מאז פרצה בקיץ 1789, הייתה המהפכה הצרפתית לא רק אירוע היסטורי שהתרחש בזמן מסוים ובמקום מוגדר, אלא גם מושג וסמל אוניברסלי: מהפכה זו נחשבת לאחד מאותם אירועים מכוננים שמעצבים את ההיסטוריה האנושית ומקנים לה מכלול שלם של רעיונות ומשמעויות לדורי דורות. מבין ההסברים הרבים לפרוץ המהפכה הצרפתית, דומה שבשאלת מקורותיה האינטלקטואליים כמעט שאין מחלוקת. במחשבתם של רבים הנאורות נתפסת כסיבתה האידיאולוגית של המהפכה, ואילו המהפכה – ראשית מימוש "פרויקט" הנאורות. הקשר בין הנאורות למהפכה נתפס כמובן מאליו: הנה הוגי הדעות – ממונטסקייה ועד רוסו, מוולטר ועד דידרו – תוקפים בכתביהם השנונים את סדרי השלטון בצרפת, הנה הם מערערים את אושיות האמונה הדתית ואת הבסיס האידיאולוגי של המלוכה האבסולוטית בחסד האל, והנה צאצאיהם – בני דור המהפכה – מיישמים את עקרונותיהם במציאות ההיסטורית, מסלקים את המלך ומכוננים רפובליקה נאורה וחילונית על בסיס הצהרת זכויות האדם והאזרח.
לנוכח הסבר משכנע זה, מפתיע לגלות שהוגי הדעות המרכזיים של הנאורות כלל לא חזו את המהפכה ולא תכננו אותה; הם נמנעו בשיטתיות מעיון במושג "מהפכה" ושללו התקוממות אלימה נגד השלטון. כלומר שהקשר בין נאורות למהפכה אינו קשר סיבתי פשוט, וספק אם אפשר לראות במהפכה מימוש "פרויקט" משותף של הוגי הנאורות.
מטרתו של הספר לבאר את קשריה של הנאורות עם המהפכה הצרפתית. ההיסטוריון עמוס הופמן מציע סינתזה פרשנית מעמיקה וחדת הבחנה של עיקרי הנאורות, תוך כדי דגש על התנאים הפוליטיים והחברתיים שאפשרו את צמיחתם; הוא מנתח את הקשרים בין הנאורות לבין המהפכה הצרפתית כתהליך יצירתה של תרבות פוליטית חדשה שבה הנאורות הפכה מפילוסופיה מופשטת לאידיאולוגיה פוליטית מורכבת, ואולי אף לכמה אידיאולוגיות אשר מתחרות על תמיכת הציבור.
אל הספר