בין הנגב לגליל מתעד בתצלומים ובקטעי שיחות את מפגשיו של
יונתן נבו, הצלם, עם אנשי התחנה המרכזית הישנה בתל אביב – חסרי בית, מכורים לסמים ואנשים ממעגל הזנוּת. הנִראוּת של אנשים אלה מתעתעת: עקב החשיפה שלנו לדימויים שחוקים שלהם, נדמה שכולנו יודעים איך הם נראים, אלא שרובנו מעולם לא התבוננו בהם מקרוב. המבט הנוקב והמעורטל שנשקף מהתצלומים קורא לנו במפגיע לראות אותם, על אנושיותם.
את המפגשים מלווים טקסטים של
מיכל קרומר-נבו, הבוחנים את הסוגיה המורכבת כיצד לייצג סבל חברתי. מכיוון שמיכל היא אימו של יונתן, הספר טווה מארג עדין בין שתי נקודות מבט: האינטימית והאינטואיטיבית, לצד התיאורטית והמקצועית, ופותח כך למעננו, צעד אחר צעד, דרך ואפשרות להתבונן בגובה העיניים בזר, במרתיע ובאחר.
אל הספר