|
|
עמוד:12
את כתבי הקודש במנותק מהנחות מוקדמות ( , אבל פרדוקסלית דווקא מתודה חילונית זו ' לוכדת ' את כוחו של הטקסט המקראי ואת ייחודו . ככלל הם מציגים טענה הגיונית מאוד : רק על דרך המתודה של הביקורת הספרותית אפשר לרדת לחקרו של הטקסט המקראי משום שטקסט זה הוא קודם כול סיפור . משום כך אין להפקיר אותו ) רק ( בידיהם של אנשי דת או של חוקרי מקרא . כך או כך , חיבור זה לא יציע ניתוח ספרותי של טקסטים במובן של בירורי סוגה ) אם מדובר בשירה , בפרוזה וכדומה ( או במובן של עמידה על תקבולות , על תמורות ועל שאר צורות ספרותיות , אלא הוא ינסה לברר בירור ענייני ונהיר ככל האפשר מה נאמר בסיפורים שיידונו בו ומה משמעות הדברים . מלבד זאת , חשבתי כי מכיוון שהעניין כבר נידון לא מעט בלעז ) אף כי לא על פי מתכונת הדיון המוצעת כאן ( , ראוי לה לדמות זו – שקשה להתווכח על מרכזיותה בתולדות התרבות – שהיבטיה הדמוניים ידונו גם בשפת עבר , השפה המזוהה עמה מלכתחילה . מובן שהעיסוק בחומרים הללו לא הותיר אותי אדיש . האל הזה , המתגלה מתוך העיון המוצע כאן כמין דמון אדיר , אלים , נמהר ומאיים , הוא גם האל שלי ; לא במובן זה שאני מתפלל אליו או מכיר בקיומו כישות אונטולוגית , אלא במובן זה שהסיפור שמתוכו מציצים פני יאנוס שלו הוא הסיפור שלי . זה הסיפור העקשני , הזכור לתמיד והשכוח לתמיד , שהוא תצורת יסוד של הזיכרון הקולקטיבי הרופף שלנו , מעשה טלאים משונה ומופלא שאינו מניח לנו , שמונח ) חמקמק אך מוצק ( בבסיס הדיבור שלנו , בבסיס השתיקות . כעת יש לשאול למה הופך הסיפור הזה כאשר הדמות המרכזית בו , האב הקדמון , האל המשלח והמצווה , מתגלה כדמון ; האם הסיפור הופך אז לסיוט ? ואיך אפשר לספר אותו ? בשאלות אלו אינני עוסק אלא נוגע בלבד ופה ושם מתווה תשובות אפשריות בנוגע אליהן בתקווה להוסיף ולעסוק בהן בחיבורים שייכתבו בעתיד . לעת עתה אני מבקש לספר את סיפורו של האל הזה כפי שממעטים לספרו , או ליתר דיוק לחלץ את הסיפורים שכבר סופרו על אודותיו , אבל מטבע הדברים לא נוטים לחזור עליהם , ודינו של מה שלא חוזרים עליו להישכח או לפחות להיות מושתק . הדברים מובנים : המקרא הוא בסיס לאתוס , ואתוס הוא מתכונת רב - רובדית . מי שממונה עליו ) או מתמודד על היכולת לעצב אותו ( יעשה ככל שביכולתו כדי לעצב את השכבות המוקדמות כך שיתאימו להשקפות מאוחרות יותר . על הסיפור מופעל במשך אלפי שנים מכבש פרשני , פוליטי ופדגוגי , והוא שב ונדרך במאות ואלפי רגליים , נילוש במאות ואלפי ידיים , עד שלבסוף מי שכתב
|
|