|
|
עמוד:196
טהורה שאיננה מוגבלת , ומאידך גיסא , דרגות חירות פחותות באיכותן , בהתאם למצבו ההולם של היחיד . עצם אימוץ האידיאה הזאת של דרגות החירות , וככל שהיא לא מוגבלת היא "טובה" ו"שלמה" יותר , גרם וגורם לעיוורון ועכירות בתפיסת המציאות . החירות על פי עקרון המשמעויות הפועלות היא באפשרויות לבחירת פעולה מקשת פעולות אפשריות של היחיד במצבו במרחב ובזמן . חירות זו היא תמיד טהורה והינה יסוד מכונן במרחב האימננטי האינסופי של משמעויות פועלות . מהותו של יחיד האנוש הינה סך כל פעילויותיו במצבו במרחב ובזמן . התחוללותו של היחיד החי היא הוויה הווה במרחב המציאות האונטולוגיה , ויסודות החירות והשינוי הם אימננטיים בהתרחשותו של היחיד להיות הווייתו משך רציף של "אני" ייחודי סובייקטיבי וסופי . יסוד החירות מאפשר את הבחירה הייחודית , הסובייקטיבית קונקרטית ; בעוד שיסוד השינוי מאפשר את המשך , את רצף ההתרחשויות , תוך סיום פעילויות שתכליתן , סופיותן , הבשילה . לכל פעולה , לכל תופעה אונטולוגיה , יש סיום , סוף . כדברי שלמה אבן גבירול : " ולכשידע ( האדם , ( כי כל הנמצאות משתנות , הרי כל שכן שמציאותו תשתנה וגופו יכלה . " שוב הפעמונים הגדולים ממשמעים , עוטפים את מיתר הלב הפועם את שיח : תקשורת שפה מהיות האדם סוג חי חברתי מטבעו , כפי שכבר ראה והגדיר אריסטו , השיח הרוחש בקהילת בני אדם בין הפנים לאחר , בין הזהה לזהה , בתוך 150 שלמה אבן גבירול , תיקון מדות הנפש ( תרגום : ד"ר נ . ב"ר חנוך בראון , ( מחברות לספרות , תל אביב , , 105 1950 n עמי זו . 37 17 ' >
|
|