|
|
עמוד:301
המציאות של היחיד והקהילה , וחיבור זה קורא לשינוי בשיח על בסיס תפיסת מציאות חדשה ורדיקלית . התחוללות הסבל במרחב הפועל של משמעויות פועלות הינו גם התרחשות תפיסתית של מציאות חרדה ונפחדת בשילוב עם היותנו מוגבלים וסופיים בחיינו , אך חיים בתחושה של נצח המשך . הסבל הוא חלק פועל בנו בהיותנו גוף נפש , "ישים" אונטולוגיים חיים , בשר ודם , חומר אנרגיה הרוחש במשך אנרגיית החיות ; בעירה נמשכת של ה"אני" היחידני , הרציף , האוחז בזכרונות של הדמיית חוויותיו , האוצר את נסיונו הסובייקטיבי , הכואב , סובל , צוחק , בוכה , נסער , נרגע ומקווה . זוהי מהות חיינו , שילובם של רגשות וחושים עם תנועות , צורות ומראות המתחככות ומתמזגות במשך סופיות פעילויותיו של " היש" האונטולוגי החי , המשתנה בדרכו עם מסעו האחד והיחיד בזמן . כולם רואים את כולם כאן , בתעלות המים והרוח , סירות תיירים משיטות בשלווה עשרות מטיילים עם חיוך ומבע קדימה , עם שכחת הסבל , עם ההיטמעות ברחש המים , שמים ורוח . ההולנדים הם לקקנים לא קטנים . מיד כשקרני השמש פוגעות ישירות בצמחייה ובמים , הכול משילים את בגדיהם הארוכים והצבעוניים ויורדים למינימליזם מופשט , מלקקים גלידות ויוגורטים מול שמש שוזפת . ומתוך השלווה החמימה עולה וצפה בהכרתי עובדה עצובה : עזה עדיין במצור . ירושלים במצור . ישראל ארץ חומה . וושינגטון , בגדד וריו 220 הביאורים הצמודים למשנה הסדורה : ארץ תקווה , יפורסמו בהמשך כמתודה תשתיתית להוויית חיים של יחיד בקהילה , תוך תהליך לימוד והרחבת הראייה וההכרה של תפיסת המציאות כמרחב אימננטי של משמעויות פועלות .
|
|