|
|
עמוד:313
אונטולוגיות המאפשרות לו להתרחש כמערכת אונטולוגיה קיברנטית חיה , חווה והווה במשך הטבע הרוחש חיים , ככל "יש" חי . עד היום ההכרה האנושית אימצה את עקרון הסיבתיות והשלמות , ובעזרתו מצאה פשר דואלי למציאות , החיה על פי תפיסת גורל , דהרמה , ופשר תיאולוגי לתופעות אונטולוגיות במהלך חיי היומיום . זוהי דרך ההישרדות הקיומית המקובלת , לא "רעה" מיסודה , אשר הביאה אותנו עד הלום . האנושות משיחה עם עצמה באמנות מופלאה , בשירה , בצבע ובצורה , בסימפוניות כאב ואהבה , אבל עדיין נמצאת רוחשת חיים במשך היומי , משך החיים , בתפיסת מציאות סיבתית ודואלית החוזרת ונרדפת בסבל , בכאב ובעיוורון . קולות רבים מסביב , וגל משמעויות חדשות ממריץ אותי להתקדם הלאה . אור החמה הצפוני יורד קמעה , בעוד זווית קטנה של שבע מעלות . זהו האור שבו ליטשו דקארט ושפינוזה את הראייה , את ההתבוננות , את העדשות והאבנים . שניהם עסקו בליטוש הראייה . שניהם התבוננו במציאות בעודם מגלגלים אבני חן וחוכמה אחת אחר השנייה , אחת ועוד אחת , יחד עם האופטיקה בראייה הלוינסאית , דוחפים את האבנים , אחת ועוד אחת , עד שהן נוקשות בעצמן , עד הישמע השקשוק , עד פרוץ הזמר , התיפוף , עד לפתיחתו של מסך הראייה למראות העוז והיסוד המנכיחים את ההתרחשות ההווה , בדהרת חירות אור רוח ים . ( 59-58 ) צלילי אקורדיון רוקדים מעגלים מתפשטים ברוח צוענית על פני המים . נשים בוגרות מדוושות באצילות נישאה על אופניים הולנדיים מעוצבים , פרחוניים , צבעוניים . זוקפות מבטן במרחב , שערן מתנופף אל על ברוח המשיטה ונושאת את השחף מעל ומעבר , פועם , נושם , עכשיו .
|
|