אלכסנדר גאליץ' (1977-1918), משורר, מחזאי, שחקן, תסריטאי וזמר יהודי-רוסי, היה מגדולי יוצרי המחאה בברית המועצות. בשנותיו הראשונות פעל כחלק מהממסד: כתב תסריטים לסרטים אהודים, שירים פופולריים, שיחק על במות גדולות ונהנה מהכרה, תמיכה רשמית וחיי נוחות יוצאי דופן. אולם בשנות הארבעים לחייו הבין גאליץ' שאינו יכול עוד לשתף פעולה עם תכתיבי השלטון. הוא פנה לכתיבת שירים אישיים, חתרניים, כואבים.
בליווי גיטרה פשוטה ובקול של שחקן רב כישרון, יצר גאליץ' שירים שהם מופע שלם. שיריו הם תיאטרון עם עלילה, דמויות, הומור ומתח – והכול בכמה שורות של שיר. הוא כתב שירים היסטוריים ופילוסופים, שירים על תפקיד ההמון בחברה שדוגלת בדיכוי הפרט ועל דברים שבין אדם למצפונו. שיריו המדברים בקולות רבים: שפת רחוב, עגת עבריינים, לשון תפילה, דיבור של פקידי המשטר או קול נבואי. כל שיר הוא עולם.
אלכסנדר גאליץ' הוא ממייסדי הז'אנר הסובייטי המכונה "בארְד" – אמנות מחאתית של משורר נודד, ששר את שיריו בעצמו בחוגי בית קטנים, מחוץ לבמות המאושרות על ידי המשטר, תוך סיכון אישי. שיריו הוקלטו בסתר, הועברו מיד ליד והפכו לקול התשוקה לחופש.
בשל יצירתו נרדף גאליץ' וגורש מברית המועצות. הוא נפטר בפריז בנסיבות מסתוריות, ומאמינים שחוסל בידי הק.ג.ב.
בתקופה בה הדמוקרטיות מתערערות וקולות מחאה נשמעים שוב ושוב, יש לקובץ זה משמעות אקטואלית במיוחד.
אל הספר