|
|
עמוד:183
ה"אני" הרציף הקונקרטי ; הבנתה של התרחשות הכרתית מודעת ושאינה מודעת , שהרי ההכרה שאינה מודעת רוחשת תמיד במשך חיי היחיד . הבנה זו מכילה בתוכה את הבנת דרך פשר התחוללות הרגשות והחושים לשילובם ההדדי בסינכרון עם תכונות האופי הקונקרטיות שלנו ליצירת פעילותנו הרציפה , מודעת ושאינה מודעת ; הבנת דרך התנהגותו הסובייקטיבית של כל אחד מאתנו . בפועל , כל אדם מחולל את חייו הייחודיים , הסובייקטיביים קונקרטיים , על גבי אותה פלטפורמה גנרית מופלאה , הזהה במבנה פעילותה אך שונה באיכותה הקונקרטית . כאמור לעיל , מנעד האיכות של המחוללים ( min-max ) כפלטפורמה הגנרית מאפשר את ההתהוללות הסובייקטיבית , הקונקרטית , של כל אחד מאתנו . הפלטפורמה הגנרית היא המאפשרת את המבחן החוזר ונשנה של "טוב לי יותר או טוב לי פחות . " כמה פעמים ביום בן אדם שואל את עצמו או מהרהר בשאלות האלה , "מה המצב , " ? "מה המרגש , " ? "אז מה עכשיו , " ? " מה קורה , " ? "למה , " ? כמה פעמים ביום בן אדם מרגיש איך הוא מרגיש ? כמה פעמים ביום בן אדם הוא פנים אל אחר ? כמה פעמים ביום הוא פועל ושח בינו לבין עצמו ? כמה פעמים ביום הוא פועל עם כל הסביבה שרוחשת סביבו , דוהרת סביבו במשב רוחו , בהולכת מחשבתו שבי אחר ראייתו . כמו שתי הדמויות הנעות זו לקראת זו משני צדי הגשר המחבר בין גדות תעלה , מעבר למים המפרידים ומחברים את המרחב . הן נעות ובאות זו אל מול זו . קרבות זו אל פני זו , חולפות זו בזו , מתרחקות לאיטן זו מזו , והנה האחת עוצרת באחת , מסתובבת , מביטה , משקיפה לאחור . ההתבוננות על המציאות כהתמדה של משמעות לפעולה , מביאה איכות ותוכן לחיים שלווים ובריאים יותר עם לקיחת אחריות בבחירה העצמית וקבלת ה"אני" היחידני בקהילה ובסביבה ; חיים ללא שקיקה אובססיבית וטוטאלית להגשמה או השגת "עליונות" כלשהי אל מול האחר ; חיים המתנהלים ללא "עלייה" או "ירידה" בסולם ההיררכי של שלמויות , ללא המרדף המשעבד אחר "השלמות" וכמיהה להתחברות
|
|