האם מתקיימים בישראל – בשעת חירום ובעיתות של שגרה – תהליכים סדורים של הערכת מדיניות ציבורית; האם קבלת ההחלטות ברמות הפוליטית והמינהלית מבוססת על תהליכים סדורים ועל תיאום בין השחקנים והארגונים השונים; וכיצד כל זה קשור ליכולת המשילות של מקבלי ההחלטות בישראל? עיקרו של מחקר מדיניות זה הוא קריאה ליישומה המיידי של הערכת מדיניות בזמן אמת, כזו המתקיימת לאחר רצף החלטות בעת ניהול משבר לאומי וכחלק מתהליך מדיניות סדור וארוך טווח, מתוך ראייה עכשווית ומפוכחת, אך גם צופה פני עתיד. המסמך מציע מודל להפקת לקחים לנוכח משבר הקורונה. מומלץ להשתמש בו - בהתאמות הנדרשות - גם במצבים אחרים של משבר לאומי מתמשך.
ודוק: משבר הקורונה הוא גם הזדמנות, שכן הוא יכול להיות חלון ההזדמנויות שדרכו תחלחל ההבנה לשדרת מקבלי ההחלטות שהגיעה העת לפעול, ליישם את המלצות המדיניות המוגשות כאן ולחתור לתרבות של הערכת מדיניות ותחקור שיטתי. מתודולוגיה מובנית או תרבות של הערכת מדיניות כמעט שאינן קיימות במערכות הממשל בישראל, ובמישור הלאומי אף נראה שלא היו קיימות בהן מעולם. ואם כך, אימוצו של מודל הערכת המדיניות המוצע כאן יש בכוחו להניע שינוי מהותי בתהליך הרחב יותר של קידום תהליכי עיצוב ויישום מדיניות ציבורית אפקטיביים.
אל הספר