הספר עוסק בצמיחתה ובהתפתחותה של התנועה הציונית בתוניסיה, על רקע התמורות העמוקות שחלו בחיי יהודי הארץ בתקופת השלטון הצרפתי, משלהי המאה ה־19 ועד אמצע המאה ה־20. המבוא מציג את יהדות תוניסיה כחברה מסורתית ורב־גונית, שנחשפה בהדרגה להשפעות התרבות הצרפתית, להשכלה מודרנית ולשינויים במעמדה האזרחי והחברתי — אך שמרה במקביל על זיקה חזקה למסורת היהודית ולמסגרות הקהילה. בתוך מציאות מורכבת זו התפתחה הציונות בתוניסיה: תחילה בקרב חוגים משכילים וצעירים שהושפעו מן התרבות האירופית, ובהמשך כתנועה ציבורית רחבה יותר, שביקשה לבטא זהות יהודית לאומית נוכח המתח שבין השתלבות בחברה הקולוניאלית לבין שמירה על ייחוד קהילתי. הספר בוחן כיצד תנאי החיים, המעמד המשפטי של היהודים, יחסם לשלטון הצרפתי והמפגש בין תרבויות ערביות, צרפתיות ויהודיות עיצבו את דרכה הייחודית של הציונות בתוניסיה.
אל הספר