נמצאו 511 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: יונתן נבו, מיכל קרומר-נבו
תיאור: בין הנגב לגליל מתעד בתצלומים ובקטעי שיחות את מפגשיו של יונתן נבו, הצלם, עם אנשי התחנה המרכזית הישנה בתל אביב – חסרי בית, מכורים לסמים ואנשים ממעגל הזנוּת. הנִראוּת של אנשים אלה מתעתעת: עקב החשיפה שלנו לדימויים שחוקים שלהם, נדמה שכולנו יודעים איך הם נראים, אלא שרובנו מעולם לא התבוננו בהם מקרוב. המבט הנוקב והמעורטל שנשקף מהתצלומים קורא לנו במפגיע לראות אותם, על אנושיותם.
את המפגשים מלווים טקסטים של מיכל קרומר-נבו, הבוחנים את הסוגיה המורכבת כיצד לייצג סבל חברתי. מכיוון שמיכל היא אימו של יונתן, הספר טווה מארג עדין בין שתי נקודות מבט: האינטימית והאינטואיטיבית, לצד התיאורטית והמקצועית, ופותח כך למעננו, צעד אחר צעד, דרך ואפשרות להתבונן בגובה העיניים בזר, במרתיע ובאחר.
הוצאת אסיה
מאת: מיכה גודמן
תיאור: המחלוקת על עתיד שטחי יהודה ושומרון מטלטלת את ישראל. המחלוקת נובעת מזרמים רעיוניים תת־קרקעיים שפרצו לשיח הציבורי לאחר מלחמת ששת הימים, התנגשו בעוצמה זה בזה וקרעו לגזרים את החברה הישראלית. במרוצת חמישים השנים שחלפו מאז המלחמה הפכה המחלוקת מוויכוח על רעיונות לקרב בין זהויות. השיחה הישראלית התמוטטה. מלכוד 67 הוא מסע לחקר הרעיונות והזהויות הללו.
"מלכוד 67" צולל אל הפילוסופיה שביסוד הפוליטיקה, על מנת לנסות לשקם את השיחה הישראלית הפצועה. ״מיכה גודמן מצליח לעשות את הכמעט בלתי אפשרי: לכתוב על נושא טעון ומורכב בצורה סוחפת ולשלוף מנושא מכאיב ונדוש תובנות מפתיעות ומעוררות מחשבה.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: בכל סרלואי
תיאור: משקל עודף הוא ספר מסות אוטוביוגרפי, אישי ופוליטי, העוסק בצורך ובניסיון לתפוס מקום – כאישה וכיוצרת, בעולם בכלל ובעולם הדתי בפרט.מסותיה החכמות והנוקבות של בַּכֹּל סֶרְלוּאִי נכתבות בגוף ראשון, מנקודת המבט של משוררת ישראלית דתית ופמיניסטית, ומקפלות בתוכן את סיפור חייה הפרטי, הנפרש לכדי מפת נפש בהירה, מרתקת ועכשווית. באומץ, בכנות ובעדינות מציעה סרלואי אוטוביוגרפיה אישית שהיא, איך לא, פוליטית, ודנה במרחב סביבה, על כל היבטיו, מתוך גופה וקולה האישיים והייחודיים. מבעד לעדשות הכפולות הללו היא מתבוננת בעולמות עשירים ומגוונים, ומנהלת דיאלוג עם מנעד רחב של הוגים והוגות – מהרב קוק ועד וירג'יניה וולף, מנעמי וולף ועד ליקוטי מוהר"ן.סרלואי מעניקה לנו נקודת מבט ייחודית וחדה על משקל עודף והמאבק המתיש והאינסופי בו; על טהרת המשפחה ועל איסור נגיעה; על אהבת התורה ועל הדרת נשים; על מחזור הווסת ועל הגוף הנשי; על גוף ומלחמה, על רצח רבין ועל הגדרה עצמית; ועל כל הנשים שהיא: אֵם, רעיה, כותבת ומשוררת.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: יפתח גיא
תיאור: מלבנון בשאלה הוא מסמך כן ואותנטי, המתאר את הלחימה המדשדשת ברצועת הביטחון בדרום־לבנון של שנות ה־90, לצד התהליכים הפנימיים שעבר המחבר מול הקריאה הנוקבת של נשות ארגון "ארבע אמהות, לצאת בשלום מלבנון". בפתיחות וברגישות מוביל המחבר את הקוראים אחריו למסע של שינוי והתפתחות, מסע שבמהלכו הפכו הנשים המוחות מיריבות מרות לגיבורות, המתייצבות מול המוסכמות הצבאיות והמדיניות של זמנן.
זהו ספר מעורר השראה על מנהיגות, על מחשבה צלולה וביקורתית ועל אחריות. הוא מיועד למפקדים ולמפקדות, למחנכים ולמחנכות, ולכל השואלים את עצמם שאלות על תפקידם כאזרחים בחברה דמוקרטית. תובנותיו פוקחות עיניים, ומהדהדות בעוצמה לאירועי ימים אלה.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: בנימין יסעור
תיאור: החל מראשית דרכה ביקשה התנועה הקיבוצית לעצב אורח חיים אלטרנטיבי לאורח החיים העירוני־בורגני. השאיפה ליצירת אדם חדש, עולם חדש, חברה חדשה קיבלה ביטוי בכל מקום ואתר בחיי היחיד והיחד. כשם שדובר על חינוך אחר, על תרבות אחרת ועל חברה אחרת, כך גם דובר על תכנון אחר, על מרחב ציבורי ופרטי אחר, על הצורך לתרגם את חזון המהפכה הקיבוצית לשפת בטון ומלט (ראו עמ‘ 80).
ברגישות ובתבונה משרטט בנימין יסעור (בנג'ילה) את סיפורה של המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. במובן מסוים, ניתן לראות בתהליכי השינוי בתכנון הפריסה המרחבית בקיבוץ מעין צילום רנטגן המיטיב להציג תהליכים ותמורות בעיצוב הזהות הקיבוצית לאורך ציר הזמן.
סיפורה של המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי הוא מעין מיקרוקוס־מוס שדרכו ניתן להבין את סיפורה של התנועה הקיבוצית. יסעור עומד על המתח בין היחיד ליחד, בין תכנון הספירה הציבורית לתכנון המרחב הפרטי, בין השפה האידיאולוגית לשפת המאוויים הפרטיים. המתח בין מסורת אירופית לבין השתלבות במרחב הארץ־ישראלי, המתח שבין תכנון מלמעלה לתכנון מלמטה, המתח בין החלום למציאות, בין הרצוי לאפשרי, בין השאיפות הרוחניות למגבלות החומריות.
קרל מרקס היטיב לעמוד על יחסי הגומלין שבין התשתית לבניין־העל, המתח שבין ממלכת הרוח לממלכת החומר. סיפור המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי יכול לשמש מקרה בוחן מייצג לניסיון המאתגר והסיזיפי של תנועות אידיאולוגיות ליצור חיבור בין רעיון למעשה, בין אידיאולוגיה לפרקטיקה, בין עולם המילים לעולם המעשים והמבנים.
כותב הספר הוא גם החוקר וגם (לעיתים) מושא המחקר. יסעור עבד במחלקה הטכנית וגם ניהל אותה, וספר זה משלב מבט מבפנים של אדם שהיה במרכז העשייה, עם מבט מבחוץ של חוקר המבקש להציג מבט רטרוספקטיבי, הן על ההצלחות והן על הכישלונות של המחלקה, שתרמה תרומה משמעותית לעיצוב המרחב הקיבוצי.
האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, כתב טשרניחובסקי. אם נשאל לרגע שורה זו, נוכל לומר שספר זה ממחיש לנו כיצד הקיבוץ הוא במובן מסוים גם תבנית נוף תכנונו.
יד יערי
מאת: דן בן-עמוס
תיאור: מהם המונחים המרכיבים יצירת פולקלור? אילו קשרים מתקיימים בין פולקלור לתרבות בכללותה? כיצד משתלב פולקלור יהודי בחקר מדעי היהדות? אילו בדיחות פולקלור הסעירו את ישראל בשנותיה הראשונות של המדינה ואילו אפוסים מרכיבים את התרבות העממית בבֶּנין שבדרום־מערב ניגריה?
תשעת המאמרים המקובצים בתקשורת במסורת: מאמרים בפולקלור נכתבו, כל אחד בשעתו, במשך חמישים השנים האחרונות, בידי חוקר הפולקלור דן בן־עמוס (2023-1934). לכאורה, נושאיהם מגוּונים ומרוחקים זה מזה, אבל מגמתם אחת: להסיר מהפולקלור את המעטה האידיאולוגי שהרומנטיקה כפתה עליו ולהאיר את המציאות התרבותית־החברתית שבה הוא מתקיים.
בכתיבה המשלבת תיאוריה ודוגמאות אמפיריות, הלקוחות מתרבויות שונות זו מזו, מבקש בן־עמוס לבאר ולהמחיש את המונח "פולקלור" ואת סוּגֹותיו הספרותיות, ולבחון סוגיות קונקרטיות בפולקלור יהודי, הומור בפולקלור ופולקלור אפריקאי.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חגית הלפרין
תיאור: מעטים זוכרים את מועדוני התרבות ששגשגו בישראל בראשיתה, אולם הם היו בזמנם מרכזי יצירה חשובים. עוד לפני קום המדינה, ובשנותיה הראשונות, קמו מועדונים כמו "המועדון לתרבות מתקדמת" (לימים "צוותא"), "מִלוא", "בארי", "בוסתן", "יחדיו" ו"מדורה" – מוקדי תרבות שוקקים שחבריהם היו סופרים, אמנים, אנשי רוח, והתארחו בהם אישי ציבור וראשי ממשלה. לימים נזנחו ונשכחו, אך תרומתם לעיצוב תרבות ישראלית מקורית הייתה משמעותית.
ספרה החדש של חגית הלפרין, פרי מחקר מקיף וראשוני, מתחקה אחר סיפורם של אותם מועדונים – סיפור שהחל בחזון אוטופי מרגש והסתיים לא אחת בשברון לב. הוא מאיר את הקשרים הסבוכים בין תרבות לפוליטיקה, ואת המאבקים בין ראשי מפלגות הפועלים ליוצרים שנאבקו על עצמאותם הרוחנית. סיפורם משורטט על רקע התמורות הפוליטיות והחברתיות שעיצבו את פני המדינה.
בין הדמויות המרכזיות בספר: המשורר אברהם שלונסקי, שהקים את "המועדון לתרבות מתקדמת" (צוותא) מטעם מפ"ם, והסופרים יעקב הורוביץ וישראל כהן, מקימי "מִלוא" (בחסות מפא"י). הספר חושף את העשייה התרבותית, המתחים, התקוות והפשרות שעיצבו את התרבות הישראלית בראשיתה – תקופה שבה חלמו חלומות גדולים, והצליחו להגשימם, ולוּ חלקית.
רסלינג
מאת: סילביה ביז'אוי
תיאור: לפני כשני עשורים החלה בתנועה הקיבוצית פעילות בעלת אופי של "יציאה מן הגדר" אל ריכוזי האוכלוסייה שהתהוו בשכנותם המיידית של הקיבוצים. חברים מספר, ביוזמתם הם ובאורח ספוראדי, יצאו אל עיירות פיתוח סמוכות ופתחו בפעילות קהילתית בין בני נוער ומבוגרים כאחד. היוצאים מחצר קיבוצם הונעו על ידי הרגשת אי נחת אישית שנבעה מהיותם חברים ביישובים מבוססים, יחסית, בעוד שכניהם בעיירות הפיתוח עדיין נאבקים עם קשיי קליטה והסתגלות ועם קשיי פרנסה יום יומיים. העובדה שהקיבוץ איבד ממעמדו המרכזי בחברה הישראלית ונדחף, על ערכיו ועקרונותיו, מן המרכז הסמלי והערכי אל הפריפריה, כמעט לא היוותה באותה עת גורם שהניע לפעילות.
נכון שמרבית הקיבוצים מצויים מבחינה גיאוגרפית בפריפריה, אך הדבר נעשה מרצונם ובתוקף השליחות ההתיישבותית והביטחונית שנטלו על עצמם. לעומת זאת, בשכנותם מצויים אנשים שבאו אל הפריפריה לא מתוך בחירה והכרה, אלא מכוח "גזירת" פיזור האוכלוסייה - הצו הלאומי שהוטל בעיקרו על העולים החדשים. בין שתי אוכלוסיות אלה כמעט ולא נוצר מגע חברתי במשך השנים, וככל שנוצרו קשרים היו אלה בעיקרם קשרי עובדים מעבידים. במצב זה טמון קונפליקט רדום, אך בלתי נמנע; סכנה פוטנציאלית זו היא שהביאה לאימוצה של פעולת המתנדבים הראשונים על ידי התנועה הקיבוצית, למיסודה במסגרות תנועתיות ולאחר מכן גם במסגרות הסתדרותיות. מזה עשור וחצי משקיעה התנועה הקיבוצית משאבים רבים (הן בכוח אדם והן בממון) במסגרות השונות והכפולות לעתים של מעורבות (ולאחר מכן של שילוב) בעיירות הפיתוח.
שותפים אנו לחרדתה של החוקרת נוכח ירידת משקלו של הקיבוץ בחברה הישראלית ודחיקתו לשוליה. חוששים אנו מפני הסתגרות מרצון בחצר הקיבוץ "עד יעבור זעם". לפי מיטב הכרתנו, החזרת הקיבוץ, חרף מצוקותיו וקשייו, אל מוקדי העשייה, ההשפעה וההכוונה - הכרחית לישראל; בה במידה חיוני הדבר להמשך קיומו של הקיבוץ, לבל יירשם בספרי ההיסטוריה כאפיזודה חולפת שיפה הייתה לזמנה בלבד.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: גילה אדר, חנה לואיס
תיאור: לאחר הצגת התמונה הכללית של פעילות הנשים, נבחן את המאפיינים הדמוגרפיים של קבוצת הפעילות. במרכז הדיון תעמוד השאלה, האם הנשים הפעילות מחפשות בפעילות הציבורית פיצוי על חסר שקיים אצלן בתחום מילוי התפקידים המשפחתיים. או שעולמן רחב דיו כדי לכלול גם את תחום התפקידים הציבוריים. לשם קבלת תשובה על שאלה זו, נערוך השוואה בין קבוצת הנשים הפעילות לבין כלל הנשים בתנועה הקיבוצית, על פי המשתנים הבאים: גיל, מצב משפחתי, מספר ילדים, ארץ מוצא ומקום עבודה קבוע. לאחר הצגת המאפיינים הדמוגרפיים של קבוצת הפעילות נבחן את פיזורן של הפעילות בתפקידים השונים, וננסה לעמוד על השינויים שחלו בהתפלגות תחומי הפעילות על ידי השוואת ממצאיהם של כהן ולשם עם מחקרו של יוסף שפר ועם מחקרם של מנחם רוזנר ואחרים.
תשומת לב מיוחדת תוקדש למקומן של הנשים במזכירויות הקיבוצים ולתחומי העבודה מתוכם יצאו לפעילות. כמו כן ננסה לקשור את מאפייני פעילות הנשים עם מאפיינים מבניים של הקיבוצים: גודל הקיבוץ והפרופורציה בין ילדים לבין אוכלוסיה בוגרת. אחרי כן נעמוד על ההבדלים בין הקיבוצים בהם פעילות הנשים גבוהה יותר לבין אלה שבהם היא נמוכה. נבחן אם קיים קשר בין עמדות נושאי התפקידים כלפי פעילות הנשים למידת פעילותן, ואם מבנה המזכירות קשור למידת הפעילות של הנשים ולתחומי פעילותן. נעסוק גם בהבדלים בין התנועות הקיבוציות, בהנחה שהן נבדלות במחויבותן האידיאולוגית לשוויון הנשים, ובהדגשת החשיבות שהן מייחסות למילוי תפקידים בבית ובמשפחה לעומת תפקידים חברתיים כלליים. ננסה לענות על השאלה, האם ההבדלים הקיימים בין התנועות השונות במידת הפעילות ובתחומי הפעילות של הנשים, תואמים את מקום התנועות על רצף המחויבות האידיאולוגית, ובמיוחד על רצף המשפחתיות. על הרצף הזה הקיבוץ הדתי הוא המשפחתי ביותר; אחריו איחוד הקבוצות והקיבוצים; לאחר מכן הקיבוץ המאוחד ולבסוף הקיבוץ הארצי.
הפרק האחרון יביא את תשובות מזכירי הקיבוצים לשאלה, האם אפשר לעשות להרחבת פעילותן של הנשים, הן מבחינת מספר הפעילויות והן מבחינת היקף התפקידים.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: דן בר-און, אמתי ניב
תיאור: ספר זה הוא פרי עבודת מחקר שארך כשבע וחצי שנים. בשלב הראשון (1979-1981), נפגשנו תחילה קבוצה של חמישה חברים ממרכז ההפעלה שבתק"מ והחלטנו לדון על המפעלים האזוריים, ממפגשים אלו התפתח הסקר המוצג בפרק השני בשער השני. בשלב השני (1983-1984) הוזמנו על ידי יד טבנקין להמשיך את הסקר, יחד עם מנחם טופל שגויס למטרה זאת.
באותו שלב כבר הגדרנו את הנושא שאנו עוסקים בו, כהתמודדות הקיבוץ עם בעיית הגודל (או הקוטן), התמודדות שהיא פרי המתח בין שמירת הייחודיות מחד, ועמידה בתנאי תחרות בסביבה משתנה מאידך. לאחר השלמת שלב שני בסקר על המפעלים האזוריים, החלטנו לבחון את בעיית הגודל בשלושה מגזרים נוספים: דן בראון לקח על עצמו לבחון זאת בתחום שירותי הרווחה (שער שני, פרק שלישי); אמיתי ניב במגזר התיעוש, במיוחד במעבר לדור השלישי של התעשיה (שער שני, פרק רביעי), ויובל דרור בתחום החינוך (שער שני, פרק ראשון). הסקרים הנוספים בוצעו במהלך השנים 1984-1986. סדר הפרקים בשער זה משקף את הרצף ההיסטורי, ולא את סדר עריכת הסקרים.
בשער השלישי אנו מנסים לברר אם יש קווים משותפים להתמודדות עם שאלת הגודל בתחומים השונים: החברתי, החינוכי החקלאי, והתעשייתי. אנו מוצאים דמיון בין שלושת התחומים הראשונים: יש בשלושתם חוסר הכרעה בין שתי גישות חד כיווניות בין הגישה הערכית, הקיבוצית-מסורתית, לבין גישה המדעית-פוזיטיביסטית, שבאה בדרך כלל לתקן את הליקויים שנתגלו בקודמתה. אי הכרעה זאת איננה אפשרית בנושא הרביעי: שם דרוש שינוי פרדיגמאטי לתפישה מערכתית כוללת כדי להתמודד עם דילמת הגודל בהחדרת תעשיה מתוחכמת לקיבוץ.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: דב שנער
תיאור: בחוברת זו התבקשנו לעמוד על ממדי חדירתו של המדיום החדש (הטלויזיה), האלקטרוני-חזותי, אל חצר הקיבוץ, על מידת השפעתו ועל אופני הפעלתו, משמע - עד כמה הוא ממלא תפקיד של נושא מסריה של חברה קיבוצית.
על כך ימצא המתעניין נתונים בגוף העבודה ובנספחיה, וביתר פירוט בחוברת המסכמת סקר משותף שנערך על ידי "יד טבנקין", המכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה ומחלקת ההסברה והתקשורת של ברית התנועה הקיבוצית.
אולם לא די בתיאור המצב הקיים ובניתוחו. ראינו מחובתנו להציג בפני מקבלי ההחלטות ברמה התנועתית כבפני החברים בקיבוציהם – דרכים שונות להפעלת מערכות טלויזיה (וידיאו) בקיבוץ.
המחקר מצביע על כמה אפשרויות פיתוח של הפקות קיבוציות ברמה הארצית-תנועתית, האזורית והמקומית. הוא שם את הדגש על דגם של טלויזיה קהילתית, דגם שיש בו הבטחת שירות לצרכים קיבוציים מובהקים ברמת הכלל כברמת הפרט. על הטלויזיה הקיבוצים להוות אמצעי תקשורת דמוקרטי, המקיים ערוץ פתוח לשני הכיוונים, ולהימנע מדפוס הפעלה של הנחת המסר "מגבוה", מהמרכז התנועתי או מייסדי הקהילה היחידה. אין חבר קיבוץ אמור להיות צופה פאסיבי, חשוף בכורסתו לדבר "חכמי ההלכה והמעשה", שלעיתים הם נבחרים ובמקרים לא מעטים הינם ממונים מטעם עצמם.
בשולי המחקר מובאים כנספחות דברים שהושמעו ביום עיון, שנערך מטעם "יד טבנקין" בעקבות פרסום דו"ח הביניים של המחקר. בחרנו להביא את הדברים שהתמקדו בצד העקרוני והערכי של הפעלת הטלויזיה בקהילה הקיבוצית.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: סטנלי מרון
תיאור:  לימים נוצר ויכוח בין שתי עמדות יסוד בקשר לייעוד הקיבוץ. מצד אחד נטען, שהקיבוץ משמש, בצורה יעילה ומהירה ביותר, מכשיר לקידום המטרה הציונית של יישוב הארץ. מצד אחר נאמר, שהקיבוץ מגלם בתוכו מהפכה חשובה בפני עצמה ובשאיפותיו החברתיות והכלכליות הקיבוץ שייך למהפכה הסוציאליסטית העולמית על גווניה השונים. הוקמו תנועות נוער בחו"ל ובארץ, שבהן עיצבו רעיונות ציוניים וסוציאליסטיים את תודעתם של בני הנוער במגמה להביאם להגשמה אישית בחיי קיבוץ.
הצעד הראשון בקביעת תפישה רעיונית נכונה לזמננו ולדור הבא חייבת להיות חקר ההוויה לאשורה. לאחר מכן צריכה לבוא הפקת הלקחים הדרושים לגבי עיצוב שינויים בה.
בחוברת זאת מוגש נסיון של מיפוי המציאות החברתית בקיבוצים של היום כבסיס לקביעת היעדים הרצויים בעתיד. אין בזה שום יומרה לתיאור כולל. המציאות הקיבוצית רבגונית מדי, וניתנת להבנה רק לפי היבטים שונים ומשתנים. כוונת החוברת הזאת להעמיד בפני הקורא נתונים על מספר תהליכים חברתיים מרכזיים, לבחון את התפתחותם בקווים כלליים, ולנסות להעריך את האפשרויות הגלומות בהם להמשך.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: חיה יצחקי, מאיר חובב, אורלי דביר
תיאור: הדרכה בעבודה סוציאלית בישראל הוא הספר הראשון המשלב בין גישות תאורטיות, לבין גישות יישומיות בהדרכה, ומציע נקודות מבט מגוונות על הגדרת ההדרכה ומטרותיה, חשיבותה, השפעותיה, משמעותה ותרומתה לפיתוח המקצוע של עבודה סוציאלית בכלל ושל העובדים הסוציאליים בפרט.
כרמל
מאת: מישאל ציון, נעם ציון
תיאור: ״הגדה ישראלית״ היא גרסה מקוצרת ומעודכנת של ״הלילה הזה: הגדה ישראלית״, שיצאה לאור בשנת 2004, והפכה לרב מכר בישראל ובעולם. ב״הגדה ישראלית: מהדורה מיוחדת״ קיצרנו את הפירושים והתוספות בהגדה כדי להפוך אותה לנגישה עוד יותר, והוספנו איורים ופירושים חדשים ומעודכנים. במהדורה המיוחדת תמצאו את כל ההגדה של פסח המסורתית לצד האיורים האהובים של מישל קישקה, עם התייחסות לאירועי השבעה באוקטובר, וקולות ישראליים של חירות ותקווה. הגדה ישראלית - ההגדה של כולנו.
ידיעות אחרונות
מאת: שגיא אלבז, אבנר בן-זקן
תיאור: במשך שנים רבות התעלמו הציבור הישראלי ונבחריו מההשפעה ההרסנית של שיטת הבחירות היחסית על הסדר הפוליטי והחברתי, אבל המשבר הנוכחי הביא אותנו לנקודת רתיחה בין הקבוצות בחברה הישראלית. שיטת הבחירות היחסית בישראל יצרה סתירות רבות בין אינטרסים מגזריים ובין טובת הכלל והמדינה: מערכות הבחירות העצימו את הקיטוב הפוליטי והשנאה; קבוצות יריבות מסרבות לתת אמון במוסדות המדינה ובמערכת הפוליטית וניצבות אלה מול אלה על סף תהום, רגע לפני הידרדרות אל מלחמת אזרחים תרבותית ואולי אף למשבר חמור מזה, אלים באופיו.
לאחר 5 מערכות בחירות רצופות שלוו בפיצול פוליטי ובשיתוק מערכות השלטון, ולאחר שבחסות שיטת הבחירות היחסית העצימו קבוצות מיעוט את כוחן הפוליטי באופן לא מידתי וגררו את המדינה למחוזות מסוכנים, עולה צורך דחוף לשנות את שיטת הבחירות.
בספרם מעורר המחשבה ישראל חדשה – השבר והתיקון: משיטה יחסית לבחירות אזוריות עומדים המחברים פרופ' אבנר בן-זקן וד"ר שגיא אלבז על מגרעות השיטה היחסית ועל חשיבות המעבר לשיטת בחירות אזורית־רובית, ומציעים מודל חדשני לבחירות אזוריות כגשר לבנייתה המחודשת של ישראל.
מאת: לימור דנש, אמיר לוי, מרדכי כהן, נדב דוידוביץ', ניר קידר
תיאור: עד שנות ה־80 של המאה ה־20 , המשק הישראלי התאפיין בריכוזיות גבוהה ומעורבות ממשלתית עמוקה בכלכלה. מדיניות זו, שהתאימה לשעתה, הובילה לצמיחה כלכלית מרשימה ולרמות אי־שוויון נמוכות יחסית. אך שינויים במשק העולמי, רצף מלחמות באזור וגורמים נוספים הביאו את ישראל למשבר כלכלי חריף ואינפלציה חמורה. הללו הובילו לאימוץ תוכנית הייצוב בשנת 1985, שפתחה את השלב השני בהתפתחות המשק הישראלי. במסגרת התוכנית צומצמו הוצאות הממשלה, הופרטו חברות והשוק הפך לתחרותי יותר. על אף שהמשק הישראלי הגיע להישגים מרשימים, פירות הצמיחה לא חולקו באופן שוויוני, ואי־השוויון הוביל לפערים גדולים בהכנסה, בנגישות לתשתיות, בחינוך ובבריאות, וכן לפגיעה במוביליות החברתית. כעת הגיע הזמן לעבור לשלב הבא בתולדות המשק – צמצום אי־השוויון.
מחקרים מראים שככל שאי־השוויון גדל, כך קטנה ההשתתפות הפוליטית, בעיקר בקרב השכבות החלשות, וכן שאי־שוויון כלכלי נקשר גם לרמות גבוהות של אי־אמון במערכות הציבוריות. חיבור זה מציג מתווה ממוקד לצמצום אי־השוויון בישראל, שאינו כולל בהכרח הקצאת תקציבים אלא שינויים מבניים במספר מערכות מרכזיות.
שני עקרונות יסוד מנחים חיבור זה: הראשון, ביזור סמכויות שלטוניות מהממשל המרכזי לגורמים שלטוניים הקרובים לאזרחי המדינה ומבינים את צורכיהם היום־יומיים טוב יותר. עקרון זה מיושם במדינות רבות בעולם, והוכח כמקדם יעילות במוסדות השלטון, מעודד השתתפות פוליטית רחבה יותר ויוצר התאמה רחבה יותר בין רצונות האזרחים למדיניות הממשלה. השני, צמיחה כלכלית מכלילה ששואפת להשגת מטרות מעבר להגדלת התוצר, ומבוססת על חלוקה הוגנת יותר של פירות הצמיחה וקידום כלכלה מקיימת.
מאת: דוד אוחנה
תיאור: בספרו האם עוד ישראלים אנחנו? מציב דוד אוחנה שאלה מהותית, טעונה ואקטואלית: האם עדיין קיימת זהות ישראלית משותפת, או שמא ישראל הפכה לזירה של מאבקים בין שבטים, דתות, זהויות ואידיאולוגיות מתנגשות? מתוך מבט היסטורי, פילוסופי ופוליטי, אוחנה מתחקה אחר שורשי הקרע החברתי-תרבותי במדינת ישראל וחושף את האופן שבו הישראליות – שבעבר נשענה על אתוס משותף, זיכרון תרבותי משולב ודיאלוג חי בין יריבים רעיוניים – הלכה והתפוררה מול תהליכים של קיטוב, הפרטה והקצנה דתית ולאומית.
במסה אישית ונוקבת, שזורה באנקדוטות חיים, אזכורים ספרותיים והגות פוליטית עמוקה, הוא מזהיר מפני עלייתה של "מהפכה שמרנית" בישראל, אותה הוא מדמה למהלכים שאפיינו את עליית הפשיזם באירופה של המאה ה־20. אוחנה מתאר תהליכים של רדיקליזציה, אובדן הלגיטימציה הדמוקרטית, ושיח ציבורי שהופך לשיח של שנאה, "גזע" ומשיחיות.
זהו ספר על שבר, אך גם על תקווה: תקווה כי מתוך ההבנה העמוקה של הסכנות – ייוולד מחדש שיח ישראלי משותף; שיח שמבוסס לא על אתניות או דת, אלא על אזרחות, שותפות ותחושת אחריות הדדית.
מאת: אבי שילון
תיאור: במשך כמעט חמישה עשורים, מאז המהפך של 1977, הימין שולט בפוליטיקה הישראלית. בכל זאת נדמה כי עדיין חסרים מחקרים אשר מפצחים את סיפורו המלא, על ההתפתחויות שחלו בו מאז הקמת המפלגה הרוויזיוניסטית ב־1925, שהשנה אנו מציינים מאה שנים להקמתה.
הספר שלפניכם נענה לאתגר ומציע מבחר פרקים שעוסקים באישים, בפרשות מפתח, בשינויים וגם בעמדות שנותרו עקביות בתולדות הימין, מאז עידן ז'בוטינסקי עד ימינו. בין יתר הסוגיות הנבחנות בספר עולה השאלה על אודות הקשר בין יחסו של בנימין נתניהו לשמאל הישראלי ובין העובדה שאביו ההיסטוריון הרוויזיוניסטי בן־ציון נתניהו הִפנים ממקס נורדאו את תפיסתו בדבר ניוון תרבותי? מדוע בחר מפקד מחתרת לח"י לשעבר נתן ילין־מור לתמוך לאחר הקמת המדינה במחתרת האלג'ירית דווקא ואף הואשם בשאיפה לחסל את ישראל? ומה הן הסיבות החברתיות־היסטוריות הניצבות בבסיס הקשר בין המחנה החרדי לליכוד?
אולם הספר אינו מסתפק רק בהפניית מבט אל תולדות הימין – הוא גם עומד על ההתפתחויות האחרונות שהביאו ליצירתו של מה שמכונה הימין החדש ועל הקשר בין הימין הישראלי לתנועות שמרניות ופופוליסטיות בארצות הברית.
עם עובד
מאת: יוסף לניר
תיאור: בחיבור שלפנינו אנסה לעגן את הגישה העיונית והאנליטית בחקר הקיבוץ כמערכת מדינית-חברתית בהתפתחות הגיאוהיסטורית של סביבתו. בדרך סכימטית, במידת מה, אסביר הן את השינויים והן את השימור של דפוסי ההתנהגות התפקידית של הקיבוץ, על רקע המציאות ההיסטורית המשתנה. ברצוני להדגיש, שאנו עוסקים כאן ברקע היסטורי ולא בדיון בעל אופי היסטוריוסופי מובהק.
בפרקים הבאים נבנית מסגרת, שיש בה, אמנם, אלמנטים של רציפות בין תקופות, אך לא הרציפות של האירועים ההיסטוריים היא מעניננו כאן, אלא הרציפות הקשורה במילוי תפקידים מסויימים הנמשכים מעבר לתקופה מסויימת, והשינויים שחלו בתפקידים אלה.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: זאב צור
תיאור: שאלת השותפות בממשלה ביו מפא"י למפ"ם היתה אחד מסלעי המחלוקת הכבדים שהפריד ביניהן ופילג גם את מפ"ם בתוכה במחצית הראשונה של שנות החמישים, כשמפ"ם היתה מחוץ לממשלה ובאופוזיציה לה. היתה זו התקופה הפורמאטיבית של המדינה, תקופת המעבר מיישוב מאורגן על בסיס וולונטרי למדינה המבוססת על חוקים מחייבים, תקופה של קליטת העליה ההמונית, של יישוב השטחים והיישובים הנטושים, של הקמת צה"ל ובניינו, תקופה של קביעת מעמדה ויחסיה של מדינת ישראל בעולם ושל עיצוב המבנה הסוציאלי והדמות החברתית של המדינה. עובדת התפלגותה של תנועת הפועלים, לחלק השולט בממשלה ולחלק המצוי באופוזיציה, היתה בין הגורמים המכריעים שקבעו את דרך התפתחותה של המדינה ומעמדה של תנועת הפועלים בה בשנים הבאות. מבחינה מדינית גרם הפילוג להתחפרותן של מפלגות הפועלים בעמדות שאפשר שלא היו מגיעות אליהן אילו קוימה ביניהן השותפות כפי שאומנם הוכח בשנים שלאחר מכן, עם חידוש השותפות. באותה תקופה, רחוקים - מפא"י והציונים הכלליים - נעשו קרובים, ואילו קרובים - מפא"י ומפ"ם - נעשו רחוקים.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אמנון מגן
תיאור: כנס זה נערך לציון עשרים שנה למותו של בן גוריון ועשרים שנה להקמת יד טבנקין.
בימים אלה, כימים של מפנה היסטורי, חשיבות מרובה למבט נוסף אל מרכיבי הבטחון הלאומי כפי שראה אותם בן גוריון, ובעיקר מקומו של השלום בכלל חמשת המרכיבים שמנה. ראוי לתשומת לב גם מה לא כלל בן גוריון במרכיבי הבטחון הלאומי כמו עוד שטח, למשל. בהרהורי שעה אלה יש כדי לספק חומר למחשבה לעושי השלום ולמתנגדיו כיום. איך ספק, שלא הייתה הסכמה עם בן גוריון ברחבי התנועה הקיבוצית כולה, ובוודאי לא בכל הסעיפים. עוד נכונו אז ויכוחים בין בן גוריון לבין הקיבוץ המאוחד והשומר הצעיר (שהיו אז החלק המרכזי במפ''ם) והיו לו בני-פלוגתא.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אמנון מגן
תיאור: יום העיון שלנו יעסוק בפרשה שאינה חדלה לעורר סקרנות, רגשות והתייחסויות, מאז התרחשה ועד היום פרשת שביתת הימאים בנובמבר 1951 או כפי שקראוה אז ''מרד הימאים".
אפשר לראות בפרשה זו נקודת תפנית מהחשובות בתקופה קריטית בתולדות ההגשמה הציונית. ראשית ימיה של מדינת ישראל, הוא זמן של ייצוב מסגרות חדשות ושבירת הישנות. גיבורה הראשי של הפרשה, כמו במרבית הפרשות הקריטיות של הזמן ההוא, הוא דוד בן-גוריון. ככל שעובר הזמן מתברר יותר ויותר, שבן-גוריון ראה בהקמת המדינה רגע מהפכני בתולדות העם, ואמנם הוא ביצע מהפכה, מדרך "היישוב" לדרך המדינה, מהפכה שחייבה שבירת מסגרות והקמת אחרות תחתן, שבירת אתוס והצעת אתוס שונה תחתיו.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אמנון מגן
תיאור: בשבעה במרס 1988 התקיים ב"יד טבנקין" כנס, שעניינו שישים שנה לקיבוץ המאוחד מבט פנימי. במשך יומיים השתתפו המתכנסים בחוגי עיון ובישיבות מליאה, שמעו הרצאות ואף תרמו בדברים לדיון.
יבול הדברים שנשמעו בכנס ניתן בזה על פי סדר הכינוס והעניינים שנדונו בו, ואלה התייחסו לקיבוץ המאוחד באהבה ובגעגועים, בביקורת ובחשבון נפש, בתחומים הרבים בו תרם הקיבוץ המאוחד את כוחו והגותו לארץ ולעם, לבניינם ולהגנתם, לעלייה, להתיישבות ולחינוך הנוער.
ב 1979 התאחדו הקיבוץ המאוחד ואיחוד הקבוצות והקיבוצים לתנועה הקיבוצית המאוחדת, ובכך הוטל כעין סימן סיום לפרק של הקיבוץ המאוחד בהיסטוריה של ישראל. לכאורה, נקודת סיום המאפשרת סיכום. סיכום זה נעשה כ"מבט פנימי" שההזדמנות לו באה לידינו במלאת 60 שנה לייסודו. הקיבוץ המאוחד שייך להיסטוריה, אך עלילותיו יכולות לתת השראה לתנועה הקיבוצית ולתנועה הציונית בימינו יותר מאי פעם. גם לכך נועד לקט זה.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אמנון מגן
תיאור: יום עיון של החוג לקידום השיתוף והניהל העצמי שהתקיים בתאריך 09.01.1991 בנושא הקיבוצים העירוניים:
1. "קיבוץ ראשית" נוסד בשנת 1979 על ידי צעירים, ברובם "ש"ינשינים", בוגרי צבא, יוצאי הקיבוץ הדתי. הקיבוץ קשור לתק"ם. הקיבוץ מונה כיום 85 נפש 40 מבוגרים ו45 ילדים.
2. בוגרי גרעין נח"ל של הנוער העובד והלומד ומחציתה בני קיבוץ. כיום מונה הקיבוץ כ35 נפשות 15 חברים מבוגרים, 10 סטודנטים הגרים בקיבוץ ומשתתפים חלקית בפעילות, ועשרה ילדים. הקיבוץ קשור לתק"ם.
3. קיבוץ "מיגוון" נוסדר ב-1987. המייסדים - בני קיבוץ ובוגרי גרעינים. כיום מונה הקיבוץ 10 חברים ועוד ארבעה חברי גרעין ושלושה ילדים. קשורים לקיבוץ הארצי השומר הצעיר.
אנחנו מבקשים לבדוק שלוש שאלות:
א. האם זו דרך לרבים?
ב. מה הם דפוסי המעורבות של הקיבוץ העירוני בסביבה החברתית והפוליטית?
ג. האם דרוש משק עצמי לקיבוץ כזה?
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אמנון מגן
תיאור: הסדר הקיבוצים כרוך בסכום בסדר גודל של שבעה מיליארדי שקל חדש, והוא פחות מסכום הסדר מניות הבנקים עליו המליץ כל כך אברהם שפירא, יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, "עבור יתומים ואלמנות", כביכול. אין ספק, שהרעש שעורר הסדר הקיבוצים הוא מסיבות פוליטיות. טוב לשים לב גם להשלכות החברתיות פוליטיות של המשבר. הוא גם משפיע על מוראל חברי הקיבוצים, שהם כאילו עומדים בשער הממשלה עם כינור וכובע, לפי הקריקטורה של מושיק ב"דבר". זה לא עוזר לתהליך חידוש הצמיחה ולקבלת הפלח המתאים לקיבוצים בחקלאות ובתעשייה. לכן אבקש משלמה לשם ואייבי רון, הדוברים של התק"ם, לומר איך הם רואים את ההשלכה הפוליטית ואת הפרסטיזיה של התנועה הקיבוצית לאור חובות הקיבוצים.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אלי אברהמי
תיאור: יום עיון שהתקיים בתאריך 27.09.1990:
1. אלי אברהמי - אין תכנית לאומית ואין תכנית של תנועת העבודה.
2. אבי בן-בסט - המדיניות לקליטת העולים בתעסוקה.
3. מרדכי קדמון - שינוי מבנה התעסוקה ושינוי מפת המדינה.
4. יחיאל לקט - ההתיישבות צריכה לאמץ תכנית קליטה בעלת מעוף וחזון.
5. יעקב צור - תופעה יהודית ייחודית.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אמנון מגן
תיאור: יום עיון שהתקיים בתאריך ה13.06.1990:
1. עמוס פונקשטיין - דברי פתיחה: למה באה ההידרדרות בקשר שבין האינטלקטואלים לבין ההנהגה הציבורית? שלוש תשובות אפשריות.
2. נורית גוברין - מסורת המחאה בספרות העברית.
3. יזהר סמילנסקי - איפה הקול הצעיר בתקופה הזאת?
4. יצחק בן אהרן - האינטלקטואל כבורא המציאות.
5. אין דבר מאכזב יותר מבואו של משיח.  
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: בן הרצוג
תיאור: מסוף המאה ה־20, אזרחים ישראלים רבים מנסים להשיג אזרחות כפולה. המושג “אזרחות כפולה&rdquo, (Dual Citizenship) מתאר באופן מילולי אדם אשר יש לו שתי אזרחויות, אך הלכה למעשה מצביע על אדם המחזיק ביותר מאזרחות אחת. בעבר, התפיסה הלאומית התנגדה לסטטוס זה, ולכן רוב מדינות העולם נאבקו להעלימו. עם זאת, כבר מחקיקת חוק האזרחות המקורי בשנת 1952, מדינת ישראל מתירה לישראלים להחזיק יותר מאזרחות אחת. מטרתו העיקרית של ספר זה היא להציג ולהסביר את הפער בין התפיסה התרבותית ההגמונית, שהתנגדה לאזרחות כפולה, ובין המדיניות הישראלית אשר אישרה סטטוס זה.
הספר בוחן את הקשר הקיים במדינת ישראל בין הממד המשפטי, המאפשר אזרחות כפולה, לבין הממד התרבותי, אשר מאמץ תפיסות הקושרות בין לאומיות לאזרחות בלבדית. הספר עומד על שינוי היחס לאזרחות כפולה בישראל במהלך השנים ועל הדרך בה ניתן להסביר שינוי זה.
על בסיס תיאור היסטוריית החקיקה של חוק האזרחות הישראלי והדיונים סביבו, כמו גם בעזרת ניתוח ממצאים משלימים, כגון תכתובות משרד החוץ או התייחסויות תקשורתיות, מוצעת הטענה כי היחס לאזרחות כפולה בישראל משלב שיקולים פרגמטיים עם שיקולים סמליים. התקבעות הנהלים המסדירים אזרחות כפולה בישראל, המשמעויות התרבותיות של נהלים אלו, שעתוק התרבות הפוליטית הישראלית והשינויים שחלו בה עם השנים , מושפעים משילוב של גורמים, ביניהם צרכי האידיאולוגיה הפוליטית הישראלית־ציונית, פלגנות פוליטית ומפלגתית וטעמים הכרוכים במערכת הבינלאומית.
ד”ר בן הרצוג הוא מרצה בכיר במכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות באוניברסיטת בן־גוריון בנגב וראש התוכנית הבינלאומית ללימודי ישראל ע”ש וודמן־שלר. מחקריו על מוסד האזרחות מתפרסים על מספר תחומים (סוציולוגיה, מדע המדינה, משפטים והיסטוריה) ועוסקים במקומות שונים (ישראל, ארצות הברית וקנדה). בטרם הגיע למכון השתלם כפוסט־דוקטורנט באוניברסיטאות ייל והרווארד.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: חיים וידל
תיאור: מסה זו נולדה מתוך הכאב מהתוכן והסגנון של המחלוקת ההולכת ומפרקת את החברה הישראלית בשנים האחרונות. למחלוקת זו ישנם ביטויים פוליטיים, משפטיים, אידאולוגיים, חברתיים ותרבותיים, אך ביסודם עומדת מחלוקת עמוקה ומהותית בשאלת זהות העם היהודי, ערכי היסוד שלו וייעודו, שיש לה השלכות רבות על עצם המשכו של המפעל הציוני והתפתחותו.
מסה זו מבקשת לתרום להפיכת המחלוקת הזו לבונה ומקדמת, באמצעות שינוי פניה בתוכן ובסגנון. את המפתח לכך מוצא המחבר בשיבה אל חזון 'תורת ארץ ישראל' של הראי"ה קוק, הפותח לפנינו שער אל ישראליות־יהודית חדשה, שבה מתבטלות ההבחנות המקובלות בין קודש לחול, ובין דתיות לחילוניות.
הרב חיים וידל נולד במרוקו (1953) וגדל בקריית שמונה. בוגר הפנימיה הצבאית שעל יד ביה"ס הריאלי בחיפה ואוניברסיטת חיפה; עוסק שנים רבות בהוראה ובכתיבה בתחומי יהדות, ציונות וחברה. העמיד תלמידים ותלמידות הרבה, שמצאו בדבריו רוח ישראלית חדשה – ישנה, מרעננת, רגישה ומודעת.
הרב וידל הקים והוביל את בית המדרש "גלי מסכתא", וכיום הוא שותף בכיר במיזם "תורה ישראלית – לכתחילה".
כרמל
מאת: אורן יהי-שלום
תיאור: "הזהות החילונית במבוכה. יותר ממבוכה אחת. תחושת משבר ממש. קשה לנו לזהות במה אנחנו 'יהודים', ועוד יותר מכך, להזדהות עם מה שהופך אותנו ליהודים. ככל שה'יהדות' או ה'ציונות' מתפרשות בהקשרים אורתודוקסיים – כך החילונים מרגישים ניכור כלפיהן."
מה טיבה של החילוניות היהודית? האם היא רק שלילה של הדתיות, או המרה של הדת המסורתית בכסות של לאומיות מודרנית? והאם יש היבט רוחני בתוך החילוניות?
בספר שמע ישראל מבצע אורן יהי־שלום מהלך עיוני מקיף ועמוק, בניסיון לפוגג במעט את "המבוכה החילונית". הוא מעניק הקשר מושגי, היסטורי ופילוסופי, לחילוניות היהודית, ומדגיש את שורשיה, המעוגנים במורשת היהודית לדורותיה. הספר מספר את סיפורה של החילוניות – הזרם היהודי הגדול בעולם – מהרמב"ם עד הוגי הציונות, כזרם אותנטי, שצמח תוך דיאלוג מתמיד עם המקורות ועם גדולי ההוגים היהודיים.
בימים אלו אנו נדרשים, ביתר שאת, להתמודד עם שאלות הקשורות לכינון הזהות שלנו במקום הזה: מה זה אומר להיות יהודים ישראלים? מהי רשת הזיקות המתקיימת בין זרמי היהדות השונים? והאם קיימת סתירה בין ערכים דמוקרטיים לבין ההגות היהודית? הספר שמע ישראל מציע מבט בהיר ושיטתי בסוגיות אלה, ומעלה תרומה חשובה בכינון הגות חילונית־יהודית־הומניסטית.אורן יהי־שלום (1971), בעל תואר ד"ר בפילוסופיה של החינוך ומוסמך כרב חילוני. מוביל פעילות חברתית־ציבורית ומייסד עמותת "חינוך ישראלי".
הקיבוץ המאוחד
מאת: סיגל אופנהיים-שחר
תיאור: כיצד נראה מעשה מנהיגותי ראוי בעידן של טלטלות - מגפות, מלחמות ומשברים חברתיים וכלכליים? הספר מציע תשובה אחרת מזו שאנו רגילים לה. הוא מערער על הדימוי ההגמוני של מנהיגות ככוח היררכי ומשתלט, ומציג מודל פמיניסטי חדש הנשען על כוח רותם, המבוסס על יצירת בריתות, רתימת משאבים, טיפוח אמון ולקיחת יוזמות. המחברת מדברת בשבח המעשים הקטנים, היום־יומיים - סילוק חסמים, יצירת מרחבי ביטחון, טיפוח תחושת שייכות - כמנוע לשינוי וכערך הנועד להרחיב את גבולות המנהיגות לטובת הכלת אותן אלה שהודרו ממנה עד כה.
הספר חושף כיצד מערכות החינוך, לעיתים מבלי משים, ממשיכות לעצב ולשמר דפוסי הסללה מגדריים ויחסים היררכיים, המדירים חדשות לבקרים נערות ונשים מתפקידי מנהיגות. לצד זאת הוא מצביע על ההזדמנות הטמונה דווקא בעיתות משבר, שבהן מתגלים סגנונות מנהיגות אחרים - רגישים, גמישים, אמפתיים ומשתפים, ומראה כיצד נערות ונשים יכולות להפוך דווקא אז לסוכנות שינוי מרכזיות.
מרחיבות את השורות - נערות, נשים ומנהיגות בעיתות משברים והזדמנויות מיועד לכל המבקשים לראות במעשה המנהיגותי פרקטיקה יום־יומית שניתן לטפחה ולהתאמן עליה, ובפרט לנשות ולאנשי חינוך – מורות ומורים, פעילים חברתיים וקהילתיים, ואף סטודנטים בתחומי החינוך, המגדר והסוציולוגיה.
ד"ר סיגל אופנהיים שחר - חוקרת, מרצה ופעילה חברתית. תחומי המחקר והעשייה שלה משלבים מגדר, חינוך ואקטיביזם. בעבודתה האקדמית והפדגוגית היא מבקשת להרחיב את גבולות השיח על צְעִירוּת ונערוּת מזווית פמיניסטית על בסיס הוראה, מחקר ופעולה במטרה לאפשר מרחבים חדשים של חשיבה, ביטוי ושינוי.
מכון מופ"ת
מאת: אשר נתן
תיאור: כאשר תכננו את הכנס, ביקשנו מהפותחים, ואני רוצה לבקש גם מהמשתתפים בדיון, להתייחס לשאלה: האם יש עתיד לשיתוף במושב, באמצעות התפיסה החברתית ערכית רעיונית, ולאו דווקא דרך הציר הכלכלי, למרות שידוע לכול שזהו חוט השני העובר היום בכל המערכות. עליו קמים ונופלים דברים אבל אנחנו רוצים לבדוק את המושג מושב, את מה שמשתמע ממנו אז והיום, האם המערכת באמת נערכה במשך השנים לתפיסה יותר דינמית, להשתנות לשינוי בהרכב האוכלוסיה? ושאלות נוספות שצצו תוך כדי חיים של עשרות שנים מאז הקמת המושב הראשון.
הייתי מציע שנעמיד למבחן גם כמה מושגי יסוד שטבעו ראשוני המושב מושגים כמו עבודה עצמית, ערבות הדדית, עזרה הדדית, קרקע לאום והמשמעות שלה, ועוד נושאים שצריך לבדוק אותם גם היום.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אמנון מגן, משה נתיב, שולמית ערפלי
תיאור: יצחק טבנקין לא השאיר אחריו משנה תיאורטית סדורה. הוא חשש מפני מצע אידיאולוגי מחייב, שיש בכוחו לעצור בעד תנופת העשייה, להסיט את הפועלים מהעיקר ולפלג את התנועה. את מרכז הכובד הוא ראה בהגשמה.
לפני שבעים שנה, בוועידת היסוד של אחדות העבודה (בפורים 1919 ), אמר טבנקין: "...מרכז הכובד עתה אינו רק בעבודה המדינית והתחיקתית, כי אם בעיקר מכולת המעשית, בכושרו של המעמד העובד לשלוט בפועל על התעשייה, הכלכלה, הייצור וחיי החברה... אחדות הפעולה היא המחייבת את חופש הדעה בינינו. אל נפרט ואל נגדיר דעותינו לא בשם ולא בנוסח הפורמלי, כי העיקר לנו הוא פעולתנו בתכנן".
טבנקין התרחק, אמנם, מהגדרות נוקשות, אך לא ממחשבה ומאידיאולוגיה. על "אחדות ניגודים" זו עמד באותה ועידה ואמר: "... לשם המעשה אנו קוראים לאיחוד הכוחות הפועלים, לאחדות הפעולה ולא לטשטוש ההשקפה... הצרכים הם שיאחדו: תנאי החיים והפעולה צריכים להיות יסוד גם ל'אחדות העבודה', גם להתפתחות חופשית של השקפת עולם".
טבנקין ראה, אפוא, בעשייה ערך עליון, המהווה בסיס להשקפת עולם חופשית ורחבה. זוהי המורשת עליה אנחנו מופקדים. כנס טבנקין עסק הן באידיאולוגיה, הן בהיסטוריה והן בשאלות השעה. מאחורי כל אלה עומדים הרצון והנכונות להתמודד, לבנות ולהגשים ברוחו של טבנקין.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אורלי גל, יואל דרום
תיאור: התכנסנו לרגל צאת ספרו של יעקב עובד "אלפיים שנות קומונה בארצות הברית", ולשם לימוד על הקיבוץ, בהניחנו שיש חיבור בין שני הנושאים.
לאחר קריאת הספר, אני סבור שיהיה זה בעייתי לעשות בו שימוש כספר לימוד או כמכשיר מחנך לחיי קיבוץ, לחברי הקיבוץ ובניו ולחברי תנועות הנוער. אני מאוד סקרן לשמוע את דברי החברים שיבואו אחרי, איך אפשר מהספר הזה או מהסיפור הזה לעשות כלי חינוכי בתוך סבך הקשיים שהקיבוץ נתון בהם.
הספר מספר את סיפורן של 277 קומונות בארצות הברית. על אף העובדה שקומונות אלה התקיימו ממספר חודשים ועד לעשרות רבות של שנים, הרי שפרט להוטרים ולאחים ההוטרים, הן אינן קיימות יותר. לכן יקשה להפוך את הסיפור הזה לחומר בעל ערך חינוכי לקיבוץ, בתקופה בה ממילא קיים קושי לשכנע את הנוער להאמין בדרך זו.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: יחיל צבן
תיאור: מדוע האוכל בחתונות אף פעם לא טעים?
מדוע השופטים בתוכנית מאסטר שף הם קניבלים?
איך מרגישה שווארמה כשאוכל אותה ראש הממשלה?
מה הקשר בין כשרות לדיאטה ובין סלט ירקות לציורים של פיקאסו?
מדוע אסור שהחומוסייה הטובה תהיה קרובה לבית?
הספר ארץ אוכלת מציע לקוראיו ניתוח מבריק של הטקסים, הסיפורים, הסמלים והמשאלות שמרכיבים את תרבות המזון בישראל.
בשורה של פרקים מצחיקים וחריפים בוחן יחיל צבן את שפת המזון הישראלית, מציג את צדדיה הפנטסטיים, האלימים, האבסורדים והמיסטיים, ומשדך מחדש בין אכילה לכתיבה ספרותית.
ארץ אוכלת הוא ספר חובה לכל מי שאוהבים לאכול, לבשל ולחשוב על אוכל.
יחיל צבן מלמד וחוקר בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. ספרו הראשון "ונפשו מאכל תאווה: מזון ומיניות בספרות ההשכלה" יצא ב-2014.
מאת: עילעאי עופרן
תיאור: תולדות עם ישראל רוויות למרבה האסון במלחמות אחים. ספר בראשית גדוש בתיאורי המאבקים בין האחים קין והבל, יעקב ועשו ויוסף ואחיו; ספרי התנ"ך לא חוסכים מהקורא את מרחצי הדמים של המלחמות שבין אפרים ומנשה ובין ממלכת ישראל וממלכת יהודה; ספרי ההיסטוריה יודעים לספר לפרטי פרטים על הסכסוכים האינסופיים בין האחים החשמונאים; ובסוף ימי הבית השני על ההתנגשויות הטרגיות בין הקנאים שורפי האסמים והפרושים. עם מטען היסטורי כזה, דומה שמצבנו טוב שבעתיים מבעבר, אף שאנחנו מרבים להתלונן על הקרע והשסע המפלגים בינינו כיום. ואף על פי כן, הסכנה עודנה מרחפת מעל ראשנו והתיקון דרוש בהקדם.
קול דמי אחיך מציע מבט חדשני על מלחמות האחים בתנ"ך, המשלב ניתוח פסיכולוגי מודרני עם לימוד מעמיק של המקורות העתיקים. הוא פותח בעיון במאבקי אחים בתוך המשפחה הגרעינית, תוך שילוב תובנות ממחקרים ומתיאוריות במדעי החברה, ועובר להבנת מלחמות האחים בעם ישראל במובן הלאומי הרחב מנקודת מבט פוליטית, דתית וחברתית. לקראת סיומו, הספר דן בשאלה המעשית כיצד ניתן למנוע מלחמות אחים ואף מזקק שמונה כלים מעשיים לכך.
קול דמי אחיך מעמיד את האחווה במרכז הבמה, על מורכבותה וקשייה, ומזכיר שהיא אבן יסוד במסורת היהודית, תנאי בסיסי לתיקון עולם.
אילעאי עופרן הוא רב ופסיכולוג. משמש כרב קבוצת יבנה וכראש המכינה הקדם-צבאית "רוח השדה". מחברם של רבי-המכר "תורה של הנפש" (2018), "דרושים" (2021), "לנבוכי העולם החדש" (2022) ו"עת לדרוש" (2024), כולם בהוצאת ידיעות ספרים.
ידיעות אחרונות
מאת: יהודה ברנדס
תיאור: מהי ”ציונות-דתית”? שם של מפלגה ועמדה פוליטית? מגזר בחברה הישראלית? זרם אידיאולוגי ביהדות המודרנית?
המקף והאליפסה מציע לראות את הציונות הדתית כמודל של חשיבה והתנהגות בעולם מורכב, רווי ניגודים וסתירות.
האדם המודרני משתייך למעגלי זהות שונים וניזון ממקורות מגוונים, לעיתים מנוגדים, של אמונות ודעות. כך גם האדם היהודי החי במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית ניזון ממקורות ההשפעה השונים עליה – התרבות המערבית והתרבות היהודית – שלא תמיד עולים בקנה אחד.
המקף והאליפסה הוא הצעה מקורית לאדם המודרני והפוסט־מודרני לאמץ את החשיבה האליפטית שעניינה חיים עם מוקדי השפעה והשראה שונים בו־זמנית. הספר מתמקד בסיפורה של הציונות הדתית, ומתחקה אחר מכלול הערכים שלה – המורכב ממחויבות לתורה, לאנושיות וללאומיות. הוא מבקש להעתיק את דגם החשיבה ואורח החיים האליפטי לכלל החברה הישראלית.
המקף והאליפסה מהלך בעולמות תוכן מגוונים – היסטוריה, סוציולוגיה, ציונות ומחשבת ישראל – ומהווה מפת דרכים חשובה לבני הציונות הדתית ולכל מי שמבקשים למצוא את דרכם בעולם של מבוכה ורב¬־גוניות תרבותית.
הרב פרופ’ יהודה ברנדס הוא מחנך, חוקר ומרצה לתלמוד, ראש המכללה האקדמית הרצוג, חבר בהנהלה החינוכית של רשת אמי”ת ויושב ראש מליאת ההנהלה הארצית של תנועת הנוער בני עקיבא. עבודותיו עוסקות בהוראת התלמוד והאגדה, בחינוך דתי ואנושי, ובקשרים שבין המסורת היהודית לבין זכויות האדם והאזרח.
ידיעות אחרונותתבונות
מאת: יצחק גייגר
תיאור: נתק של שנים אלפיים גרם להיעדר כמעט מוחלט של דיון הגותי- דתי בסוגיית הריבונות היהודית בארץ ישראל לפני בוא המשיח. גם עם עלייתה של הציונות כתנועה מדינית, שָׁבו רק מעטים מרבני ישראל לעסוק בסוגיה זו, והדיון המועט בה היה מופשט בעיקרו. הקמתה של מדינת ישראל הפכה את הצורך בהגות דתית-מדינית מעודכנת וישימה לחיוני, ורבני הציונות הדתית והוגיה אכן נענו לאתגר.
ספר זה פותח אשנב להיכרות עם הגות זו שהתפתחה בשנות קיומה של המדינה, למן היווסדה ועד ימינו. בין השאלות הנידונות בחיבור זה:
כיצד ניתן לחדש הגות מדינית-דתית במצב של מיעוט מקורות תורניים רלוונטיים למדינה ריבונית מודרנית?
כיצד ניתן להעניק לגיטימציה דתית למדינה חילונית, למוסדות שלטון חילוניים ודמוקרטיים, לחוקים של מדינה חילונית ולהוראותיה השלטוניות?
כיצד ההגות המדינית של רבני הציונות הדתית יכולה להיות רלוונטית לחברה הישראלית?
תבונות
מאת: מירי רוזובסקי, מוריה דיין קודיש
תיאור: בימים אלו, ימי מלחמה, אנחנו נדרשים לדמיין וליצור את העולם שיבוא. אנחנו נדרשים לכתוב את הסיפור שלנו מחדש, כדי שנוכל להבין גם את מה שהיה. פעולת הכתיבה היא גם קריאת כיוון שניתן לכנותה בשם “תקווה”. איך אפשר לדבר על תקווה בימים קשים כל כך, כשהעבר עוד פעור, שותת, ההווה מאיים, והעתיד לוט בערפל? אולי כך: בזהירות, באמצעות קשת של קולות ומתוך רצון עז להשפיע על הסיפור שלנו.
בספר שלפניכם מקובצות שמונה־עשרה מסות של כותבים שונים, אנשי רוח, אומנים ופסיכואנליטיקאים – פרופ’ מירב רוט, פרופ’ דנה אמיר, נוגה פרידמן, יובל אביבי ועוד. הטקסטים מציעים מבט פסיכואנליטי, רעיוני ואומנותי, על מושג התקווה בישראל של היום. על האפשרות להרגיש אותה, או לפחות להבין את טיבה, בימים של פחד, ייאוש וכאב. המבטים השונים יוצרים מעין קליידוסקופ המאפשר הצצה על הכוח, הקושי וההכרח – לקוות.
קו ארוך מחוק הוא מסמך תרבותי עמוק ומשמעותי. זהו ניסיון להחזיק את מה שנשמט. להחזיק מתוך הפצע המדמם את אפשרות התיקון וההבראה.
שתים - בית הוצאה לאור
מאת: אדוארד סעיד
תיאור: בהקדמה לספר זה כותב אדוארד סעיד: "למרות שמרביתו של ספר זה נכתבה בשנת 1977 ובראשית 1978, אין הוא מתייחס לתקופה זו בלבד, החשובה כל כך בדברי ימי המזרח-התיכון המודרני. נהפוך הוא, מטרתי היא להביא לפני הקורא עמדה פלסטינית רחבה ומייצגת, עמדה שאינה מוכרת היטב ובודאי אינה זוכה להערכה גם עכשיו, כשכה מרבים לדבר על הפלסטינים ועל הבעיה הפלסטינית".
"ברור שאנו אנטי-קולוניאליסטים ואנטי-גזענים במאבקנו, אך יריבינו הם הקורבנות הקשים ביותר של הגזענות בהיסטוריה... אנו נאבקים לעתיד טוב יותר, אך אותה מדינה השוללת מאיתנו עתיד משלנו כבר העניקה עתיד לעמה האומלל..."
אדוארד סעיד (1935-2003) היה פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, יליד ירושלים, פלסטיני מפליטי 1948 וחבר המועצה הלאומית הפלסטינית. מראשוני הכותבים הפלסטיניים על הלאומיות.
מאת: אשר מניב
תיאור: שתי פגישות החוג:
1. דיון על הצעת החוק "מפעלים העומדים בפני סגירה (רכישה בידי העובדים)"
הפותחת: חה"כ עדנה סולודר.
2. תפקידי ההסתדרות בקידום השיתוף.
דיון בהשתתפות ישראל קיסר, דני רוזוליו.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: משה נתיב
תיאור: אישיותו היוצרת של בורוכוב ותרומתו המחשבתית רחבות ומקיפות הרבה יותר ממה שמקובל לראות כמשנתו המגובשת. עיסוקיו הרבים בפילוסופיה, פילולוגיה, ספרות, ביקורת והמחשבה היוצרת האידיאולוגית שלו משווים פנים רציניות לגודל דמותו ולעומק עיונו.
עיקרי משנתו שנודעה בשם "בורוכוביזם", מובילים אותו למסקנה שרק ריכוז טריטוריאלי בארץ ישראל יכול להביא את הפרולטריון היהודי לידי אפשרות של מלחמת מעמדות.
במלחמת העולם הראשונה שהה בורוכוב בארצות הברית, ובשנת 1917 חזר לרוסיה והשתתף ב"קונגרס העמים" בקייב. בשנים אלה עזב את הנוסחות המרקסיסטיות, ובמקומו באה השאיפה לשיבת ציון ולעלייה חלוצית.
בורוכוב אינו מקדש את מסקנותיו והגדר ותיו, נהפוך הוא, בורוכוב היה איש החיפוש, הצטיין בפתיחות המחשבה וברצון תמידי ללמוד עוד ועוד. הוא היה בבחינת באר לרעיונות חדשים הצצים ועולים מידי יום ביומו. רוחו סוערת ברעיונותיה ובשאיפתה ללמוד וליצור.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אמנון מגן
תיאור: א. סטנלי מרון: הקיבות בשנת 2000 החקלאות הקיבוצית (נייר עבודה)
ב. סדנת חוקרים ב"יד טבנקין": דיון על חיבורו של סטנלי מרון.
ג. יום עיון משותף ל"יד טבנקין"
והמרכז לחקר התיישבות כפרית ועירונית רחובות",
על "הכפר הישראלי לקראת שנת 2000"
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אשר מניב
תיאור: נפגשנו היום לדיון בנושא קצת שונה מאלה שדנו בהם עד כה. אם כי חוג זה מתקיים במוסד השייך לתנועה הקיבוצית, עד עכשיו לא היה בו דיון בנושאים קיבוציים. היו דיונים על קואופרציה, על משק העובדים, על הנסיון שנצבר בעולם, חיפשנו מודל חדש לקואופרטיב או לצורה שיתופית אחרת אולם עד עכשיו, לא דנו בנקודה שבה צורת השיתוף שלנו הקיבוץ נפגשת עם המשק הסובב אותנו, הקפיטליסטי. וכמובן, זו שאלה שחייבת להעסיק לא רק את חברי הקיבוץ, אלא גם את שאר חברי החוג (ונדמה לי, שלפחות מחצית החברים בחוג זה אינם חברי קיבוץ). המפעלים האזוריים הם דוגמה מובהקת למפגש זה.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: יואל דרום
תיאור: שתי הפגישות שנערכו בחוברת זו, נתקיימו במסגרת החוג למחשבת הקיבוץ. חשיבות הדברים נראית לנו כפולה:
האחת, אנו חיים בשעה של דיונים כלכליים, ובין שאר הביקורות שנשמעות ועולות בתחום זה, תימצה זו המבקשת להגדיר מחדש את גבולותיה וכן חשיבותה של הכלכלה בתוך עולם החיים שלנו, כחברת עובדים ובקיבוץ. לשון אחרת האם יש לנו תפיסה מיוחדת, בשם ערכינו, על אודות תורת הכלכלה.
שנית, בתור דיונים אלה, עולים עימותים מושגיים ומעשיים, כגון האם תחום זה הוא עצמאי, ולכן, נפרד משיפוטים ערכיים זו אחת מן השאלות המרכזיות בפגישה עם אמיר הלמן; או האם יש להכנע לתפיסה השולטת בעולם המערבי, היינו, ה"ניאו-קונסרבטיזם" ובעקבותיה, ההתחדשות של הליברליזם הקפיטליסטי; רוצה לומר, בסיכום: האם לנו בתור חברה אחרת, נחוצה תפיסה ייחודית המבטאת את היותנו קיבוץ חברה הרוצה להגשים ערכים?
לשאלות אלה ואחרות ניתנות תשובות שונות, ומקצתן מוצגות כאן, וכל הכוונה היא להמשיך ולעורר בקרבנו הוויכוח.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אריה ל. אבנרי, פנינה הילמן
תיאור: זו היא פגישה ראשונה לדיון ולעיון משותף של חוקרי שני המוסדות – מת"ח בגבעת חביבה ויד טבנקין באפעל; על פי תפישתי, אין זו פגישה והחלפת דעות בין חוקרים משתי אסכולות, מכיון שאין שתי אסכולות. על כל פנים יד טבנקין איננה אסכולה; על בסיס החרות המדעית, כל חוקר מנתח את האירועים, מפרש אותם ומציג אותם כהבנתו. אבל גם אם אין פה עימות ואימות של אסכולות, אני מאמין שהדיון המשותף, חילופי הדעות וחילוקי הדעות העשויים לעלות על פני השטח, יתרמו לעבודתו המחקרית של כל אחד מהחברים.
יש שוני בראיית האופי של כל תנועה על ידי רעותה וישנו הדימוי העצמי של כל תנועה ותדמיתה בציבור; ולפעמים אין הן זהים הדמוי והתדמית בציבור.
החלטנו להקדיש את השיחה הראשונה הזאת לנושא הזה, כשחוקרי התנועות יציגו כיצד הם רואים, כל אחד מזוויתו או משולחן עבודתו את דימוי התנועה אליה הוא שייר וכיצד זה מתאמת ומתעמת עם התדמית הציבורית שהיא לעיתים שונה אולי גם בעיני חוקר אחר; להחליף דברים ולנטות לבטל, אולי, בעזרת שיחה זו תדמיות מוטעות הקיימות אצל האחד אודות השני.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אשר מניב
תיאור: בדיונינו כאן התעוררה כל פעם מחדש אותה השאלה, אם את השיתוף צריך להתחיל "מלמטה" או "מלמעלה". "מלמטה", משמע, מהגורם האנושי וזה הנושא של פגישתנו היום: האנשים שירצו בשיתוף ואיר להביאם לידי כך. אבל גם כשכבר יהיו האנשים האלה (ובפגישות הקודמות של החוג היו שאמרו, כי הם ישנם, הם מחכים, רק שאנחנו לא יודעים איך לתרגם את רצונם לשפת המעשה) גם אז הם זקוקים לסיוע, מימון, תכנון, חישוב רווחיות, מחקר, חקר שווקים וכוי. אלה בעיות השייכות לקטגוריה של "מלמעלה".
אבל, כאמור, פגישתנו היום מוקדשת לנושא של "מלמטה". זו היתה אחת השאלות שתמיד העסיקה אותנו: איר להביא את הנושא האנושי לרעיון השיתוף. יש לנו היום ארבעה פותחים לדיון, כדי לשמוע על אותו הנושא מנקודות מבט שונות, מתור נסיון חיים שונה, ומסקטורים שונים, שבהם שאלה זאת תיראה אולי שונה ממקום למקום.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: ניר אביאלי
תיאור: מה הקשר בין צליית בשר על האש ביום העצמאות לגבריות, לאומיות ומרחב? מדוע הישראלים מעדיפים את המטבח האיטלקי על פני כל מטבח אחר? למה אנחנו מעמיסים כל כך הרבה אוכל על הצלחת בארוחת הבוקר במלון?
הספר מדינה על האש מציג את המטבח הישראלי כזירה שבה מתגוששים טעמים ודעות, אידיאולוגיות ותבלינים, ומראה כיצד שאלות פוליטיות ומשאלות של כוח שזורות בתרבות האכילה שלנו.
פרופ׳ ניר אביאלי, מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב מתחקה בשורה של פרקי מחקר פורצי דרך אחר היחסים הטעונים בין אוכל לכוח בחברה הישראלית. הוא מציג בפנינו קערות ענק של חומוס ואת הזיקות ביניהן לבין דומיננטיות מזרח־תיכונית, מסביר מדוע המנות הישראליות חייבות להיות גדולות במיוחד, בוחן את התמורות המרתקות שעברו על חדר האוכל בקיבוץ, מפרק למרכיביו הפוליטיים את המיתוס על הרגלי האכילה של מהגרי העבודה מתאילנד, מדגים כיצד המטבח של בית הכלא הבטחוני הוא מיקרוקוסמוס של איוולת ודיכוי, וחושף את החוקים והכללים הלא כתובים שמושלים בתרבות המנגל הישראלית.
מאת: ניסים מזרחי, כנרת שדה
תיאור: מדוע השיח הביקורתי השולט זה שלושה עשורים במדעי הרוח והחברה בישראל מתקשה לסחוף אחריו יחידים המשתייכים לקבוצות המיעוט שאותן הוא מבקש לרומם, ואפילו מעורר בהם התנגדות? כיצד יכולות לחיות יחד קבוצות ליברליות ולא ליברליות החולקות מרחב פוליטי משותף אך חלוקות ביניהן על טיבם של החיים הטובים, על הסדר החברתי-פוליטי הרצוי ועל מקורות הסמכות לאותו הסדר? מהו תפקידם של האקטיביזם ושל האמנות במציאות של קיטוב מוסרי עמוק? והאם וכיצד קבוצות לא ליברליות יכולות להביא לידי שלום ודו-קיום בין יהודים לערבים בישראל ובאזור? אלה הן כמה מן השאלות הניצבות במרכזו של ספר זה.
האסופה הרב-תחומית מֵעבר לדמיון הליברלי של המחקר הביקורתי בישראל מבקשת לפרוץ דרך חדשה עבור מדעי הרוח והחברה בישראל ולהרחיב את גבולות המרחב הפרשני ואת אופקי הדמיון הפוליטי של השיח הביקורתי הקיים. לצד ניתוח הכשלים וההחמצות של "הדקדוק הליברלי" של השיח הביקורתי – הן כעמדה מחקרית הן כעמדה פוליטית – האסופה מניחה יסודות לדקדוק חלופי שביכולתו לשמש חוקרות וחוקרים ופעילות ופעילים חברתיים המבקשים להבין את מציאות החיים בישראל ולשנותה. מאמרי האסופה שייכים למגוון תחומי ידע ועוסקים בסוגיות קונקרטיות, בהן זהות מזרחית, מעמד הביניים הערבי, קולנוע מזרחי עכשווי, אמנות פוליטית, מבקשי מקלט, יחסי יהודים–ערבים, שלום, ואקטיביזם של זכויות אדם. כל אחד מן המאמרים, וכולם יחדיו, מציגים את הקושי של השיח הביקורתי להציע פרשנות מאירת עיניים לתרבות ולחברה בישראל וממחישים את היתרונות בפיתוח עמדה פרשנית חלופית הממוקמת מעבר לגבולות הדמיון הליברלי.
הקיבוץ המאוחד
מאת: נעמי גרץ
תיאור: ספר זה חושף בכאב את שורשי הבעיה של הכאת נשים ומאתר את האלימות הייחודית הזו בליבת הערכים היהודיים, החל מהתנ"ך ועד להלכות חז"ל ובתי הדין הרבניים של ימינו. תמיד היו קולות רבניים שהתנגדו לאלימות כלפי נשים, וגם קולות שראו את מחויבותו של הבעל לשלוט בהתנהגותה של אשתו בכל אמצעי. ספר זה קושר את עמדות הרבנים כלפי הכאת נשים למטאפורה של נישואי האלוהים (הבעל) לישראל (אשתו). עיקר ספרה של גרץ עוסק בהיבטים ההלכתיים של הכאת נשים. המחברת מראה שהמסורת היהודית אינה מונוליתית ביחסה לנשים, ושישנם עקבות של מיזוגיניה לצד דאגה לרווחת הנשים. בספר מצויות הצעות לפתרונות בעלי אופי פמיניסטי.
נעמי גרץ לימדה אנגלית במשך 35 שנה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. עלתה לארץ ב־1967 ושלושת ילדיה ושבעת נכדיה נולדו בארץ. פרסומיה הרבים הם בנושא פמיניזם ביהדות; מ־2022 היא כותבת בלוג שבועי באנגלית ל'זמן ישראל'.
כרמל
הצג עוד תוצאות