הספר פסיכואנליזה ובודהיזם עוסק בהשוואה בין חשיבתם של פסיכואנליטיקאים כגון פרויד, קליין וביון, לבין תפיסת העולם הבודהיסטית. מן הצד הבודהיסטי הספר סוקר את הזרם של הבודהיזם המוקדם (תרוואדה) וכמו כן את נקודת המבט של הזן-בודהיזם. אך ספר זה אינו עוסק באינטגרציה בין מזרח ומערב, או ביישומים של החשיבה הבודהיסטית בפסיכותרפיה, אלא בהנחות יסוד מטא-תיאורטיות. השאלה המרכזית הנתונה להשוואה היא על אודות צמיחה מנטלית והקשר בינה לבין אמת.
המושג "ידיעה", יחד עם המושגים "מודעות" ו"אמת", משמש תשתית הן לחקירה הפסיכואנליטית והן להגות הבודהיסטית. בשתי השקפות העולם הנבדלות הללו מוצגת בחינתה הביקורתית של יכולת הידיעה של האדם כמטלה מרכזית. אבל לא מדובר בבירור תיאורטי בלבד; נקודת השיתוף המושגית המשותפת לפסיכואנליזה ולבודהיזם היא ההנחה שלפיה ידיעה שיש בה ערך היא ידיעה טרנספורמטיבית, כלומר ידיעה שאמורה לחולל שינוי הכרתי עמוק באישיותו ובחייו של היודע. אולם נדמה שהפסיכואנליזה של התקופה הנוכחית הולכת וזונחת את תפקידה זה לטובת גישה פשטנית יותר וביקורתית פחות. בעידן שבו התרופה הפסיכיאטרית ופתרונות חומריים אחרים תפסו את מקומו של התהליך הממושך והמכאיב של הצמיחה המנטלית, יש בנקודת המבט הבודהיסטית של מושג ה"ידיעה" כמו גם בנקודת המבט של וילפרד ביון כדי להאיר מחדש את תפקידן של תורות ההכרה והנפש.
אל הספר