אהבת אלוהים עוסק באופן שבו התמודד תומס אקווינס, נזיר דומיניקני, פילוסוף ותיאולוג איטלקי בן המאה ה-13, עם שאלת היחסים בין אהבתו של אדם לעצמו לבין אהבתו לאלוהים. הנושאים הנידונים בספר נוגעים ישירות בלב לבו של הדיון התיאולוגי הנוצרי לדורותיו: סוגיית הזיקה העמוקה שבין האדם לאל בתיאולוגיה המבוססת על עובדת התאנשותו של האל בדמות אדם. קשה להעלות על הדעת דיון מעמיק בתיאולוגיה קתולית שיוכל להתעלם ממקומו של תומס אקווינס במחשבה הנוצרית כפי שהתגבשה בסכולסטיקה, וכפי שהיא מוסיפה להדהד בעת החדשה המוקדמת ומן המחצית השנייה של המאה ה-19.
עד כה לא קיים בשפה העברית מבוא שיטתי כלשהו למחשבה התומיסטית או להגותו של תומס האיש. תומס אקווינס פורץ גבולות של תחומי עיון, זמן ומקום; הוא פילוסוף ותיאולוג, המוצא שפה משותפת עם פילוסופים פגאניים בני העת העתיקה, עם פרשניהם הערביים, עם הוגים יהודיים ועם תיאולוגים נוצריים. זרה לו ההבחנה החדה בין תבונה לאהבה, בין עיון לאמונה כמו גם זו שבין טבע לחסד.
יוצר בראשית מתגלה בעולם, הניתן לפירוש רציונלי, בדבריו שהותיר בכתבי הקודש; נוצרי הוא אדם המקבל על עצמו עולם דיאלקטי שבין מציאות אלוהים – בבחינת אישיות שלמה בידיעתה ובאהבתה לעצמה – לבין מתת החינם, שבה נעשה האלוהים לאיש בישוע והקריב עצמו למען בני האדם; נוצרי הוא אדם המעיין בקורותיו לאור אמונתו בפוריותה של אהבת האלוהים את עצמו בהתאם לרז השילוש, מתוך ודאותו באהבתו חסרת המְצרים לבני האדם בהתאם לרז ההתאנשות והגאולה. לאורם של עיקרי אמונה אלה ביקש תומס אקווינס להתגבר על הפער לכאורה שבין דיאלקטיקה פורייה ברמת האלוהים – אהבה, שיתוף וחסד – לבין הסתירה העקרונית ברמתם של בני האדם שבין אנוכיות לבין אהבה לשמה.
אל הספר