קץ הפילוסופיה? מכיוונים שונים הועלו טענות על אי-יכולתה של הפילוסופיה ללכוד את חווית הקיום ועקרותם של דיונים מטאפיזיים בשאלות כגון "משמעות החיים". הספר הנוכחי מתבונן בצמיחתן של פרקטיקות חדשות לעיסוק בשאלות הקיום שלא באמצעות השיח הפילוסופי: התנסות, תרגול ואימון מחליפים את הדיון התאורטי והרעיוני. ברקע צמיחתן של הפרקטיקות הללו נמצאת תרבות העידן החדש ואתוס השינוי העצמי העומד במרכזה. גם התגברות חשיבותה של הפסיכולוגיה בתרבות המערבית ממלאת תפקיד חשוב ב"חילופי המשמרות" בין הפילוסופיה ובין השיח התרפויטי החדש.
השיח החדש חדר גם אל חלקים בחברה הדתית והביא להבניה מחדש של האתוס הדתי: ניתן להבחין בירידת קרנם של רעיונות "גבריים" המבטאים כוח, אחריות ורציונליות, ובעליית רעיונות המבטאים הרפיה ונתינת מקום לנס; פרדיגמות בינאריות מתחלפות בראייה מגוונת של רעיונות וזהויות; מתפתחים טקסים חדשים; גיבורי תרבות מתחלפים, כמו למשל דחיקתו של הראי"ה קוק על ידי ר' נחמן מברסלב; "ארון הספרים היהודי" משתנה, ועמו גם תפקידו של הטקסט; השיח האידאולוגי מפנה את מקומו לשיח קיומי-תרפויטי וטרנספורמטיבי, והדיון העיוני מוחלף בהתנסות ואימון; השפה הדתית משנה את תפקידה משפה משקפת מציאות לשפה המכוננת את האמונה. התמורות מעוררות את הרושם שמישהו "הזיז את היהדות שלי"...
ספר זה מתבונן באופן שבו השינוי התרבותי מתבטא בעולם הדתי; הוא כולל גם דיון בשאלה האם השינוי מבורך או שמא מסיג אותנו לאחור. מבין השורות מציצה תקווה שהשינוי נושא עמו בשורה ופותח אופקים חדשים לקיום האנושי והדתי.
אל הספר