|
|
עמוד:305
העדן עם פרי עץ הדעת : התאבל ממנו ? איך תתבונן בו ? תקבל אותו ? התאכל חיי תחנונים והודיות לאללה , לאלוהים , לאדוני , חיים המלווים בשריטות , חרדות ופחדים ? התחזיק בתפיסה עבדותית מעוורת , תפיסה תיאולוגית על אודות שכל מקור , מחולל ראשוני , אמונה דואלית בקיום שמעבר למציאות , כעוד הרוחש ומתרחש מממש את עצם עצמו כך , בי , באונטולוגיה ?! שפינתה הרגיש והחכם , בהוגים רבים אחרים , הלך אחורה בשלשלת הסיבות , מתוצאה לסיבתה , והגיע עד אלוהים הרוחש באופן אימננטי , רוחש כמקור , ראשון , כעצם היחיד הקבוע , ראשית ושלמות הכל . ואכן במשנתו של בנדיקטוס הסבר התופעות מגיע , מתפשט ומאיץ מהר אל עבר המקור , האל . שפינוזה השתמש ברעיון העצם כמנוף להסבר פשרה של המציאות , ולכן גם מירב הוכחותיו שואפות במהירות מסנוורת אל המקור הראשוני . "המשנה הסדורה : ארץ תקווה" והחיבור הזה מבקשים להרחיב את ממדי ההכרה האנושית לראיית המציאות כמרחב אימננטי אינסופי של משמעויות פועלות , ראייה הנשענת על יסודות חירות הבחירה וסופיות הפעולה המחוללים אותה ; מציאות של חיים על פני הארץ , חיים הנתונים בידינו , באפשרותנו , באחריותנו האישית וקהילתית . הרחבה הכרתית זו הינה פתיחת הראייה לקיום מרחב בעל ממדים רבים בינינו ובין האל , מרחב של משמעויות פועלות , מרחב של אינסוף יחסים רוחשים , אשר בו המציאות היא קונטינגנטית , אפשרית ולא הכרחית . המציאות האימננטית האינסופית היא המאפשרת את ההתהוללות האונטולוגיה שלנו בתוך התרחשויות אונטולוגיות , עם מדע אונטולוגי , אמנות אונטולוגיה טרנסצנדנטית ואתוסים , המחוללים את רגשותינו ותחושותינו להתחוללות התחברות מענגת של טוב . סיפור חיי האנוש הוא כאב מרגע הנגיסה בפרי העץ המעוור , ושירתו מנקרת דבךתה בנצח , חוצבת את מילותיה בלוחות השיש , ובימינו עדיין היא שורטת את המרחב בחוד דם של תימהון , זועקת "למה " ? "בשביל מה " ? " לשם מה ; " ? וכמשאלתו של פילון לקליאנתס : "משאלה עזה וציפייה ,
|
|