נמצאו 170 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: ז'ורז' דידי-הוברמן
תיאור: באוגוסט 1944 הצליחו אנשי זונדרקומנדו להבריח מאושוויץ ארבעה תצלומים שצילמו בחשאי כדי להעביר לעולם משהו ממוראות המחנה. ז'ורז' דידי־הוברמן מביט בתמונות אלה, דימויים המבקשים להעיד על הזוועה. הוא קורא אותם כאקט של התנגדות, אל מול כוחו המוחץ של משטר המכוון לא רק להשמדתם של בני אדם, אלא גם להשמדת כל זכר לאותה השמדה; תצלומים שחולצו למרות הכול מתוך מציאות שהוקדשה למחיקתם של צלם האנוש, הזיכרון והדמיון. ראשיתו של הספר בפולמוס שעוררה בצרפת תערוכה שבה הוצגו ארבעת התצלומים. דרך הדיון המרתק שהוא מפתח כמענה למי שביקרו אותו בארסיות על הערך האנושי המיוחד שמצא בדימויים אלו, ז'ורז' דידי־הוברמן קורא תיגר על שיח דוגמטי המתיימר לשלול מהם ממד כלשהו של עדות או של ייצוג. בדרכו המעמיקה והמרגשת, המיטיבה להפיק ניצוצות רעיוניים משילוב של משאבי ידע מגוונים, הוא מבקש להשיב לארבעת התצלומים את כבודם ולטעון כי הם מגלמים את המשטר הכפול העומד בבסיסו של כל דימוי: הדימוי הוא תמיד חסֵר אך הכרחי, נוגע באמת ונגוע בעמימות – קרע, הבזק, שריד שחולף ביעף ומייצר למרות הכול ידע, זיכרון ונראוּת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: ג'ורג' פולדס, שיצירותיו לא נחקרו מעולם ואף לא זכו לחשיפה ראויה, הותיר אחריו מורשת ציורית מפעימה. הדיוקנאות העצמיים, שצייר במהלך חייו, הם נושא מרכזי והרה משמעות באמנותו. דיוקנאות אלה מזמנים הצצה מרתקת לעולם פנימי עשיר ונדיר. פולדס היה ונותר עד יומו האחרון אדם מאמין. הוא לא חדל לשאול שאלות, ללמוד ולחפש אחר הטוב, הפשטות והשלמות שבאמת הפנימית, אך בד בבד חש כי אלה חומקים לעד מהשגתו.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: אריק להב-ליבוביץ
תיאור: הטופוגרפיה של העריכה הוא מסמך מעשיר ומַחכּים על העריכה בכל שלביה. אריק מתאר את הסיפורים מבפנים בגובה העיניים, ברצינות או בהומור ותמיד בכנות כובשת. הספר מצייד את הקורא בשלל כלים ותובנות, אך לא פחות מכך מעניק השראה ליוצרים ולאוהבי היצירה באשר הם.
הוצאת אסיה
מאת: חנה פרוינד-שרתוק
תיאור: אמנים ואמניות לא מעטים פוצעים ומענים את עצמם בשלל דרכים, לעיני קהל נחרד ונגעל או מול מצלמה. ספר זה מציע הסבר לשאלה: למה הם עושים את זה לעצמם? חנה פרוינד-שרתוק דנה במעמדן הייצוגי והמוסרי של הפגיעות הקיצוניות בגוף, ומראה כיצד מעשה אמנות הופך למעשה של מחאה והתנגדות במציאות חברתית מקוממת. מיצגי הגוף הרדיקליים, החורגים שוב ושוב ממה שמוסכם ונחשב לסביר, מזמנים את הצופים בהם להיות עדים להתעמרות ולהרס המחקים את המתרחש במציאות ־ בהקשר ייצוגי של מעשה אמנות מובהק, שבו הצופים–העדים נקראים לחשוב מחדש באופן ביקורתי על מושגי הצדק והמוסר הנחשבים למקובלים. הפרק האחרון של הספר מוקדש לאופני ההופעה המיוחדים של אמנות הגוף הרדיקלית בישראל, וכולל ראיונות עם אמנים ואמניות העוסקים בה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רן בראון
תיאור: מקום לפעולה: כוריאוגרפיה עכשווית בתיאוריה ובמעשה מסכם מפעל ייחודי של מחקר שהתקיים בכלים, שבמרכזו התבוננות בתהליכי יצירה, ניסוח שלהם וחשיפת מורכבותם. הספר מציג כתיבה מקורית על פרקטיקות כוריאוגרפיות עכשוויות, לצד דיון בתיאוריה עדכנית של מחול. מקום לפעולה קורא להכרה בערך ההתבוננות בתהליך היצירתי, ולא רק בתוצר האמנותי המתקבל בסופו. התבוננות זו מאפיינת את הכתיבה במאמרים שבאסופה, והיא מאפשרת דיון בשאלות היסוד של היצירה הכוריאוגרפית ושל אמנות המחול בכלל, ובנעשה בתחום זה בישראל בפרט. היא מאפשרת לבחון, לצד מניעים וכוונות של יוצרים בישראל, גם כיווני התפתחות אפשריים. באסופה מופיעים מאמרים פרי עטם של ליאור אביצור, איריס ארז, רן בראון, נאוה פרנקל ורותם תש"ח, המציגים נקודות מבט חדשות על עשייה הכוריאוגרפית ומציעים עיסוק במחול כתחום המקיף סוגי ידע שונים, תוך התכתבות עם מגוון שדות מחקריים: היסטוריה, סוציולוגיה, פילוסופיה, חינוך, בלשנות, פסיכולוגיה, לימודי מגדר, ביקורת תרבות ועוד.
הוצאת אסיה
מאת: אתי בן-זקן
תיאור: בספר זה ממזגת אתי בן זקן בשפה אישית וישירה בין מבט תיאורטי לבין חוויה מעשית ואישית במוסיקה, ספרות, תיאטרון, פולקלור, אמנות חזותית ובינתחומית, וכותבת בגילוי־לב גם על פחדי הבמה, שיתוף הפעולה האמנותי עם בן־זוגה והאתגרים העומדים בפניה כאמנית בישראל.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רויטל איתן
תיאור: מי אתה יוסי יזרעאלי? במאי? מחזאי? מורה? ממציא שיטה? שחקן? משורר? ילד נצחי? אמן שנוי במחלוקת? נוקשה? לבבי? מצחיק? מקורי ללא תקנה? ככל הנראה גם וגם ועוד גם אחד. במשך 50 שנה ממשיך יוסי יזרעאלי (יליד ירושלים 1938) לתהות, לחפש תשובות ובעיקר לעורר שאלות באמצעות יצירתו התיאטרונית המגוונת. ריקוד העקרב הוא מסע המתחקה אחר יצירתו הנרחבת של אחד מאנשי התיאטרון החשובים ביותר, הפועלים בישראל מאז שנות ה־ 60 של המאה הקודמת. באמצעות סקירה וניתוח של עשרות הפקותיו התיאטרוניות; ביאור שיטתו המקורית לפענוח טקסט דרמטי; ותוך כדי רפרוף ביוגרפי בנקודות ציון אישיות משמעותיות בחייו — מעלה הספר תמונה כוללת ומקיפה של היוצר ויצירתו. בספר מופיעים טקסטים מקוריים של "ספרי בימוי", עקרונות "שיטת יזרעאלי", חומרים ויזואליים ייחודיים, ראיונות עם מיטב אנשי התיאטרון בארץ שעבדו עם יזרעאלי: ליא קניג, דוד שריר, רוני תורן, אופירה הניג, משה בקר, אורי וידיסלבסקי, מוטי לרנר, גד קינר ונוספים; וכן תיעוד שיחות על תהליכי יצירה, שהתקיימו במהלך למעלה משלוש שנים בין יוסי יזרעאלי לרויטל איתן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: לארי אברמסון
תיאור: יצירתו המקורית של לארי אברמסון (יליד 1954 ), לצד פעילותו רבת השנים כמחנך וכמי שמשמיע את קולו למען דו–קיום שוויוני בין ישראלים לפלסטינים ונגד פגיעה בחופש הביטוי, עשו אותו לדמות מרכזית ומשפיעה בשיח האמנות והתרבות של העשורים האחרונים. אמנותו משלבת שפה אסתטית ייחודית ובחינה ביקורתית של יחסי הגומלין בין האמנות ובין הקשריה ההיסטוריים, החברתיים והפוליטיים. הכתיבה - הן כאמצעי לחקירה אישית והן ככלי לניסוח פומבי של מחשבה תיאורטית - מלווה את עבודת הסטודיו של אברמסון מראשית דרכו. כתיבתו נעה במיומנות בין סוגות ספרותיות שונות, החל בפורמטים עיוניים אקדמיים, דרך אפוריזמים אלגוריים ועד לכתיבה פיוטית אישית, והיא מוגשת כאן לראשונה כמשנה מרובדת, ממוינת וסדורה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רודי לרמנס
תיאור: לנוע ביחד בוחן את שלל האתגרים המגוונים של המחול העכשווי באמצעות שילוב מקורי של חקר מחול וסוציולוגיה. חלקו הראשון של הספר מציע ניתוח קונספטואלי-תיאורטי כתשתית לניתוחן של עבודות מחול חלוציות, המעניקות לו השראה, בחלקו השני, המחבר מספק הצצה אינטימית לסצנת המחול העכשווי הקוסמופוליטית של בריסל ולתהליך היצירה, השיתופי בחלקו, של אן תרזה דה-קירסמאקר, הכוריאוגרפית הבלגית המוערכת, ושל להקתה. רודי לרמנס, סוציולוג, מבקר מחול בלגי ומורה בבית הספר למחול ,P.A.R.T.S. נמנה עם התיאורטיקנים המעטים שהצליחו לגבש תפיסה משולבת הבוחנת את המחול כפרקטיקה אסתטית וחברתית כאחת.
הוצאת אסיה
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: נעמה וילוז'ני
תיאור: כיצד דימו לעצמם יהודי ארץ־ישראל ויהודי בבל את השדים בשלהי העת העתיקה? מה הייתה צורתם הפלסטית של השדים, זכרים ונקבות, ובאילו אמצעים יצרו אותם יהודי התקופה? עד כמה הושפעו היהודים מאמנות הסביבה? מה בין האיסור לעשות פסל ותמונה בהלכה היהודית לבין הציורים הנועזים שעל קערות ההשבעה הארמיות מבבל? ומדוע צורת הביטוי החזותית של המאגיה בבבל שונה מזו שבארץ־ישראל? על שאלות אלה ואחרות מנסה ספר זה, על אמנות יהודית אחרת, לענות. אמנות שוליים נסתרת זו, המוצגת על לוחות מראה שנעשו להגנה מפני עין הרע, על לוחיות קמע ועל קערות השבעה ששימשו בעשייה המאגית, היא צוהר ייחודי אל העולם המרתק של המאגיה היהודית בבבל ובארץ־ישראל בתקופת התלמוד. חלקו הראשון של הספר דן בסגנון האמנותי וברקע האיקונוגרפי של הציור על חפצים מאגיים יהודיים מארץ־ישראל ומבבל. חלקו השני עוסק בקשר שבין הציורים ובין הטקסטים המאגיים על אותם החפצים ובשאלת היסוד: מהי אמנות מאגית ומה מקומה בעולם המושגים היהודי בתקופת התלמוד? בסופו של הספר קטלוג מפורט של הממצאים הארכאולוגיים שעליהם ביססה המחברת את מחקרה.
יד יצחק בן-צבי
מאת: רמזי ברט
תיאור: מחול פורק עול בוחן את עבודתם של אמני מחול עכשווי פרוגרסיבי באירופה מאמצע שנות התשעים ועד 2015. באמצעות הצבתם בהקשר ההיסטורי והפוליטי של הנאו-ליברליזם ומדיניות הצנע, הוא טוען שאמנים אלו פיתחו גישה אתית-אסתטית המשתמשת בפרקטיקות מחול כאתרי התנגדות לאידיאולוגיות שולטות, וכי עבודתם מעידה על התעקשות על דרכים אלטרנטיביות לחשוב ולחיות. בתגובתם למתקפה הבלתי פוסקת מצד הנאו-ליברליזם על הערכים הרדיקליים העומדים בבסיס עבודתם, אמנים אלה מכירים בכך שהם חולקים בפועל משאב של מאגר משותף. כך, שעה שהמחול העכשווי נהפך לשוק מסחרי, הם, לעומת זאת, מעריכים את המידה שבה הוא מתפקד כמשאב משותף. עבודות המבצעות זאת, טוען הספר, פורקות את עול המחול. מחול פורק עול מציע דרכים חדשות להבנת עבודות מחול אירופיות עכשוויות מהזמן האחרון באמצעות חיבורן להקשרים החברתיים, הפוליטיים והתיאורטיים שלהן.
הוצאת אסיה
מאת: מייקל צ'כוב
תיאור: מייקל צ'כוב, 1955-1891, שחקן, סופר ובמאי תיאטרון פנומנלי שפיתח טכניקת משחק מעוררת השראה ותשוקה. לשחקן פורש בפני הקורא את גישתו הרדיקלית למשחק של מייקל צ'כוב, את סגנון העבודה הפשוט והפרקטי שלו ואת הטכניקות הבסיסיות לפיתוחו. אלה יושמו בהצלחה על ידי דורות של שחקנים מקצועיים ברחבי העולם, שאימנו כך את דמיונם וגופם להגשמת הפוטנציאל שלהם במלואו. ספר זה רוענן והורחב על ידי מאלה פאוורס, והוא כולל גם פרק על הג'סטה הפסיכולוגית, מאמר ביוגרפי מאת מאלה פאוורס והקדמה מאת דוד זינדר. תִרגם לעברית אופיר דואן, שחקן, יוצר ומורה למשחק שהתמחה בשיטה מעל לעשור.
הוצאת אסיה
מאת: קנת גרוס
תיאור: אנו מפיקים מהבובה תענוג ופחד. היא יכולה להיות משחק ילדות תמים, או להפוך לאמצעי של מאגיה ופולחן, אשר מסוגלת לתקשר עם רוחות ואלים. בובה יכולה להיות מצמררת, חשאית, דוממת ובאותה עת גם מלאת רוח חיים, תנועה וקול. הבובה מתגלה בספר זה כיצור רעב, מפתה ומשחית, שד וליצן. חשיפת חייה הנסתרים נוגע ברגשות העדינים ביותר ומעורר שאלות ותהיות על קיומנו, בני האנוש, באמצעות בבואתן של הבובות, ומעמידה במבחן את מה שאנו באמת יודעים על המציאות בה אנו חיים.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: דיק מק'קאו
תיאור: רודולף לאבאן (1958-1879) היה חלוץ של מחול ושל תנועה, שיישם את רעיונותיו בצורה נרחבת יוצאת דופן: מתעשייה ועד תיאטרון, מחינוך ועד תרפיה. לפי אמונתו של לאבאן, אפשר להבין את בני האדם באמצעות תצפית בדרכי התנועה שלהם, והוא המציא שתי שיטות משלימות לתיווי של הצורה ושל האיכות של התנועה. מקראה זו מציעה סקירה מקיפה של הכתבים של לאבאן, והיא כוללת קטעים מחמשת ספריו באנגלית ומארבעת כתביו בגרמנית, שחוברו בשנות העשרים ומתורגמים כאן לראשונה. על בסיס מחקר ארכיוני באנגליה ובגרמניה, המקראה עוקבת אחר התפתחות רעיונותיו פורצי הדרך באמצעות מגוון של מסמכים, לרבות מכתבים, מאמרים, תמלילי ראיונות וספרו שטרם פורסם מאמץ והתאוששות. הספר מתאר • את ניצני הקריירה שלו בגרמניה ובשווייץ בעשור השני של המאה העשרים. • את נסיקתו לתהילה בגרמניה בשנות העשרים כמורה למחול, כוריאוגרף ויוצר של אירועי מחול פומביים. • את יישום רעיונותיו בתיאטרון, בחינוך, בתעשייה ובתרפיה לאחר הגירתו לאנגליה ב-1938. כל פרק כולל הקדמה קצרה, המספקת רקע והקשר ומחדדת ומבארת מונחי מפתח. בחירת הקטעים והצגתם התבצעה בידי מומחי לאבאן המובילים בעולם.
הוצאת אסיה
מאת: בויאנה צוואיץ’
תיאור: כוריאוגרפיה של בעיות שופך אור על מערכת היחסים בין הפילוסופיה של ז'יל דלז למחול ולמופע הנסייניים בעבודותיהם של שבעה כוריאוגרפים אירופאיים מובילים: קסבייה לה רואה, ג'ונתן בארוז, בוריס שרמץ, אסתר סלמון, מטה אינגווארטסן, יפטה ואן דינטר ויאן ריטסמה. השילוב בין ניתוח עמוק של שבע העבודות פורצות הדרך, בהן Self Unfinished מאת לה רואה (1998) ו-Weak Dance Strong Questions (2001) מאת בארוז וריטסמה, לבין דיון פילוסופי בגוף, בתנועה ובזמן במופע, כמו גם ברעיונות כמו תיאטרליות, היפעלות, אימפרוביזציה ותהליך, מגלה את יכולתה של הכוריאוגרפיה "להביע" מחשבה. כוריאוגרפיה של בעיות כוללת קומפוזיציה של נתקים בין תנועה, גוף ומֶשֶך במופע במטרה להכות את התחושתיות בהלם שיקשה על יכולת הזיהוי. הספר מציע תובנה מעשית על אודות חומרי היסוד של הכוריאוגרפיה: הוא מאפשר לצופים, מנוסים ומתחילים כאחד, לבחון בפרוטרוט כיצד יצירה, ביצוע ונוכחות, במחשבה כמו גם בפרקטיקה, ממציאים כיום מחדש את המופע והמחול.
הוצאת אסיה
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: עמית גיש
תיאור: "חורבות מן ההווה" משרטט את מסלולי הנדודים של בונקרים צבאיים, שמאז ראשית המאה העשרים משוטטים בהתמדה על פני הגלובוס: בונקרים שראשיתם בדרום אפריקה של מלחמת הבורים ואחריתם בחומת ההפרדה שהקימה ישראל לאורכם של השטחים הכבושים, ואשר בתווך הוקמו באלפיהם לאורך גבולות צרפת, אנגליה וגרמניה, לחופי האוקיינוס האטלנטי, ובפנים הארץ של אלבניה תחת שנות הדיקטטורה הקומוניסטית. על־אף שסימנים של הרס והזנחה גורמים להם להיראות כשרידיו של עידן קדום, הבונקרים הללו הם חלק בלתי נפרד מתקופתנו אנו: תוצר של פורענויות המאה העשרים, חלל שבו מהדהדים עדיין קולותיהם הנשכחים של אלו שאכלסו אותם, ושל אלה שנגדם הופנו. בהכילם את עוביו של החומר ואת פגיעותו לנוכח הזמן, הבונקרים הם נופים ארכיטקטוניים של יופי מוזר, שובה לב; צורה אסתטית יקרת ערך, השופכת אור על פגיעותם ועל שבריריותם של מפעלות האדם, כדי לפתוח, מתוך החורבן והאלימות, אפשרויות חדשות של עבודת זיכרון.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אור תשובה, דניאל הייבלום
תיאור: העיסוק המסמא בתוכן דוחק את הנחיצות לבחון ולערער את הידע הפוליטי שברשותנו דווקא באמצעות שאלות העוסקות בתשתית, במנגנונים ובתהליכי ייצור ויישום. לשם כך אנו פונות לשדה התרבות החזותית כמרחב אלטרנטיבי העשוי להעניק מפתחות לקריאה ולהפעלה מחודשת של התבניות והמנגנונים שבאמצעותם אנו רוכשים ומקנים ידע. במילים אחרות – אנו מבקשות להמיר את החיפוש המתמשך אחר נרטיב אלטרנטיבי בחיפוש אחר אלטרנטיבה לנרטיב, כפרקטיקה פוליטית חיונית. אנו חיים בתקופה של פוסט־אמת וריבוי אמיתות, של גלובליזציה מואצת שמביאה לשבירת גבולות אך גם להתמוטטות הדמוקרטיה ולריאקציה של מדינת הלאום. בהקשר המקומי, המאבק בין הנרטיבים השונים שמבנים את החיים בישראל־פלסטין מגלם תפקיד משמעותי בשימור הסכסוך וגורר עמו ניסיונות חוזרים ונשנים של האשמת האחר בביצוע עוול היסטורי. על רקע מציאות החיים העכשווית בישראל, אנו מבקשות להניח בצד, ולו לרגע, את העיסוק המתמשך שהיא מספקת לנו בנרטיבים היסטוריים ולאומיים ולהציע מבט אחר, החורג מעיסוק בתכני הנרטיבים עצמם.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: סיון רג‘ואן שטאנג, נועה חזן
תיאור: מהי תרבות חזותית? מה נכלל בחקר התרבות החזותית, בעולם בכלל ובישראל בפרט? לראשונה בעברית, הספר תרבות חזותית בישראל נדרש לנושאים אלה, תוך התייחסות ביקורתית לשינויים תרבותיים, כלכליים ופוליטיים שעוברת החברה הישראלית. ציורים ובניינים, מוזיאונים וארכיונים, סרטים וכרזות, בולים וגלויות, תצלומים, תהלוכות, תערוכות ואפילו מכוניות, שעוצבו בישראל והתקבלו זה כבר כחלק בלתי נפרד וכמו־טבעי של המרחב המקומי, מוצגים ב־ 21 מאמרי הספר לצפייה ביקורתית מחודשת. כן נכלל בספר תיק עבודות של אמניות מקומיות עכשוויות, המציבות שאלות בנוגע לסדר החזותי וליכולתן לחתור תחתיו.
מאת: דב שוורץ
תיאור: קובץ מאמרים זה עוסק בסוגיות מתחום השירה, הספרות, הפסיכולוגיה, הפילוסופיה והאמנות. בכל מאמר נידונה שאלה שחוצה את גבולות תחומי-הדעת, וייחודו של הדיון נעוץ בשימוש מגוון במתודות מתחומי חקר התרבות בניתוח טקסטים ויצירות אמנות. הכותבים הם מרצים בתכנית ללימודי פרשנות ותרבות ביחידה ללימודים בין-תחומיים שבאוניברסיטת בר-אילן. הספר מוגש כמחווה למייסד התכנית ומנהלה לאורך שנים רבות, פרופ' אבי שגיא.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: יעל נתיב, הודל אופיר
תיאור: "כשאני רוקדת, לרגע אחד, כמה שניות קצרות, אני שוכחת הכול. את כל הבעיות, המבחנים והדברים הקטנים שמעצבנים אותי, ומתמסרת כולי לתנועה שדרכה אני מביעה את מי שאני. כשאני רוקדת אני נותנת את כולי, אני כאילו נמצאת בעולם אחר לגמרי שקצת קשה לתאר אותו במילים. אני כאילו מתעלה מעל לכל הדברים היומיומיים ומוצאת פורקן רגשות ענק. זו באמת הרגשה של התעלות, מעל לעולם ומעל לעצמך". (תלמידת כיתה י"א) "כל פעם יש לי את ההרהורים האלה, בגלל הגוף שהוא כל כך חמקמק, הפכפך ובלתי צפוי, עד מתי אני אוכל להמשיך לתפקד כמורָה בתחום הזה. זו חרדה שבהחלט מלווה אותי. בתור אחת שכל-כך מתעסקת במה יהיה, אני תמהה מה יהיה. אני רוצה לדעת שיהיה. יהיה המשך, שהוא יכול לקבל צורה ופנים שונות, אבל שאני אמשיך להתעסק עם הגוף, עם התנועה. נורא חשוב לי. ושאני אוכל מתישהו לבטא את עצמי מבחינה אמנותית דרך התחום הזה. שתהיה לי פריבילגיה כזאת". (מורה למחול, 39 ) העיסוק בריקוד בקרב ילדות ונערות בישראל הוא תופעה רחבת היקף, ועל-פי הסימנים הרבים היא עוד הולכת וגדלה. ילדות ונערות רבות מרקע תרבותי, עדתי, סוציו-אקונומי וגיאוגרפי שונה, פונות ללימודי ריקוד; נשים-רוקדות שרכשו השכלה גבוהה מקימות ומנהלות בתי ספר למחול, מלמדות ויוצרות בתחום. בתי ספר תיכוניים מקיימים מגמות מחול לבגרות, ובתי ספר יסודיים מעשירים את תכני הלימוד בהם בתנועה ומחול. אחורי הקלעים של עולם הריקוד האמנותי בישראל מתרחב ותוסס, המדינה רוקדת. אולם למרות ייחודה והיקפיה זכתה זירה חברתית-חינוכית זו, שצבעה המגדרי מובהק, אך למעט תשומת לב מחקרית. הספר סדקים של חירות, השוזר את מחקריהן של שתי חוקרות, מציע מבט אתנוגראפי עשיר ומקורי על שדה החינוך למחול בישראל בראשית האלף השלישי. המחברות בוחנות את התנאים הסוציו-תרבותיים שבהם מתקיים חינוך לריקוד, את משמעות הריקוד והוראת הריקוד עבור נערות צעירות ונשים, את הכוח והסוכנות הטמונים בגוף הרוקד ובו-בזמן את גבולות הכוח ואת השוליות הנכרכים בעיסוק במחול. מרחבי הפעולה של רוקדות ומורות נחשפים לאורך הספר כמרחבים צרים, שלמרות שוליותם וזניחותם מאפשרים מידה של חופש, גופניות ואקזיסטנציה שאינה מתממשת או מתאפשרת במרחבי חיים אחרים. הכותבות רואות בספרן המשותף נדבך נוסף בדיאלוג שהן מקיימות ביניהן, ומעשה פמיניסטי מתוך עמדה אידיאולוגית המניחה שידע נוצר בין אנשים מתוך שיתוף ושילוב ביניהם.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רמזי ברט
תיאור: תיאטרון מחול ג'דסון בוחן מחדש את המחול הרדיקלי האקספרימנטלי שהוצג בתחילת שנות השישים בכנסיית ג'דסון בדאון-טאון מנהטן. רמזי ברט סוקר את סדר היום האמנותי החדש שהכתיבו טרישה בראון, סטיב פקסטון, איבון ריינר ועמיתיהם לריקוד לאור התפתחויות באמנויות החזותיות. לצד מעקב אחר המשך הקריירה שלהם, המחבר מתאר כיצד הרעיונות שהם פיתחו בדבר הגוף והנוכחות הפרפורמטיבית תרמו להתפתחותו של המחול האקספרימנטלי באירופה, למשל בעבודתם של פינה באוש, אנה תרזה דה-קירסמאקר וז'רום בל. הספר מסתמך על מחקרים חדשים בתחומי המחול והיסטוריית האמנות ומציע בחינה מעמיקה של התקופה, המאפשרת זווית ראייה חדשה לכל המתעניינים בהיסטוריה-תיאוריה-פרקטיקה של המחול ושל אמנות האוונגרד.
הוצאת אסיה
מאת: דיוויד לינץ'
תיאור: רעיונות הם כמו דגים. אם רוצים לתפוס דג קטן אפשר להישאר במים רדודים. אבל אם רוצים לתפוס דג גדול, צריך להגיע למעמקים. לדגים במעמקים יש יותר עוצמה וטוהר. הם גדולים, מופשטים ויפהפיים. הדגים שאני מחפש, אלה שמשמעותיים לי במיוחד, הם אלה שיכולים להיתרגם לקולנוע. אבל יש כמה וכמה סוגים של דגים ששוחים שם למטה; דגים שמתאימים לכל. לתפוס את הדג הגדול מעניק לאוהביו של דיוויד לינץ' את ההזדמנות המיוחלת להבין לעומק את החזון היצירתי האישי של היוצר המסקרן והאניגמטי, ובאותה מידה זהו ספר רב-השראה שיכול להעשיר את כל מי שמתעניין או עוסק בתהליך יצירה כזה או אחר.
הוצאת אסיה
מאת: דיוויד מאמט
תיאור: דיוויד מאמט, מהמחזאים הגדולים בני זמננו, מאמין שהנטייה לדרמה טבועה בנו - אנחנו עושים דרמה מכל דבר, החל במזג האוויר וכלה בבחירות הקרובות. הדחף הדרמטי הזה הוא אמצעי להכניס היגיון בעולם סתמי, ולהגן על עצמנו מפני חוסר המשמעות בחיים. בשלושה שימושים לסכין הוא מלמד איך להבדיל בין כתיבת דרמה טובה לחלופות הכוזבות שלה. הוא מזכיר לנו, ככותבים, מה תפקידנו האמיתי ועומד על כך שכתיבה משובחת אינה נעשית קלה עם הזמן. הוא מבין כמה קשה להתקדם ממערכה אחת לאחרת, כמה קשה לפצח את המסתורין של דיאלוג טוב, את פעולותיה של דמות, ומבקע עבורנו את הקשיים האלה בכלים פילוסופיים ופרקטיים כאחד. שלושה שימושים לסכין היא מסה מחשמלת על אמנות כתיבת המחזות כמו גם עבודה מקורית מרשימה על מוסר תרבותי. "זה טבענו כחֶברה, כבני אנוש... לאהוב לשקר, לשקר לאחרים, לשקר לעצמנו... ובַדרמה יצרנו את ההזדמנות להתמודד עם השקרים שלנו. כי נושא הדרמה הוא השקר. ובְסוף הדרמה האמת – שהתעלמנו ממנה והכחשנו אותה. וכך אנחנו יודעים שהדרמה הסתיימה." - מתוך הספר
הוצאת אסיה
מאת: אנדרו יואיט
תיאור: בעזרת המושג "כוריאוגרפיה חברתית" אנדרו יואיט ממחיש כיצד הכוריאוגרפיה לא הייתה רק מטאפורה למודרניות, אלא גם תכנית מבנית לחשיבה על ארגון חברתי מודרני ולעיצובו. השילוב של היסטוריית המחול עם תיאוריה ביקורתית, מוביל אותו לתפוס את האידיאולוגיה כמגולמת ומבוצעת בגוף, ולא רק כמתכונת הכרתית מופשטת. הקישור בין המחול והאסתטיקה של תנועת היומיום – כגון הליכה, מעידה וצחוק – לבין תפיסות היסטוריות של סדר חברתי מאפשר לו לשפוך אור על פולמוסים מרקסיסטיים בדבר הזיקות שבין אידיאולוגיה לאסתטיקה. יואיט מתמקד בתקופה שבין אמצע המאה התשע-עשרה לתחילת המאה העשרים ובוחן רקדנים וחוקרים חברתיים בגרמניה, בבריטניה, בצרפת ובארצות הברית. הוא סוקר את טענותיהם של כותבים כגון שילר, אדורנו, ברנדנבורג, בלוך וקרקאואר וחושף את השינוי המחשבתי שלהם בקשר לתנועת גופים מתפיסה של משחק כמצב של חירות אנושית לתפיסה של עבודה כהגשמתו של הפוטנציאל האנושי המגולם בגוף או כהתנכרות לו. במסגרת בחינתן של תפיסות שונות, יואיט מציג את סוגיית המגדר במרכז ומגייס את המחול ואת תנועת היומיום לחשיבה מחדש על אודות הזיקה שבין אסתטיקה לסדר חברתי.
הוצאת אסיה
מאת: דבורה ג'ואיט
תיאור: "בספרה המבריק מעניקה לנו דבורה ג'ואיט גישה חדשה להיסטוריה ולביקורת של המחול. במקום להתבונן במחול כמקובל – היא מתבוננת בחברה שבה צומח המחול. בסיוע רעיונות של אמנים ושל הוגי דעות בני התקופה, היא מבהירה את התמורות בטעם – מהסילפידות האלגנטיות והשמיימיות של תחילת המאה התשע-עשרה ועד לדמויות המיוסרות במחול של שנות השמונים. לקוראיה, ג'ואיט פוקחת את העיניים ופותחת את המחשבה לפלאיה של אמנות המחול מרובת הפנים."
הוצאת אסיה
מאת: הלן תומס
תיאור: הגוף, מחול ותיאוריית תרבות בוחן את שפע הזיקות שבין צורות שונות של מחול לבין העניין הגובר בגוף במחקרי חברה ותרבות. באמצעות המחול עומד הספר על האפשרויות ועל המגבלות הכרוכות בפרשנות של הגוף בתיאוריית החברה והתרבות. הספר פותח בדיון בבעיות הקשורות לגוף בתיאוריית החברה והתרבות. הוא סוקר בצורה ברורה ותמציתית את השאלות התמטיות החשובות שמובילות את המחשבה על הגוף, ומאמץ לשם כך נקודות מבט פמיניסטית, סמיוטית, פוסט סטרוקטורלית ופוסט מודרנית. דרך דיון באתנוגרפיה כמתודולוגיית מחקר המגולמת בגוף, עובר הספר לחלקו השני, המתמקד בגוף הרוקד. בחלק זה חושפת בחינה מדוקדקת של צורות, של הקשרים ושל מסורות של מחול ושל משטרים גופניים – מהבלט הקלאסי ועד לתרבויות הרייב – כיצד המחול מנסח ביקורות תרבותיות וחברתיות, וכן מהווה תחום עשיר, ובלתי ממופה יחסית, למחקר ולהמשגה של גופים מביעים.
הוצאת אסיה
מאת: אן דאלי
תיאור: איזדורה דנקן זכתה בתהילה בינלאומית והשפיעה על דורות של נערות ושל נשים אמריקאיות, אך המיתוס הרומנטי שנטווה סביבה הותיר כמה שאלות ללא מענה: מה ראו הקהלים שלה על הבמה, ומה הייתה תגובתם לכך? אילו חלומות ואילו חששות שלהם היא הציגה? מדוע היה הריקוד של דנקן מושך כל כך? הגוף הרוקד, הגוף הטבעי חושף את המארג של דנקן בזרמים החברתיים והתרבותיים של תקופתה: המוסרנות של העידן הפרוגרסיבי, הרדיקליות האמנותית של גריניץ' וילג' לפני המלחמה, הפחד מזרים של שנות העשרים, זיקותיה לפמיניזם ותפיסתה מושתתת הגזע של "אמריקה".
הוצאת אסיה
מאת: גבי אלדור
תיאור: במשך שנים עוקבת גבי אלדור אחר אוהד נהרין – כוריאוגרף, אמן והמנהל האמנותי של להקת בת-שבע – אחר עבודתו, מסעותיו עם להקתו והתפתחותו כאמן מרתק, מהחשובים בעולם. יצירותיו של נהרין זוכות להערכה בעולם כולו, והישגיו זיכו אותו בשלל פרסים, בהם פרס ישראל, פרס אמ"ת, פרס בסי ואות לגיון הכבוד הצרפתי. הספר בוחן את יצירותיו של נהרין ומנסה לקשור דרך שיחות את קורות חייו עם התפתחות יצירתו. אין זה מחקר שיטתי, אלא תיעוד מתמשך, משאלה להתחבר להשראה שבבסיס יצירתו. באירוניה מסקרנת תופסת השפה מקום חשוב בעבודתו של נהרין, הן בטקסטים המלווים את המחול והן בטקסטים-לעצמם שכתב. הגאגא – שפת התנועה שהוא פיתח – מיועדת לרקדנים וללא-רקדנים גם יחד, והשימוש במילים הוא שמניע בה את עולם הדימויים הפיזיים, הוא שמדריך, שמזמין לפעולה. בין השפה המילולית, המוסיפה רובד לעבודתו, ובין אילמותו של הגוף הרוקד נמתח פער, ופער זה הוא שדה המחקר של המחברת. בספר משולבים צילומיו של הצלם גדי דגון, המתעד את נהרין ואת יצירותיו לאורך השנים.
הוצאת אסיה
מאת: ניוהול מארי אן סנטוס
תיאור: מרי ויגמן – יוצרת, רקדנית בעלת נוכחות בימתית כובשת ומורה חדשנית – הייתה מהמובילות של מחול ההבעה, המכונה גם מחול חופשי, גרמני וטוטאלי. יחד עם אמנים נוספים יצרה את מהפכת התנועה ששינתה את פני המחול בין שתי מלחמות העולם. מופעיה המרתקים, חקירות התנועה ותיאוריות המחול שלה השפיעו גם מעבר לגבולות גרמניה. במסעותיה בארצות הברית היא הביאה את בשורת המחול החדש וגרמה, יחד עם יוצרים כמו רודולף פון לאבאן וקורט יוז, לשינוי שהשפיע על המחול העולמי. "כל אדם הוא רקדן," ,אמרה, וסירבה להירארכיה השמרנית של הבלט ולמוחצנות שלו. מושפעת גם מן המיסטיקה ומתרבות אסיה, יצרה את ריקוד המכשפה המפורסם, תוך שימוש במסכה וכלי הקשה ואת קינת המתים במסורת מקהלת תנועה עם שימוש בקול ובטקסט. עם עלית הנאצים לשלטון היה עליה להתמודד עם ההתערבות הפוליטית ביצירה האמנותית ובגינוי ריקוד ההבעה מטעם השלטון. מעמדה בתקופה זו עדיין שנוי במחלוקת.
הוצאת אסיה
מאת: שרון אהרונסון-להבי
תיאור: חיבור זה עוסק במופעי תאטרון וביצירות אמנות ישראליים המתבססים במישרין על מפגש עם התנ”ך. הקשר הייחודי של התרבות העברית והישראלית עם התנ”ך כטקסט מכונן מבחינה רעיונית, פילוסופית, היסטורית, דתית, ספרותית, לשונית ותרבותית הוא בסיס טעון ומורכב ליצירות שעניינן סוגיות חברתיות אקטואליות בנות הזמן והמקום. ההיכרות של היוצרים והצופים עם המקור התנ”כי הופכת את המרחב התאטרוני הישראלי לזירה מאתגרת, ודרך העיבוד האמנותי של התנ”ך נשאלות בה שאלות על זהותה של החברה, על אופני הגדרתה ועל יחסה אל האחר שבקרבה. החיבור דן במחזות — יעקב ורחל, בבימוי משה הלוי (תיאטרון האהל, 1928 ); ייסורי איוב, מאת ובבימוי חנוך לוין (התיאטרון הקאמרי,1981); פרויקט התנ”ך (“ויאמר. וילך”; “וישתחו. וירא”), בבימוי רנה ירושלמי ( 1995 , 1998 ); ובעבודות הצילום המבוימות של עדי נס — סיפורי התנ”ך (מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007 ).
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: מיכאל ליבמן
תיאור: בספר הזה, שהוא פרי מחקרים בתולדות האמנות לסגנונותיה, נעשה ניסיון להציע מעין מורפולוגיה של הפיסול האיטלקי של ימי הביניים והרנסנס. המחבר מבקש להציג דוגמאות חדשות לגישה הצורנית לחומר. אבל יצירת האמנות נתפסת כאובייקט שהאמן צר את צורתו, ועל ידי הצורה האמן מביע את תפיסת העולם שלו, את רעיונותיו, ואת הבנת משימתו. כלומר מבדיקת הצורות מתגלים גם הסגנון וגם הרעיון של יצירת האמנות. בספר יוחד פרק לסוגים ולסוגות ולתפקידים הבסיסיים של יצירות הפיסול — הפיסול הכנסייתי הדתי, הפיסול של מצבות הקברים, והפיסול החילוני. פרק אחד יוחד לתבליט בימי הביניים וברנסנס. עוד פרק יוחד לפסל היחיד ולפיסול הקבוצתי — הפסל בזיקתו אל הבניין ואל החלל הפתוח; פיסול בהיקף מלא: כיווני צפייה; “שיפוט העין“: הפיסול כתופעה אופטית; הקומפוזיציה של הפסל ושל הפסל הקבוצתי. הפרק האחרון עניינו בתפיסה של יצירת הפיסול — “השפה הפלסטית“; אור וצבע. בפרק הסיכום הקצר נידון הפיסול האיטלקי לעומת אסכולות אמנות בארצות שמעבר לאלפּים.
מוסד ביאליק
מאת: רחל סוקמן
תיאור: מסכת חייו ויצירתו של האמן–משפטן, מרדכי אבניאל, מרתקת, וחושפת צייר, שהשקפת עולמו הציונית ומעורבותו בחיי היישוב בארץ, מראשית שנות ה– 20 ועד שנות ה– 80 של המאה ה– 20 , חד הן. ספר זה פורש לראשונה מסמכים היסטוריים מתקופת בצלאל, שטרם פורסמו, לצד מסמכים, המעידים על עבודתו של אבניאל כשליח לקונגרס הציוני, וכן מסמכים מקוריים, שאִפשרו הכנסת תיקונים בסיפור קורות חייו ופועלו ודיוק בפרטי הפרטים. ספר זה רואה אור ערב פתיחת התערוכה "אבניאל מבצלאל" בגלריה משרד בתל אביב, המבקשת להשיב את אבניאל לנוף התערוכות המקומי, מתוך תקווה לפצות, ולו במקצת, על חסרונו של אבניאל, המסמן, יחד עם אמני התקופה בציור הישראלי, את הזרם, שזכה לכינוי "המופשט הלירי". הוא מתעד מבחר סמלי של עבודות — מתקופת בצלאל ועד לציורי הכנרת, ירושלים, חיפה, הרי הגליל וצפת — בבחינת מועט המעיד על המרובה. העבודות מוצגות במתכונת נושאית, ולא כרונולוגית. לגבי מרביתן קיימת בעיית תִארוך, בעיקר משום שאמני התקופה לא הקפידו לתארך את ציוריהם בעת עשייתם; גם במקרים שבהם נרשמה השנה, לא אחת דהה ציון זה עם השנים. העבודות בספר נבחרו מתוך אוספים פרטיים, ועל כך שלוחה תודתי לאספנים: עילית שטנגל סלומון; יואב סלומון; יהושע )ג'וש( סלומון; נועם מועלם יוסף; משפחת בנציון וצילה נתניהו; בית אבא, ארכיון אב"א אחימאיר, רמת גן; דן בירנבוים.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם.
כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי.
מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: שושנה וייך-שחק
תיאור: ספר זה הוא מחווה למסורת יהודית נושנה הנשמרת וחיה עד היום. בתקופה בה שולטת הנטייה להמיר את הישן בחדש — ואת החדש בחדיש יותר — ד"ר שושנה וייך־שחק, מוזיקולוגית מומחית לשירת יהודי ספרד, מזמינה את הקוראים לצאת למסע בעקבות אוצר הרומנסרו; אותו אוסף שירֵי־סיפור אשר מגורשי ספרד נצרו עמם לאורך הדורות, העשירו וזימרו במנגינות מיוחדות, רבות רבדים, סולמות ומקצבים. מדובר באוצר תרבותי שלם ועשיר; כל שיר נושא עמו סיפור רב עוצמה — לעתים דרמטי, לעתים רומנטי, ותמיד מרגש. לקוראי הספר צפוי מסע רצוף גילויים — כל ביקור מחודש ביצירות צופן רובד נסתר נוסף, בין אם מדובר בהיבט התוכני — גילוי משמעות פילוסופית או מוסר השכל, ובין אם בחשיפת רובד חדש במבנה המוסיקלי — פן מרתק בפני עצמו
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: גדעון עפרת
תיאור: הספר "השיבה אל השטעטל" מכנס ארבעים פרקי עיון בזיקותיה הרבגוניות של האמנות הישראלית לדורותיה לעולמו של "היהודי הישן". שלא כמסורת הציונית של "שלילת הגלות", זו שהצמיחה מגמות מודרניסטיות באמנות הישראלית שמבקשות להתנתק מן הזיכרון היהודי, הוסיפו אמנים רבים בישראל לאשר את הקשר האישי והציבורי לעיירה היהודית, למשקעי הפוגרומים, לבית הכנסת, לגלות, למסורת, לארון הספרים היהודי. "השיבה אל השטעטל" מזמן יחד את אבות האמנות הארצישראלית עם נכדיהם, מודרניסטים שאינם מתכחשים עוד לדיאלוג התרבותי הבלתי נמנע בין ה"יהודי" ל"ישראלי", ובין המסורתי-הדתי למודרני-החילוני. לא מעט אמנים ותיקים שהתעקשו על דיאלוג שכזה, הודחו במחוזותינו אל השוליים ונידונו לשכחה, והספר מבקש להבטיח את זכרם. לעומתם, רבים מהצעירים יותר נעים זה כשלושים וחמש שנים, מאמצע שנות השבעים, על גל גואה של התפייסות עם התכנים היהודיים, כמשתקף ביצירתם של מיכל נאמן, משה גרשוני, מוטי מזרחי, חיים מאור, מיכאל סגן כהן ואחרים. בשעה שהספר "השיבה אל השטעטל" רואה אור, כבר רבים מאוד הם האמנים הצעירים בישראל – דתיים כחילוניים – הדולים מן הפולחן היהודי וממאגרי המדרש, הקבלה, התנ"ך צורות ותכנים לעבודותיהם. הספר מבקש להתחקות על השורשים העמוקים של מגמה עכשווית זו, שגם אם הוכחשו בעולם האמנות הישראלי, הם ראויים להישמר בזיכרון התרבותי הקולקטיבי.
מוסד ביאליק
מאת: תמר ברגר
תיאור: יער של צמודי קרקע, עם גג רעפים אדום וגמלון וחלונות אנייה וחצר מרוצפת ועמוד כדורסל וכד חרס גדול ואורן לימוני וחניה ורחובות ששמותיהם שמות פרחים. או שורה של וילות מגודרות היטב, הנגלות באורח חלקי בלבד ורק בהצצה, עם גג רעפים כחול ושוב חצר מרוצפת ואורן לימוני וברֵכת שחייה. או מרחבים גיאומטריים של בתים דו־ או תלת־ או שמונה־ או תריסר־קומתיים או יותר, בתוך ערים ובשוליהן, לאורך כבישים רחבים וכיכרות, בין פארקים וגנים. וגם מערכות של דרכים ואולמות אירועים ותחנות דלק וקניונים ומרכזי תעסוקה ואתרי בילוי ומרכזי ספורט ופארקים. ודֶקים מעץ ומרצפות אקרשטיין ורהיטי גינה של כתר פלסטיק. תמר ברגר  יוצאת מן החוויה הפרוורית הביוגרפית שלה ומשוטטת באוטוטופיה, המרחב הישראלי הפרוורי של זמננו: מרחב מופרט, מבוסס מכונית, מתפשט והולך וניכר מאוד לעין. בסדרה של נסיעות, המובילות בתורן לעצירות ולהרחבות תאורטיות, היא מתארת ומנתחת את המרחב הזה, בניסיון להבין אותו לעומקו ובאמצעותו להכיר עוד זווית של הישראליות
הקיבוץ המאוחד
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם.
כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי.
מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם.
כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי.
מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: ירון זליכה
תיאור: פרופ' ירון זליכה מוכר בציבור כאחד הכלכלנים החשובים בישראל, ששימש בעבר - בגיל צעיר מאוד - כחשב הכללי של משרד האוצר. הספר שלפנינו מפנה זרקור אל פָּן פחות ידוע באישיותו של זליכה: הוא איש אשכולות, ספוג בתרבות ובידע, ובקיא מאוד בהיסטוריה של הקולנוע.
עיון ראשוני בספר עלול להטעות: זליכה פורשׂ לפני הקורא פנורמה רחבה של סרטים ויוצרים שונים, רובם  הפנתיאון העולמי של הקולנוע. למראית עין נדמה שסדר המאמרים הוא מקרי, או שרירותי. אבל עיון מעמיק יותר מעיד על כך שלמחבר השקפת עולם בהירה ומנומקת, אותה הוא מביא לידי ביטוי באמצעות הסרטים שבחר לכתוב עליהם ובסדר שקבע להם בספר.
ירון זליכה הוא חובב קולנוע מושבע. את הסרטים שבחר הוא סוקר ומנתח בהקשר של אמנויות אחרות, כמו ספרות, שירה, תיאטרון, אמנות פלסטית וגם אל מול דיסציפלינות אחרות, כמו פילוסופיה, פיזיקה, פסיכולוגיה, מרקסיזם, פאשיזם, ומקורות עבריים, בהם התנ"ך והתלמוד - כשמעל כל אלה מרחפת רוחו הסוערת של הכותב, שהוא כלכלן בעל עמדה חברתית ברורה, לוחם בשחיתות, חסר פשרות מול יריביו, כשם שהוא אנושי ורחום כלפי הציבור הישראלי הרחב. בספר שלפנינו מפליג המחבר אל מחוזות שאינם מקובלים בדרך כלל אצל חוקרי קולנוע ישראלים, ואולי גם זרים. השקפת עולמו החברתית מבצבצת מדי פעם בהתייחסותו לסרטים מסוימים, אבל אהבתו לקולנוע והידע הרחב שלו בתחום זה מאפשרים לו ולקוראים לבחון במבט אחר - לא פעם מפתיע מאוד - סרטים קלאסיים שהם נכסי צאן ברזל של אמנות הקולנוע, ושלכאורה כבר נכתב עליהם כמעט הכול. לפעמים נשזרת בכתיבתו גם נימה אישית, כמו במאמרו על 'הקונפורמיסט' של ברטולוצ'י, שם הוא מדבר בגלוי על היחס הקשה שזכה לו מצד עמיתיו כששימש חשב כללי באוצר, ואינו מסתיר את כעסו ותסכולו על כך שבשל יושרתו האינטלקטואלית קמו לו יריבים, ואפילו אויבים, מכל קצות הקשת הכלכלית– חברתית–פוליטית של המדינה. כאמור, יש היגיון בחוסר הסדר לכאורה של הדברים כפי שהמחבר מעמידם כאן. הוא לא כותב על הסרטים בהתאם לרצף כרונולוגי כלשהו, ואינו מחלק אותם לנושאים וז'אנרים. אדרבא, הוא בורא לנגד עינינו מבנה ליניארי מקורי, המאזכר את מה שמקובל לכנות בעולם הספרות כ'ספרות משווה', ולכאורה מציע כאן 'קולנוע משווה'.
הקיבוץ המאוחד
מאת: תומס אלססר, בועז חגין
תיאור: בעשורים האחרונים, תאגידי הבידור והמדיה הבינלאומיים שבסיסם בארצות הברית הם הרווחיים ביותר בעולם, והם דואגים להפיץ את הקולנוע האמריקאי בכל רחבי תבל. יש הגורסים שהקולנוע האמריקני לא השתנה באופן מהותי מאז ימי קזבלנקה והקוסם מארץ עוץ ושכללי הקולנוע ההוליוודי הקלאסי חלים עליו גם היום. אחרים רואים בשוברי הקופות העכשוויים אוסף חסר היגיון וריקני של יריות,פיצוצים,חייזרים וגרפיקה ממוחשבת שנועד בעיקר למכור מוצרים נלווים, ולדעתם הקולנוע האמריקני איבד את היכולת שהייתה לו בעבר לגולל סיפור לכיד.

מול שתי תפיסות אלה,מציג ספר זה שיטת הניתוח של חוקר הקולנוע תומס אלסטר, אשר גורס שבאמצעות דיון בזיכרון, טראומה ופנטזיה אפשר לפרש מחדש את המשמעויות שעולות מהקולנוע האמריקני העכשווי. ההיבטים שבהם הסרטים מתקשים כביכול להיצמד לכללים של הוליווד הקלאסית הם גם אלה שמאפשרים לקולנוע זה לעסוק בבעיות בעברה של ארצות הברית אשר ממשיכות להטריד אותה גם בהווה ולחפש דרכי פעולה כדי להתמודד עם האתגרים הצפויים לה בעתיד.

בין הסרטים שבהם דן הספר: מיסטיק ריבר, שתיקת הכבשים, ג'יי אף קיי - תיק פתוח ,פורסט גאמפ,בחזרה לעתיד, ספרות זולה, להציל את טוראי ראיין, האחות בטי וממנטו.
האוניברסיטה הפתוחה
מאת: בני בן-דוד
תיאור: מה עומד מאחורי הצלחתה המתמשכת של הקומדיה הרומנטית? בעיני חוקרים רבים, היא מייצגת, יותר מכל ז'אנר אחר, את השינויים שהתחוללו ביחסים החברתיים והאינטימיים בחברה המערבית במרוצת המאה ה־ 20 .
ספר זה מציע ניתוח היסטורי, אידיאולוגי ומגדרי של ז'אנר הקומדיה הרומנטית האמריקנית, שנוצר בהוליווד בין 1934 ל־ 2000 . ההיבט ההיסטורי בספר מתייחס הן למושג הז'אנר עצמו והן להיסטוריה הספציפית של הקומדיה הרומנטית. ההיבט האידיאולוגי עוסק במשמעויות הפוליטיות של הזוגיות, האהבה והרומנטיקה. ההיבט המגדרי נידון בעיקר דרך העיסוק בשאלת יחסי הכוח הדינמיים בין המינים ובסוגיות של זהות מינית, הקוראות תיגר על גבולותיו ההטרוסקסואליים הנורמטיביים של הז'אנר.
האוניברסיטה הפתוחה
מאת: מוטי רגב
תיאור: הסוציולוגיה של התרבות ממקמת את תחומי היצירה ואת שיפוטי הטעם בסביבתם החברתית. כענף ידע סוציולוגי היא אינה מבקשת להעריך או לשפוט את התרבות ואת האמנות, אלא מציעה תובנות בנושאים כמו הקשר שבין טעם באמנויות ובמוצרי צריכה לבין מעמד חברתי וסגנון חיים, היחסים בין תרבות פופולרית לבין תרבות גבוהה, מאפייני התרבות הפוסטמודרנית, הסביבה הארגונית של ייצור התרבות והאמנות, ואופיה של הייחודיות התרבותית הלאומית בעידן הגלובליזצה התרבותית.
ספר זה, הרואה אור במסגרת קורס בסוציולוגיה של התרבות באוניברסיטה הפתוחה, מציג את עיקרי הידע הסוציולוגי בנושאים אלה ואחרים לאור גישות תאורטיות מרכזיות. לצד גישות כמו אסכולת פרנקפורט, אסכולת בירמינגהם וגישת ייצור התרבות, מקדיש הספר שני פרקים לפריסת גישתו התאורטית של פייר בורדייה לתחום התרבות ולמחקרים ששאבו את השראתם ממנה.
האוניברסיטה הפתוחה
מאת: יעל מונק
תיאור: גולים בגבולם: הקולנוע הישראלי במפנה האלף מנתח את הקולנוע הישראלי העלילתי, בהקשר היסטורי ותמטי, בשנות העשור התָחוּם בין דעיכת האינתיפאדה הראשונה בתחילת שנות התשעים לפרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 . בניגוד למאורעות המטלטלים שהתרחשו בזירה הציבורית, ובראשם רצח רבין, העמיד הקולנוע הישראלי את החוויה הסובייקטיבית מעל חוויית הלאום והתמקד בזהויות הפרטיות ובמקורותיהן, בקהילות הסמויות מן העין. באמצעות ניתוח הבולטים שבסרטי העשור, מבקש ספר זה להצביע על האופן המורכב ורב־הפנים שבו הניח הקולנוע הישראלי של שנות התשעים את היסודות לקולנוע הטראומה של שנות האלפיים. הסרטים הנידונים בספר: אדי קינג ; איה, אוטוביוגרפיה דמיונית  ; דברים ; האח של דריקס ; הגמל המעופף ; החברים של יאנה ; החיים על פי אגפא  ; המרחק  ; הקיץ של אביה ; זולגות הדמעות מעצמן ; חולה אהבה בשיכון ג'  ;  לילסדה ; לנגד עיניים מערביות  ; מלח הארץ  ; מר באום  ; נישואים פיקטיביים  ; נקודת תצפית ; עפולה אקספרס  ; קלרה הקדושה  ; שדות ירוקים  ; שחוּר  ; שמיכה חשמלית ושמה משה
האוניברסיטה הפתוחה
מאת: שרון אהרונסון-להבי
תיאור: מגדר ופמיניזם בתיאטרון המודרני עוסק בסגנונות בולטים בתיאטרון הפמיניסטי ובאופני ייצוג וגילום של נשים ונשיוּת על בימת התיאטרון. חלקו הראשון של הספר דן בצורת הייצוג הריאליסטית מנקודת מבט פמיניסטית וממחיש את האופנים שבהם דרמה בתוך מרחבים ביתיים, דמויי מציאות, מאפשרת התמודדות עם דילמות האופייניות לחייהן של נשים. חלקו השני של הספר עוסק בהשפעת סגנון התיאטרון האֶפִּי (ברכטיאני) על זרמים שונים בתיאטרון הפמיניסטי, ומראה כיצד תיאטרון המדגיש תיאטרליות במכוּון, חושף את מאפייני המגדר כהבניות תרבותיות. חלקו השלישי של הספר עוסק בהיתכנות של תיאטרון "נשי", ובניסיונות ליצור שפת תיאטרון פמיניסטית חלופית. חלקו האחרון של הספר מציג את תחום המופע, שבמסגרתו אמניות־ מופע מופיעות בזהותן העצמית.
פרקי הספר מלוּוים בדיון בהגותן של חוקרות מרכזיות בתחום התיאטרון הפמיניסטי, איליין אסטון, ג'ודית באטלר, ג'יל דולן, אלין דיאמונד, הלן סיקסו, אליסה סולומון, סו־אלן קייס ועוד. כן נידונים בספר מחזות ומופעי תיאטרון שהועלו בעולם ובישראל, מאת הנריק איבסן, סוזן גלספל, רנה ירושלמי, דֶבּ מרגולין, מריה איירין פורנס, קריל צ'רצ'יל, תמר רבן ואחרים.
האוניברסיטה הפתוחה
הצג עוד תוצאות