|
|
עמוד:11
בלא זיקה לאתיקה , הוא ה'אני' העומד לפני ייחודו של אלוהים כיחיד מול יחיד . היחיד מתגלה על ידי החטא , על ידי הכרה באשמתו שלו , אשמה שאין הוא רשאי להטיל על אחרים . וידויו של היחיד על חטאו הוא תחילת יצירתו העצמית מחדש המכונה 'תשובה' בשפה הדתית . יצירה עצמית זו נעשית לפני האל , אך היא אוטונומית לחלוטין . ההיטהרות לפני אלוהים מאפשרת לאדם להכיר בכך שנסלח לו , שהרי אין הוא יכול לסלוח לעצמו . בסליחה זו אלוהים מאשר את ה'אני' החדש של האדם . לכאורה גם האהבה וגם הרע הם ילידי הניסיון הגופני , ואין לראותם כמושגים תבוניים טהורים . היחיד הרי הוא "האורגניזם על מחזור חומריו " , " והאהבה אינה אלא להיטות בין הלהיטויות , אשר הן "דוגמת הרגשות הכלליים , מומרצות מתוך המעיים , הם המניעים הגופניים והעצביים התחתונים של הנפש . " אם כן , היחיד הוא תוצר החושים , ואילו האהבה והרגשות שייכים לעולם הגופני פסיכולוגי של האדם - עולם שאין לו מקום , לדעת כהן , במפעלה של התבונה הטהורה . כיצד מתמודד כהן בשיטתו המאוחרת עם הדרישה החמורה ליצור מסכת של תבונה אידאלית טהורה ובד בבד מכיר ביחיד ובאהבה ? האם ניתן לכונן את הרע כמושג ואת האהבה ככוח הכרתי טהור ? האם חזר בו מדרישה חמורה זו ? רבים חשבו שכהן המאוחר פרץ את שיטתו במסגרת מאמציו אלו . החלטתי לנסות ולהראות כיצד חשב כהן עצמו את שיטתו שלו , . 10 ראו : שטראוס , הקדמה , עמ' ; 379-378 עמיר , פרטיקולריזם , עמ' . 666-664 . 11 כהן , דת , עמ' . 52 . 12 שם , עמ' . 176 . 13 לדעת רוזנצווייג ( נהריים , עמ' , 134 , 132-131 ובמיוחד עמ' , ( 141-137 המשבר ניכר על ידי המשמעות החדשה שניתנה למושג 'קורלציה . ' ברגמן ( כהן , עמ' , ( 187-185 ממשיך בקו של רוזנצווייג , אך הוא סבור שהמפנה בשיטה נעשה שלא מדעת , ויסודו בביטול הדרישה הקאנטיאנית לטוהר הקיצוני של התבונה על ידי המעבר אל היחיד האמפירי . אוקו ( כהן , עמ' , ( 12 טוען שאין כאן שינוי בשיטה אלא שכהן המאוחר מעניק משקל אונטולוגי לאידאת האלוהים שלו . גוטמן ( כהן , עמ' , ( 323 מתבסס על השפעת הדת החיה בעולמו של כהן , אשר לא תאמה את השיטה , בהמשך ( שם , עמ' ( 328 הוא מעיר כי אידאת האלוהים השתנתה , אך לא אופיה המתודי של השיטה , לכן מצוי כהן בפילוג בין התוכן הדתי לבין המושגים הפילוסופיים . שבייד ( כהן , עמ' -231 , ( 259 מצדד בתפיסת ההמשך והמיצוי של השיטה בדת , ואף רואה בה את החל ק הרביעי והאחרון במכלול השיטה הפילוסופית . קלובק ( היסטוריה , ( מצדד בקו זה וטוען שהספר על הדת לא רק שאינו מהווה פריצה של השיטה - הוא למעשה מיצוי השיטה הקאנטיאנית מצד יישומה בהיסטוריה . פומה ( כהן , עמ' , ( 168-158 סבורה כי
|
|