השער שעליו מצביעה כותרת הספר הוא שער הכניסה אל הסיפורת היהודית המודרנית - כשמושג כניסה משמש לא בהקשר גנטי־סיבתי אלא בהקשר אסתטי־אידאי. הזרקור הפרשני מכוון כאן לא אל התחלות ארכיאולוגיות וחלקיות, אלא לזינוק של שתי יצירות מופת סיפוריות, שנתנו ביטוי מורכב ומשוכלל למצב היהודי שנתהווה על רקע הזעזועים הרוחניים והפוליטיים שהתחוללו במעבר מן המאה הי״ח למאה הי”ט. שתי יצירות מופת אלה, “ספר סיפורי מעשיות” של רבי נחמן מברסלב, הצדיק הכריזמטי, שהיה נתון במחלוקת בחייו, ו״ספר מגלה טמירין” מאת המשכיל המפוכח והשנון יוסף פרל, הן עמודי השער, היכין והבועז, הניצבים בפתח ההיכל של הסיפור היהודי החדש.
שני הספרים שראו אור במרחק שנים ספורות זה מזה (1815-1819) בקעו מתוך עולמותיהם של קבוצות יהודיות שלחמו זו בזו, החסידות וההשכלה, וכן מתוך מסורות רוחניות עוינות זו לזו: מסורת המיסטיקה הזוהרית־הלוריאנית במקרה של ר’ נחמן, ומסורת הנאורות האירופית (כזו המשתקפת למשל בחיבור “על רוח החוקים” של שארל מונטסקייה) במקרה של יוסף פרל. עם זאת, שני הספרים משקפים הבנה מעמיקה של בעיות הקיום היהודי בעולם מתחדש ומשתנה, והם מציעים תובנות מקוריות וחיוניות (הגם שהן מנוגדות אלו לאלו), המכוונות אל לב המצב העולמי והיהודי החדש. מעל לכל: התובנות מזינות מירקמים סיפוריים שהכישרון האמנותי הגאוני משתקף בכל אחד משניהם.
שתי המסות המחקריות שכונסו בספר מכילות הן ניתוח ספרותי־אמנותי של שתי היצירות, הן דיון במקומן בספרות התקופה (היהודית והלא־יהודית) ובהיסטוריה של האידאות בנקודה שבה הגיעה לאחד מן המפנים הדרמאטיים ביותר בתולדותיה.
אל הספר