מתחילת דרכה היתה התנועה הקיבוצית נתונה לתמורות ושינויים, ואולם דומה שהשינויים המתחוללים בה בעשור האחרון מרחיקים לכת יותר ממה שהיכרנו עד נה. סימני שאלה מוצבים כמעט על כל נושא: גבולות הערבות ההדדית וגבולות השותפות, הקשר שבין תרומה לתמורה והיחס בין הכלל והפרט.
כיצד משתלבות הנשים בתהליכים אלה?' מה מעסיק אותן בתקופה זו של שינויים מפליגים? מהן הדילמות שאיתן הן מתמודדות?
באיזה אסטרטגיות הן נוקטות ובאיזו מידה דוחף אותן המשבר המתמשך בקיבוץ לדרכי חשיבה שונות, לעשייה וליוזמה? המחקר שבזה מיוסד על ראיונות אישיים עם קבוצת נשים בכמה קיבוצים והוא מבקש לצייר, דרך נקודת מבטן הסובייקטיבית, תמונה מקיפה יותר של מגמות השינוי, ואיפיונים למה שקורה לנשים בקיבוץ היום.
המחקר שבזה הוא חלק מעבודה לשם קבלת תואר M.A. בסוציולוגיה בהנחייתו של פרופסור אליעזר בן רפאל באוניברסיטת תל אביב.
דנה בלנק, בעלת תואר ראשון בסיעוד, היא חברת קיבוץ גבעת השלושה. זהו פרסומה הראשון בכתובים.
אל הספר