בגז יהיה שונה . צינורות גז הם יקרים וקבועים . לא ניתן להניח אותם יום אחד ולהסירם למחרת ואסור שיהיו תלויים בגחמותיו של מנהיג ספציפי . היה הכרח בחוזים לטווח ארוך ובכריכתם של חוזים אלה במערכת של קשרים מדיניים שניתנים לחיזוי . מנקודת מבטו של וילי ברנדט, שר החוץ של גרמניה המערבית באותה עת, הקשרים היציבים האלה היו חלק גדול מקסמו של הפרויקט . הוא לא חשש מכך שארצו תפתח תלות בברית המועצות . אדרבה, הוא לחץ על נציגיו במשא ומתן להגדיל את היקף העסקה . נימוקיו היו מדיניים בעיקרם : הוא האמין שקשרים כלכליים של תלות הדדית יוציאו מכלל אפשרות עימות צבאי עתידי . לימים, כשהתמנה לקנצלר, ברנדט הפך את "המדיניות המזרחית" ( Ostpolitik ) שלו לאחד מעמודי התווך במדיניות החוץ של גרמניה שלאחר המלחמה . בשנים הבאות, הצינורות שימשו קשר פיזי בין מוסקבה לבון ובהמשך לברלין, לרומא, לאמסטרדם, להלסינקי ולעשרות ערים נוספות באירופה . הם נותרו במרכז מדיניות החוץ של גרמניה אחרי ,1991 אז התפרקה ברית המועצות וגרמניה שבה ואוחדה . תוך כדי כך, "המדיניות המזרחית" של גרמניה נהפכה גם לתיאוריה של שינוי, שהסבירה לא רק כיצד דמוקרטיות יכולו...
אל הספר