פת"ח (תנועת השחרור הפלסטינית) מהווה ציון דרך מרכזי בהווי הפוליטי-חברתי הפלסטיני. מאז היווסדה בשנת 1959 פת"ח בנתה את עץ ההנצחה הלאומי הפלסטיני וכוננה מיתוסים לאומיים שהפכו למרכיב עיקרי בזיכרון הקולקטיבי הפלסטיני. במסגרת זו נתנה פת"ח לדת מקום של כבוד. ספרו של עידו זליקוביץ' דן בזיקה ההיסטורית והתפקיד החברתי של האסלאם בתוך תנועת הפת"ח, אשר הנה תנועה לאומית מהפכנית. האסלאם שיחק תפקיד מרכזי בתקופת עיצוב הזהות של התנועה שגרעין מייסדיה היה בוגר תנועת האחים המוסלמים; הנהגת הפת"ח השתמשה במוטיבים אסלאמיים, שהיו מקובלים על רוב הציבור, כדי לגייס אותם למאבק נגד ישראל.
על רקע תהליכי האסלאמיזציה שעברו על החברה הפלסטינית ועל המזרח התיכון מאז 1967, ידעה פת"ח לפרוט על מרכיבי הרגש הדתי ולגייס אותו לטובת פעולתה הפוליטית, כל זאת על רקע הפסיביות שאפיינה את תנועת האחים המוסלמים שדגלה בדעוה – הכשרת לבבות – ומיאנה להיכנס לעימות מזוין עם ישראל. כניסתן של תנועות הג'יהאד האסלאמי והחמאס, אשר הציבו סדר יום אסלאמי מובהק למאבק מול ישראל בשנות ה-80, הציבו אתגר מהותי לפת"ח. אתגר זה התעצם לאחר חתימת הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית בהנהגת פת"ח-אש"ף בשנות ה-90, כמו גם לאחר פריצת אינתיפאדת אל-אקצא בשנת 2000. בתקופה זו נאלצה פת"ח להתמודד גם עם אתגרים פנימיים שהציבו בפניהם פלגים צבאיים שמשתייכים לשורותיה, אשר אימצו טרמינולוגיה אסלאמית ולא קיבלו על עצמם את דין התנועה.
ספר זה מסתמך על מגוון רב של מקורות בערבית, לצד מקורות ראשונים ייחודיים. הספר בוחן ומנתח את השיח האסלאמי של תנועת פת"ח בשלביה השונים – הן כתנועת שחרור והן כתנועה פוליטית החותרת לפשרה עם ישראל.
אל הספר