נמצאו 494 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: שושנה זאבי
תיאור: כתב העת למוזיקה ותרבות פעימות פותח צוהר אל עולם המוזיקה והמחקר המוזיקולוגי בתוך הקשריו לשיח התרבותי העכשווי בארץ. המשתתפים בכתב העת קשורים בתחום המוזיקולוגיה – חוקרים וסטודנטים מתקדמים, מלחינים ומבצעים. המאמרים מכוונים לקהל מגוון: למוזיקאים, למוזיקולוגים ולכל שוחרי מוזיקה, לא/נשי ספרות, אמנות וקולנוע ולחוקרי חברה ותרבות.
הנושא בחוברת מס' 6 של "פעימות" בוחן את נושאי הזמן, תודעה ומבנה במוזיקה. הגיליון כולל מאמרים הבוחנים תחושת זמן, תשוקה, צורה מעגלית וזמן מרובד אצל מלחינים כמו פרסל, וגנר, שנברג ומסיאן.
רסלינג
מאת: שושנה זאבי
תיאור: כתב העת פעימות מהווה צוהר אל עולם המוזיקה והמחקר המוזיקולוגי בתוך הקשריו לשיח התרבותי העכשווי בארץ. המשתתפים בכתב העת קשורים בתחום המוזיקולוגיה – חוקרים וסטודנטים מתקדמים, מלחינים ומבצעים. המאמרים מכוונים לקהל מגוון: למוזיקאים, למוזיקולוגים ולכל שוחר מוזיקה, לאנשי ספרות, אמנות וקולנוע ולחוקרי חברה ותרבות.
הנושא בחוברת מס' 4 של "פעימות" הוא אופרות ישראליות, מחזמר ישראלי, מוזיקה במחזה ישראלי ומופע יחיד של שחקנית-מוזיקאית-ישראלית בנושאים יהודיים.
רסלינג
מאת: שושנה זאבי
תיאור: הנושא בחוברת מס' 2 של "פעימות" הוא הדו–שיח המתקיים בין הספרות ובין המוזיקה. אף על פי שכל אחת מהן נטועה בתוך עקרונות אסתטיים שונים וייחודיים, הן מתמזגות לישות אחת ברגע המופלא של השירה. זהו דו–שיח שבו נארגים הקול האנושי והקול של הכלי למסכת מורכבת, שבה משתלבים הרעיונות של המשורר עם הרעיונות המוזיקליים של המלחין. שניהם נרתמים למאמץ משותף כדי לתת מבע רגשי ורעיוני לגוונים השונים שהקול והצליל נושאים במלאכת האריגה המשותפת.
מלאכת האריגה הנרקמת בין הספרות למוזיקה העסיקה ומעסיקה מלחינים כל הזמנים. כל תקופה נתנה פירוש אחר לחיבור בין המילה ובין הצליל, לדרך בה הספרות מאצילה משפתה הפואטית על המוזיקה ולדרך שבה מושגי יסוד מוזיקליים ניטעים בספרות. בין שלל המחקרים שנעשו על הדו–שיח בין שתי אמנויות, אציג את הרעיון שהעלה רולאן בארת, הפילוסוף הצרפתי המאה ה– 20 , ובו הוא טוען שמקור ההשראה של שתי האמנויות הוא אורפיאוס, משורר והזמר המיתולוגי, שהעז להיכנס לעולם השאול כדי להחיות את אהובתו להחזיר לדמותה את ממשותה המוחשית. בארת טוען שמסעו הבלתי אפשרי - בקע בקולו את דממת המוות ולתת ממשות לישות ערטילאית - הוא הכוח המניע את השירה ואת המוזיקה, שימשיכו להתקיים כל עוד ימשיך אורפיאוס לשיר את שירת הכיסופים הנצחית שלו.
רסלינג
מאת: שושנה זאבי
תיאור: כתב העת פעימות מהווה צוהר אל עולם המוזיקה והמחקר המוזיקולוגי בתוך הקשריו לשיח התרבותי העכשווי בארץ; פניה הרבות של המוזיקה ניבטות אלינו מתוך הופעותיה בכל תחומי החיים, התרבות והחברה.
המשתתפים בכתב העת קשורים בתחום המוזיקולוגיה – חוקרים וסטודנטים מתקדמים, מלחינים ומבצעים. המאמרים מכוונים לקהל מגוון: למוזיקאים, למוזיקולוגים ולכל שוחר מוזיקה, לאנשי ספרות, אמנות וקולנוע ולחוקרי חברה ותרבות.
כל אחת מחוברות כתב העת תתמקד בנושא אחד, או בשני נושאים הקשורים זה בזה, כך שתתאפשר פרישׂה רחבה של הגות ופרשנות שתאיר את הנושא מכיווני מחשבה שונים. בחוברת הראשונה שישה מאמרים ובהם תנועה מהמוזיקה אל מפתנם של תחומי תרבות נוספים. המאמרים מוקדשים לדיון בריתמוס, שהוא יסוד מכונן במוזיקה – הן על פני השטח והן בעומק היצירות – ומעניק ליצירה המוזיקלית איכות מופשטת ומוחשית.
רסלינג
מאת: גרסיאלה בן-דרור
תיאור: ילקוט מורשת כרך 99 (2018) הוא גיליון חגיגי לציון 70 שנה למדינת ישראל, שמרכזו בחינה רב־זוויתית של חיי ניצולי השואה בישראל: מהדור המייסד של “מורשת” ומורשתו, דרך קיבוצי שארית הפלטה בתנועת השומר הצעיר, ועד ניתוח תהליכי תיעוד והנצחה (כולל מבט משווה על פועלן של מרים נוביץ ורחל אוייבך), שאלות של זיכרון קיבוצי (למשל בקיבוץ לוחמי הגטאות), ועיון מחדש בעדויותיו של יצחק (אנטק) צוקרמן. לצד זאת, הגיליון מרחיב את המבט גם לקבוצות וזהויות שנדחקו לשוליים בשיח הישראלי—כמו זיכרון מלחמת העולם השנייה בקרב יהדות צפון אפריקה דרך אמנותם של יוצרים מזרחים בני הדור השני, ונקודת מבטם של יוצאי לוב שהיו ילדים בתקופת השואה—ואפילו דיון מפתיע בהשפעת השואה על יחס שלילי לכלבים בחברה היהודית בישראל.
בחלק “חקר השואה והאנטישמיות” מופיעים מאמרים שמחברים בין היסטוריה, תרבות וידע: “ספרים עקורים” כסוכני זיכרון והשבתם במרכז אירופה; דיוקן של פרדי הירש כמחנך ומגן ילדים; דיון אינטלקטואלי על השפעת “פסיכולוגיית העמים” של וילהלם וונדט על תורת הגזע הנאצית; ושאלה פרובוקטיבית על “מדיקליזציה” של השואה דרך תפקיד רופאי האס־אס והרצח הרפואי. בהמשך יש מאמר על דו״ח גסטפו הנוגע לאולגה בנריו, מדור “תיעוד ועדות” עם קטע מיומנו של המחנך חיים אהרן קפלן (אפריל–מאי 1942), ולבסוף מדור ביקורות ספרים.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: גלעד מאירי, רוני סומק, נצר לאו, ספיר יונס
תיאור: גיליון מיוחד של כתב העת ננופואטיקה, שנוצר בשיתוף פעולה עם מיזם 929 - תנ"ך ביחד, מוקדש לפרויקט הכתיבה הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית, שנחתם אמנם באופן רשמי במאה השנייה לספירה, אולם נקרא בעיניים אקטואליות מדי יום ביומו ומכאן ממשיך להיכתב על ידי קוראיו ופרשניו.
"בחרנו לספר את הסיפורים והדמויות שבין השורות ומאחורי הקלעים של התנ"ך – לגזור, להדביק, לשחק וללוש את חומרי הספר הקדוש והשפה העברית, מתוך שובבות וחופשיות ספרותיות" נכתב עם פרסום הגיליון, שערכו ספיר יונס, נצר לאו, רוני סומק וגלעד מאירי.
בספר בראשית מסוכמים ימיו של אדם הראשון: וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת. הרב דני סגל, שנכנס בימים אלה כראש מיזם 929, רואה במספר שנות חייו של האדם – 930, הוכחה שהאדם תמיד גדול יותר מהספר, קצת יותר מ-929 פרקי התנ"ך. ננופואטיקה 43 – התנ"ך הפרק ה-930 הוא ניסיון לקרב את התנ"ך אל האדם, לצמצם את הפער בין 929 ל-930. "במובן זה", נכתב עם צאת הגיליון, "אנחנו יוצרים אוונגרד תנ"כי, בתקווה למסמס את המרחק בין התנ"ך והספרות, וביניהם לבין המציאות והחיים. ליצור קרבה אינטימית עם הטקסט, החייאה שלו ושל הדמויות המופיעות בו, קרבה מאיימת עם המקודש והנשגב".
מאת: נצר לאו, ספיר יונס
תיאור: בננופואטיקה 42 יש 52 יוצרים ויוצרות ו־ 75 יצירות, מתוכן 9 תרגומים מ־ 3 שפות שונות (אנגלית, ספרדית ופרסית). התרגומים מלמדים שאנו זקוקים גם לייבוא של תשובות מחוץ למציאות הארצית שלנו והמרחק מאפשר לנסות להבין לְמָה אנו זקוקים כאן.
בגיליון חזרו על עצמם שירים מבית החולים (רומי גנון, דורית ויסמן), סיפורים על אקדחים (סטרנא הודיה טנג'י, שי שניידר־אילת), יצירות שעוסקות בנוף ובטבע (רעות וויספר דרבי, וו. ס. מרווין, עמרי נריה, חררדו לוין ועוד), יצירות שפונות אל הספרייה, הספרים או השפה (איתן דקל, אמיר חרש, ליאור מעין, רוני סומק) ויצירות שעיסוקן זיכרון (שחף ארז, גליה ברס, עדנה גורני, ענת זכריה, רועי שטרן).
מאת: נצר לאו
תיאור: בחרתי לעסוק בגיליון הזה בניקיון כדי לתת קול לאפשרות הזו ולקרוא דרך היצירה הספרותית לפעולה חברתית ואקטיבית. זהו זמן רחצה. כולנו צריכים לצלול למים טהורים ולצאת נקיים יותר. פעמים רבות הדיבור על ניקיון השיח נוטה לכיוונים של שלום, פשרות, ויתורים והסכמות, אבל ניקיון הוא גם פעולה של אמת, חלק מכוחו של הדיבור הנקי שהוא אומר את האמת, בלי מסכות, בלי ייפוי או ניסיון להסוות. אמת קשה, ברורה וניצחת שאי אפשר להסב את המבט ממנה. אפשר לזהות משהו מהקשר הזה בין ניקיון ואמת בטקסט של נועה שקרג’י בגיליון. הקריאה להתנקות היא גם קריאה לדבר אמת, לומר דברים תמימים וישרים מתוך דיוק וחוסן פנימי.
היצירות בגיליון פועלות את הפעולה הזו. דרך הדיבור על פעולות ניקיון, כמו ניקיון אחרי הילדים (אלעד נבו, אבישי דדון־רווה, קים מידן, עפרי בייבה, אביב פטר), שמירה על ניקיון הסביבה והטבע (טל ניצן, אפרת חרמוני, צדוק עלון), ניקוי הבית (מירלה משה־אלבו, שורי חזן), או ניקיון באמצעות רחצה בים (חגית גרוסמן, ליהיא רבינוביץ'), הן אומרות את האמת, הפשוטה והגלויה, על גידול ילדים, על נבכי הנפש ועל כאבי הזמן.
מאת: גלעד מאירי, עידן ברייר
תיאור: ברזיל, ארץ טרופית יפה, ארץ של ים, קרנבל, גיטרה טובה וכדורגל, מוכרת לכל ישראלי. חובבי מוזיקה מכירים היטב שירי בוסה נובה, שׁוֹרוּ וטרופּיקליה מפורסמים, שרבים מהם תורגמו לעברית ועובדו בכישרון ואהבה בשנות ה־ 70 וה־ 80 . השירה הברזילאית, עם זאת, כמעט ואיננה מוכרת לקהל קוראי השירה בעברית. משך כמאה שנים של כתיבת שירה מודרניסטית (ועוד כמאה נוספת של כתיבה מסורתית יותר שקדמה לה), תורגמו רק מעט שירים של משוררות ומשוררים מברזיל לעברית, וגם זאת בבמות שוליות יחסית ובאופן ספוראדי בלבד. גם במחלקות לספרות וללימודים לטינו־אמריקאיים באוניברסיטאות בארץ נפקד כמעט לגמרי מקומה של השירה הברזילאית, החוסה בצילה של השירה ממדינות דרום־אמריקה ומרכזה דוברות הספרדית ואף בצילה של השירה מפורטוגל. ננופואטיקה 40 מבקש לתקן במעט את המצב ביחס לשירה מפוארת זו באמצעות אסופה ראשונה מסוגה של שירה ברזילאית עכשווית ( 1922 – 2024 ) בתרגום לעברית. הגיליון כולל 108 שירים שכתבו עשרים משוררים המייצגים טיפה באוקיינוס עצום של כמאה שנות שירה מודרניסטית. המשוררים באסופה סודרו על־פי הסדר הכרונולוגי של שנות לידתם, וזאת כדי להעניק אוריינטציה פואטית־היסטורית בתוך מרחב וזמן לא מוכרים.
רוב התרגומים באסופה הם משירתם של כמה מהמשוררים הבולטים של תנועת המודרניזם הברזילאית, שפעלו במהלך המאה העשרים, ולצידם מופיעים שירים של חמישה משוררים שעודם פעילים.
הנושאים העולים מן השירים הם בעיקר קיומיים ומסורתיים והם במידה רבה הנושאים שליוו את המודרניזם בברזיל לכל אורך שלבי התפתחותו: נופי הטבע הברזילאי והעיר הברזילאית, זוגיות, משפחה, אהבה, מוות ואובדן, הגות, ארספואטיקה ומחאה חברתית. הצורות הן כמעט תמיד חופשיות וברבים מהשירים ניכרים סוגי הומור שונים כגון, הומור שחור, הומור עצמי, פרודיה, גרוטסקה, אירוניה ועוד.
מאת: רות אשור
תיאור: ננופואטיקה 39 מוקדש לעיסוק בשכנים. שכנים הם קודם כל מי שחולקים איתנו קירות, תקרות, חדרי מדרגות. לא בחרנו בהם, והקרבה אליהם נכפתה עלינו. אך שכנים הם לא רק כאלו ולכן כשפורסם הקול הקורא קיוויתי שיגיעו טקסטים שפורצים ומרחיבים את גבולות המושג המקובל של ״שכנים״.
מאת: נצר לאו, ספיר יונס
תיאור: בננופואטיקה 38 יש 37 יוצרים ויוצרות ו־ 51 יצירות, הוא כולל ברובו יצירה שירית. אולי זו נטיית הלב לטמון ברמזי השיר את עקבות הסיפור שהס מלספר, שקשה לבטאו ולמצוא לו את המילים. הגליון אוצר בחובו עקבות אקופואטיות המשוטטות בטבע (צוריאל אסף, אבישי דדון רווה, סבינה מסג) לצד עקבות של וידוי וכנות בשירה ובפרוזה (קים מידן, עילי ראונר). עקבות של כישוף ואניגמה בשירה רחבה (רות פוירשטיין, יונדב פרידמן) לצד עקבות של סימבוליזם בפרוזה (נועם נגרי, רותי רום). עקבות ורמזים בפרגמנטים פרוזאיים (אביב פטר, יעל הוניג), לצד עקבות שיחת יומיום בשירה דיבורית (לי ממן, אדוה קמחי חן, אלפרד כהן). עקבות המגששים אחרי שקט שאולי ימצא (ענת זכריה, מורן שוב, רוני אלדד), לצד עקבות השיבה המיוחלת הביתה (נעמה ברלין, עמרי נריה) ועוד.
חטיבה מרכזית בגיליון מכוונת לעיסוק בבוקר, במחר, באור שלאחר הלילה, בקימה (שי שניידר־אילת,שי דותן, עמית בן עמי, רועי שטרן). יש בהן עקבות של אופטימיות ותקווה טבולות באווירת המלחמה המתמשכת, גישוש אחרי העתיד שיבוא בעקבות ההווה שעודנו אפור.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: ננופואטיקה 37 , מסביב לעולם 4, וכולל שלושה מוטיבים לא צפויים: המאה ה־ 19 , פרויקטים תרגומיים ודומיננטיות אירית.
מאפיין ייחודי נוסף הוא שלושה פרויקטים דומיננטיים של תרגום. הראשון הוא תרגום של תריסר שירי פיות מאירלנד: אחד עשר קלאסיים מאת תשעה משוררים בתרגומו של בנשלום, אשר הינם טעימה מפרויקט גדול שלו, ועוד שיר אחד מודרניסטי מאת קתרין ט'ומי בתרגומה של בת שבע דורי; השני הוא תרגום חלקי יומן וכתבים אחרים מאת הנרי דיוויד ת'ורו העוסקים בעצים בתרגומו של בורשטיין; והשלישי הוא הפואמה, "לילה נאמן וחסוד", ללואיז גליק בתרגומו של אמיר אשל.
בגיליון מתפרסמים שיריהם של הנובֶּליסטים ויליאם באטלר ייטס ולואיז גליק ושל משוררים קנונים אחרים כגון, אדוניס, ברטולד ברכט, וורדסוורת', לנגסטון יוז, אן סקסטון ורוברט פרוסט לצד משוררים פחות מוכרים ומופלאים כגון ביל וואלאק, ליזל מולר ואדגר קונץ האמריקאיים, מייקל לונגלי ופול מלדון האירים, ופאולו רוּפִילִי האיטלקי. אנו זוכים לראשונה גם להכיר בעברית עוד שני משוררים נהדרים וחשובים בארצם: לואיס יוּסף רֶייֶס הקובני, הודות לתרגום של טל ניצן, וז'וּזֶה לוּאִישׁ הוֹפֶר אַלְמַדַה מקָאבּוּ וֶרְדֶה, הודות לתרגום של עידן בריר. קצת סטטיסטיקות. בגיליון יש 66 יצירות (64 שירים ועוד קטעי יומן וראיון) מאת 47 יוצרים: 31 משוררים ו־ 16 מתרגמים, ביניהם תרגום בכורה לאספיר בלה מילמן. התרגומים משמונה שפות: איטלקית, אנגלית, גרמנית, ספרדית, ערבית, פורטוגזית, צרפתית ורוסית. המשוררים הם מעשר מדינות: איטליה, אירלנד, אנגליה, ארצות הברית, ברית המועצות לשעבר, גרמניה, סוריה, צרפת, קָאבּוּ ֶרְדֶה וקובה; אך כאמור יש דומיננטיות אירית־אמריקאית: תריסר משוררים הם אירים ועשרה אמריקאים.
מאת: גלעד מאירי, ליאור שטרנברג
תיאור: מבחר זה מבקש לפתוח פתח אל הנוף הייחודי של השירה האירית, כפי שהוא מתבטא בעבודתם של אחד־עשר משוררים ומשוררות במהלך המאה העשרים וראשית המאה העשרים ואחת. עבור קוראי העברית שמותיהם של ויליאם בטלר ייטס ושיימוס הִינִי, שכחמישים שנה מפרידות בין זכיותיהם בפרס הנובל לספרות, הם בין המוּכּרים יותר. אך בין שתי נקודות ציון אלה ומעֵבר להן, השירה האירית המודרנית היא כר עצום של יופי, גיוון ועָצמה, שמבחר זה מציג באופן חלקי וראשוני בלבד, וזאת משתי סיבות. הראשונה קשורה בהיסטוריה הלאומית והתרבותית של אירלנד: באירלנד מתקיימות שתי שפות רשמיות, האנגלית והאירית, וספרות מצוינת נכתבת בשתיהן, אך מטעמי תרגום מבחר זה יעסוק בזו הנכתבת אנגלית. סיבה שנייה קשורה בכך שלמרבה הצער חלק מההוצאות שאליהן פנינו על מנת לקבל זכויות תרגום סירבו לפנייתנו, ככל הנראה מסיבות פוליטיות, וכך נמנעה מאִתנו הכללתם של מספר משוררות ומשוררים אירים משמעותיים. זהו אם כן מבחר חלוצי מעצם קיומו, אך אפשר לראותו גם כמבוא והשראה למבחר מלא ומקיף יותר שאולי יראה אור בעתיד, בזמנים טובים יותר.
מאת: גלעד מאירי, נצר לאו, ספיר יונס
תיאור: ננופואטיקה 35 הוא גיליון חופשי, אשר חלק מיצירותיו לוקטו באמצעות קול קורא. להפתעתנו רבים לא הבינו את המשמעות של גיליון חופשי וטעו לחשוב שמדובר בגיליון שנושאו חופש. זה היה שיקוף ללא מודע הקולקטיבי של רוח התקופה. ישראלים משני צידי המתרס הפוליטי חרדים לחופש בגלל ניסיון המהפכה המשפטית. זה היה טריגר למשלוחים רבים של שירים העוסקים בנושא מופשט, קשה לביטוי כגון חופש. באופן אירוני, שירים שניסו לענות לנושא המבוקש התקשו להתבטא בחופשיות בגלל הניסיון להתאים את הפואטיקה למצב או לקול קורא. זה מצב אופייני לשירה מגויסת — היא מתקשה להיות חופשית בכלל ובזמן אמת בפרט בהעדר פרספקטיבה. עם זאת, לאור אופיו המשוחרר, השופע והקרנבלי של הגיליון, נראה שלא צריך להזמין במפורש שירת חופש כדי לקבל שירה שהיא "מִזְרָקָה נִפְלָאָה שֶׁל אֶנֶרְגְּיָה קִינֶטִית" (דוד אבידן).
מאת: נצר לאו, ספיר יונס
תיאור: אחת המשימות המעניינות של כתבי עת היא ליצוק את היומיומי, הרגיל והעכשווי, לכדי יצירה, פואטיקה, אמנות. ננופואטיקה 34 — שופינג, מנסה לבצע את התנועה הזו, לקחת את הגשמי והנטוע במציאות, ולהתיכו לתוך הספרות. לעבד את החוויה הפשוטה והכמעט מובנת מאליה של רכישה באינטרנט, קניית בגדים בקניון או עריכת קניות בסופר לכדי עיסוק ברגש, ביחסים בין אישיים, בתכונות אופי ובאסתטיקה.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: הגיליון מייבּא לעברית שירה מודרנית עולמית ממאה השנים האחרונות, אולם רוּבּהּ מקורו בחמישים השנים האחרונות ובמשוררים ותיקים )חלקם קנוניים( וצעירים שעדיין חיים ופועלים. בגיליון מִגוון תמטי רחב, אולם יש בו מספר מוטיבים חוזרים מרכזיים. להלן חלק מהם: מחאה נגד אלימות כלפי "חלשים", כגון נשים (ריטה דאב, הארייט לוין), ילדים (שרון אולדס), מיעוטים (טוסיאטה אביה, מייקל לונגלי); תיאורי מצוקה חברתית אורבנית (ריקרדו דוֹמֶנֶק, לנגסטון יוז, מיוריאל רוּקֵיזר); דיאלוגים עם בעלי חיים, כגון חתול, קואלה, לוטרה (ת.ס. אליוט, יאן וגנר, ג'יימס קרוז); תחושת בזבוז חיים או שמא פומו (הֵרה לינדסי בירד, ג'יימס רייט); כישוף (שרה טיזדייל, אֵדה לימון); אהבה (אדוארד הירש, אווה ליפסקה, אדריאן ריץ'); מוות (אִימַאן מִרסַאל, הְיֵסוּן קים, ויסלבה שימבורסקה).
ננוֹפּוֹאטִיקה 33 כולל 50 יוצרים שבהם 31 משוררים מעשר מדינות (אירלנד, ארצות הברית, ברזיל, גרמניה, דרום קוריאה, ניו־זילנד, ספרד, סקוטלנד, עומאן, פולין) ו־ 19 מתרגמים. שלושה מהמשוררים הם נובליסטים: ת.ס. אליוט, חוּאָן רָמוֹן חִימֶנֶז, ויסלבה שימבורסקה. בגיליון 100 שירים (בחישוב של מחזור כְּשיר בודד אז יש 84 שירים) המתורגמים מתשע שפות (אנגלית, גרמנית, ספרדית, ערבית, פולנית, פורטוגזית, קוריאנית, קטאלנית, רוסית). למיטב ידיעתי ארבעה משוררים מתורגמים לעברית לראשונה: הֵרה לינדסי בירד, הארייט לוין, אדגר קונץ, הְיֵסוּן קים. ז'אי קים ורות קְרוֹטְקוֹב מפרסמים פה תרגומים ראשונים מפרי עטם.
מאת: גלעד מאירי, עידן ברייר
תיאור: נופואטיקה 32 מוקדש לשירה סורית בת זמננו (1950 – 2022). זהו פרויקט תרגום ייחודי ואקטואלי בעצם ההתייחסות למשוררי זמננו וגואל שירת מופת ערבית רעננה מאנונימיות. הגיליון הוא מבחר מוקפד רב עוצמה הודות לשילוב וירטואוזי ואקטואלי בין אימי המלחמה והקיום תחת משטר טוטליטרי לבין הומור שנון (חלקו הומור עצמי) וארוטיקה. בגיליון 78 שירים מאת 17 משוררים ומשוררות סורים, חמישה מהם סורים-כורדים. לכל משורר מוקדש ערך ביוגרפי קצר. רוב השירים תורגמו על ידי עידן בריר ודניאל בהר. יותם בנשלום תירגם משירי ניזאר קבאני ויש מחווה לתרגומי ששון סומך לשיריי מוחמד אלמארוט. בסוף הגיליון מאמר מכונן ראשון מסוגו בעברית מאת החוקר והמתרגם דניאל בהר. המאמר מתמודד עם שאלה מהותית ביחס למושג הפואטי-היסטורי שירה סורית: לאור השסעים, העדות הרבות וההיסטוריה האלימה של החברה הסורית, האם אכן יש ישות שניתן לכנותה שירה סורית? על מנת לתת מענה לסוגיה זאת המאמר ממפה באופן תמציתי ומרחיב דעת את הזרמים העכשוויים בשירה זו.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: ננופואטיקה 31 מוקדש לנושא הרחב והסבוך של הסוכר. הסוכר, חוץ מהיותו שֵׁם כולל לפחמימות ולמוצר תעשייתי לבן או חום, הוא דימוי עתיק לטעם אסתטי מתוק, לשמחה ולחגיגה בכל שדרות החיים. מקדמת דנא מוצרי סוכר נחשבו לחיוביים, אולי משום שצריכתם הייתה מוגבלת יחסית והיה קיים ידע מועט על נזקיהם האפשריים.
קצת ערכי גלוקוז: בגיליון יש 65 שירים מאת 50 משתתפים. מהם 14 תרגומים מאת שמונה מתרגמים; 12 מאנגלית: מרגרט אטווד (שלומית גרינפילד גילת), קימי וולטרס (אלכס בן ארי), ג'יין הירשפילד, אודרי לורד, מת'יו קָיֶיה, ג'יימס קרוז (מרב פִּיטוּן), גָאוִין יוּאַרְט (גלעד מאירי), פייג' היל סטארזינגר (ליאור מעין), אי. אי. קאמינגס (סיון הר שפי); אחד מספרדית: מנואל אַלדוֹנָטֶה (טל ניצן); ואחד משוודית: אולריקה נילסן (אלה נובק). פרסומים ראשונים: שרון אסיסקוביץ, פועה בן סימון, שולמית בת עמי, שלומית גרינפילד גילת, נגה קומאי; למיטב ידיעתי תורגמו לראשונה לעברית ארבעה משוררים אלו: מנואל אַלדוֹנָטֶה, ג'יין הירשפילד, פייג' היל סטרזינגר, מת'יו קָיֶיה. בננופואטיקה 5 ליאור שטרנברג תרגם את שירהּ של קימי וולטרס, "רפונזל", ועתה השיר מופיע שוב בתרגום מעט שונה של אלכס בן ארי.
מאת: גרסיאלה בן-דרור
תיאור: ילקוט מורשת גיליון 98 (2017) עוסק בצמתים שבהם היסטוריה, אתיקה וזיכרון לאומי נפגשים סביב השואה והשלכותיה. בחלק “חקר השואה” הגיליון מציג מחקרים שמרחיבים את המבט מעבר לנרטיב האירופי המוכר: סיפור הצלת יהודים בפיליפינים בשנים 1938–1939 (מסע “מאירופה למנילה”), ניתוח של התקוממות הזונדרקומנדו בבירקנאו והאופן שבו נהרס קרמטוריום IV, וכן עיונים רעיוניים־תרבותיים כמו קריאה ב“תקווה” דרך ספר איוב, וביוגרפיה היסטורית־ערכית של אנצו סירני (איש אצולה שהפך לצנחן).
בחלק “זיכרון השואה” הדגש עובר לשאלות של בניית זהות וזיכרון קולקטיבי אחרי המלחמה: כיצד זיכרון השואה מעוצב באוקראינה הפוסט־סובייטית כחלק מבניין אומה; כיצד היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה נקשרים ל“פוליטיקה של זיכרון”; ומקרי בוחן של ניצולי שואה בתפוצות—בארגנטינה, ובסיפורי חיים של אנשי צוות אוויר ששרדו. בהמשך מופיע גם מדור “אנטישמיות” עם עיסוק בתדמית היהודי (בין אנטישמיות לפילו־שמיות), מדור “תיעוד ועדות” על ניסיון שלא צלח ליישוב יהודים בסין, ולבסוף ביקורות ספרים.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: גרסיאלה בן-דרור
תיאור: ילקוט מורשת גיליון 97 מוקדש לנושא: “השנה הראשונה לאחר המלחמה: חזרה לחיים”. הוא עוקב אחרי הצעדים הראשונים של שארית הפליטה באירופה 1945–1948 דרך כמה זירות מרכזיות: פעילות הג׳וינט בגרמניה כ“שנת הישרדות” (1945–1946), חיי הרפטריאנטים במחנות העקורים (1946–1947), והמתח בין שיקום בריאותי לבין מאבק פוליטי בתוך מחנות העקורים בגרמניה (1946).
במקביל, הגיליון נותן מקום חזק לעולם הילדים והנוער אחרי המלחמה—למשל גן הילדים בברגן־בלזן כמקרה מבחן (1946–1948), ותמונה תקשורתית־חינוכית של ילדים במחנות העקורים מול ילדי ארץ ישראל דרך “דבר לילדים” (1946–1947). לצד זה מופיע גם מבט ביוגרפי־אישי על שנת 1946 בסיפור חייה של צביה לובטקין, ומאמרים שעוסקים בשאלות קשות של “חזרה לחיים” דרך רכוש, בעלות והשבה: רכוש קהילתי בפולין אחרי השואה, תחיית היהדות הליברלית בברלין, וקניין תרבותי יהודי “ללא יורשים” (כולל הרסטיטוציה של אוסף ייווא).
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: זהר לבנת
תיאור: בלשנות עברית הוא כתב־עת היוצא לאור בקביעות מאז שנת 1969 ומשמש במה למאמרים מדעיים העוסקים בלשון העברית לתקופותיה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דבורה דימנט, ליאורה גולדמן, נועם מזרחי
תיאור: קובץ זה מציג מחקרים על מגילות מדבר יהודה בתחומים מגוונים: מחשבה והיסטוריה, ספרות ולשון, ההדרת טקסטים וענייני נוסח. הסדרה הזאת באה להציע לקורא העברי מן הנעשה בתחום חקר המגילות.
מוסד ביאליק
מאת: מנחם קיסטר, יונתן בן-דב
תיאור: קובץ זה מציג מחקרים על מגילות מדבר יהודה בתחומים מגוונים: מחשבה והיסטוריה, ספרות ולשון, ההדרת טקסטים וענייני נוסח. הסדרה הזאת באה להציע לקורא העברי מן הנעשה בתחום חקר המגילות.
מוסד ביאליק
מאת: מנחם קיסטר, יונתן בן-דב
תיאור: קובץ זה מציג מחקרים על מגילות מדבר יהודה בתחומים מגוונים: מחשבה והיסטוריה, ספרות ולשון, ההדרת טקסטים וענייני נוסח. הסדרה הזאת באה להציע לקורא העברי מן הנעשה בתחום חקר המגילות.
מוסד ביאליק
מאת: מנחם קיסטר, יונתן בן-דב
תיאור: קובץ זה מציג מחקרים על מגילות מדבר יהודה בתחומים מגוונים: מחשבה והיסטוריה, ספרות ולשון, ההדרת טקסטים וענייני נוסח. הסדרה הזאת באה להציע לקורא העברי מן הנעשה בתחום חקר המגילות.
מוסד ביאליק
מאת: מנחם קיסטר, יונתן בן-דב
תיאור: קובץ זה מציג מחקרים על מגילות מדבר יהודה בתחומים מגוונים: מחשבה והיסטוריה, ספרות ולשון, ההדרת טקסטים וענייני נוסח. הסדרה הזאת באה להציע לקורא העברי מן הנעשה בתחום חקר המגילות.
מוסד ביאליק
מאת: הלל ניומן, יונתן בן-דב, מנחם מור, משה מורגנשטרן
תיאור: קובץ זה מציג מחקרים על מגילות מדבר יהודה בתחומים מגוונים: מחשבה והיסטוריה, ספרות ולשון, ההדרת טקסטים וענייני נוסח. הסדרה הזאת באה להציע לקורא העברי מן הנעשה בתחום חקר המגילות.
מוסד ביאליק
מאת: דב שוורץ
תיאור: "ציונות דתית" הוא כתב עת מטעם המכון לחקר הציונות הדתית ע"ש ד"ר זרח ורהפטיג, שעניינו בהיסטוריה של הציונות הדתית, בהגות וביצירה בקרב תנועה זו ובתהליכים העוברים עליה מייסודה בשנת 1902 ועד ימינו.
כמו בקודמיו, כך גם בכרך זה מגוון מחקרים בתחומים שונים. הוא פותח בחקר פועלו של הרב ישעיהו שפירא המכונה "האדמו"ר החלוץ" בהקמת כפר אתא, ממשיך בתיאור המהלכים להקמת בית ספר לרפואה באוניברסיטת בר־אילן, ומשם פונה הכרך לעסוק בהשוואת שני מנהיגים רוחניים חשובים במחנה הציוני הדתי, הרב צבי יהודה קוק והרב יהודה עמיטל. לאחר הדיון בתיאולוגיה פוליטית ממשיך הכרך בניתוח עיקרון אידאולוגי חשוב של התנועה הציונית הדתית , אחדות ישראל. הכרך מסיים בפרוטוקולים מתוך ישיבות ההנהלה של מקווה ישראל.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שולה קשת, לורן מילק
תיאור: גיליון 47 נקרא “קול השתיקה” והוא מוקדש לנושא של אלימות נגד נשים ולמיצוי קולם של מי שנשתקו לאורך זמן — כולל התייחסויות אותנטיות ופרסומים של שירה ויצירה סביב הנושא הזה. הוא נערך על ידי שולה קשת ולורן מילק ומהווה מסמך שמביא לקדמת הבמה את קולם של נפגעות ונפגעים, ומצביע על הצורך שהקול שלהם יישמע ויוכר בחברה.
מאת: דני דור, יוסי בן ארי
תיאור: שי הר צבי: הגישה העסקית-כוחנית של טראמפ במזרח התיכון; יוחנן צורף: הפלסטינים: בין תקוות לאכזבות; תמר עילם גינדין: "עוד תשובו לכרוע ברך בפני איראן"; אריאל אדמוני: קטר - כבר לא מאחורי הקלעים; אופיר וינטר: מצרים - המפתח הדרומי; כרמית ולנסי: מי את סוריה החדשה; חגי ארליך: החות'ים - ממצודת הרים לטרור שיעי; גליה לינדנשטראוס: ההשפעה הטורקית בעזה ומעבר לה; דב תמרי: לצה"ל אין פוטנציאל להחזיק בשטחים; קובי סגל: "על מה אבדה הארץ";  מוד"ש, אוגדה 98 : "הוכחנו שיודעים להביא מודיעין שו"ן"; שרית שפירא: ללוות את השבר; אודי לוי: המלחמה הכלכלית בעידן המודרני; ש': ור"ש - עבר, הווה, עתיד; אליעזר גוטליב (לונקה): סרטי קולנוע ככלי לתיעוד שטחי אויב; איציק ברזילי: חוויות של איש מוסד בכיר באוזבקיסטן; חיים מנור: דוד המלך כאבי הסיכול הממוקד; שולי בינה: שני פילוסופים בראש שירותי ביטחון; אבי מושבי וחיים מינא-מנור: ספירלת טרור נפיצה ביו"ש; דני אשר: "אורות אדומים" - "אורות כחולים"; סיקורת; מעניין לעניין; איפכא מסתברא ומי היה האיש שהיה; אריה שור: פרשנות או שרלטנות
המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר
מאת: גרסיאלה בן-דרור
תיאור: אנו מייחדים גיליון זה לשואה בגליציה המזרחית (1944-1941) לציון יום השנה השמונים למבצע ברברוסה. מבצע זה היה ראשיתו של הפתרון הסופי: הרצח המתוכנן והמאורגן של המוני היהודים בידי גרמניה הנאצית וביצועו בסיועה של האוכלוסייה המקומית, תחילה באזורים אלה, ואחרי כן באזורים אחרים באירופה. גליציה המזרחית, אשר כיום היא רובה של מערב אוקראינה, הייתה האזור הדרום מזרחי של הרפובליקה הפולנית השנייה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. זה היה אזור הטרוגני מאוד. במִפקד האוכלוסין בשנת 1931 הצהירו 3,256,300 מתוך 6,200,000 תושביה שהם משתייכים לדת היוונית קתולית (זרם נוצרי המאחד קתוליות עם פולחן פרבוסלבי בליטורגייה, בחוקים ובזהות תרבותית), ורובם הזדהו כאוקראינים. 2,281,400 מתושבי האזור הצהירו שמשתייכים לדת הקתולית (רובם פולנים). 616,000 הצהירו שהם יהודים.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: גרסיאלה בן-דרור
תיאור: בחלק הראשון של גיליון זה אנו מגישים מאמרים שעוסקים בנושאים מגוּונים בנושא השואה ואנטישמיות במקומות גאוגרפיים שונים ובתקופות שונות לפני השואה ובזמן השואה. אנו מביאים לפני הקורא נושאים, כגון אנטישמיות ופילושמיות בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים; המבנה הסוציולוגי של ורשה היהודית לפני כיבוש גרמניה הנאצית; הדילמה של החסידים בהונגריה וגטו אחד בהונגריה עילית; וכן חסיד אומות העולם בתקופת השואה ברומניה. נושא חדש שאנו מפרסמים בגיליון זה הוא רצח עם בשני מקומות באפריקה, לאחר השואה, שאנשי המקום מפרשים אותם באספקלריה של השואה ורואים בהם חלק מרצח עם שגם שואב מהאידאולוגיה ומהאמצעים שננקטו בשואה בידי הגרמנים הנאצים כדי להעלים אוכלוסייה שלמה מכדור הארץ.
בגיליון זה אנו מפרסמים גם יחידה מיוחדת שעוסקת בחקר נשים בשואה — פרי שותפות בין ילקוט מורשת ובין המרכז לחקר האישה באוניברסיטת בר־אילן על שם פניה גוטספלד ז"ל. אנו מביאים בגיליון זה גם מדור שעניינו תיעוד ועדות ומדור שעוסק בביקורת ספרים.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: גרסיאלה בן-דרור
תיאור: בגיליון זה מובאים ראשית המאמרים העוסקים בהיבטים שונים של תקופת השואה עצמה, כאלה שעוסקים בגטאות, במחנות ריכוז ובבעיות שהתעוררו בזמן השואה. לרגל ציון 75 שנה לשחרור מחנה אושוויץ, אנו מביאים גם מאמר בהקשר של מחנה זה. לאחר מכן אנו מביאים את המאמרים העוסקים בוויכוח שהתגלע בין ההיסטוריונים ובשיח הציבורי לאחר השואה, בהקשר של השואה והמעפילים, וגם בעניין הטענה על השפעתו של בן־גוריון על משפט אייכמן. בהמשך הגיליון אנו מפרסמים מאמרים שעוסקים בהיבטים שונים של הוויכוח שניטש לאחר השואה ושל ההיסטוריוגרפיה שנכתבה בהקשרים שונים ובנושאים מגוונים, ובסיום הגיליון מובאים כמה מאמרים שעוסקים בנושאים רחבים יותר, פרשנויות ותובנות שלאחר השואה, שאלת האוניברסליות או הייחודיות של השואה ונושא מעניין נוסף הוא אם קיימת היסטוריוגרפיה ערבית של השואה.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: מקס שטנר, יונתן דורי
תיאור: במהלך העבודה על גיליון ביאליק דיברנו עם אנשים רבים על המשורר ויצירתו. מה שחיבר בין השיחות היה רגש עז – ומפתיע מאוד – של אהבה כלפי ביאליק, שנפטר לפני שנים רבות, ב-1934. נראה כי למרות הזמן הרב שעבר, ולמרות הפיכתו לחלק מחובת הלימוד בבתי הספר, מי שנכנס לעולמו של חיים נחמן מתקשה להשאר אדיש.
הרגש הזה הוא חלק מהקסם של ביאליק. אי אפשר להפריד (ובאמת שניסינו) בין ביאליק המשורר הלאומי ומחדש הלשון העברית, ביאליק היוצר וחיים נחמן האדם. במאמץ מחושב ורב שנים הצליח ביאליק לטוות את עצמו לתוך הרקמה הציונית-עברית המתחדשת, והביא איתו את ארון הספרים היהודי, בתוספת יידיש ותרבות עולם. ביצירתו הוא ביטא את נפש ה"עם" והיחיד, עיצב אותם ואז נזף בהם.
בגיליון זה נכנס לעולמו של ביאליק עם סיפורים על אהבה מעבר לגדר ובמעלה הבאר. נציע "ספר אגדה" ישראלי, נוסיף מילים לשפה העברית, נסייר באודסה ובתל אביב, נהרהר בהיסטוריה ציונית חלופית, נשיר על הרב המתעטש ונמשיך – עם סיפורים ושירים, מאמרים, קומיקס ואיורים.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: ננוֹפּוֹאטִיקה 30 הוא גיליון חופשי. עם זאת, כמו שקורה לא אחת, למרות מגוון האפשרויות שיש בחופש הפואטי, מתחוללים סינכרונים ספרותיים, ועל שולחן המערכת נאספים שירים העוסקים בנושאים דומים, חלקם מסורתיים וכלליים כגון אהבה ונוף, אך חלקם ספּציפיים שמשקפים את רוח התקופה. אחד מאותם נושאים ייחודיים שבו אבקש להתמקד הוא פגיעה קיצונית של הורים בבנותיהן ושל גברים בנשים צעירות כמו לדוגמה, חטיבת השירים של אורית מיטל, הוֹנוֹר מוּר ורות אשור (עמ' 45-27).
מוטיבים ייחודיים נוספים בכתב העת הם יַלְדוּת והתבגרות (אלכס בן ארי, שירה מאירי, טל ניצן, עינת עידן, ליאור שטרנברג) וחֲבֵרוּת — גם זו האפלטונית (רוני סומק, מרב פּיטוּן, נועה שקרג'י). לצִדם מוטיבים מסורתיים של נוף (מייקל לונגלי, חוזה אנטוניו רודריגז), ארוטיקה (שי דותן, רפי וייכרט), הגות (ולריו מגרלי, אליסה דיאס קסטלו) והומור (זלי גורביץ', שושנה סגל, ליבי רון). במקביל לגיווּן הנושאי מתקיים גיוון צורני, למשל פואמה, שירה בפרוזה, סונט, הייקו, קופלט ועוד.
קצת סטטיסטיקות. בגיליון נוטלים חלק 35 יוצרים ויוצרות עכשוויים החיים ופועלים בארץ ובעולם. מתוך 73 היצירות בגיליון, 39 מקור, 34 תרגום (מהן שתיים בפרוזה מאת בֶּרְנָאר וֶרְבֵּר(. התרגומים מחמש שפות: אנגלית (לונגלי, מוּר, מגאן פְּלַאנְקֶט, רודריגז); צרפתית (לינדה מריה בארוס, וֶרְבֵּר, נטלי קינטן); איטלקית (מגרלי); ספרדית (קסטלו); תורכית (אוֹרְחָן וֶלִי קָנִיק) ומאת תשעה מתרגמים (שלמה אֲבַיּוּ, דורית ויסמן, יואל טייב, ליאור מעין, ניצן, פִּיטוּן, שטרנברג, מיכל שליו, מילכה שמולביץ). זהו גיליון החושף לראשונה פרסומים ראשונים של שלושה משוררים צעירים (סגל, אוֹרִי פלהיימר, רון), מתרגמת חדשה (שמולביץ) ופנים חדשות מהעולם (מוּר, פְּלַאנְקֶט, קסטלו)
מאת: גלעד מאירי
תיאור: מסביב לעולם 2 ממשיך את מסורת גיליון התרגומים לרגל יום השירה הבינלאומי (21.3), אשר נחגג בישראל אף באמצעות פסטיבל השירה הבינלאומי 3 של מקום לשירה. הגיליון מציג תמונה של שירה מערבית עכשווית (המאות ה־ 20 וה־ 21), למעֵט התרגומים משירה סינית (ִי יִי, וַאנְג צַ'אנְג־לִינְג, דוּ פוּ, בני המאות השמינית והתשיעית לספירה), אשר הִנם מהתקופה הספרותית הפורייה של שושלת טאנג.
כתב העת מאזֵן בין "קלאסיקות" למשוררים, אשר לקורא העברי הם אנונימיים, אולם שירתם נפלאה.
חלקו הראשון של הגיליון ניחן בקרנבליוּת, הומור, צעירוּת, אהבה ודרמות של פרידה. חלקו השני נוגע במחוזות אפלים של מצוקה נפשית, דיכוי מוסדי, טרור, מלחמה ומוות (בעיקר של צעירים). עם זאת, יש קשר מוטיבִי המחבר בין החלקים והוא המְּחאה, שלעִתים צוהלת, לעתים עגמומית.
קצת סטטיסטיקות. בגיליון יש 62 שירים מאת 51 משתתפים: 33 משוררים ו־ 18 מתרגמים. הוא כולל תרגומים משש שפות שונות  ומ־ 10 מדינות שונות.
ננוֹפּוֹאטִיקה 29 מעניק חוויית חירות של יציאה מהקופסה, התאווררות ונגיעה בעָצמתה המחַיה של הזרוּת או שמא נאמר — ההזרה. אמנם הקופסה הלשונית היא עברית, אולם כמעט בכל שיר ניכּרת שכבת שפה סמויה, זו המקורית, במובן של תרבות ופואטיקה אחרות. לבסוף, המסע הלווייני של מסביב לעולם 2 הוא חלק מהמאמץ היצירתי ליצור שגרת תרגומים מהנה ומלמדת עבור הקורא העברי.
מאת: גלעד מאירי, רותם עטר
תיאור: האנתולוגיה שלפניכם/ן מאגדת שירה צרפתית משישים השנים האחרונות; זוהי פריסה רחבה המבקשת לשרטט את תנועת השירה הצרפתית במהלך העשורים האחרונים, לסקור את מתווה ההתפתחות והתנודות הפואטיות ולהדגיש את השינויים החשובים שחלו בשירה הזו החל משנות השישים ועד היום. באנתולוגיה משתתפים ארבעים משוררים ומשוררות, רובם חיים ויוצרים גם היום. האנתולוגיה הזו היא צוהר לנעשה בשירה העכשווית בצרפת והזדמנות ראשונה עבור הקהל הישראלי להתוודע לשמות מרכזיים בעולם השירה הצרפתית.
השירים נחלקים לארבעה שערים, בסדר כרונולוגי על פי רוב. החלוקה מציגה ארבעה גלים של שירה: השער הראשון נפתח בשנות השבעים של המאה העשרים, תקופה שמתחילה ב־ 1966 עם מותו של מנהיג התנועה הסוריאליסטית, אנדרה ברטון, ועם הופעת כתב העת L’Éphémère (בתרגום חופשי: הרִגְעִי, או בן החלוף) שהשפיע עמוקות על השירה שנכתבה החל מעשור זה. השער השני מוקדש לדור ילידי/ות שנות הארבעים, משוררים ומשוררות שחלקם עסקו בהגות ובתרגום לצד יצירתם, שני תחומים שהשפיעו על השירה בשנים אלו והטמיעו בשירה הצרפתית צורות וסגנונות חדשים. השער השלישי מתמקד בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת, ואפשר למצוא בו מגוון רחב יותר של קולות שהושפעו משני הגלים הקודמים אך גם משינויים אוניברסליים שהשפיעו על עולם הספרות. השער הרביעי מציג קולות חדשים, מספר מצומצם של משוררות (ומשורר) בני/ות זמננו, ילידי/ות שנות השמונים והתשעים, שסומנו בצרפת כמבשרי הגל הבא של השירה.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: גיליון ננופואטיקה 27 מוקדש לשירה רוחנית. רוחני הוא מושג גמיש. גישת האיחוד המיסטי היא טוטלית ורואה בַּכּוֹל רוחני, אולם גישות אחרות מזהות את הרוחני עם אובייקטים ספּציפיים, לדוגמה: דת, תרבות, מצבי תודעה אלטרנטיביים, סוגי תרפיה ועוד. כלומר, מכאן קיים מגוון הגדרות לשירה רוחנית הנובעות מתפיסות עולם שונות.
גיליון זה הוא אסוּפּת שירה רוחנית ייחודית, שלמיטב ידיעתי טרם נערכה כמותה בעברית: אוניברסלית ומקומית, קולקטיבית ואישית, מסורתית ומקורית, קלאסית ופופולרית. אקלקטיוּת זו משקפת את היחס הניו־אייג'י לרוחני הקיים ברוח התקופה. השלטון הריכוזי הדתי התערער ובמקומו נוצרו קהילות רוחניות היברידיות המשלבות ידע ישן וחדש. במקביל, אינדיבידואלים רבים אימצו לעצמם גישה רוחנית בהתאמה אישית. זהו ביטוי למהפכה עממית אנטי ממסדית שמטרתה חיפוש אחר דרכים רוחניות ומורים רלוונטיים, אשר בשוליה מתפתח סופרמרקט רוחני זול שבו הכול הולך. התהליכים הללו מומחשים באופן הומוריסטי ופרודי בסצנת השוק הקרנבלית בקומדיה בריאן כוכב עליון (1979) של חבורת מונטי פייתון, שבּהּ כל נביא בירושלים העתיקה מוכר את מרכּוּלתו הרוחנית למרבה במחיר.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: בננופואטיקה 26 יש שלושה מפגשי קצווֹת עיקריים. הראשון הוא בין שתי נימות מנוגדות — לירית נוּגה, המופיעה בעיקר בחציו הראשון של הגיליון, וקרנבלית צוהלת המצויה בעיקר בחלקו האחרון; השני הוא בין שני סוגי אמביאנט — אנגלו־אמריקאי וישראלי, כאשר האחרון הוא האקספרימנטלי וההומוריסטי מבּיניהם; השלישי הוא בין משוררים גדולים ומוּכּרים לבין משוררים צעירים שלהם זהו פרסום ראשון. למעשה, זהו גיליון צעיר למדי — 13 משוררים (ירושלמים כולם) מבּין 35 המשוררים והמתרגמים המופיעים בגיליון טרם פרסמו ספר.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: ננופואטיקה 25 מתחיל מסורת של גיליון שירת עולם, אשר יראה אור לרגל יום השירה הבינלאומי הֶחָל ביום הראשון של האביב. יָזמת יום השירה היא צעירה: האו"ם הכריז עליה ב־ 1999 . לכן, ואולי אף מסיבות אחרות, אין לה כמעט הד בישראל. מכאן מטרת גיליון התרגומים והפסטיבל הבינלאומי לשירה (לעת עתה המקוּון) של מקום לשירה שייפתח ב־ 21 במרץ השנה היא לחבר בין השירה המקומית לעולמית באמצעות התשתית הריטואלית של מסורת שנתית.
הגיליון הוא אינטנסיבי וּוֶרְסָטִילִי, אולם הוא מעניק חוויה דינמית של קריאה, בין השאר הודות לצורה הקצרה ולתרגומים הקולחים והמשובחים. ננופואטיקה 25 הוא גיליון חופשי המשקף את המשוררים הרלוונטיים ותחומי העניין עבור מתרגמי שירה כיום. תכניו המרכזיים הם מסורתיים: אימהוּת, טבע ואקופואטיקה, אהבה, ארספואטיקה, הגות, גלות, שיגעון, זִקנה ומוות; אולם כמו שקורה בדרך כלל בשירה מעולה — הביצועים מפתיעים וחדשניים.
ננופואטיקה 25 מתמקד בשירתם של ילידי המחצית השנייה של המאה העשרים ולכן ממילא רוב השירים מודרניסטיים )למעֵט שלושה(. בגיליון נוטלים חלק 16 מתרגמים, מהמיטב הפועלים כיום בישראל. הם תירגמו 85 שירים מאת 39 משוררים מ־ 17 מדינות ובהם שני נובליסטים: לואיז גלוק וצ'סלב מילוש.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: ננופואטיקה 24 הוא גיליון חופשי. לכן הוא מהדהד באופן אותנטי את אי היציבות הפוליטית והקיומית של התקופה בעיקר באמצעות מגוון סוגי מחאה ותֵמות עכשוויות: קורונה, אנטי־מיליטריזם, רוחניות (כעס על האל), משפחה (בעיקר יחסי בנות־בנים ואבות) ונשיות (כולל מוטיב מעניין המתייחס לווסת). נושאים מרכזיים אחרים בגיליון הם כדורגל (תחום שנפגע מהמגפה),אהבה וטבע אורבני.
רוב השירים הם בעלי צורה חופשית, אולם יש מספר סונטים, סונטי מילה, שירה בפרוזה ושירי הייקו. כפי שקורה מעת לעת, יש פה ושם חריגות בנייה פואטיות ובגיליון מופיעים מספר שירים ארוכים לא ננופואטיים, אשר נמצאו מתאימים מבחינה תמטית וצורנית.
מאת: גלעד מאירי, יהונתן דיין
תיאור: ננופואטיקה 23 , פרוזה ׀ התבוננות — הוא הראשון בגיליונות ננופואטיקה שמוקדש במלואו לפרוזה תחת שירה.
מושאי ההתבוננויות של היצירות שהתכנסו בגיליון זה הם רבים ושונים: פצע פעור של פגר עוף, דמותו הנדה מקצה חבל של עלם שאיבד עצמו לדעת, עלי חורף נושרים, צל זקנה פושט בפנים מביטות במראה, עץ תות משגשג, משוררים בונים מגדלים באוויר אגב לגימת קפה, טירוף דעת האורב בסוד יופיו של ציור, התיישנותו המרהיבה של חומר, פחדים מיתולוגיים האצורים בחלומות אנוש, צערו האילם של ילד חפוי ראש, רעב תוסס בקיבותיהם של מחוסרי בית, טינה שצולקה באיבר גדום, לילה יורד, עוטף ומחשיך. אלה ואחרים מגלים יפה את איכותה של הפרוזה כאמנות התבוננות, משוכללת ורבגונית כעין אנוש.
מאת: גלעד מאירי, יונתן ברג
תיאור: בגיליון הזה פרשׂנו מניפה חוֹצה יבשות וגבולות המורכבת מקִטעי פרוזה ושירה, מיומני מסע, מפואמות ומפרגמנטים, בתוכם: המסע הרוחני־קיומי של בני שבילי ביוון, המסע המסאי ספרותי־תרבותי של בני ציפר בארצות־הברית ובטורקיה, המסע המיתי של מורן שוב באיטליה, המסע החברתי־נופי של צור שיזף, שירי היחסים בדרך בהודו ובניו זילנד של הדס גלעד, שירי הכוליוּת של ווֹלט ויטמן המתבונן בהודו, מסעה של נועה שקרג'י בירושלים ועוד ועוד.
המקומות והמגמות המצטברים יחד שולחים את הקורא לנקודה דומה בתוכו. זוהי פינה הרחוקה ממתחמי המשפחה והמולדת, שבּהּ עולמו נמתח על קווי האורך והרוחב של העולם. זהו מקום שכּל אותם סכסוכים מקומיים — בבית, בשכונה, בעיר ובמדינה — מאבדים בו את הבלעדיוּת שהייתה להם והשאלות הגדולות עולות ונעשות משותפות. כיצד נִפנה לבעיית האקלים כשראשנו תחוב כולו בימין ושמאל, בדתיים וחילוניים, באשכנזים ומזרחים? כן, עד כדי כך חשובה ספרות המסע, ודווקא בעת הזו.
מאת: גלעד מאירי, טינו מושקוביץ
תיאור: מסגרת הזמן שמצוינת בכותרת הגיליון (2020-1970) היא סמלית בלבד, ומטרתה ליצור חיץ סימבולי בין משוררי שנות ה־ 60 , לבין אנשי המחתרת שפעלו גם הם בתקופה הזאת, אך לא השתייכו לזרם המרכזי מסיבה זו או אחרת. הכוונה אפוא, אינה לכך וכך שירים מסוּלתים,או כך וכך משוררים יחידי סגולה — אלא למתן דמות דיוקנו של דור, כמאמר עורכי שירת רוסיה. אך לא דיוקן מוסרי אלא דיוקן אסתטי, לאמור, הצגת מגוון האפשרויות הפואטיות שהוליד המיקרוקוסמוס האסתטי־פוליטי הרוסי בחמישים השנים האחרונות. מובן שאין להתעלם מהעובדה שלטעמי היה תפקיד מרכזי בבחירת המשוררים והשירים מתוך השפע הגדול שבו התברכה הספרות הרוסית בעשורים האלה; שפע של קולות וסגנונות, שבכולם עובר כחוט השני המוטיב הרוסי של השלמה מרירה ומתנגנת, ושבבסיס כולם עומדת מיומנות טכנית גבוהה.
האסופה כוללת 47 משוררים. כאמור, מרביתם החלו את פעילותם הספרותית בימי השלטון הסובייטי, במחתרת הסָמאְִיזְדָט. חלקם פרצו לתודעה הספרותית בשלושת העשורים האחרונים. סדר המשוררים והשירים אינו כרונולוגי, לא מבחינת גילאי המשוררים ולא מבחינת תאריך כתיבת השירים או פרסומם. כמו כן, שירים של משורר מסוים לא מופיעים יחד כמעט בשום מקרה. כל זאת מכמה סיבות: ראשית, כדי שהסידור הסכמטי־דידקטי לא יסיח את תשומת הלב מהשירים עצמם; שנית, כדי לא ליצור רושם מטעה שכמות השירים המתורגמים מצביעה על חשיבותו של המשורר המתורגם. ישנו פער מסוים בין השירים שנבחרו מלכתחילה, אחרי קריאה בכ־ 500 ספרי שירה, לבין השירים שתורגמו בסופו של דבר. הרי לא מדובר בתרגום טכני, וטקסטים מסוימים פשוט מסרבים להיתרגם; שלישית, כדי לבסס את רצף הקריאה על היגיון סיפורי מסוים וכך לאפשר חוויית קריאה שלמה, מלאה ומהנה. הסיפור הוא סיפורה של פואטיקה, כשם שהוא סיפורם של המשוררים המשוקעים עד צוואר במציאות שלהם.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: ננופואטיקה 20 הוא גיליון חופשי, מה שמעניק לו אווירה פוליפונית ולא אחת קרנבלית. נושאיו המרכזיים —מחאה פוליטית, אהבה, הורוּת, אמונה, מסעות, פסטורלה וארספואטיקה — מעוצבים לעתים באופן לירי ונשגב, למשל באמצעות בוננוּת הייקוּאית ולעתים באופן הומוריסטי ומחוספס, למשל באמצעות פרודיה, סאטירה ואיגיון.
ננופואטיקה 20 נותן במה ל־ 34 משוררים, סופרים ומתרגמים. רוב הגיליון מוקדש לשירה מקורית, אך יש בו גם מקום נכבד לשירה מתורגמת. בגיליון מופיעים תרגומים משיריהם של עשרה משוררים שונים, שלמעֵט שניים, כולם בני זמננו: רוברט בְּלַיי, לינדה גרג, רון קוּרְצִ'י וריטה דאב האמריקאיים; לואיס קרול, גאווין יוּאַרְט וג'ון קרוּק הבריטים; אנטואן קאסאר המלטזי, סלאח פאיק העיראקי ולי פו הסיני. התרגומים הם פרי עבודתם של חמישה מתרגמים: רועי צ'יקי ארד, עידן בריר, לילך גליל, ליאור שטרנברג והח"מ. כל התרגומים הם מאנגלית, למעֵט התרגום של פאיק מערבית. כן כולל הגיליון סיפורים קצרים מאת ארבעה סופרים (שוש אברבוך, אמוץ גלעדי, עומר ויסמן ואדם קומן) ומסה של יונדב קפלון המבקרת ספרות יפה קצרה — גול עצמי מרהיב.
מאת: אלכס בן ארי
תיאור: האנתולוגיה הקודמת, הראשונה במספר, לכתיבה מושגית בעברית 1 ראתה אור לפני כשלוש שנים. היא הייתה פעולה של אוצְרוּת ממוקדת שהתבססה על עבודתם של המשוררים המעטים למדי שהיו להם יצירות משמעותיות בתחום, לצד מסות מבואיות באופיין ותרגומים (או ביצועים מחדש) של מספר יצירות מפתח מן השירה המושגית האמריקאית.
הכוח המעצב של האנתולוגיה הנוכחית שונה מאוד. קול קורא בתפוצה רחבה הביא בעקבותיו כמות גדולה של עבודות מִכּותבים שרבים מהם לא היו מוכרים לי. שלוש מתוך ארבע החטיבות של האנתולוגיה התהוו והתעצבו מתוך מגע, ברירה, ארגון ועריכה של השפע הזה.
החטיבה הנוספת היא מובלעת אוֹצְרוּתִית בנוסח האנתולוגיה הקודמת. היא מוקדשת לנושא שהוא אזוטרי מחד ומהותי לפעולה המושגית מאידך: הוראות ליצירת יצירות. היא כוללת, בין היתר, ריאיון עם חברי קבוצת האוליפו, מאמר של מרית בן ישראל על שירי ההוראות של יוקו אונו, מבחר שירי הוראות במקור ובתרגום ומחווה של מבחר אמנים חזותיים לציורי הקיר של סול לוויט, מאבות ההפרדה הנקייה בין הוראות לביצוע. השיח עם האמנות החזותית, שניתן במובן מסוים לראות בה "אח בוגר" לכתיבה בכל הנוגע לכמות ובשלות העשייה והשיח סביב האמנות המושגית, הוא תוצר לוואי מכוּון ומבורך של האנתולוגיה ויימשך, בתקווה, גם מעבר לדפיה.
מאת: גליה ברס, נצר לאו, ספיר יונס
תיאור: הוֹוִיזְם הוא פעולה אמנותית הקוראת למעשה דיוק הרגע הספרותי.
ההוֹוה הוא ישות שאין לה משך. יצור בודד ופתוח לַכּול, המתקיים ברגע זה ובשעה זו.
ההווה מוכרח בעבר ובעתיד, נשען ומעניק. אבל ברגע זה — ההווה. ומכאן שהקריאה היא פשוטה:
כִּתבו עכשיו ובכוונה. אנחנו דורשים שתיכּתב שירה, ספרות, אמנות רלוונטית.
זַקקו, דייקו, בחנו צורות כאלה ואחרות, הַבחינו בין עיקר לתפל.
אִגְדוּ את השירים יחד, חִשבו על זה, כִּרכו. קִראו: תקראו!
אנחנו דורשים שלא תפחדו להגיד דבר־מה על דבר־מה.
הֱיו נחרצים.
זה קשור גם להווה במובנו המתהווה. הנמצא בהווה, העסוק בהתהווּתו — הוא היוצר. הוא מוכרח בהתחדשות. הוא מוכרח ביצירה.
מאת: נועה שקרג'י, עידן ברייר
תיאור: ב־ 1.10.2019 תחגוג עיראק מאה שנים לסיום השליטה העות'מאנית (רק 13 שנים לאחר מכן, ב־ 3.10.1932 זכתה בעצמאות מלאה), אולם מסורת השירה העיראקית זכתה למעמד מרכזי כנזר האמנויות דורות רבים קודם לכן, כמו גם בעשוריה הראשונים של עיראק המודרנית. כפי שמתארת הילה פלד־שפירא ברשימתה להלן, הנעשה בשירה העיראקית היווה שיקוף וביטוי של תהליכים חברתיים, תרבותיים ואסתטיים שהתחוללו במדינה לאורך שנים. לאחר שנות רדיפה, הצרת צעדים וצנזורה, מעמדם של השירה והמשוררים שוקמו לאחר נפילת שלטונו של סדאם חוסיין והשינויים שהתחוללו בעקבותיה. ועם זאת, היום, בעיראק האחרת, הועם זוהרה של השירה והבכורה, אם בכלל ניתנת לספרות, שייכת לסיפורת, לפרוזה.
מבחר זה מאגד מיצירותיהם של 31 משוררים עיראקיים שכתבו בין ראשית המאה העשרים ועד ימינו אנו, ולפיכך הוא מהווה הצצה ראשונה למבחר מתוך השירה העיראקית במאה האחרונה ולא מקיף את המכלול העשיר שלה. מעבר לפרסום של שירה משובחת ומגוונת מתרבות קרובה־רחוקה, בעריכת הגיליון הזה ביקשנו להציע לקורא מפה ראשונית ויכולת התמצאות בסיסית בשירה העיראקית של המאה ה־ 20 . מי שמחפש כמונו, למצוא מעט סדר בבלגן יוכל להיעזר ברשימתו הנהדרת של כאזם ח'נג'ר הממפה (גם אם תחת התנגדות מתודולוגית מוצדקת) את הדורות בשירה העיראקית, לקרוא מעט על המשוררים שכתבו את השירים ולהיעזר במפת השירה המופיעה בגב הכריכה.
מאת: גלעד מאירי, עידן ברייר, נביל טווס
תיאור: בגיליון זה של ננופואטיקה (16) מוצגת תפיסת ה“ננו” – כתיבה קצרה מאוד, דחוסה וממוקדת, שמבקשת ללכוד רגעים ותחושות במינימום מילים, ולהתאים את השירה לקצב החיים ולעידן הדיגיטלי. הגיליון מדגיש ניסוי ושבירת תבניות לצד דיאלוג עם מסורות השירה. הוא מחולק לשני חלקים: הראשון כולל שירים בעברית, והשני מציג שירה בערבית, כמבט רוחבי על מגמות וסגנונות בשירה הערבית – מן המודרני ועד הקלאסי.
הצג עוד תוצאות