תנועת 'מדע היהדות', שראשיתה בגרמניה בעשור השני של המאה התשע עשרה, הציבה אתגרים לא פשוטים לפני האורתודוקסיה היהודית במתודת הלימוד החדשה שאימצה כלפי מקורות היהדות ובמסקנותיה המחקריות, שערערו על ערכי מסורת בשם מקור סמכות אוניברסלי ונגיש לכול. כך נסדקה תמונת העבר המסורתית שלפיה, בין היתר, 'כל המצוות שניתנו למשה בסיני בפירושן ניתנו', כדברי הרמב"ם בראשית הקדמתו לחיבורו 'משנה תורה'. ספר זה עוסק בניסיונותיהם של מלומדים אורתודוקסים, בסוף המאה התשע עשרה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים, ליצור אלטרנטיבה אורתודוקסית ל'מדע היהדות', לא מתוך שלילה מוחלטת שלו אלא מתוך עימות מבוקר עמו ובחינה מחודשת של מסקנותיו. המחבר עוקב אחר צמיחת המחקר האורתודוקסי: הדמויות הבולטות במלאכת ביקורת זו, הלבטים שליוו את המלומדים האורתודוקסים, החלופות שהוצעו למחקרי 'מדע היהדות', המוסדות החדשים שהוקמו, והעימותים הפנימיים והקשריהם הפוליטיים. הוא מנתח את אתגרי הביקורת ואת דרכי ההתמודדות האורתודוקסיות עמם, ולבסוף דן בשאלת המשכיותה של התופעה. מי שמבקש להבין את הקשר הסבוך והמורכב שבין האורתודוקסיה למחקר הביקורתי של היהדות ימצא עניין רב בספר זה. '...חיבור זה הוא המחקר המקיף הראשון של המאמצים האורתודוקסיים להתעמת עם אתגר המחקר הביקורתי, לא על ידי דחייה מוחלטת, אלא על ידי קבלה חלקית ורביזיה נרחבת שלו. הספר מרים תרומה בעלת ערך לספרות ההולכת ומתרחבת על מדע היהדות' (פרופ' איסמר שורש). ד"ר אסף ידידיה הוא מרצה במנהל המכללות של אוניברסיטת בר-אילן. מחיבוריו: 'בתי מדרש נוסח אשכנז זיכרונות של בוגרי הסמינרים לרבנים בגרמניה ובאוסטריה' (תש"ע), ומאמרים על האורתודוקסיה היהודית ויחסה למודרנה
אל הספר