פלוני, אשר לא למד מוזיקה ולא גאומטריה ולא אסטרונומיה, רצה ללמוד אצלו; "לך לדרכך!" אמר לו קסנוקרטס, "הלא אין לך ידיות אחיזה לפילוסופיה." [ספר ד, קסנוקרטס]
אבל דבר זה עצמו הוא יתרונה המובהק של הפילוסופיה: להכיר את שעת הכושר לכל עניין ועניין. [ספר ד, ארקסילאוס]
פעם נשאל מיהו זה שחרד יותר מכול, השיב: "זה שרוצה להשיג אושר עילאי." [ספר ד, ביאון]
פעם נזפו בו משום שנתן נדבה לאדם נקלה; "לא על אופיו," השיב, "כי אם על האדם ריחמתי." [ספר ה, אריסטו]
לפלוני ששתק לגמרי במשתה אמר: "אם טיפש אתה, בתבונה נהגת; ברם אם מלומד הנך — כי אז בטפשות." [ספר ה, תאופרסטוס]
בעתות הצלחה אין חברים עוזבים אלא אם נתבקשו, אך בעתות מצוקה יעזבו מרצונם. [ספר ה, דמטריוס]
דיוגנס לארטיוס (המאה השלישית לספירה) הוא לנו בחינת חידה, אולם בלעדיו לא היינו יודעים דבר כמעט על חייהם של עשרות פילוסופים נודעים מן העת העתיקה. ביצירתו הגדולה חיי הפילוסופים, המונה עשרה ספרים, הוא מוסר פרטים חשובים על מוצאם של ההוגים הגדולים, אורחות חייהם, אופיים, אמרותיהם, משנתם, יצירותיהם ונסיבות מותם. לפנינו תרגום עברי ראשון לספרים הרביעי והחמישי ביצירה: יורשי אפלטון, ובו דיון בחייהם, יצירותיהם ועיקרי משנתם של ראשי האקדמיה וחבריה הראשונים לאחר מות אפלטון; אריסטו וממשיכיו, ובו דיון בנודע ובגדול בתלמידיו של אפלטון, אריסטו, באסכולה הפילוסופית שייסד (הליקיאון/הפֶּרִיפַּטוֹס) ובממשיכי דרכו בה.
"יורשי אפלטון; אריסטו וממשיכיו" הוא הספר השלושה עשר בסדרת "זמן לפילוסופיה" בנהר ספרים בתרגומו של אברהם ארואטי. זהו הכרך הרביעי בתרגום יצירתו הגדולה של דיוגנס לארטיוס; קדמו לו "שבעת החכמים"; "סוקרטס וממשיכיו"ו"אפלטון".
אל הספר