|
|
עמוד:191
מרחב חדש בין פנים לאחר . הלהקה מוותרת , מפנה מקום לעורב , שצופה לעבר המים . מאחר שהמציאות היא אפשרית ולא הכרחית , השלכתי לעברו , אל שולי הספסל , חתיכה גדולה במיוחד של לחם לבן מתוק , מרוח בחמאה הולנדית . העורב סרק במבטו את הסביבה והחל צועד , צעד , ועוד צעד , צעדים מדודים , לכיוון זבח הלחם והחמאה . ואילו מבטו באחר אמר משהו ללהקה הנסוגה , הממתינה על מגש המים ; דיבר מעבר . ומבלי משים כופף את ראשו ימינה ולמטה , אוחז במקורו הזהוב את חתיכת הזבח והמריא , מנופף בכנפיו בגאון יעף מעל הלהקה הצופה בו , מעל פני המים , רואה את הזהה האחר נוסק הרחק השמימה . כאמור , קיים יחס סמן הקשרי גנרי המאפיין "טוב" ועד "רע" לפעולה או חוויה סובייקטיבית קונקרטית , האצור במאגרי הזיכרון הרלוונטיים . כאשר פעולה קונקרטית נבחרת , היא מעלה " ) טוב ( " או מורידה " ) רע ( " באנרגיית החיות בהתאם לנסיבות , כמבואר לעיל . המארג המשולב של תרגום גנרי זהה של ערכי "טוב" ועד "רע" יחד עם מידות אובייקטיביות של קהילה קונקרטית סובייקטיבית , מאפשר יצירת מרחב קהילתי , המתפקד באופן אתי אובייקטיבי לקהילה ובהתאם לאיכות ואיחוד תפיסת המציאות שיש ליחידי הקהילה . כאשר קהילה מתנסה ולומדת את התרחשותה המוסרית ומלמדת את יחידיה וקהילות אחרות בסביבתה , בעוד יחידיה חופשיים יותר , שמחים יותר , שותפים יותר ומוגנים יותר בעת מצוקה וחולשה , אזי גם תתרחש עלייה , הרחבה , באיכות אושרם הסובייקטיבי של יחידיה . כל זאת אפשרי כאשר הקהילה , הפנים אל אחר בה , הפנים ואחר בה , נמצאים בהתרחשות משותפת במרחב האינסופי , ומתעצבת כוליות דינמית , פתוחה , הולמת ושלווה יותר ליחיד בקהילתו . מתעצבת קבלה של זהות ייחודית , של " אני" יחידני , לא במובן הנרקיסיסטי , האגואיסטי , אלא במובן הייחודי של מסע , אחד , יחיד בזמן בסביבה משתפת ; בזמן המסע - שלה , שלו , שלי - במסע משותף שלי עם סביבת חיי , עם קהילתי , עם אהבותי וכאבי . הזהות הפנימית נשזרת ונמשכת , מחשבות , זכרונות , אפשרויות ,
|
|