במלאות שנתיים לפטירתו של יצחק טבנקין ז"ל, מתקיים יום עיון זה, בנושא שלילת הגולה לאור משנתו.
יש, ללא ספק, מקום למחקר גילגוליו של רעיון שלילת הגולה במשך מאה שנות המחשבה הציונית עד ימינו. אפשר, כמובן, לדון בו כב"אידיאה", המוצאת ביטוייה בפובליציסטיקה ובבלטריסטיקה של הוגי התקופה ומשורריה; אולם לגבי תנועת ההגשמה החלוצית, אשר ההתיישבות העובדת מייצגת את מיטבה ומירבה, מהווה שלילת הגולה, בראש וראשונה, תודעה של סכנה, המחייבת "ציונות קטסטרופלית".
יצחק טבנקין נוהג היה להשתמש בהגדרה זו של תפיסתו הציונית סוציאליסטית, כהיפוכה של הציונות הרוחנית. אף שהיה חוזר ומשנן את צידקתה ויתרונה של "הציונות המעשית" באותה תקופה לא הסתפק בכך, והיה חוזר ומדגיש כי מקור צידקתה וכוחה של הציונות המעשית, נעוץ בראייה הקטסטרופלית של עתיד הקיום הגלותי, בהיותה תנועת הצלה מסכנת כליון.
"שלילת הגולה" כתזיס בחייו, בדבריו, בהגותו ובפעילותו של יצחק טבנקין, הייתה, בראש וראשונה, ידיעה. הוא היה חוזר ואומר: זו היא דעתי, אולם, מה יש לעשות, לדעתי, נגזר ממה שאני יודע על הצפוי לקיום הגלותי, בתוקף תנאי הקיום האובייקטיביים של היהודים בתוך תמורות המאה העשרים.
אל הספר