|
|
עמוד:13
ארכיאולוגיה של כתובת — קריאה אלטרנטיבית של המרחב 13 2002 ) שמציעה להתייחס לארכיונים לא רק כאתרים שהם מאגרי ידע אלא כאתרים שמייצרים ידע — כלומר, לבחון בחינה ביקורתית מה מסמנות ומשקפות מערכות המיון האפיסטמולוגי הפועלות בו בזמן נתון . בחינת מערכות מיון אלו מאפשרת לבחון מרכיבים מהותיים של פוליטיקה קולוניאלית וסמכות מדינתית, או כפי שהגדירה זאת סטולר : סדר הדברים הקולוניאלי ( the colonial order of things ) . מושג זה בולט עוד יותר לאור המצב של הפרת חופש המידע בישראל בשם הביטחון, כאשר הוראות מהממונה על הביטחון במשרד הביטחון להפוך תיקים וקבצים לסגורים בפני הציבור מגיעות תדיר ( מכון עקבות, 2019 ) . יתרה מזאת, בעזרת סטולר ניתן לשאול אילו תובנות אנו עשויים להפיק מהפניית המבט ותשומת הלב לא רק לתוכנו של הארכיון אלא גם לצורותיו הייחודיות, לסדר שלו, להכלה ולהדרה שלו . סטולר רואה ארכיונים כשקפים שעליהם שורטטו יחסי כוח וטכנולוגיות שליטה מורכבות . מעבר לזה, היא רואה בארכיונים ביטוי להשקפה הרואה בקולוניאליזם היסטוריה חיה המיידעת ומעצבת את ההווה, ומכאן חשיבותה של חקירת ארכיונים מנקודת מבט ביקורתית . חשוב לציין כי בחינה זו איננה מתמקדת ב'דברים', מסמכים במקרה זה, אלא באופן ייצורם וייצוגם . כלומר, המשימה היא לעקוב אחר שרשרת הייצור והצריכה של 'עובדות' . כפי שמציינת סטולר, מעקב זה מאפשר הבנת מערכות סיווג ארכיוניות בתקופות מסוימות שהן ליבתה של הפוליטיקה הקולוניאלית . זהו חלק ממה שמכנה סטולר — המפנה ההיסטורי מתפיסת הארכיון כמקור לתפיסתו כמושא המחקר, כחלק משיבה לקפדנות הטמונה ב'פואטיקה של פרטים' . כפי שהגדיר זאת מישל פוקו בספרו ה א ר כ י א ו ל ו ג י ה ש ל ה י ד ע ( 2005 [ 1969 ] ) , הארכיון איננו מוסד אלא "החוק של מה שניתן לאמר", לא ספרייה של אירועים אלא "המערכת המסדירה את הופעת ההיגדים כאירועים יחודיים" ( שם, עמ' 126 ) , המהווה בתורה מעין מערכת של הצהרות אודותיהם . ניתן לקרוא להליך זה 'המפנה הארכיוני' אשר מציב שאלות בדבר ידע וכוח רשמיים, כמו למשל אילו כוחות פוליטיים חברתיים ומוסריים מייצרים ידע מוסמך, ידע שבעצמו אולי שולל דרכי ידע אחרות או ידע אחר . חיבור זה בין ידע לכוח בכל הקשור לארכיונים, מתקשר גם לאמירתו של דרידה ( 152 . Stoler, 2002, p ) כי "אין כוח ללא שליטה בארכיון" כביטוי למערכת היחסים הסבוכה בין תיעוד, מומחים וייצור ידע . או, על פי הגדרתו של פוקו ( 2005 ) , ארכיון הוא מערכת של היגדים וכללי פעולה המעצבים את התנאים המסוימים של מה שאפשר ומה שאי-אפשר לומר . מעניין כי בשתי הערים שחקרנו, בירושלים וביפו, 'נשרפו' הארכיונים ההיסטוריים ולא ניתן לאתרם כלל ועיקר . הממצאים היחידים שניתן לאתרם מלפני 1948 קשורים אך ורק לתיעוד תכנוני, וגם זאת בעיקר בתל אביב-יפו . במערב ירושלים הגדרת 'תיק בניין היסטורי' או נסח טאבו היסטורי מתחילה פעמים רבות
|
|