חיבור זה עוסק במופעי תאטרון וביצירות אמנות ישראליים המתבססים במישרין על מפגש עם התנ”ך. הקשר הייחודי של התרבות העברית והישראלית עם התנ”ך כטקסט מכונן מבחינה רעיונית, פילוסופית, היסטורית, דתית, ספרותית, לשונית ותרבותית הוא בסיס טעון ומורכב ליצירות שעניינן סוגיות חברתיות אקטואליות בנות הזמן והמקום. ההיכרות של היוצרים והצופים עם המקור התנ”כי הופכת את המרחב התאטרוני הישראלי לזירה מאתגרת, ודרך העיבוד האמנותי של התנ”ך נשאלות בה שאלות על זהותה של החברה, על אופני הגדרתה ועל יחסה אל האחר שבקרבה. החיבור דן במחזות — יעקב ורחל, בבימוי משה הלוי (תיאטרון האהל, 1928 ); ייסורי איוב, מאת ובבימוי חנוך לוין (התיאטרון הקאמרי,1981); פרויקט התנ”ך (“ויאמר. וילך”; “וישתחו. וירא”), בבימוי רנה ירושלמי ( 1995 , 1998 ); ובעבודות הצילום המבוימות של עדי נס — סיפורי התנ”ך (מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007 ).
אל הספר