|
|
עמוד:11
העשור שבו נולדו 'ערביי ישראל' 11 חיץ בין האוכלוסייה הערבית ‑‑ פלסטינית לבין מערכות המדינה והאוכלוסייה היהודית . לפי גישה זו המדיניות הממסדית הופעלה כחלק ממאמץ מכוון של שליטה ופיקוח, שנועד לקבע את נחיתות האוכלוסייה הערבית ‑‑ פלסטינית ולנצל את משאביה לטובת מיצוב המדינה היהודית . 2 את השיח הטוענים לקיומה של מדיניות ברורה אימצו בחלקם הפוסט ‑‑ קולוניאלי כהסבר מרכזי להבנת יחסי הכוח בין המיעוט הערבי ‑‑ פלסטיני לבין הממסד הישראלי . חוקרים אחרים שנמנו עם אנשי תזת המדיניות בחרו שלא לאמץ את הפרדיגמה הקולוניאלית כליבת ההסבר . חלקם ( סמוחה, ,1989 2002 ; פלד ושפיר, 2001 ) טענו להימצאות יסודות דמוקרטיים מוצקים במדינת ישראל חרף אופייה האתנו ‑‑ לאומי, וניתחו את מבנה יחסי הכוח בין המיעוט לבין הרוב מבעד למערכות מושגיות חלופיות . מיעוטם ( אוסצקי ‑‑ לזר, 1996 ; בוימל, 2007 ) העדיף את הגישות הפוזיטיביסטיות, שעמדו על ניתוח המציאות של יחסי הכוח בין הרוב למיעוט דרך הממד ההיסטורי, המבוסס על ניתוח טקסטואלי מבלי להקנות למציאות הקשר רעיוני ותיאורטי רחב ‑ "לתת למסמכים לדבר" ( בוימל, 2007 ) . אחרים עסקו בניתוח מבני הכוח בחברה הישראלית ( סמוחה, 1984 ; פלד ושפיר, 2001 ; קימרלינג 2004 ) מזווית אחרת ונטו למקד את הדיון מבעד לגישה שראתה את החברה הישראלית כישות העומדת בפני עצמה ואת היחסים בין יהודים לבין הערבים ‑‑ פלסטינים כרכיב אחד במערכת מורכבת של הסדרים פנימיים שהתהוו בין המדינה ובין שאר הקהילות החברתיות בה . הוויכוח בין הטוענים לקיומה של מדיניות ובין שולליה התנהל ברמות דיון שונות, שכל אחת מהן הגדירה באופן אחר את המונח מדיניות . מהגדרות אלה גם נגזרה השונות במתודולוגיית הבדיקה והחקירה, ובעיקר נבעה מכך קוטביות שאפיינה את הגישות השונות בניתוח שאלת המדיניות . הטוענים להיעדרה של מדיניות נהגו במושג דרך הגדרה פורמלית ותפסו אותה כהנחיות
|
|