושל מדינת ישראל היו חבריה, שהאמינה כי ביכולתה להתוות דרך בשאלות מבנה הצבא וביחסי צבא - חברה בישראל. כמפלגה שבשורותיה התאחד כל השמאל הציוני, לחמה מפ"ם למען עיצוב מדיניות החוץ של ישראל, ברוח השקפת העולם שטופחה בשורותיה. שלושה חוקרים תרמו ממחקריהם לקובץ זה:
פרופ' אלון קדיש חקר את הבסיס התיאורטי של העמדות הבטחוניות של מפ"ם.
גידי אילת תיאר במחקרו הראשוני את מוסדות מפ"ם, שקישרו בינה לבין חבריה במדים ולבין הוועדות שעיצבו את עמדותיה בנושאי המלחמה. ד"ר שאול פז פרש בפני הקורא את תפישת עולמה של מפ"ם בשאלות מדיניות החוץ, וניסיונותיה להשפיע על הדיפלומטיה הישראלית. ערך את הספר ד"ר אלי צור. לא יוכלו בלעדינו הוא המשך של הקובץ "השמאל המאוחד", שראה אור בשנת 1991 בעריכת פרופ' אלקנה מרגלית בהוצאת "יד יערי".
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: מריאנו מצוקאטו
תיאור: בספר כלכלת משימה - לכוון גבוה: מבצע הנחיתה על הירח כמדריך לשינוי הקפיטליזם, מזכירה לנו הכלכלנית מריאנה מצוקאטו כיצד גופים ציבוריים ופרטיים שיתפו פעולה בעבר כדי לעשות דברים מופלאים והם יכולים לעשות זאת גם היום. היא מציגה חזון שבו ממשלות, בשיתוף האזרחים, מציבות מטרות שאפתניות, שהגשמתן דורשת שיתוף פעולה אמיתי בין המגזר הממשלתי למגזר העסקי. להיאבק במשבר האקלים, לצמצם את הפער הדיגיטלי, להכחיד את העוני, לעצב חברות בנות קיימא עם שוויון מגדרי ותעסוקה מלאה ומכובדת לכול, למצוא תרופה לסרטן – כל אלה הם אתגרים שנוכל להתמודד אתם אם רק נדמיין מחדש את הממשל ואת מערכות היחסים בין המגזר הציבורי והפרטי, ונבנה מחדש את הקפיטליזם בהתבסס על גישה מכלילה וחדשנית.
הקיבוץ המאוחד
מאת: תמי הופמן, מיטל ברון
תיאור: כיצד מתעצבת מדיניות חינוך לדמוקרטיה במדינות בעולם? האם האתגרים שמדינות שונות מתמודדות עימם בהקשר זה דומים במהותם? והאם ניתן ללמוד ממדינות אחרות על צעדי מדיניות שנכון לאמץ, או לחלופין נכון דווקא להימנע מהם, כדי לקדם מדיניות חינוך לדמוקרטיה בת קיימא בישראל? מחקר זה עוסק בשאלות אלו ומסרטט את האפשרויות והאתגרים הטמונים בקידום חינוך אזרחי וחינוך לדמוקרטיה שאיתם מתמודדות חמש מדינות: נורווגיה, קנדה (מחוז אונטריו), גרמניה, ארצות הברית והונגריה. המחקר אינו מתמקד בהיבט אחד של המדיניות, אלא בוחן את הקשרים והזיקות בין רכיבי מדיניות, שלרוב נבחנים במחקרים בנפרד, כדי להבין את התמונה הכוללת של ההקשר הרחב שבו מתעצבת מדיניות החינוך. המחקר מציג מנעד של דרכי התמודדות של מערכת חינוך ציבורית עם קידום נושא החינוך לדמוקרטיה וקושר בין המחויבות הפוליטית והחברתית של המדינה הנידונה לערכים ליברליים לבין האופן שבו מתעצבת המדיניות בפועל. כל אחת מן הדוגמאות המובאות במחקר זה מאירה מאפיינים שונים של המצב בתחום זה בישראל, אך התובנה העיקרית היא שכדי לקדם מדיניות חינוך אזרחי וחינוך לדמוקרטיה נדרשת חשיבה "מכלולית" המקדמת תמהיל של פעולות – תכנים, סדירויות וחקיקה – בעת ובעונה אחת והמבוססת על תכנון ארוך טווח שמביא בחשבון את הזיקות בין הרכיבים ואינו פועל בכל אחד מהם במנותק מן השאר.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תמר הרמן, אור ענבי, ירון קפלן, אינה אורלי ספוז'ניקוב, דורון ברויטמן
תיאור: שותפות בעירבון מוגבל הוא מחקר תקופתי (2016 ,2017 ,2019 ,2021, 2023), הבוחן את מערכת היחסים בין היהודים לערבים בישראל בשלוש רמות – רמת המדינה, רמת החברה והרמה הבין־אישית. המחקרים כוללים שאלות על הזהות הלאומית האישית, תפיסת הבעלות על הארץ, הוגנּות המדינה כלפי קבוצת המיעוט הילידי הערבי, הנכונות לחלוקת משאבים ולשותפות בתהליכי קבלת החלטות, סטראוטיפים הדדיים ועוד.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: לי כהנר, גלעד מלאך
תיאור: החברה החרדית היא חברה מגוונת, מורכבת ודינמית; יחידה ומיוחדת ברבדים מסוימים, ודומה לכלל החברה ברבדים אחרים. מהם פניה היום, אילו מגמות מסתמנות בה מתחילת שנות האלפיים, במה מתבטאים מאפייניה הייחודיים לעומת כלל החברה, ובמה היא דומה לה? החברה החרדית בישראל גדֵֵלה בשני העשורים האחרונים בקצב מהיר ועוברת שינויים מואצים, תולדה של השתלבותה הבלתי נמנעת בחברה הכללית. מעצבי מדיניות וחוקרים, ארגוני המגזר השלישי, אנשי תקשורת והציבור הרחב – כולם סקרנים ורוצים לדעת עוד על התהליכים האלה, אך כדי להשלים את התמונה חסרים להם נתונים ומידע שיטתי, מהימן ועקבי. שנתון החברה החרדית בישראל 2023 מכנס בפעם השמינית במקום אחד את מרב המידע הכמותי הקיים היום על החברה החרדית הישראלית, ומסרטט תמונה שלמה ומעודכנת שלה על בסיס מידע סטטיסטי וניתוח נתונים בתחומים רבים וחשובים – דמוגרפיה, חינוך, רווחה ורמת חיים, תעסוקה, אורחות חיים ודפוסי הצבעה בבחירות. הפרק המתחלף בשנתון עוסק השנה בהשפעה ארוכת הטווח של הקורונה, בתפיסות הנוגעות לדמוקרטיה ואמצעי התקשורת ובסוגיות של דת ומדינה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: ניבי גל אריאלי, עדו ליטמנוביץ, הילה שואף-קולביץ, רועי קנת-פורטל
תיאור: כיצד ניתן להגביר את האפקטיביות של מערכת החינוך? על פי אילו עקרונות יש ליישם מהלכי ביזור במערכת החינוך כדי להימנע מפגיעה בערך השוויון מצד אחד, ולעודד מצוינות מצד שני? מדוע מהלך הביזור מצריך מערך משלים של הערכה ומדידה של טיב המערכת עצמה? מערכת חינוך יעילה ואפקטיבית היא יעד רצוי בעיני כול, אך הדרך למימושו נתונה בוויכוח ערכי. בהסתמך על ספרות מחקר הסוקרת את הנעשה בתחום זה במדינות אחרות ובחינת עמדותיהם של עובדי מערכת החינוך בישראל, מורים ומנהלים, באשר להיבטים השונים של הביזור, מחקר מדיניות זה מציג שלושה כלים לטיוב פעילותה של מערכת החינוך בהשגת המטרות שהיא מציבה לעצמה: ביזור – העברת סמכויות ממשרד החינוך לבתי הספר ולרשויות המקומיות; מדידה והערכה – של בתי הספר והצוות החינוכי; ופיתוח מקצועי – של הצוותים המובילים את בתי הספר.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אריאל פינקלשטיין, יובל ברטוב
תיאור: מה צריך להיות מעמדו החוקתי של השלטון המקומי? איך צריך השלטון המרכזי להיוועץ בשלטון המקומי? מהו מבנה הרגולציה הראוי לשלטון המקומי? כיצד על המדינה להנהיג דיפרנציאליות בין רשויות מקומיות? זה כמה שנים שהעיסוק בשאלת מעמדו של השלטון המקומי מול השלטון המרכזי בישראל הולך ומתעצם. רוב השיח הממשלתי והציבורי בנושא ממוקד בסוגיה של חלוקת הסמכויות ואספקת השירותים הציבוריים בין שני רובדי השלטון. מחקר זה בוחן את הנושא מנקודת מבט עקרונית יותר ומבקש לבחון לעומקה את מסגרת היחסים שבין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, מתוך השוואה למקובל בעולם הדמוקרטי המפותח. התמונה העולה מן הממצאים במחקר היא שמודל היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי בישראל הוא ריכוזי ביותר וחורג כמעט בכל היבט מן המקובל בדמוקרטיות המפותחות. ריכוזיות זו פוגעת בערכים הדמוקרטים הבסיסיים של האוטונומיה המקומית וביכולתו של הממשל המקומי לספק שירותים יעילים לתושביו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: איתי אטר, צחי רז, יניי שפיצר, עילי גבאי, דולב קולקה-גלבר
תיאור: פרופ' איתי אטר הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וחבר סגל בכיר בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב; עורך הרבעון לכלכלה, עמית מחקר במרכז האירופי למדיניות כלכלית ומוביל יוזמת מכתבי הכלכלנים. בעל תואר דוקטור לכלכלה מאוניברסיטת סטנפורד. מחקרו מתמקד בנושאי יוקר המחיה ותחרות ורגולציה במשק הישראלי. ד"ר צחי רז הוא מרצה במחלקה לכלכלה ע"ש משפחת בוגן ובתוכנית המשולבת לפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה (פכ"מ) באוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי המחקר שלו הם היסטוריה כלכלית, כלכלה פוליטית וכלכלת תרבות. בעל תואר דוקטור לכלכלה מאוניברסיטת הרווארד. ד"ר יניי שפיצר הוא מרצה במחלקה לכלכלה ובתוכנית המשולבת לפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה (פכ"מ) באוניברסיטה העברית בירושלים. בעל תואר דוקטור לכלכלה מאוניברסיטת נורתווסטרן והשלים פוסט־דוקטורט באוניברסיטת בראון. מחקריו עוסקים בדמוגרפיה ובהגירה היסטורית, ובעיקר ההיסטוריה הכלכלית של עם ישראל ושל ההגירות ההמוניות לעולם החדש. עילי גבאי הוא עוזר מחקר במרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה. סטודנט לתואר ראשון בתוכנית המשולבת לפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה (פכ"מ) באוניברסיטה העברית בירושלים. היה עוזר מחקר בצוות הסכמי השקעות וסחר באגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר. דולב קולקה־גלבר הוא סטודנט לתואר ראשון בתוכנית המשולבת לפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה (פכ"מ) באוניברסיטה העברית בירושלים. שימש עוזר מחקר בהכנת מסמך זה והיה עוזר מחקר בחטיבת תכנון מדיניות ואסטרטגיה במשרד המשפטים.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תמי הופמן
תיאור: מטרתו של המסמך היא להציע מסגרת יישומית לקידומו של חינוך בר קיימא המשלב מושגים, מיומנויות וערכים דמוקרטיים ומשמש תשתית לקידומו של חינוך אזרחי על כל רכיביו, לאורך כל שנות הלימוד, כחלק בלתי נפרד מסדר היום החינוכי של כל תלמיד/ה, מורה ומחנכ/ת בישראל.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: דניאל דורון
תיאור: ספר שמתאר את היקף ואת חומרת הבעיות האזרחיות – הכלכליות והחברתיות - המאיימות על ישראל נוסף על אתגרי הביטחון. הספר מתבסס על ההנחה שלפיה כדי להבין את בעיותינו החמורות כיום יש לחזור אל ראשית ההיסטוריה של התנועה הציונית ותחילת פועלה בארץ בראשית המאה שעברה, אז עוצבו השקפת העולם, המבנים המוסדיים, דרכי ההתנהלות וההסדרים הכלכליים שהעמיקו את העוני והשחיתו את המערכות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות. כל אלה, בגלגוליהם השונים, ממשיכים לפעול עד היום וממשיכים לגבות מחיר כבד מהכלכלה ומהחברה בישראל.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: דן שיפטן
תיאור: במקביל לסכסוך הישראלי-ערבי משמש "עניין פלסטין" מוקד ליריבות חריפה בזירה הבינערבית ולמעורבותן של המעצמות. חשיבות מיוחדת נודעת למאבק המר והממושך, המתנהל בין המשטר ההאשמי לבין התנועה הלאומית הפלסטינית. למאבק זה, הניטש, בסופו של חשבון, על האדנות בשטחים שמשני עברי נהר הירדן, השלכות מרחיקות-לכת על מעמדה של מדינת ישראל, על בטחונה ועל סיכוייה לכונן הסדר בינה לבין מדינות ערב. ספרו של דן שיפטן עוסק ביחסי הגומלין המורכבים בין שלושת הגורמים הללו - הישוב היהודי ומדינת ישראל; המשטר בעמאן; התנועה הלאומית הפלסטינית. הוא חושף את הרציפות המאפיינת את האינטרסים הלאומיים של מרכיבי המשולש הזה במשך שני דורות ומעלה, מימי המלך עבדאללה, המופתי חאג'- אמין אל-חוסיני ובן-גוריון, עד לתקופתם של המלך חוסין, יאסר ערפאת וממשלות המערך; את העימות הסטרוקטורלי בין המשטר ההאשמי לבין התנועה הלאומית הפלסטינית; את שותפות האינטרסים בין ישראל לבין המשטר בעמאן; את העימות בין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין המפעל הציוני. הספר מציג את שתי החלופות העיקריות שבפניהן ניצבו קברניטיה של ישראל במשך ארבעים השנים האחרונות- "האופציה הירדנית" ו"האופציה הפלסטינית"- על רקע אילוציה של מערכת היחסים הבינ-ערביים ומעורבותו של המעצמות. הוא מסביר את העדפת "האופ¬ציה הירדנית" ועומד על הגורמים המקיימים אותה זה עשרות שנים, למרות אכזבות מרות ומכשולים קשים. העמדת הדברים בפרספקטיבה היסטורית, בצירוף ניתוח המעודכן לשנת 1986, תורמים להבנת השלב הנוכחי של המציאות המדינית באיזור. פרספקטיבה זו מצביעה על התקווה, כי הקרקע בה נעוצים שורשיו של הסכסוך עשויה גם דן שיפטן חוקר שנים רבות את יחסי ישראל-ערב- תחילה במסגרת מכון שילוח באוניברסיטת תל-אביב ובשנים האחרונות במסגרת המכון לחקר כוח המגן ביד-טבנקין ובמכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים. בחמש-עשרה השנים האחרונות פירסם מחקרים רבים בנושאים אלה. בימים אלה עומד להופיע גם ספר שכתב על מדיניותה של מצרים בתקופת מלחמת ההתשה.
מאת: אורן יפתחאל
תיאור: מה הקשר בין עוצמה ואדמה? כיצד משפיע המרחב על יחסים חברתיים ופוליטיים, ולהיפך? כיצד מסבירות תשובות לשאלות אלה את המרחב היהודי/פלסטיני שנוצר בארץ? בסדרה של מחקרים ביקורתיים ופורצי דרך המשתרעים על פני מעל לשני עשורים מדובב אורן יפתחאל את המרחב הפוליטי, הכלכלי והחברתי. מחקרים אלה, אשר חלקם הגדול מכונס כאן לראשונה בעברית, מאירים את תהליך עיצוב האתנוקרטיה הישראלית ואת "זחילתה" לעבר משטר אפרטהייד. בשפה בהירה וקולחת, ותוך כדי שימוש בכלים הביקורתיים של מדעי החברה והרוח, מציב יפתחאל (עם שותפיו) מראה מחקרית, עובדתית ופרשנית מכאיבה אל מול פניה של החברה בישראל/פלסטין; כל זאת לצד מגוון אפשרויות לתיקון פוליטי, חברתי ומרחבי. פרקי הספר מציגים סדרה של נקודות מבט מקוריות וביטויים חדשניים אשר אותם טבע יפתחאל במחקריו, כגון: "אתנוקרטיה", "אזורים שבורים", "מיעוט במילכוד", "מעמד-אתני", "ספֶָר פנימי", "ספריפריה"; "העיר האפורה", "הפרמ"ה", "אפרטהייד זוחל", "הלכת הנגב המת", "דחיקוּת אורבנית" ועוד. חלקו הראשון של הספר מציג ניתוחים מושגיים, מערכתיים ובינלאומיים; החלק השני מתמקד במאבקים בין קבוצות וזהויות לאומיות, אתניות ומעמדיות, כגון מזרחים, קיבוצים, בדווים, ערבים-פלסטינים וצעירים, ואילו החלק השלישי מתמודד עם עיצוב העתיד המרחבי והפוליטי בארץ המסוכסכת.
רסלינג
מאת: אורי אבירם
תיאור: ספרו של אורי אבירם בוחן את המאמצים של מדינת ישראל לרפורמה בשירותי בריאות הנפש, בהתאם למגמות ולחידושים שהתרחשו במדינות המתקדמות בטיפול ובשיקום אנשים הסובלים ממחלות נפש החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20. בהתאם לכך, החל משנות ה-70 מנסה המדינה להסיט את מוקד שירותי בריאות הנפש ממערכת המבוססת בעיקרה על בתי חולים פסיכיאטריים לקהילה, וכמו כן לאזן מתן טיפול רפואי, סיעודי ושיקומי ראוי עם שמירה וקידום זכויותיו וחירותו של המטופל. עד לניסיון של שנת 2015 להעברת שירותי בריאות הנפש לאחריות קופות החולים, אשר עדיין לא הוערך מידת הצלחתו, הניסיונות לא עלו יפה. אולם יחד עם זאת חלו מספר שינויים, כמו למשל הפחתת מספר המיטות הפסיכיאטריות במוסדות האשפוז, קיצור משך האשפוזים והקמת מערך שיקום בקהילה. הספר בוחן את היקף הבעיה, את התגובה החברתית למחלות נפש, הקשיים באבחנה מהימנה ובבחירת תכניות טיפול בעלות תועלת מוכחת, כמו גם את העלויות הכלכליות והחברתיות הכרוכות בטיפול בבעיה ואת הסוגיות הכרוכות בשיפור השירותים. המחבר מנתח את הגורמים הבולמים את הרפורמות הנדרשות ואת התנאים והפעולות הדרושות על מנת לקדם את השינויים הראויים, כל זאת לטובת שיפור בריאותם ואיכות חייהם של הסובלים ממחלות נפש ושל בני המשפחה המטפלים בהם, ובו-זמנית להביא תועלת כלכלית וחברתית לקהילה.
רסלינג
מאת: ארנון למפרום
תיאור: ספרו של ארנון למפרום מציג את דרכו הפוליטית של לוי אשכול (1969-1895), ממייסדי מדינת ישראל, אשר עמד בראש מפעל ההתיישבות בקום המדינה והנהיג את צמיחת הכלכלה הישראלית בתפקיד שר האוצר (1963-1952). כראש הממשלה (1969-1963) הנהיג את המדינה בעת שנאלצה להתמודד עם אתגרים מורכבים, ביניהם התגברות האיום הערבי שהגיע לשיאו במלחמת ששת הימים, לצד הצורך להתאים את הכלכלה לצרכים המשתנים באמצעות "המיתון". אשכול נדרש להיכנס לנעליו הגדולות של דוד בן-גוריון, ואף להתמודד איתו ולגבור עליו. בה בעת הצליח, לראשונה בתולדות המדינה, לכרות "מזכר הבנה" רשמי וחשאי עם ארצות הברית, הסכם שהיווה אחד היסודות לניצחון הצבאי ב-1967. הטיעון המרכזי של למפרום הוא שאשכול בנה את עצמו כמנהיג "ביורוקרטי" אשר מתמחה בעניינים רבים, אבל לא כמנהיג "כריזמטי" (על פי המינוח של מקס ובר), שכן כוחו הרטורי היה מוגבל. כל עוד מיצה את יכולותיו כמנהיג ביורוקרטי הצליח אשכול לחפות על חולשתו הכריזמטית. אולם מתחילת 1966 מיעט להשתמש ביכולות אלה. הדבר גרר חולשה פוליטית שהביאה לאובדן תיק הביטחון ערב מלחמת ששת הימים. לאשכול היה חזון של מדינה בעלת סדר יום אזרחי ולא ביטחוני. חזון זה התבטא בביטול הממשל הצבאי לערביי ישראל ובצעדים נוספים. האתגרים הביטחוניים והמדיניים אשר בפניהם ניצבה ישראל היקשו עליו במימוש מלא של חזונו.
רסלינג
מאת: מיכאל מירו
תיאור: ארגוני החברה האזרחית הם נדבך בעל משמעות מיוחדת במרקם היחסים וההתנהלות עם הממשל והעסקים. המודל שמוצג בספר זה הוא משולש שבו לכל קדקוד תפקיד משלו. החברה האזרחית הפכה עם השנים לבית היוצר לרעיונות ציבוריים ולמועמדים ראויים למפלגות ולכנסת. בעוד שהעסקים עסוקים בייצור, מסחר ושיווק מוצרים, החברה האזרחית מציעה מרכול של רעיונות, בעיקר הצעות חוק שנבחרי הציבור מאמצים. הממצאים הללו שעולים ממחקר ארוך שנים מחזקים את העובדה שהחברה האזרחית בכלל ובישראל בפרט הפכה להיות שחקן מרכזי בתהליכי קבלת החלטות. מדובר בפעילות יומיומית של הארגונים בהנגשת מידע מבוסס ובעיבוד המידע בידי אנשי מקצוע מיומנים לכדי תכניות פעולה והצעות שהופכות לחוקים. תיאור התהליך הזה הוא חדשני, הוא תורם רבות להבנת היכולת של אזרחים להשפיע על קבלת החלטות. העידן הדיגיטלי חיזק את המגמה הזאת, ולצד התנגשויות בין אזרחים לממשל, אשר מקבלות ביטוי ברשתות החברתיות, מתנהל דיאלוג מתמיד ופורה שמניב תוצאות לקידום האינטרסים האזרחיים במשטר דמוקרטי. זאת אף זאת, התהליך הזה מחזק את ממדי השתתפות האזרחים בעיצוב הדמוקרטיה, כל זאת לצד המהלכים של הממשל להצר את צעדי האזרחים והתקשורת ביכולת להביע מחאה. החברה האזרחית – בית ספר לפוליטיקה מדגים את המודל האידיאלי של למידה מתמדת של צרכי הציבור כדרך טובה ויעילה להכשרת מועמדים ומועמדות לתפקידים ציבוריים בכלל ובכנסת בפרט. הספר מציע מודל של יחסי גומלין ערכיים בין הארגונים באשר הם לבין הממשל; הוא מספק כלים לארגונים אזרחיים ולמקבלי ההחלטות ביחס לאופן שבו ניתן לקדם אינטרסים אזרחיים באמצעות בניית הסכמות.
רסלינג
הצג עוד תוצאות