|
|
עמוד:12
כבר היסטוריה , המחייבת פרספקטיבה וביקורת . איך יכול 'השומר' להתיימר להוציא ספר אחרי שנתיים לקיומו ? הספר נפוץ בעיקר במזרח אירופה ועורר צעירים רבים לקרוא לתנועת הנוער שלהם 'השומר . ' באיחוד עם צעירי ציון הם נקראו 'השומר הצעיר . ' עם גלותם מהארץ של בן גוריון ובן צבי בזמן מלחמת העולם הראשונה , הם החליטו לתרגם את 'יזכור' ליידיש עבור הנוער החלוצי בארה"ב . הספר שימש מקור הזדהות לחלוץ האמריקאי ולאנשי הגדוד העברי שגויסו מקרב יהודי אמריקה . התרגום עבר עריכה מחדש ועיצוב הספר השתנה . בקרב חלוצי העלייה השנייה התפתחה תרבות שונה של אבל . ההלוויה הייתה עצורה וחרישית . בתרבות של הגשמה , נראה היה כי הדרך לפגישה עם המוות היא השתיקה . בהלוויה שנערכה בכנרת , הספיד עסקן רגשני ברוב כאב חלוץ שנפטר . הוא דיבר ברגשנות רבה ובאריכות . א"ד גורדון הפסיק אותו באומרו : "זה חילול הקודש . " הוא אמר קדיש , וההלוויה התפזרה . יהודה שרתוק שרת שנכח בהלוויה של איש גדוד העבודה בבית הקברות הישן של עין חרוד בראשית שנות העשרים , תיאר במכתב את ההלוויה השותקת של חברו שנהרג ממפולת במחצבה . הוא מתאר את קולות האבנים המתדפקות על הארון 1 "ואני שמעתי את הבכי של אימא מאלפי ק"מ . " השתיקות בהלוויות החלוצים נמשכו שנים רבות , ואסור היה לבכות . בהלוויית אחד מאחרוני השומרים , נחום הורוביץ , הפטירה אשתו ; "נחום , אתה רואה , איני בוכה . " מאוחר יותר נתגבש בהדרגה טקס שונה שבו נאמרו מילים מסורתיות . הן מובאות באופן אחר , כמו שיעשו ברל כצנלסון וי"ח ברנר בהספידם את טרומפלדור וחבריו . בתקופת העלייה השנייה נרשם לעתים על הקבר התאריך הציוני , לפי לוח השנה שנקבע על ידי אליעזר בן יהודה בשנות התשעים של המאה ה . 19 הוא לא חש בנוח בתאריך העברי לפי בריאת העולם , וגם לא בתאריך הנוצרי , ולכן חיפש שיטת תיארוך חדשה : לוח שנה ציוני . הוא הציע שהתאריך ייקבע על פי שנת חורבן הבית השני . גם על מצבות נחקק התאריך החדש : אלף שמונה מאות וארבעים ( כלומר : . ( 1910 = 70 + 1840 בלוח זה השתמשו גם במכתבים אישיים . ' התאריך הציוני' של אליעזר בן יהודה לא החזיק מעמד זמן רב . עם הצהרת בלפור וכיבוש הארץ בידי הבריטים בסוף מלחמת העולם הראשונה , הוא קבע כי אלו שנים של גאולה . תאריך זה של גאולה מחק את תאריך חורבן הבית . כמה שנים לאחר הקמת השלטון המנדטורי הגיעו הכל למסקנה שהגאולה עדיין מתמ המהת , ועל כן חזרו לתאריך הלועזי והעברי . הקבר הראשון שנכרה בקיבוץ דגניה היה של משה ברסקי . מותו של ברסקי הביא להקמת מצבה צנועה שהייתה היחידה במקום , ונודעה לה חשיבות רבה . המייס דים התכנסו ליד המצבה לשיחה גלויה וכנה על עתידם . זכרו של ברסקי נשמר גם במכתב שהיה לאחד המסמכים המרגשים של העלייה השנייה . חברי דגניה כתבו לאביו על האסון שקרה . האב תבע מהם במכתבו להמשיך בדרכם , הזדהה עם כאבם הגדול והודיעם שהאח של משה יצא לדרך
|
|