5. הכרה כפנומנולוגיה משתנה

עמוד:291

לא כל שכן המדע , שעדיין לא יודע כיצד רוחש היתוש בתוך המרחב , וכיצד הוא מעבד את המידע המרחבי . לכן הוא נמלט בכל פעם מחדש מידי המונפת לחבוט בו . ראיית המציאות האונטולוגיה כמשך חי מאפשרת השתתפות בפועל עם משך הבריאה והיצירה , ומצמצמת את הצורך לערב את האל בפשר ההתרחשות האונטולוגיה בכל פעולה ופעולה בחיי היומיום . כדאי להבין שיש לנו עוד הרבה להשביח כדי להגדיל את השתתפותנו בסימפוניה הפלאית והייחודית הזו של הטבע הפועם במציאות . ההתבוננות בתופעות כמרחב רוחש במשך משמעויות פועלות , תמתן ותכהה את כוחו של הסמל , המותג והתדמית . כך יקטנו ויצטמצמו הכאב , החרדה והעצב , המבעבעים בזכרונותינו הצרובים בשלשלות סבוכות של סיבות ותוצאות , המכים בנו בהווה בהדמיית חוויות עבר , בעוד המרחב כבר השתנה ואפשרי . האנוש חי במארג של משך פעילויותיו הפנימיות והחיצוניות לשילובן ההדדי , ומחולל פעילויות בחיכוך בין ה"אני" הזהה ל"אני" האחר הסובייקטיבי , בינו לבינו עם מכלול חוויותיו הסובייקטיביות הצבורות במאגרי הזיכרון . החי הוא תופעה רוחשת ופעילויותיה של נפש גוף מהוות את מציאותה וגבולה . בהרבה מזמנו החללי של האדם הוא מייצר פעילויות בגוף נפשו דרך חרדותיו ופחדיו , בהיותו מהרהר וחושב על תוצאות וסיבות עבר תוך אקסטרפולציה של מסקנותיו לפעולותיו העתידיות . הוא לא פוסק מלהרהר ומלהתלבט , וימיו חולפים מהוססים ושבורים ברצף החיות . אך גם בבוא העת במשך חייו , כשייפגש במצבו במרחב בסיטואציה דומה , שוב "תוצאותיה" יהיו אחרות מהמצופה , לא מספקות או מדויקות , שוב אין שליטה , שוב חוסר ודאות , והספק מאבד ממעמדו כאור וניצוץ הידיעה , ונהפך לדרך חיים , לתפיסת מציאות . נכון , היחיד חי את חייו ואפילו צוחק , נהנה , מיואש , מקווה , פועל , נאחז ומרפה , אך כל זאת בענן של ספק קבוע ומתוך עיוורון להתרחשות המציאות . 216 שם , תורת המחוללים , אקסיומה , 8 עמ' . 19

דברי הימים הוצאה לאור בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר