בחיבור זה אני מבקש לעסוק במוטיב מוסרי מובהק, שהוא השתיקה כאתוס וכערך דתי בתקופת ימי הביניים ועל ספה של העת החדשה. חקר מוטיב כזה משתייך בראש ובראשונה לתחום של ספרות המוסר והדרוש, אך הוא מופיע גם בספרות התאולוגית. העיסוק במחקר בספרות המוסר והדרוש לא היה אינטנסיבי למדי, וההקשרים האיתנים שבינה לבין התאולוגיה עדיין זקוקים לבירורים מעמיקים, ולו בשל התפוצה הרחבה של ספרות המוסר והדרוש כפי שניתן לראות בכתבי יד ובדפוסים. עד היום הזה נדפסים ספרונים קצרים במעלת השתיקה, שנועדו להפצה ברבים (למשל מרדכי שלטר, ספר השתיקה), ויש כבר ספרון שהוקדש להשתקת הטלפונים הסלולריים בשעת התפילה (אהרן טיבי, ספר השתיקה מחייה). קודם שאדון בהשתלשלות ההיסטורית הרעיונית של מוטיב השתיקה בהגות היהודית בימי הביניים וברנסנס על פי הסוגות השונות של היצירה אידרש לדיון שיטתי בשתיקה כתופעה דתית, וכרכיב פנימי שלה.
אל הספר