|
|
עמוד:223
המנצל את עקרון החירות והחופש של הנאורות לאפליה ושעבוד . וכל זה קורה בעוד האנוש , היחיד , והקהילה נמצאים תפוסים בתוך אתיקת המציאות הלופתת את התוצאה לסיבה , מכורים ל"מארזי אושר" בעלי איכות של תקוות שווא קצרצרה , המצמצמים באנרגיית החיות של הגוף נפש ההווה , התוהה , המייחלת לשינוי , לשיפור והרחבה באנרגיית החיות , תוך כדי חיים נמשכים אלי אפלת החרדה , הפחד והעיוורון . השילוב בין ה"זהה" וה"אחר , " כאשר ה"אחר" הוא הסובייקטיבי שבי , בעל הכוליות הפתוחה של אותו "יש , " "אני" חי הבלתי מתחלק , זרם תודעה רציף יחידני לבין ה"זהה" שבי , הפלטפורמה הגנרית על מחולליה ; הזיווג בין הגנרי לסובייקטיבי , בין ה"זהה" ל"אחר , " השילוב הזה במפגש ההדדי שלו , בעצם המפגש ההכרחי בין ה"זהה" וה"אחר , " מתרחשים חיים . במפגש של ה"זהה" עם הסובייקטיביות מתרחשת אתיקה , מתהווה מידה מוסכמת , נוצר מכלול ערכי קטגוריות אתיות אובייקטיביות לקהילה ויחידיה . ללא הסובייקטיביות , ללא ה"אחר , " לא נדרשת אתיקה ; והסובייקטיביות הקונקרטית , ה"אחר , " אינו חי וקיים ללא ה"זהה" שבנו , ללא הפלטפורמה הגנרית . שוב מצלצלים פעמונים ומצלצלים לכל עבר סירת מטיילים הולנדית קטנה שטה בתעלה . לפתע מופיעה במרחב משפחה גדולה , שבט של זבובים הולנדיים , כנראה נמשכו להבלי פי , תרתי משמע , האונטולוגיים . משמעות פועלת , שותה מים ומחליף ספסל . הכל קורה מסביב . הפעמונים ממשיכים לצלצל בשלוות המשך . מאחורי , רוכבי אופניים יוצאים ממחסן הבית לחלוקת עיתונים בשפה זרה , שמית , מזרחית . צלצולי הפעמונים ממשמעים הרבה מאוד פעולות , מתפשטים עם משך העת , אוצרים את האונטולוגיה הטרנסצנדנטלית הרוחשת במרחב המים , שמים ורוח .
|
|