אהרן אופנהיימר מעמד החכמים בתקופת המשנה : מדמויות מופת למנהיגות לאומית רוחנית החכמים היוו שכבת עילית בתקופת הבית השני , המשנה והתלמוד , וראו את עיקר תפקידם בלימוד ובהוראה . הם לא שאפו לעמדות של שלטון והנהגה והשפעתם על העם באה מעצם עממיותם וקירבתם אליו , מגדולתם בתורה וממעשי הצדקה וגמילות החסדים שביצעו . הם לא נשאו תארים כמו רבן או רבי , לא קיבלו שכר ולא עברו תהליכי הכשרה ומינוי ; הם היו דמויות מופת מכוח חוכמתם ומעשיהם . בסוף ימי הבית , עם היווצרותם של בתי חכמים - בית הלל ובית שמאי - החלו החכמים כיחידים לחדור למוסדות המקדש ולסנהדרין , אולם כלל החכמים עדיין לא התגבשו לגוף של הנהגה , והתארים הנוספים שצורפו לעיתים לשמותיהם של חכמים מימי הבית - כגון נשיא , אב בית דין , רבי וכיו " ב - הם אנכרוניסטיים ואין להם זיקה של ממש למציאות ההיסטורית של ימי הבית ' . משחרב הבית השני , הפכו החכמים לגוף של ההנהגה העצמית של העם . רבן יוחנן בן זכאי , שניהל משא ומתן עם הרומאים בעיצומו של המרד הגדול ויצא מירושלים ליבנה ; רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה תלמידיו ; רבן גמליאל ובני דורו - כל אלה מיסדו את...
אל הספר