|
|
עמוד:184
ללוגוס , לאלוהים . תפיסת המרחב על פי עקרון המשמעויות הפועלות הינה ידיעה של היות "אני , " הוויה חיה , הווה ומתהווה במרחב , ראשית ואחרית כל , יחידה ומיוחדה בנצח האינסוף . תפיסת ה"אני" היחידני הרציף איננה מושתתת על היררכיה הישגית מעמדית , אלא על ההבנה והקבלה של ייחודיותו שלו ; התרחשות חיים המרחיבה באיכות מארג אופיו של היחיד , התנהגותו , מנעדי אושרו ועצבונו , כאביו , הנאותיו ותרומותיו לעצמו ולסביבתו , תוך קבלת אחריות על פעילויותיו , המסייעות והעוזרות כמו גם המוטעות והמכשילות . כאמור , המציאות היא מרחב אפשרי שאיננו הכרחי . האתמול לא בהכרח קובע את מהלכי היום , והיום הוא יום חדש , שונה ואחר . מהתבוננותי על טבע האדם נראה , שמארג חברתי מדיני הוא התרחשות נדרשת בחיות האנוש , כפי שאריסטו ראה ואמר בפשטות , "האדם מדיני מטבעו . " כמו להקת השחפים שעפה ומרחפת מעלי , כמו קבוצת האנשים היושבת בגינה עם שולחנות הקפה ומתחממת יחד בשמש צפונית קרירה ונעימה , ממש מול ומתחת לבית רמברנדט , הבית הקטן הנוטה על צדו . האדם הוא סוג של חיה חברתית , והחברה על יחידיה מייצרת משמעויות פועלות ביחידיה , בשיח בין יחידיה , הבוראים ויוצרים תוכן פעיל לחיים . נכון , רק מעטים אוהבים את הנזירות , את הבדידות הקיצונית מטעמים שונים , מדרך התחוללות גוף נפשם לדרך התחוללות תפיסת מציאותם מתוך חירות הבחירה הקיימת לאנוש במרחב ; החירות לבחור את הפעולה ; מרחב אפשרויות . במבט שלנו אל האחר , במבט שלנו אל המציאות , ההתרחשות מאפשרת תופעות חדשות ; לא בהכרח חוזרות כפי שהתרחשו בעבר , לא בהכרח במובן של סובב למסובב , אלא במובן של משמעות ופעולה . 141 אריסטו , המידות ( תרגום : ח"י רות , ( ירושלים , , 2002 עמי , 27 י . 1097
|
|