האוטונומיה היהודית נתפסה כסמל לקוממיות יהודית וכזכר לימים עברו של עצמאות יהודית, הן בארץ ישראל לאחר כיבושה בידי הרומאים והמוסלמים והן בארצות הגלות. היא אף שימשה כלי ראשון במעלה בשמירת הקיום היהודי בארצות הגולה ובצמצום ממדי הטמיעה וההתבוללות. לא היה שום גורם אחר שתרם תרומה כה מכרעת לקיום היהודי במשך אלפי שנות הגולה כמו הקהילה היהודית על כל צורותיה וגווניה.
כרך זה הוא הראשון מתוך שלושה ועניינו האוטונומיה היהודית בתקופת הבית השני, המשנה והתלמוד ; הכרך השני עוסק בקהילות ישראל שבארצות האסלאם ובאירופה הנוצרית בימי-הביניים ; הכרך השלישי יוחד לאוטונומיה היהודית בעת החדשה.
העיסוק בשלטון העצמי היהודי הוא אפוא מן הנושאים המרכזיים ביותר בחקר תולדות עם ישראל, במיוחד לאחר צאתו לגלות. המגמה העיקרית של מחקרים אלה היא להביא בפני הקורא סיכום מעודכן של המימצאים העקריים הקשורים באוטונומיה היהודית מזוויות ראייה שונות ומגוונות כדי שהתמונה הכוללת תהא בהירה ותמחיש את מלוא חשיבותה של התופעה, את התפתחותה ואת רב-גוניותה.
אל הספר