מה עושה את המשפט הישראלי לישראלי? מדוע המילה 'יהודי' על הטיותיה נעדרת כמעט לחלוטין מן החקיקה הישראלית וכיצד הצליחה ישראל להתחמק מוויכוח זהות עקר ומסוכן ולעצב את אחת ממערכות המשפט העצמאיות, המקוריות והמתוחכמות בעולם? הספר משפט כחול-לבן מבקש לענות על שאלות אלה ועורך דיון מרתק על הקשר המורכב שבין הציונות ובין התרבות היהודית עברית.
משפט ישראלי נתפס בדרך כלל כמשפט שתוכנו ישראלי, אבל מהו תוכן ישראלי? זו שאלה בעייתית משום שזהות לאומית היא רעיון חמקמק: לכאורה קלה היא לזיהוי, אך לאמִתו של דבר קשה להגדירה או לבטאה בנורמות משפטיות. הספר משפט כחול-לבן עוקב אחר מאה שנים של ניסיונות נֶפֶל ליצור משפט שבבסיסו תוכן יהודי=עברי=ישראלי מוסכם: החל בניסיונות להקים בתי משפט עבריים ולעצב 'משפט עברי' בתקופת היישוב ועד המאמצים לקבוע בחוק יסוד שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי.
האם ויכוח התרבות והזהות תורם להגשמת הציונות וליצירת מערכת משפט מפותחת או שמא הוא מכשיל אותן? כדי להימנע ממלחמת תרבות, החליטו ראשי התנועה הציונית כבר בשלב מוקדם להדגיש את מרכיבי התרבות הלאומיים המשותפים והמקובלים על הרוב, למשל את השפה העברית ואת ארץ ישראל, ובו-בזמן להשתיק את מחלוקות התרבות והזהות בשאלת הגדרתם של משפט יהודי=עברי ושל מדינה יהודית, ולא לתת להן מבע במסמכי התנועה הרשמיים ובמפעליה. מכוח מדיניות רשמית-למחצה זו סירבה הנהגת היישוב להשתתף בוויכוחים בעניין עיצוב משפט בעל תוכן עברי-יהודי, ומדינת ישראל בתורה נמנעה מלחוקק חוקה כתובה וחוקים שיחייבו אותה להגדיר את זהותה.
על אף ההימנעות מוויכוח התרבות ואולי בזכות ההימנעות הזו, נוצרו בישראל מפעלי חקיקה, פסיקה וספרות משפטית מרשימים בהיקפם, בעומקם ובעצמאותם המחשבתית. המשפט הישראלי הוא ישראלי משום שהוא משפטם של ישראלים אוטונומיים המחוקקים את חוקיהם לעצמם, בעצמם, בשפתם ולפי הצרכים, האינטרסים והערכים שלהם. לא זו בלבד; המשפט בישראל גם עשיר בסמלים יהודיים מגוונים, שמופיעים בחקיקה, בפסיקה, בחוות דעת משפטיות ובלימודי המשפטים. למעשה, המשפט הישראלי הוא הגורם העיקרי המשנה את המשפט העברי מן הישיבות הדתיות מאות מתה, המוכרת באמת רק לכמה אלפי תלמידי ישיבה, לנורמה חיה שמשמשת מיליוני ישראלים – גברים ונשים – או לפחות זמינה להם כסמל חשוב של מורשתם וכצוהר פתוח ומזמין לתרבות היהודית.
אל הספר