פרק ב הרפובליקה הספרותית

מהפכה של הרוח 215 על מבוכה מסוימת של היסטוריונים שעוסקים בנאורות אך בה בעת רוצים להרחיקה מהמהפכה . היסטוריון כזה היה טוקוויל, שאהב את הגות הנאורות על סגנונה השנון ורעיונותיה הרציונליים, אבל שלל את המהפכה הצרפתית, או סבר, למצער, שהישגיה העיקריים אינם אלא מימוש של רפורמות שהמשטר הישן היה מבצע ממילא . אולם העיקר הוא שהן לפי גישת דארנטון והן לפי זו של שארטייה, הייתה הצטברות של כתבים רבים מסוגים מגוונים נגד המלוכה, והעובדה היא שלאחר 1780 למעשה נפרצו כל סכרי הצנזורה, וזכות הביטוי בכתב, כפי שמעיר מורנה, 160 כל אלה הפכו את המהפכה ל“מתקבלת על הדעת“ . הייתה למעשה נתונה . בכך אמנם אין הבטחה שמהפכה אכן תפרוץ, אך נוצרת אווירה שמאפשרת אותה ברגע שתהיה עילה לכך . 160 . . 1787 - 1715 Daniel Mornet, Les Origines intellectuelles de la Révolution française, Paris : Armand Colin, 1933, p . 432 עמוס הופמן 130 כך או אחרת, ארבעה מאפיינים בולטים בהגדרתו של בייל את הרפובליקה הספרותית : ראשית, הרפובליקה הספרותית היא מעין מבנה מקביל לחברה “הרגילה“, אשר נוטל לעצמו את הזכות לבקר את מנהגיה, דעותיה ואמונותיה ; שנית, ...  אל הספר