מניין הגיעו חיצי האהבה אל השירה העברית בימי הביניים? מיוון העתיקה? משיר השירים המקראי? ממדבריות חצי האי ערב טרום האסלאם? מאנדלוסיה? האם נדע אי פעם לענות על שאלה זו במדויק? ספרות מחקר ענפה אמנם נכתבה ביחס לשירת החשק והשפעתה של השירה הערבית על אחותה העברית באנדלוסיה, אבל עבדאללה טרביה מזמין אותנו להרחיב את ידיעותינו ביחסים המורכבים בין השירה העברית לשירה הערבית.
שמואל הנגיד, שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא, יהודה הלוי וטדרוס אבולעפיה מצטטים ללא מירכאות את המקרא, את משוררי הג'אהליה, את משוררי בית אומייה ובית עבאס במרחבי חצי האי ערב, בעיראק, בסוריה ובאנדלוסיה. לכן הקריאה בשיריהם היא קריאה פוליפונית; תוך כדי קריאת השירים מבצבצים ועולים ציורים, גיבורים, פרשנויות, יצירות וחוויות המוכרים לקוראים ממקומות אחרים. ספרו של טרביה מעשיר את עולמם של הקוראים באמצעות מילוי מאגר התודעה שלהם במרחבים ובדמויות מה4מרחב הערבי. חשיבותו של הספר בעיסוק בשירה הערבית האנדלוסית ובתרגום השירים לעברית. בתחום זה קיים חסר של ממש עבור קוראים וחוקרים שאינם מסוגלים לקרוא את השירים הערביים במקור, וכאן ישנה אפשרות לקבל טעימות רבות מהשירה הערבית המופלאה הזאת בתרגום נאמן למקור.
שירת החשק העברית אינה רק חיקוי לשירה הערבית ברובד הספרותי, אלא היא משקפת מציאות ריאלית בחברה היהודית. ספר זה מראה ומדגים את קיומה של מערכת יחסים של חשק והומו-ארוטיות בחברה היהודית בספרד ובמזרח, כשם שהתקיימה ברחבי האימפריה המוסלמית באנדלוסיה.
אל הספר