|
|
עמוד:181
ידי האל . והיה ואותה שלמות לא מושגת בעולם הזה , קיימת אפשרות להשיגה בעולם הבא - תפיסה ההופכת את הסופי לאינסופי עתידי , הפוטרת את היחיד מאחריות או מרצון להבנת מסעו , חייו , בהיותם מסע אחד , יחיד בזמן ; לא מתרחשת הפנמה של מציאות משתנה , של הווה משתנה , הבנה שהחיים והמוות הם ממשיים , אונטולוגיים , ולכן מסע החיים הסובייקטיבי קונקרטי הוא מסע אחד , יחיד בזמן . ואכן , עקב תפיסת המציאות על פי עקרון הסיבתיות והשלמות יחידי האדם חרדים ומשועבדים להיררכיות דתיות , לחברות בין לאומיות , לבירוקרטיות השגיות לטווחי זמן קצרים ולמניפולציות של כוחות שוק חופשיים הפועלים תחת דגל החירות השבור והמרוסק של הפוסט מודרניזם המתובל ברב תרבותיותו . כולם כאחד ממשיכים לאחוז באותה תפיסת מציאות דואלית סיבתית . מתבוננים לאחור , בעבר , ומקישים לעתיד , תופעה החוזרת על עצמה כבר אלפי שנים . התרחשותה של תופעת הדת ופעילויותיה השונות במציאות הרוחשת כחלק פועל במציאות , מאפשרות את תפיסת מציאותו של היחיד וקהילתו במרחב האימננטי של משמעויות , פועלות וזאת עובדה . הדת , דרך תפיסת המציאות כדואלית וסיבתית , מייצרת ליחיד עוגן תפיסתי של ה"אני" הרציף היחידני שבו ; תפיסה הבנויה ממארג מושגים וקטגוריות אתיות , סמלים ופרשניות , השוזרות את התרחשות חייו ביומיום . הדת האמונית מאפשרת סוג של עוגן פנימי , סדר יציב והולם ( ברכת השכמה , נטילת ידיים , ברכת המזון , בקשת הסליחה , תפילות בקשה והודיה , כניעה והתבטלות יום יומית , שינון טקסטים וכרי , ( אך היחיד נמדד ונבחן על ידי יחידי הקהילה ואלוהים ( תפיסת האלוהים שלה , ( יום יום , שעה שעה , על כל התרחשותו כבךאנוש עד היותו מובדל מהאחר , מהזר ומהמציאות , עד כדי עיוורון . 140 יסוד הי במפתח משנה הסדורה : ארץ תקווה , תל אביב-יפו , , 2004 עמ' . 18
|
|