|
|
עמוד:14
14 מבוא משנות השישים, ויש צורך לנבור ולהתחקות אחר מסמכים ישנים יותר . במקרה אחד למשל, המחקר על רד"ק 28 בירושלים ( פרק 5 ) , שהיה מוקד לקונפליקט בין היזם לעירייה, 'נעלמו' כל המסמכים מהתיק ההיסטורי המצוי בארכיון . 7 ההתמקדות בכתובת ובהיסטוריוגרפיה שלה בהתבסס על תיקי בניין נעשתה מכיוון שתיק בניין הוא המסמך הארכיוני הממוקד ביחידת הכתובת, בעוד שממצאים בארכיונים אחרים כגון ארכיון המדינה או הארכיון הציוני הם בדרך כלל כלליים יותר וקשה לחלץ מהם תובנות לגבי כתובת ספציפית . אך ללא ספק יש להסכים לקביעה כי כדי להבין את הארכיון יש להבין את המוסדות שאותם הוא משרת . לכן נושא כמו 'סודות מדינה' רלוונטי מאוד למצב הידע הארכיוני בישראל שעליו מוטלים תדיר צנזורה וחיסיון . הרעיון הזה, טוענת סטולר, הוא המצאה של הבירוקרטיה והוא שימש אותה כדי להגן על עצמה "הגנה קנאית" ( 166 . Stoler, 2002, p ) . לכן כל הסיווגים 'סודי', 'סודי ביותר', 'חסוי' הם פיקציות של מניעת כניסה והיעדר גישה . משקל רב ניתן למסמכים מסווגים בייחוד במשטרים שבהם מנגנונים של משטרה חשאית ( כמו שב"כ ומוסד ) מהווים חלק אינטגרלי מהשלטון המרכזי . כפי שמציינת סטולר, לעיתים מתברר כי המידע איננו כלל מסווג אלא בא להסתיר אי-הסכמות פנימיות בין פקידים קולוניאלים שונים . 8 נושא החיסיון הארכיוני הוא מרכזי במחקר זה, כי למעשה בשל החיסיון של המידע בדבר בעלויות ורכוש הפליטים הפלסטינים בחרנו בקנה המידה של מיקרו-גיאוגרפיה שעוקף במידת מה חיסיון זה . כלומר, המתודה הזו מהווה את הסדק בחומת הידע הגלוי ההגמוני ( פוקו, 2005 ) , מבחינה זו שהמיקרו-גיאוגרפיה מאפשרת לאתר פיסות מידע וידע שבאופן פורמלי הן חסויות וסודיות . סדקים כאלו גם חושפים שמות של בעלי בתים פלסטינים בכתובות שונות שמבחינה פורמלית הם חסויים, וגם מגלים מסמכי בעלות שונים, היתרי בנייה, תשלומי מיסים וארנונה, התכתבויות בין בעלי הבתים לעירייה בנושאים שונים ועוד . מסמכים היסטוריים אלו, שנכתבו בעיקר בתקופת המנדט, חושפים בפנינו פנים שונות של יחסי מתוכנן-מתכנן בתקופה שלפני 1948 . מעניין בהקשר זה לציין את הצעתה של רונה סלע ( 2020 ) להקמת ארכיון דה-קולוניאלי אשר יציג מידע וידע על ההיסטוריה הפלסטינית ועל חיי היום-יום האזרחיים הפלסטיניים באופן גלוי, מכבד ולא דכאני . 7 בשיחה בלתי פורמלית שקיימתי עם יזם נדל"ן שאינו קשור לרד"ק ,28 אשר סירב להזדהות בשמו, הוא סיפר לי שהעלמת מסמכים כזו היא פרקטיקה נפוצה בקרב יזמים המעוניינים לפתח 'בניינים של ערבים' ולא לשמרם, כי שימור מגביל לתפיסתם את אפשרויות הפיתוח והרווח הכלכלי שלהם . במקרה כזה, הסביר לי היזם, מוציאים היזמים או עושי דברם את המסמכים מתוך התיקיות בארכיוני העירייה ומסתירים אותם במעילים בדרכם החוצה . 8 ראו הערת שוליים מס' 5 .
|
|