|
|
עמוד:7
פתח דבר בשבת אחר הצהרים , ערב ל"ג בעומר תשס"ז , יצאתי מביתי לשיעור בבית כנסת הרמב"ן בירושלים . השיעור עסק בפרקי אבות והתמקד ביחסו של ר' עקיבא ללאומיות בכלל ולבר כוכבא בפרט . חלקו הגדול של השיעור עסק בחורבן שבא בעקבות המרד ובשאלה הבלתי פתירה בין החזון "להיות עם חופשי בארצנו" לבין התפיסה המבקשת לשרוד בחיים תחת שלטון זר , או בלשונו של ר' יהושע ( רבו של ר' עקיבא : ( " דיינו שיצאנו מאומה זו בשלום . " בזמן הכנת השיעור דמיינתי את הקטל בעיר ביתר , את החורבן ברחבי יהודה ואת ההשפלה והסבל שהיו מנה חלקם של אבות אבותיי בימי השמד של גזירות אדריאנוס . כעסתי על ר' עקיבא שהוליך את כל העם למלחמה ולאובדן . בדרכי לשיעור חציתי גינה ציבורית ובה עשרות הורים וילדים , זקנים על ספסלים , בני נוער במעגלים וסתם "עמך" - מתבטלים בצוותא בשעות אחר הצהרים של שבת ירושלמית . לפתע "קפצו" הפסוקים של הנביא זכריה ( פרק ח ) אל מול עיניי ע ' ד ישבו זקנים וזקנות בךחבות ירושלם , ואיש משענתו בןדו מרב ימים T , ' ורחבות : העיר T ימלאו : T - ילדים ? T : וילדות T ? משחקים I- -. - : בךחבתיה . זו בדיוק התמונה שראה ר' עקיבא בעיני רוחו כשצחק למראה השועלים המהלכים בבית קודש הקודשים . עיניו הרחיקו נדוד הרבה מעבר למציאות הריאלית אל מחוזות העתיד והנצח . חשתי את מלוא עוצמת השפע והטוב שהעניק לי הקב"ה , לחיות בירושלים בצלם של הורי היקרים , לגדל בתוכה את משפחתי לחיי תורה ועבודה , להיות שותף לקהילה תוססת שפועלת במרץ למלא את ירושלים בחום ובטוב ולעסוק בתורה בבית מורשה , מקום המבקש להראות לחברה הישראלית כולה את ההיתכנות של קיום יהודי ערכי ומוסרי המחבר עולמות וזהויות . כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא . לספר הזה שותפים מעגלים רבים . משפחתי מלווה את הספר בכל שלביו - מתחילת הכנת השיעורים , דרך הכתיבה ועד להורדה לדפוס .
|
|