חבלי תקווה הוא סיפורם של בוגרי תנועות "השומר הצעיר" ו"אג'יאל", יהודים וערבים מישראל שהקימו בלסבוס שביוון בית ספר ("השלום") עבור אלפי בנות ובנים של פליטי חרב. אפשר לראות בבית הספר בלסבוס עבור פליטים אלה פואמה פדגוגית רגישת תרבות ובעלת כוח מרפא; מעשה חינוכי חוצה גבולות ולאומים שהתבסס על ערכי יסוד של כבוד האדם.
כל המורים בבית הספר היו מתוך הקהילה שאליה השתייכו התלמידים – פליטים ומבקשי מקלט, והם לימדו בשפות המוצא שלהם. בפעילותו של בית הספר שולבו עקרונות וכלים מתחום החינוך הבלתי-פורמלי ברוח המסורת של תנועות הנוער.
שנה וחצי לאחר הקמת בית הספר הוזמנה קבוצה של חוקרים לתאר את הפעילות בו ולהציע כיווני המשך. על קבוצה זו נמנו העורכים הראשיים: צביה ולדן ואיתן שחר, ועורכות המשנה של הספר: סמדר בן אשר, אפרת הוס ושפרה שגיא. לקבוצה הכותבת צורפו שלוש חוקרות: גלית ינאי-ונטורה, אורית נוטמן-שורץ וארנה שמר. את התמונה המלאה משלימים פרקי עדות מפי המייסדים; נשמעים בה באופן ברור וצלול קולותיהם של המורים מקהילת בית הספר, אשר רבים מהם כבר נפוצו במדינות שונות באירופה.
תקוות הכותבים היא שספר זה ישמש מקור השראה ודגם פעולה עבור מוסדות חינוך וארגונים הפועלים במציאות של קונפליקטים, במצבי אסון ומצוקה ובסביבות רב-תרבותיות. סיפור הקמתו ופעילותו של בית ספר "השלום" בלסבוס מלמד על היכולת לפרוץ את גבולות האפשר ומהווה מגדלור של תקווה עבור כל מי שנוגע בו.
אל הספר