|
|
עמוד:199
תפיסת מציאות סובייקטיבית עם יכולות המאפשרות את התרחשות השפה ; שפה המוגשמת בפעילות פיזיולוגית המסנכרנת תנועת גוף , נשימה ושרירים ( לשון , שפתיים ) ליצירת סימני קול , יחסים ונסמנים סמנים גנריים ברי משמעות פועלת . לוינס נוגע כמרחב האימננטי של משמעויות פועלות , אך אינו רואה אותו . הוא אומר : "לא התיווך של הסימן יוצר את המשמעות , אלא המשמעות ( שהמאורע הקמאי שלה הוא הפנים אל פנים ) היא שמאפשרת את תפקיד הסימן . " הוא נוגע במרחב המשמעויות הפועלות , אך בהתבוננותו במציאות הוא עדיין תופס את ה"אני" באופן דואלי , גוף ונפש ( פסיכיזם , מונאדה , ( כוליות ואינסוף . לוינס אינו רואה את ההתרחשות המדהימה , הטרנסצנדנטלית , של החיות האונטולוגיה , את התרחשותה של חיות מתוך ובתוך ה"יש" האונטולוגי , של בן האנוש הרוחש במרחב . לוינס נוגע במרחב , מתחכך בו , מזהה בו נקודות שונות , אך אינו מזהה את המרחב עצמו של משמעויות פועלות , אלא נשאב מיד אל האינסוף הקרטזיאני . הוא מוסיף ואומר : "המשמעות היא האינסוף , אלא שהאינסוף אינו מציג את עצמו למחשבה טרנסצנדנטלית , אפילו לא לפעולה משמעותית , אלא לזולת ; הזולת ניצב לפני ומערער עלי ומחייב אותי בעצם מהותו באינסוף . " לוינס רואה את התרחשותו של היחס הפועל בין ה"אני" והאחר ואת השפעתו הישירה והקונקרטית על התרחשות ה"אני" היחידני דרך האחר ומעבר . האחר מחייה את ה"אני , " יוצק בו מהות , מביא אותו להכיר בזהותו הייחודית , אך גם בזהותו לאחר , באפיפניה הרוחשת במרחב . " תורת המחוללים" מבארת בהרחבה את התרחשות היחיד במרחב , בפעולותיו הפנימיות והחיצוניות תוך אינטראקציה בלתי פוסקת בתוך ועם המרחב הסובב במצבו ההולם . כצייר אמן , לוינס נוגע עם מכחול רגישות ראייתו במרחב האימננטי , אך איננו רואה אותו . הוא 153 שם , עמי . 170 154 שס , שם .
|
|