במאה ה-21 משטרים אוטוקרטיים כבר לא נשענים על דיקטטור יחיד.
אוטוקרטיות מנוהלות על ידי רשתות מתוחכמות של מבנים פיננסיים קלפטוקרטיים, שירותי ביטחון פנים ואנשי תעמולה העוסקים במלאכה מתמשכת: קשירת קשרים בין החברות המושחתות שבשליטת מדינה לא דמוקרטית אחת ועסקיה עם חברות מושחתות שבשליטת מדינה לא דמוקרטית אחרת. טכנולוגיות מעקב המשתרגות ומשתלבות בהפצת מסרים ומשאבים מתקיימות ברחבי העולם במדינות שונות במקביל, מסין דרך רוסיה ועד איראן.
גינויים בינלאומיים וסנקציות כלכליות הם פונקציה לא רלוונטית למנגנונים אוטוקרטיים. אפילו לתנועות מחאה עממיות דוגמת ונצואלה, לניסיונות להתקוממות בהונג קונג וגם למתרחש במוסקבה ובקייב אין סיכוי ממשי. חברי אוטוקרטיה בע"מ אינם קשורים באידיאולוגיה מאחדת כמו הקומוניזם, אלא בתשוקה משותפת לכוח, לעושר ולחסינות מפני ענישה, תוך הפצה והטמעה של מסרים הנוגעים לחולשותיהם של משטרים דמוקרטיים והעולם הליברלי.
זה לא סיפור על אידיאולוגיה, אלא על שליטה, כסף ופחד.
אל הספר